לימוד העיקרון ויישומו
הסימניות שלי

עדיין אין לך סימניות.

חלק 3: תכניתו של אלוהים לשיקום בהנהגת ישוע

במקור, האדם נועד לשלוט במלאכים, (הראשונה אל הקורינתיים ו' 3) אך בשל נפילתו, נקלעו בני האדם אל תחום שליטתו של השטן, ויצרו עולם שהוא גיהינום. על מנת לשקם זאת באמצעות פיצוי, בא ישוע, כאדם השני, להכניע את השטן ולייסד את מלכות שמים. אך השטן, שאיננו נכנע אפילו בפני אלוהים, בוודאי לא ייכנע ברצון, בפני ישוע ובפני אנשי האמונה. לכן, אלוהים, בקבלו על עצמו את האחריות לבריאתם של בני האדם, טיפח את יעקב ואת משה, דרכם גילה את מסלול הדגם, שבאמצעותו נועד ישוע להכניע את השטן. (ראה פרק משה וישוע 1.1)

יעקב צעד במסלול הסמל להכנעת השטן. משה, לעומתו, צעד במסלול הצלם. מסלוליהם היו בבחינת חלוץ עבור ישוע, שבעקבותיו יוכל לצעוד במסלול הממשי. בצעדו במסלול לשיקום כנען ברמת עולם, הלך ישוע אחרי הדגם שהותווה במסלול לשיקום כנען ברמת לאום, כאשר פעל משה להכנעת השטן.

אלוהים אמר למשה: "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך; ונתתי דברי בפיו, ודבר אליהם, את כל-אשר אצוונו". (דברים י"ח 18) במלים "נביא כמוך", התכוון אלוהים לישוע, אשר נועד ללכת באותו מסלול אשר בו הלך משה. כאשר אמר ישוע: "לא-יוכל הבן לעשות דבר מנפשו בלתי את אשר-יראה את-אביו עשה כי את-אשר עשה הוא גם- הבן יעשה כמהו", (יוחנן ה' 19) התכוון לכך, שאלוהים גילה את מסלול הדגם באמצעות משה, ושהוא הלך בעקבות משה.

הבה ונבחן את תכנית השיקום האלוהית, שבמרכזה ישוע, מתוך ההשוואת ההיבטים הרלוונטיים שבין שלושת המסלולים לשיקום כנען ברמת לאום, תחת הנהגתו של משה, לבין שלושת המסלולים לשיקום כנען, ברמת עולם, בהנהגת ישוע.

3.1 המסלול הראשון לשיקום כנען ברמת עולם

3.1.1 תשתית האמון

במסלול הראשון לשיקום כנען ברמת עולם, הדמות המרכזית אשר בידה ניתנה המשימה לשיקום תשתית האמון, היתה יוחנן המטביל. מאיזו עמדה אמור היה יוחנן להגשים את משימתו?

במסלול לשיקום כנען ברמת לאום, תחת הנהגת משה, שבר משה את לוחות הברית והיכה בסלע. דבר זה יצר תנאי עבור השטן להכות את גופו של ישוע - התגלמות לוחות הברית והסלע - במידה שהעם היהודי בימיו, לא יאמין בו.

על מנת שישוע יוכל להשתחרר מתנאי זה, היה על העם הנבחר, אשר בידו ניתנה המשימה להתכונן לבואו, להתאחד סביב המקדש, המייצג בצלם את המשיח הנועד לבוא. ברם, במהלך השנים, מעדו בני ישראל באופן חוזר ונשנה ונפלו לחוסר אמונה, כך חיזקו את התנאי עבור השטן, לתקוף את ישוע. על מנת למחוק תנאים אלה, שלח אלוהים את הנביא אליהו. אליהו פעל להפרדה משטן על ידי הבסת נביאי הבעל והאשרה, 850 במספר, (מלכים א', י"ח 19) ואז עלה השמיימה. (מלכים ב', ב' 11) אך מכיוון שאליהו לא השלים את משימתו במלואה, היה עליו לחזור. (מלאכי ג' 23) יוחנן המטביל היה הנביא שבא כאליהו, (מתי י"א 14, י"ז 13) במטרה להשלים את משימתו הבלתי גמורה להפרדה מהשטן ולסלול את הדרך עבור האדון. (יוחנן א' 23)

בני ישראל סבלו רדיפות במצרים במשך ארבע מאות שנה, בלא שהיה להם נביא שינהיג אותם. לבסוף, פגשו במשה, האדם היחיד שיכול היה להנהיג אותם כאומה, בהכנה לקבלת המשיח, אל כנען. בדרך דומה, במהלך תקופה של ארבע מאות שנות ההכנות לעידן המשיח, שהחלה בזמן הנביא מלאכי, (ראה פרק התקופות המקבילות 3.6) סבל העם היהודי מרדיפות שונות תחת לחץ אומות הגויים, של פרס, יוון, מצרים, סוריה ורומא, בלא שהיה להם נביא שינהיג אותם. בסופו של דבר, הם פגשו את יוחנן המטביל, אשר בא להוביל אותם אל המשיח וכך לשקם את כנען ברמת עולם.

כך, כמו משה, נקרא יוחנן המטביל, על בסיס ארבע מאות השנה, להפרדה משטן. בהיותו בארמון פרעה, למד משה לאהוב את אחיו ואת מסורת אבותיו. כך למד גם יוחנן המטביל את דרכי האמונה והציות לשמים ועשה הכנות למשיח, בחיותו על חגבים ודבש חרובים. חייו היוו דוגמא מופלאה, עד שרבים, כולל הכהנים והלוויים, תהו אם איננו המשיח עצמו. (יוחנן ה' 19) באופן זה, הקים יוחנן המטביל בהצלחה, את תכניתו של אלוהים לשיקום המספר ארבעים להפרדה מהשטן, ויכול היה להניח את תשתית האמון עבור המסלול הראשון לשיקום כנען, ברמת עולם.

3.1.2 כישלון המסלול הראשון לשיקום כנען ברמת עולם

מכיוון שיוחנן המטביל עמד באותה עמדה של משה, כמוהו, עמד גם הוא בעמדה הכפולה - הן של הורה והן של ילד. מעמדתו כהורה, הוא שיקם, באמצעות פיצוי, את תשתית האמון. מעמדתו כילד, הוא הבטיח את עמדת הבל, על מנת למלא את תנאי הפיצוי הדרוש להסרת הטבע הנפול. (מלכים א', י"ח 19) יוחנן המטביל שיקם את התשתית ברמת עולם, בהשוואה למשה, אשר הניח את תשתית האמון עבור המסלול הראשון ברמת לאום, לאחר ארבעים שנה בארמונו של פרעה.

בימיו של משה, השאיפה של אלוהים בתכניתו הראשונה, היתה להתחיל בכך שהעם היהודי יגלה אמון במשה, בראותם אותו הורג את הנוגש המצרי. אז צריכים היו בני ישראל לעזוב את העולם השטני של מצרים ולנדוד לארץ כנען. בזמנו של יוחנן המטביל, לעומת זאת, לא היו צריכים בני העם היהודי לעזוב את האימפריה הרומית ולא היו צריכים לנדוד לארץ אחרת. הם היו צריכים להישאר בתוך האמפריה, להשתלט על אנשיה, לשקם את האימפריה ולהעבירה לצדו של אלוהים. אלוהים כיוון לכך, שתכניתו תתחיל בעידוד בני העם היהודי, להאמין ביוחנן, באמצעות הניסים שנשזרו בחייו.

כאשר אלישבע, אמו של יוחנן, נתעברה, נתן המלאך נבואה מופלאה בנוגע לילד. כאשר זכריה, אביו, לא האמין בנבואה זו, הוא נעשה אילם, אך דיבורו שב אליו, רק לאחר שמל את בנו והעניק לו את שמו. באמצעות ניסים אלה ואחרים, היו בני ישראל משוכנעים שיוחנן היה נביא שנשלח מאלוהים: ותפל אימה על-כל-שכניהם ויספר כל-הדברים האלה בכל-הרי יהודה: וישימו כל-השמעים אל-לבם לאמר מה-אפוא יהיה הילד הזה ויד-יהוה היתה עמו. (לוקס א' 65-66) יתרה מזאת, יוחנן ניהל במדבר חיים מזהירים של תפילות ופרישות, בחיותו על חגבים ודבש חרובים. כלל הציבור, אפילו הכוהנים, העריצו אותו כל כך, עד שרבים חשבו שהוא המשיח. (לוקס ג' 15, יוחנן א' 19)

כאשר השלים משה את ארבעים שנות הפיצוי בארמון פרעה והרג את המצרי, היו צריכים בני ישראל לקבל השראה גדולה ממעשה זה של אהבה כלפי עמו וללכת אחריו באמונה. אילו היו עושים זאת אז, הרי שהיו הולכים ישירות לכנען, מבלי צורך לחצות את ים סוף או לנדוד במדבר, ומבלי להזדקק ללוחות הברית, לארון הברית או למשכן. בדומה לכך, בימיו של ישוע היו צריכים בני העם היהודי להאמין ביוחנן המטביל וללכת אחריו, אחרי האדם שאותו גידל אלוהים באמצעות אותות ומופתים, כמרכז של אמונתם. כך היו הם ממלאים את תנאי הפיצוי להסרת הטבע הנפול והיו מניחים את תשתית המימוש. מתוך כך, באופן מיידי, הם היו מניחים גם את התשתית עבור המשיח.

3.1.3 כשלון המסלול הראשון לשיקום כנען ברמת לאום

העם היהודי עמד על גבי תשתית האמון שהונחה על ידי יוחנן המטביל, והלך אחרי יוחנן כאילו הלך אחרי המשיח. (יוחנן א' 19, לוקס ג' 15) בכך, סיימו את עידן המקרא, והיו מוכנים להתחיל במסלול החדש לשיקום כנען ברמת עולם. אולם כפי שהוסבר קודם לכן, (ראה פרק המשיח 2) ליוחנן המטביל, למרות עדותו על ישוע, היו ספקות לגביו. הוא שלח משלחת לשאול את ישוע: "האתה הוא הבא אם-נחכה לאחר?" (מתי י"א 3) הוא הכחיש את היותו אליהו, אף כי למעשה, בא למלא את משימתו של אליהו. (יוחנן א' 21) דבר זה לא רק שחסם את דרכו של העם היהודי לישוע, אלא אף הוביל אותם להתנגד לו.

למעשה, נטש יוחנן את מצוות האל, בכך שמנע מן העם היהודי דמות מרכזית, איתה יכולים היו למלא את תנאי הפיצוי להסרת הטבע הנפול. הדבר מנע מהם להשלים את תשתית המימוש או את התשתית עבור המשיח. כתוצאה מכך, ננטש המסלול הראשון לשיקום כנען ברמת עולם. כפי שהיה במקרה של משה, התארך המסלול הראשון למסלול שני, ובהמשך - למסלול שלישי.

3.2 המסלול השני לשיקום כנען ברמת עולם

3.2.1 תשתית האמון

3.2.1.1 ישוע נוטל את משימתו של יוחנן המטביל

ביחס לישוע, האדם המושלם, בא יוחנן המטביל בתפקיד של אדם משוקם. הוא נועד להקים את התשתית עבור המשיח ובכך להשלים את כל המשימות הבלתי גמורות של דמויות מרכזיות מהעבר, שפעלו לשקם את תשתית האמון ואת תשתית המימוש. על גבי תשתית זו, הוא נועד להגיש את כל פירות ההיסטוריה, במסגרת תכנית השיקום האלוהית לישוע, ולהנחות את העם היהודי אשר בטח בו והלך אחריו לקבל את ישוע. לבסוף, צריך היה הוא עצמו לשרת את ישוע באמונה ובדבקות.

אף על פי שיוחנן המטביל לא ידע זאת, ההטבלה שערך לישוע בירדן, (מתי ג' 16) היתה למעשה טקס של מנחה, בו הוגשו לישוע כל הישגיו של יוחנן, עבור רצון אלוהים.

מכל מקום, מכיוון שיוחנן המטביל התחיל אט אט להטיל ספק בישוע, ובסוף אפילו חיבל בפועלו, נאלצו בני העם היהודי, אשר רחשו הערכה גבוהה ביותר ליוחנן, לא להאמין בישוע. (ראה פרק המשיח 2.2) כתוצאה מכך, סבלה תשתית האמון, שאותה נועד יוחנן להקים, עבור המסלול הראשון לשיקם כנען ברמת עולם, מפלישת השטן. כעת, צריך היה ישוע בעצמו, לקחת את המשימה של יוחנן, ועל מנת להכין את המסלול השני לשיקום כנען ברמת עולם, לשקם, באמצעות פיצוי, את תשתית האמון. כאשר צם ישוע במשך ארבעים ימים במדבר, היה זה לשם הפרדה משטן, למען שיקום תשתית האמון; ואולם, לשם כך הוא הנמיך את עצמו, כדי לקבל את עמדתו של יוחנן המטביל.

ישוע, אשר בא כבנו היחידי של אלוהים וכאדון התהילה, לא אמור היה ללכת במסלול ייסורים. (הראשונה אל הקורינתיים ב' 8) היה זה יוחנן המטביל שנולד עם המשימה לסלול עבור ישוע את הדרך, (יוחנן א' 23, לוקס א' 76) ולעמוד בייסורים. מכיוון שיוחנן לא השלים את אחריותו, היה על ישוע לחוות את הייסורים במקומו של יוחנן. ישוע הורה לפטרוס לא לגלות שהוא המשיח, (מתי ט"ז 20) זאת, משום שלמרות היותו המשיח, הרי שעל מנת להתחיל את השלב הזה של תשתית האמון, היה עליו לקח על עצמו את תפקיד יוחנן המטביל.

3.2.1.2 ארבעים ימי הצום של ישוע ושלושת הנסיונות במדבר

הבה ונבחן את הסיבות הישירות ואת הסיבות לטווח רחוק, אשר עומדות מאחורי ארבעים ימי הצום של ישוע ומאחורי שלושת הניסיונות.

במסלול לשיקום כנען ברמת לאום, כאשר עמד משה בפני הסלע, הוא נעשה חסר אמונה והכה פעמיים בסלע. כתוצאה מכך, הסלע, שסימל את ישוע, טומא על-ידי השטן. (הראשונה אל הקורינתיים י' 4) מעשה זה הצביע על האפשרות, שמאות שנים מאוחר יותר, כאשר יבוא ישוע לצעוד בעקבות מסלולו של משה, עלול יהיה יוחנן המטביל להיעשות חסר אמונה, ואז יוכל השטן לתקוף את ישוע, התגלמות הסלע. מעשהו של משה הצביע גם על האפשרות, שהשטן יפלוש לתשתית האמון אשר הונחה על ידי יוחנן המטביל. לפיכך, פעולת ההכאה של משה על הסלע, בטווח הרחוק, היתה הגורם לכך, שאם יאבד יוחנן את אמונתו, ייאלץ ישוע לסבול ארבעים ימי צום ולעמוד בשלושה ניסיונות במדבר. זאת למרות הקמתה של תשתית האמון.

יוחנן המטביל אכן נעשה חסר אמונה, (ראה פרק המשיח 2.3) והשטן פלש לתשתית האמון שאותה הקים יוחנן. זו היתה הסיבה הישירה להתחייבותו של ישוע, לקחת על עצמו תכנית של ארבעים, עבור הפרדה משטן. באמצעות צום של ארבעים ימים ובאמצעות התגברות על שלושת הניסיונות, ובעשותו כן מתוך העמדה של יוחנן המטביל, שיקם ישוע באמצעות פיצוי את תשתית האמון.

כתוב, שלאחר ארבעים יום, ניסה השטן את ישוע שלוש פעמים. תחילה הראה לישוע אבנים ופיתה אותו, בבקשו להפוך אותם לכיכרות לחם. לאחר מכן, הוא לקח את ישוע לפסגת המקדש והתגרה בו, לזרוק את עצמו למטה. לבסוף, לקח השטן את ישוע להר גבוה, והציע לתת לו את כל מלכויות העולם, אם ייפול אפיים ארצה וייסגוד לו. (מתי ד' 1-10)

מה היתה מטרתו של השטן בהעמידו את ישוע בפני שלושה ניסיונות? בהתחלה, יצר אלוהים את בני האדם ונתן להם שלוש ברכות - שלמות היחיד, ריבוי ילדים ושליטה בעולם הטבע, (בראשית א' 28) בעזרתן יוכלו להגשים את מטרת הבריאה. בפתותו את אבות האנושות הראשונים ליפול, מנע השטן מן האנושות את שלושת הברכות הגדולות, כך מנע את מילוי מטרת הבריאה. ישוע בא לעולם כדי להגשים את מטרת הבריאה, באמצעות שיקום הברכות הללו. זאת הסיבה שבגללה פיתה השטן את ישוע שלוש פעמים. הוא ניסה למנוע ממנו לשקם את שלושת הברכות וכך למנוע ממנו להגשים את מטרת הבריאה.

כיצד, אם כן, עמד ישוע בשלושת הניסיונות והתגבר עליהם?

הבה ונבחן תחילה, כיצד הגיע השטן לעמדה, שממנה יכול היה לכפות ניסיון על ישוע.

השטן לקח לראשונה עמדת שליטה שכזאת, כאשר במסלול לשיקום כנען ברמת עולם, טען לבעלות על הסלע ועל לוחות הברית, שסימלו את ישוע ואת כלתו לעתיד. הדבר התאפשר, משום שנוכח חוסר אמונת האנשים שבר משה את לוחות הברית והיכה בסלע בכעס. במסלול ברמת עולם, כאשר כשל יוחנן המטביל במילוי אחריותו, הפכו היהודים, כמו בני ישראל בזמנו של משה, לבלתי צייתנים ולחסרי אמונה. לפיכך, כפי שחזה אלוהים זה מכבר, השטן, במסלולו של משה, עלה לעמדת כוח כזו, אשר ממנה יכול היה לכפות ניסיון על ישוע.

לאחר שישוע השלים את ארבעים ימי הצום במדבר, הופיע השטן בפניו וניסה אותו באומרו: "אם בן-האלהים אתה דבר לאבנים האלה ותהיינה ללחם". (מתי ד' 3)

לשטן היתה בעלות על האבן, הוא ביקש לטעון בעלות גם על הסלע נותן המים וגם על לוחות הברית. הוא יכול היה לעשות זאת, בהתבסס על התנאי שנקבע תחילה על ידי שגיאתו של משה, ושהגיע בהמשך להבשלה עם חוסר אמונתו של יוחנן המטביל. משה השיג את האבן, לאחר שמילא את תכניתו של אלוהים לשיקום המספר ארבעים, לצורך הפרדה משטן. על מנת לטהר את האבן ולשקם אותה, צם ישוע ארבעים ימים במדבר. השטן היה מודע היטב לכך שישוע הלך למדבר למטרה זו, וכוונתו במתן הניסיון הראשון היתה לשמור את האבן בחזקתו. כמו בני ישראל בזמנו של משה, סבל ישוע במדבר מרעב. בני ישראל לא הצליחו להתגבר על רעבונם ונפלו לחוסר אמונה, דבר זה, בסופו של דבר, איפשר לשטן לקחת בעלות על האבן. בדומה לכך, אם היה מאבד ישוע את אמונה, אם היה נוטש את מאמצי שיקום האבן ומספק את רעבונו תוך הפיכת האבנים ללחם, היה אז השטן לוקח בעלות על האבן לנצח.

תשובתו של ישוע לניסיון זה היתה: "לא על-הלחם לבדו יחיה האדם כי על-כל-מוצא פי-יהוה". (מתי ד' 4)

במקור, נוצרו בני האדם כדי לחיות באמצעות שני סוגים של מזון. הגוף אמור לחיות באמצעות מזון שמתקבל מן העולם הגשמי, ואילו הרוח, היא אמורה לחיות באמצעות קבלת האהבה והאמת של אלוהים. ואולם, מכיוון שבני אדם נפולים לא יכולים לקבל באופן ישיר את דבר אלוהים, רוחותיהם מקבלות חיים באמצעות דבריו של ישוע, אשר בא כהתגלמות של דבר האלוהים. (יוחנן א' 14) ישוע אמר: "אנכי הוא לחם החיים... אם-לא תאכלו את בשר בן-האדם ושתיתם את דמו, אין לכם חיים בקרבכם". (יוחנן ו' 48-53) הוא התכוון לכך, שהאדם לא חי חיים שלמים ומלאים רק באמצעות אכילת לחם, אשר שומרת על גופו בחיים. חייו של האדם אינם מלאים, אלא אם הוא חי על פי ישוע, אשר בא כמזון נותן החיים של הרוח.

האבן, בהיותה בעלת משמעות הן של הסלע והן של לוחות הברית, אותם איבד משה, סימלה בידי השטן, את עצמיותו של ישוע, (הראשונה אל הקורינתיים י' 4, חזון יוחנן ב' 17) שהיה נתון לניסיון. בתשובתו, התכוון ישוע לכך, שלמרות היותו גווע ברעב, הלחם שיכול היה לשמור על גופו בחיים, הדאיג אותו פחות. הוא דאג יותר להיותו התגלמות דבר האלוהים, אשר תוכל להזין כל רוח ובכך, להעניק לה חיים. עם ידיעה זו בלבו, היה ישוע נחוש לנצח את השטן. יתרה מכך, ניסיון זה נערך על מנת שישוע, באמצעות התגברות על הניסיון מעמדתו של יוחנן המטביל, יוכל להקים מחדש את עמדת המשיח, עמדתו של מי שהגיע לשלמות אישיותו הפרטית.

ישוע הביס את השטן, מכיוון שדיבר ופעל בהתאמה מלאה לעיקרון. בהתגברו על הפיתוי, שיקם ישוע את התשתית לשיקום הטבע האישי לשלמות, וכך הקים את הבסיס לשיקום ברכתו הראשונה של אלוהים.

לאחר מכן הביא השטן את ישוע לראש בית-המקדש, שם קרא עליו תיגר, באומרו: "אם בן-האלהים אתה נפול למטה, כי כתוב כי מלאכיו יצוה-לך ועל-כפים ישאונך פן-תגף באבן רגלך". (מתי ד' 6)

ישוע התייחס אל עצמו כאל המקדש. (יוחנן ב' 19) כמו כן כתוב, כי הנוצרים הם המקדשים של אלוהים, (הראשונה אל הקורינתיים ג' 16) ואיברים מגופו של המשיח. (הראשונה אל הקורינתיים י"ב 27) מכך אנו יכולים להבין, שישוע הוא המקדש העיקרי, בעוד שהמאמינים הם כענפים של המקדש. ישוע בא כאדון המקדש. אפילו על השטן היה להכיר בעמדתו, לפיכך, העמידו בראש המקדש. כאשר דרש השטן מישוע להשליך עצמו מטה, פירוש הדבר שהוא רצה ליטול את מקומו של ישוע כאדון המקדש, בפתותו אותו ליפול מטה, מעמדתו זאת לעמדה הנחותה של אדם נפול.

ברגע זה ענה לו ישוע: "לא תנסה את יהוה אלוהיך". (מתי ד' 7)

במקור, נבראו המלאכים להישלט בידי בני אדם, אשר הגשימו את טבעם, שניתן להם מאלוהים. לכן, אפילו מלאכים נפולים, חייבים להיכנע לישוע, אדונם. לפיכך, למלאך, היתה זו פעולה המנוגדת לעיקרון, בכך שניסה לחמוס את העמדה של אדון המקדש ולקחתה מישוע. משמעות תגובתו של ישוע היתה, כי אסור לשטן לנסות את אלוהים על ידי פיתויו של ישוע, התגלמותו של אלוהים, המפעיל את תכניתו בהתאמה קפדנית לעיקרון. יתרה מכך, בניצחונו בניסיון הראשון, ובשקמו את האופי האינדיווידואלי כהתגלמות המקדש, כבר הבטיח ישוע את עמדת אדון המקדש. לפיכך, לא היה לשטן תנאי לשוב ולפתות את ישוע. היה עליו לסגת בנקודה הזאת.

בהתגברותו על הניסיון השני, פתח ישוע, המקדש המרכזי, החתן וההורה האמיתי של האנושות, את הדרך עבור כל המאמינים, להיות משוקמים לעמדת סניפי המקדש, כלות וילדים אמיתיים. כך הקים ישוע את הבסיס, שעליו יש לשקם את ברכתו השנייה של אלוהים.

לבסוף, לקח השטן את ישוע להר גבוה מאוד והראה לו את אשר תחת השמיים ואת כל תהילתם, באומרו: "כל-זאת לך אתננה אם-תקד ותשתחוה לי". (מתי ד' 9)

בשל נפילתו של האדם, איבדו בני האדם את זכותם להיות אדוני הבריאה. הם נפלו תחת שליטתו של השטן, אשר גזל את עמדתו של אדם כאדון הבריאה. בבואו עם יכולת של אדם מושלם, היה ישוע אדון הבריאה, ככתוב: "כי-כל שת תחת רגליו ובאמרו כל הושת תחתיו ברור הוא שהשת כל תחתיו איננו בכלל". (הראשונה אל הקורינתים ט"ו 27) כיוון שהשטן ידע זאת מתוך הבנתו את העיקרון, הוא הוביל את ישוע לראש ההר, תוך הכרה בעמדתו כאדון הבריאה. אז פיתה השטן את ישוע, בכוונתו, שישוע, האדם השני, גם הוא ייכנע לו, כפי שאדם הראשון נכנע לו בתחילה.

ישוע ענה: "סור ממני השטן, כי כתוב ליהוה אלהיך תשתחוה ואותו לבדו תעבד". (מתי ד' 10)

המלאכים נבראו כמלאכי שרת, (אל העבריים א' 14) להעריץ, לרכוש כבוד ולשרת את אלוהים, בוראם. בתשובתו, הצביע ישוע על כך שבהתאם לעיקרון, אפילו מלאך נפול כשטן, צריך לעבוד את אלוהים. באותו אופן, עליו לכבד ולשרת את ישוע, שבא כגופו של הבורא. יתרה מכך, בהתגברו על שני הניסיונות הקודמים, כבר בנה ישוע את הבסיס שעליו ישקם את ברכתו הראשונה והשנייה של אלוהים. על גבי תשתית זאת יכול היה לבוא ולשקם באופן טבעי, את ברכתו השלישית של אלוהים ולשלוט בבריאה. ישוע אמר: "סור ממני השטן", משום שלא היה עוד כל בסיס עבור השטן, להתעסק עם ישוע לגבי העולם הטבעי, שכבר עמד על תשתית יציבה של ניצחונו.

בניצחונו בניסיון השלישי, ייסד ישוע את התנאי לשקם את השליטה בעולם הטבעי - ברכתו השלישית של אלוהים.

3.2.1.3 תוצאות ארבעים ימי הצום ושלושת הניסיונות

בהתאם לעיקרון הבריאה, מוגשמת מטרת הבריאה של אלוהים, רק כאשר עוברים בני האדם דרך שלושת השלבים, של מקור, חלוקה ואיחוד, וכן מקימים את בסיס ארבע העמדות. ברם, השטן בלם אידיאל זה, כאשר אבות האנושות הראשונים היו עדיין בתהליך של בניית בסיס ארבעת העמדות. לפיכך, במסלול תכניתו של אלוהים לשיקום, עם התארכותה בשלושה שלבים, ניסה אלוהים לשקם, באמצעות פיצוי, את כל מה שאבד בכך שפעל למלא את תכניתו על בסיס ארבעים למען הפרדה משטן. ישוע עמד בשלושה נסיונות אלה, והשלים את צום ארבעים הימים במסגרת תכניתו של אלוהים על בסיס ארבעים למען הפרדה משטן. כך שיקם ישוע, באמצעות פיצוי, בבת אחת, את התנאים הבאים שאותם ביקש אלוהים למלא באמצעות כל תכניתיו על בסיס ארבעים, לצורך הפרדה משטן, במהלך ההיסטוריה.

תחילה, בעמדת יוחנן המטביל, שיקם ישוע באמצעות פיצוי, את תשתית האמון עבור המסלול השני לשיקום כנען, ברמת עולם. בעשותו כן, שיקם ישוע את כל המנחות אשר הוגשו לאלוהים במהלך מסלול תכניתו למטרת הנחת תשתית האמון, בכלל זה, המנחות של קין והבל, תיבת נח, מנחת אברהם, המשכן של משה והמקדש של המלך שלמה. יתרה מכך, ישוע שיקם באמצעות פיצוי, בבת אחת, את כל תנאי הפיצוי של המספר ארבעים, להפרדה משטן, אשר נעשו במהלך ארבעת אלפים השנה מאז אדם, ואשר אבדו, למרות מיטב מאמצי הדמויות המרכזיות להניח את תשתית האמון. אלה כללו: ארבעים ימי המבול של נח; שלוש תקופות ארבעים השנה בחיי משה, וכן שתי הפעמים בהן צם ארבעים יום; ארבעים ימי הריגול של הארץ; ארבעים שנות נדודי בני ישראל במדבר; ארבע מאות השנים מנח ועד אברהם; ארבע מאות שנות העבדות במצרים; ובנוסף, כל שאר התקופות המאופיינות במספר ארבעים, אשר אבדו מאז יציאת מצרים.

שנית, בעלותו מעמדת יוחנן המטביל לעמדת המשיח, סלל ישוע את הדרך למילוי שלושת ברכותיו הגדולות של אלוהים, וכן לשיקום בסיס ארבע העמדות. בהגישו את המנחה באופן מוצלח, עמד ישוע כהתגלמות של לוחות הברית, ארון הברית, המשכן, הסלע והמקדש.

3.2.2 תשתית המימוש

ישוע בא כהורה האמיתי של האנושות, אך הוא שיקם, באמצעות פיצוי, את תכנית השיקום למספר ארבעים, להפרדה מהשטן, שעה שעמד בעמדת יוחנן המטביל. לפיכך, לאחר שהקים את תשתית האמון (ועלה לעמדת המשיח וההורה האמיתי) הוא עמד בעמדת הורה. באותו זמן, בקבעו את עמדת הבל עבור מילוי תנאי הפיצוי להסרת הטבע הנפול, עמד הוא בעמדת ילד (עדין בתפקיד יוחנן המטביל ביחס לתנאי זה). בתוקף זה, הגיע ישוע, באמצעות ארבעים ימי צום, לאותה עמדה ברמת עולם, אליה הגיע משה מיד לאחר הניחו את תשתית האמון, עבור המסלול השני לשיקום כנען, ברמת לאום, בסבלו ארבעים שנות גלות במדבר מדיין.

אלוהים הפעיל את תכניתו להתחלה של המסלול לשיקום כנען, ברמת לאום, בנותנו את שלושת האותות ואת עשר המכות. אלוהים הפעיל את תכניתו להתחיל את המסלול השלישי לשיקום כנען, ברמת לאום, בנותנו לעם לקיים שלושה ביטויים לחסד שמיימי: לוחות הברית, ארון הברית והמשכן, ולציית לעשרת הדברות. אלה, כפי שאנו זוכרים, ניתנו על גבי התשתית למשכן לשיקום שלושת האותות ועשר המכות, שאבדו בשל חוסר אמונת בני ישראל. ישוע היה התגלמות שלושת הביטויים של החסד ועשרת הדברות. לפיכך, הפעיל אלוהים את תכניתו להתחיל במסלול השני לשיקום כנען, ברמת לאום, בהתבסס על דבריו של ישוע ועל מעשי הניסים שלו. אילו היה העם היהודי (קין) מאמין בישוע, שהיה בעמדת יוחנן המטביל (הבל), והיה הולך אחריו, הם היו ממלאים את תנאי הפיצוי להסרת הטבע הנפול ומשקמים את תשתית המימוש. בכך היתה מונחת התשתית עבור המשיח. בעומדו על תשתית זאת, היה ישוע עולה מעמדת יוחנן המטביל לעמדת המשיח. אז, בקרבו את כל בני האדם אליו, (אל הרומיים י"א 17) היתה האנושות נולדת מחדש ומטוהרת מהחטא הקדמון. בני האדם היו נעשים ללב אחד עם אלוהים, משקמים את טבעם המקורי, שניתן להם מאלוהים, ובונים את מלכות שמים עלי אדמות, בימי ישוע.

3.2.3 כישלון המסלול השני לשיקום כנען ברמת עולם

כאשר המסלול הראשון לשיקום כנען, ברמת עולם, כשל בשל אובדן אמונתו של יוחנן המטביל, לקח ישוע על עצמו את משימתו של יוחנן וסבל תלאות במשך ארבעים יום במדבר. כך שיקם ישוע, באמצעות פיצוי, את תשתית האמון עבור המסלול השני לשיקום כנען, ברמת עולם.

נכתב, כי השטן, אשר הובס בשלושת הניסיונות, עזב את ישוע והמתין בצד עד לזמן המתאים. (לוקס ד' 13) זה מצביע על כך, שהשטן לא נטש את ישוע לתמיד, אלא עלול להתעמת עמו במועד עתידי. למעשה, השטן אכן התעמת עם ישוע, בפועלו בעיקר דרך המנהיגות היהודית, הכוהנים והסופרים, אשר לא האמינו בישוע. במיוחד התעמת השטן עם ישוע, באמצעות התלמיד יהודה איש קריות, שבגד בו.

בשל חוסר אמונתם של אנשים שכאלה, לא יכול היה ישוע להניח את תשתית המימוש ולא את התשתית עבור המשיח, במסלול השני, לשיקום כנען ברמת עולם. לפיכך, המסלול העולמי השני הסתיים בכישלון טרגי.

3.3 המסלול השלישי לשיקום כנען ברמת עולם

3.3.1 המסלול הרוחני לשיקום כנען תחת הנהגתו של ישוע

בבואנו לדון במסלול השלישי לשיקום כנען, ברמת עולם, עלינו להבין תחילה, באיזה מובן היה מסלול זה שונה מן המסלול השלישי, לשיקום כנען ברמת לאום.

כפי שהוסבר בפרוטרוט, במוקד אמונתם של בני ישראל במסלול השלישי ברמת לאום, היה המשכן סמל למשיח. אפילו כאשר נפלו בני ישראל לחוסר אמונה, נשאר המשכן יציב, בעמדו על גבי תשתית האמון עבור המשכן, שמשה הניח במהלך ארבעים ימי צומו. כאשר גם משה איבד את אמונתו, נשאר המשכן יציב, שמור באמצעות שירותו של יהושע, ובאמצעות התשתית למשכן, שאותה הניח בארבעים ימי משימת הריגול של הארץ. ברם, במסלול לשיקום כנען, ברמת עולם, מוקד האמונה עבור העם היהודי, היה ישוע עצמו, שבא כהתגלמות המשכן. כאשר אפילו תלמידיו נעשו חסרי אמונה, היה על ישוע לצעוד בדרך המוות ולהיצלב, כפי שצפה מראש: "וכאשר הגביה משה את-הנחש במדבר, כן צריך בן-האדם להנשא". (יוחנן ג' 14)

כתוצאה מכך, איבד העם היהודי את מי שצריך היה להיות המוקד הרוחני והגשמי של אמונתם. לא היה להם עוד בסיס, שעל גבו יוכלו להתחיל במסלול השלישי לשיקום כנען, ברמת עולם, כמסלול ממשי, כפי שהיה לבני ישראל כאשר החלו במסלול השלישי ברמת לאום. תחת זאת נועדו הנוצרים, כישראל השנייה, להתחיל מסלול זה כמסלול רוחני, בכבדם את ישוע שקם לתחייה, כמוקד אמונתם. בצפותו זאת, אמר ישוע:" הרסו את-ההיכל הזה ובשלשה ימים אקימנו " (יוחנן ב' 19) כך, כפי שיהושע המשיך את תפקידו של משה והשלים את המסלול השלישי ברמת לאום, ישלים המשיח, בביאה השנייה, את משימתו של ישוע. הוא ישלים גם רוחנית וגם גשמית, את המסלול השלישי, לשיקום כנען ברמת עולם.

בהתאם לכך, אם לא יבוא המשיח החוזר כבשר ודם, כמו שישוע היה, הוא לא יוכל לרשת את משימתו של ישוע, ובוודאי שלא יוכל למלא את מטרת תכניתו של אלוהים לשיקום.

3.3.1.1 תשתית האמון הרוחנית

כאשר המסלול השני לשיקום כנען, ברמת עולם, הסתיים בכישלון, בשל דחייתו של העם היהודי את ישוע, תשתית האמון, אשר אותה הניח ישוע במהלך ארבעים ימי צומו מעמדת יוחנן המטביל, אבדה לידי השטן. לאחר שישוע ויתר על גופו בצליבה, הוא לקח מחדש, באופן רוחני, את משימתו של יוחנן המטביל. במהלך ארבעים הימים שמתחייתו ועד לעלייתו השמיימה, ניצח ישוע את השטן וניתק את כל כבליו. בעשותו כך, שיקם ישוע את תשתית האמון עבור המסלול הרוחני במסלול השלישי, לשיקום כנען ברמת עולם. לפיכך, זוהי הסיבה הנעלמה של תקופת ארבעים היום.

כיצד, אם כן, הניח את תשתית האמון הרוחנית? אלוהים הנחה באופן אישי, את עמו הנבחר והאהוב, עד לזמן שבו הופיע ישוע כמשיח. אך מהרגע שהם פנו כנגד בנו היחיד והקדוש, היה על אלוהים, בצער ובדמע, להפנות להם עורף ולהתיר לשטן לטעון לבעלות עליהם.

למרות זאת, מטרתו של אלוהים, בשלחו את המשיח, היתה להושיע את העם היהודי ואת כל האנושות. אלוהים היה נחוש להציל את האנושות, אפילו אם פירוש הדבר היה מסירתו של ישוע לידי השטן.

השטן, מצד שני, היה נעול על חיסולו של אדם אחד - ישוע המשיח. זאת, אף על פי שהיה עליו למסור חזרה את כל האנושות, כולל העם היהודי לאלוהים. השטן ידע, כי המטרה המרכזית של ארבעת אלפים שנות תכנית אלוהים לשיקום, נועדה כדי לשלוח את המשיח. הוא חשב שבהרגו את המשיח, הוא יוכל להרוס את כל תכנית השיקום האלוהית.

לבסוף, מסר אלוהים את ישוע לשטן, כתנאי פיצוי לישועת כל האנושות, כולל העם היהודי, שפנה נגד ישוע ונפל לתחום השטן.

השטן הפעיל את כל כוחו כדי לצלוב את ישוע. כך, השיג את המטרה, שביקש במשך ארבעת אלפים שנות מסלול ההיסטוריה. מצד שני, במוסרו את ישוע לידי השטן, העמיד אלוהים כפיצוי, את התנאי לישועת האנושות החוטאת.

כיצד השיג זאת אלוהים?

כיוון שהשטן כבר הפעיל את מלוא כוחו בהורגו את ישוע, בהתאם לעיקרון השיקום באמצעות פיצוי, היה אלוהים זכאי להפעיל את מלוא כוחו. שעה שהשטן ניצל את כוחו להרוג, השתמש אלוהים בכוחו להחיות את המת. כפיצוי לכך שהשטן הפעיל את כל כוחו בהרגו את ישוע, הפעיל אלוהים את מלוא כוחו והחייה את ישוע. כך פתח אלוהים דרך עבור כל האנושות, להיות מחוברים אל ישוע, שקם לתחייה, ולכן, לקבל ישועה ולידה מחדש.

ברור מתוך התיעוד בברית החדשה, שישוע, שקם לתחייה, לא היה זהה במצבו למצב שבו חי עם תלמידיו טרם הצליבה. ישוע שקם לתחייה לא היה עוד אדם הנראה בעיניים גשמיות, משום שהיה מעבר לזמן ולחלל. הוא הופיע בפני תלמידיו בחדר שדלתותיו סגורות. (יוחנן כ' 19) הוא ליווה שני תלמידים שהלכו לאמאוס במהלך מרחק רב. בהתחלה הם לא הכירוהו, אלא רק לאחר שנתן להם להכירו, בנקודה שבה נעלם לפתע משדה ראייתם. (לוקס כ"ד 15-31)

בעברו את ארבעים ימי התחייה, תוך הפרידו את השטן, הניח ישוע את תשתית האמון עבור המסלול הרוחני. כך פתח את הדרך לכפר על חטאי האנושות.

3.3.1.2 תשתית המימוש הרוחנית

באמצעות הופעתו לאחר התחייה, מילא ישוע את תכנית השיקום האלוהית למספר ארבעים, להפרדה משטן, בעמדו בעמדת יוחנן המטביל ברוח. כך הניח את תשתית האמון למסלול הרוחני, בעמדת הורה רוחני אמיתי. באותה עת, מעמדת ילד, הוא הבטיח את עמדת הבל עבור מילוי תנאי פיצוי, להסרת הטבע הנפול. תשתית אמון רוחנית זאת, אשר הניח ישוע עבור המסלול השלישי לשיקום כנען, ברמת עולם, היא ברת השוואה לתשתית האמון שהניח משה, עבור המסלול השלישי ברמת לאום, באמצעות ארבעים הימים במדבר.

אלוהים הפעיל את תכניתו להתחלה בימי משה, בהביאו אותו להקים את התשתית למשכן. אולם, ישוע, שקם לתחייה, היה בעצמו ההתגלמות הרוחנית של לוחות הברית, ארון הברית והמשכן. הוא קיבץ את תלמידיו הפזורים מכל קצוות הגליל והפעיל את תכנית אלוהים להתחלה, בנותנו להם כוח לבצע אותות וניסים. (מתי כ"ח 16-20; מרקוס ט"ז 15-18)

ישוע, שקם לתחייה, עמד מבחינה רוחנית בעמדתו של יוחנן המטביל ובעמדת הבל. המאמינים בדבקות, עמדו בעמדת קין. בהאמינם בישוע ובהלכם אחריו בדבקות, מילאו הם את תנאי הפיצוי להסרת הטבע הנפול ושיקמו את תשתית המימוש הרוחנית.

3.3.1.3 התשתית הרוחנית עבור המשיח

עם צליבתו של ישוע, אחד-עשר תלמידיו הנותרים של ישוע, נעשו מדוכדכים והתפזרו. אך, לאחר שקם לתחייה, קיבץ אותם ישוע למקום אחד והתחיל שלב חדש בתכנית השיקום האלוהית: שיקום כנען הרוחנית. התלמידים בחרו במתי להחליף את יהודה איש קריות ולהשלים את החסר בקרב השנים-עשר. בהאמינם בישוע ובהלכם אחריו תוך סיכון חייהם, הם הניחו את תשתית המימוש הרוחנית ואת התשתית הרוחנית עבור המשיח. על גבי תשתית זאת, עלה ישוע מעמדה של נושא משימה רוחנית עבור יוחנן המטביל, לעמדת משיח רוחני, ושלח את רוח הקודש. כתוצאה מכך, הפכו ישוע ורוח הקודש להיות ההורים האמיתים הרוחניים, והחלו בפעולה של הולדת אנשים מחדש.

מאז ירידת רוח הקודש בחג השבועות (זמן הפנטקוסט), (מעשי השליחים ב' 1-4) ישוע, שקם לתחייה כאב האמיתי הרוחני, ורוח הקודש כאם האמיתית הרוחנית, פעלו באחדות, להעניק לידה רוחנית מחדש, בהרכיבם רוחנית את המאמינים אל עצמם. זוהי פעולת ישועה רוחנית, (ראה פרק המשיח 1.4) היוצרת תחום של תחייה, שאין השטן יכול לפגוע בו.

אפילו אם נוכל להתאחד באמונה עם ישוע ברוחנו, גופנו עדיין יהיה חשוף למתקפת השטן, כפי שהיה עם ישוע עצמו. במילים אחרות, ישועתנו הגשמית נותרה בלתי מוגשמת. אך אם נאמין בישוע שקם לתחייה, הוא ינחה אותנו להיכנס רוחנית לתחום תחייתו, שהינו בלתי פגיע לפלישת השטן. שם נהייה משוחררים מהתנאים המאפשרים לשטן להאשימנו, וניוושע רוחנית.

3.3.1.4 שיקום כנען הרוחנית

באמצעות האמונה בישוע, שקם לתחייה, ואשר עומד על התשתית עבור המשיח הרוחני, ועל ידי השירות אותו, יכולים הנוצרים להשלים את שיקום כנען הרוחנית ולהיכנס לתחום החסד שלה. מצד שני, גופם הגשמי של הנוצרים, עומד באותה עמדה כגופו של ישוע, אשר הותקף על ידי השטן באמצעות הצליבה. הנוצרים מזוהמים עדיין בחטא הקדמון, (אל הרומיים ז' 25) והם זקוקים לטיהור עצמם מההשפעה השטנית, ממש כמו אותם אנשים שחיו לפני בואו של ישוע. לפיכך, על הנוצרים לצעוד עדיין בנתיב להפרדה משטן, כדי להתכונן לביאה השנייה של המשיח. (ראה פרק המשיח 1.4)

ישוע, שקם לתחייה, הוא ההתגשמות הרוחנית של המקדש. הוא מגשים ברמת עולם, את אידיאל המשכן, אשר אותו שמר משה במסלול לשיקום כנען, ברמת לאום. קודש הקדשים והמקום הקדוש, המייצגים את רוחו ואת גופו של ישוע, התגשמו כמציאות רוחנית, באמצעות ישוע ורוח הקודש. אידיאל כיסא הרחמים, התגשם באמצעות עבודות הישועה שנעשו על ידי ישוע ורוח הקודש, ואיפשרו לאלוהים להופיע בפעולותיהם ולהנחיל את דברו. בכיסא הרחמים, מקום אמירתו של דבר אלוהים, זזו הצידה הכרובים, שחסמו את דרכנו מאז הנפילה, ופתחו עבורנו את הדרך להיכנס לארון הברית ולקבל את ישוע, עץ החיים. שם נוכל לאכול מן ה ַמן שניתן מיהוה, ולחזות בגדולת כוח אלוהים, שבעבר, גרם למטה אהרון לפרוח. (אל העבריים ט' 4-5) כפי שלמדנו מתוך מסלול משה, העיכובים בתכנית אלוהים לשיקום, לא נקבעו מראש, אלא נגרמו בשל אובדן אמונתם של האנשים. כך, גם צליבתו של ישוע והצורך בחזרתו, לא תוכננו מראש על ידי אלוהים.

3.3.2 המסלול לשיקום כנען הממשית תחת הנהגת המשיח בביאה השנייה

כבר הסברנו, מדוע המסלול השלישי לשיקום כנען ברמת עולם, החל כמסלול רוחני ולא כמסלול ממשי, כמו המסלול השלישי לשיקום כנען, ברמת לאום.

תכנית אלוהים רוחנית זו, החלה כאשר על גבי התשתית הרוחנית עבור המשיח, יכול היה ישוע לעמוד, כמשיח רוחני, וכאשר תלמידיו האמינו בו וצייתו לו. תכנית זאת עברה דרך אלפיים שנים של היסטוריה, בהתרחבה כדי לבנות שליטה רוחנית עולמית. שעה שמשה יכול היה להיכנס לכנען רק רוחנית, צעד יהושע במסלול ברמת לאום, כמסלול ממשי, ולמעשה כבש את הארץ המובטחת.

כך, בעוד שישוע שיקם את כנען כממלכה רוחנית ברמת עולם, הרי שעל המשיח, בביאתו השנייה, להשלים את המסלול העולמי השלישי, כמסלול ממשי, ולבנות את מלכות שמים הממשית עלי אדמות. על המשיח, בביאתו השנייה, להגשים עלי אדמות, את אידיאל אלוהים, שנותר בלתי מוגשם בביאה הראשונה. מסיבה זאת, עליו להיוולד עלי אדמות כבשר ודם. (ראה פרק הביאה השנייה 2.2)

כיוון שעל המשיח, בביאתו השנייה, לשקם באמצעות פיצוי, את מסלול תכניתו של אלוהים לשיקום, שנותרה בלתי מוגשמת בעת בואו של ישוע, יהיה עליו ללכת במסלול דומה. ישוע נתקל בחוסר אמונה בקרב העם היהודי והיה עליו לצעוד במסלול של סבל מר. בדומה לכך, אם הנוצרים, ישראל השנייה, יידחו את המשיח בביאתו השנייה, יהיה עליו לעבור תלאות הדומות לאלה של ישוע. יהיה עליו לחזור על מסלולו הכאוב של ישוע ולשקמו באמצעות פיצוי, אך הפעם, במהלך חייו עלי אדמות. מסביר זאת ישוע: "אך בראשונה עליו לסבל הרבה ולהיות נמאס בדור הזה". (לוקס י"ז 25)

בביאה הראשונה היה על ישוע לנטוש את ישראל הראשונה, שנקראה למענו, ולבחור בנוצרים כישראל השנייה, כדי להתחיל תשתית שיקום אלוהית חדשה. בדומה, גם בביאה השנייה של המשיח, אם ידחו אותו הנוצרים, מתוך חוסר אמונה, יהיה עלול לנוטשם ולגדל ישראל שלישית, ולפעול עמם להביא את תכנית אלוהים לשיקום לידי התמלאות עלי אדמות. אם מבשרי הדרך של אלוהים, שהופקדה בידם משימה כמו זו של יוחנן המטביל, לא ישלימו את אחריותם, יהיה עליו להנמיך עצמו ולמלא את תפקיד יוחנן המטביל, ולהניח את תשתית האמון במסלול הממשי השלישי, לשיקום כנען ברמת עולם. במקרה כזה, יהיה עליו ללכת במסלול ייסורים.

ברם, ככל שהמסלול בו עליו ללכת יהיה מפרך, המשיח, בביאתו השנייה, לא ימות מבלי למלא את תכנית אלוהים לשיקום. זאת, משום שתכניתו של אלוהים נועדה לטפח את ההורים האמיתיים של כל האנושות, (ראה פרק הכריסטולוגיה 4.1.1) ולמלא את מטרת הבריאה, שתצליח באמצעותם בניסיון השלישי. תכנית זאת התחילה עם אדם, התארכה באמצעות ישוע ותניב פרי מבלי להיכשל בביאה השנייה.

יתרה מכך, כפי שיצוין בהמשך, (ראה פרק המקבילות 7.2.6) תכנית השיקום האלוהית הרוחנית, הכינה במהלך אלפיים השנה מאז ישוע, סביבה דמוקרטית, חברתית וחוקתית, אשר תגן על המשיח בביאה השנייה. ישוע נהרג על ידי האימפריה הרומית, לאחר שהיהודים ראו בו פורק עול ומורד. בניגוד לכך, אפילו אם המשיח בביאה השנייה ירדף כפורע חוק, בחברה הדמוקרטית אליה יבוא, האשמות כאלה לא תהיינה מספיקות כדי לדון אותו למוות. לפיכך, כל כמה שלא יהיו צרותיו מרות, המשיח בביאה השנייה, יהיה מסוגל לבנות את תשתית האמון עלי אדמות ולעמוד עליה. הוא יאסוף תלמידים בעלי אמונה בלתי מעורערת וידריך אותם למלא את תנאי הפיצוי, להסרת הטבע הנפול ולהקמת תשתית המימוש. התשתית עבור המשיח עבור המסלול הממשי, במסגרת המסלול העולמי השלישי, תוגשם לבטח.

כאשר משה היה הדמות המרכזית במסלול השלישי לשיקום כנען, ברמת לאום, הפעיל אלוהים את תכניתו להתחלה, בהתבסס על הסלע. כאשר יהושע היה הדמות המרכזית, הפעיל אלוהים את תכניתו לשיקום, בהתבסס על המים מהסלע, שהם יותר פנימיים מאשר הסלע. באופן דומה, בזמן ביאת ישוע, הפעיל אלוהים את תכנית השיקום להתחיל באמצעות ניסים ואותות, אך בעת ביאת המשיח השני, יפעיל אלוהים את תכניתו, בהתבסס על דבר אלוהים, שהינו פנימי יותר מאשר ניסים ונפלאות, כפי שהוסבר קודם לכן. (ראה פרק אסכטולוגיה 3.2) אף על פי שבני האדם נוצרו באמצעות דבר אלוהים, (יוחנן א' 3) בשל הנפילה הם לא היו יכולים למלא את מטרתו. על מנת למלא את דבר אלוהים, הפעיל אלוהים את תכניתו לשיקום, בהעמידו תנאים חיצוניים של ציות לדבר האלוהים. לבסוף, בעת השלמת ההיסטוריה, ישלח אלוהים את המשיח, התגלמות דבר האלוהים, בשנית, וישלים את התכנית לישועה, בהתבסס על דבר אלוהים.

ההסבר העמוק ביותר של מטרת הבריאה של אלוהים, מתגלם במונחים של יחסי לב. כהורה הפנימי והבלתי נראה שלנו, ברא אלוהים את בני האדם כילדיו הממשיים. אדם וחוה נבראו בצלם אלוהים, כמושאי שותף ממשיים לאלוהים, בדגם מאפייניו הדואליים. כשותפים הראשונים מסוג מושא ממשי לאלוהים, הם היו אמורים להיות הורי האנושות. היה עליהם להיות לבעל ואישה, ללדת ולגדל ילדים, וליצור משפחה השוזרת את לב ההורים, לב בעל ואישה, לב אחים ואחיות ולב הילדים. משפחתם היתה מגלמת את אהבת האמת של ההורים, אהבת האמת של בעל ואישה ואהבת האמת של הילדים. היה זה בסיס ארבע העמדות, המגשים את מטרת שלושת המושאים. (ראה פרק הבריאה 2.3.3)

באופן זה התכוון אלוהים לבנות את מלכות שמיים עלי אדמות, באמצעות ילדיו שלו, הנולדים משושלת שמימית. המשמעות המרכזית של הנפילה היתה, שאבות האנושות הראשונים, יצרו קשרי דם עם שר המלאכים; לכן נכבלה כל האנושות לשושלת השטן. (ראה פרק נפילה 1.3.3) כל בני האדם נולדו כילדי השטן (מתי ג' 7; כ"ג 33; יוחנן ח' 44) ואבות האנושות הראשונים נפלו לעמדה בה לא היה להם כל קשר לשושלת אלוהים. לפיכך, המטרה הסופית של תכנית אלוהים לשיקום, הינה להעביר את בני האדם הנפולים, ממצב שבו אין להם כל קשר לשושלתו של אלוהים, למצב של ילדים הנולדים ישירות לשושלת אלוהים.

הבה ונמשיך לחקור בכתבי הקודש, למצוא הוכחות למטרה נסתרת זאת, העומדת מאחורי תכנית אלוהים לשיקום.

משפחת אדם, שאנשיה ביצעו את הנפילה ואת הרצח הראשון, נותרו ללא קשרים עם אלוהים. בזמן נח, הקשר הישיר לאלוהים לא יכול היה להיות משוקם, בשל שגיאתו של בנו השני, חם. אך כיוון, שנח הפגין אמונה עמוקה, יכולה היתה משפחתו לעמוד בקשר עקיף עם אלוהים, כמשרתי המשרתים. (בראשית ט' 25) זה היה אופי יחסי האנושות עם אלוהים, אליו ניתן היה להגיע לפני עידן התורה.

אברהם, אבי האמונה, ומשפחתו, בנו את התשתית למשיח ברמת משפחה. הם וצאצאיהם, העם הנבחר של אלוהים, הורמו לעמדה של משרתי אלוהים. (ויקרא כ"ב 55) זה היה אופי היחסים של בני המין האנושי עם אלוהים, אליו ניתן היה להגיע בעידן התורה.

בימי ישוע, התלמידים, אשר עמדו על תשתית האמון שהניח ישוע מעמדת יוחנן המטביל, הורמו מעמדת משרתים למצב של ילדים מאומצים. להתקדם ממצב זה ולהפוך להיות ילדים משושלת ישירה של אלוהים, היה עליהם תחילה, להקים את תשתית המימוש ואת התשתית עבור המשיח, על ידי ציות לישוע ובשרתם אותו באופן מוחלט. אילו עמד ישוע על גבי אותה תשתית, היו הם יכולים להיות מורכבים אליו, גם רוחנית וגם גשמית, ולהגיע לאחדות מוחלטת עימו.

ישוע הוא בנו יחידו של אלוהים, נקי מחטא ונולד משושלתו הישירה. הוא גם עץ הזית האמיתי, שבא להרכיב אליו את כל האנושות, המשולים לעצי זית בר. (אל הרומיים י"א 17) באחדו אותם עמו, נועד הוא לטהרם מהחטא הקדמון ולשקם אותם כילדים הנולדים לשושלת אלוהים. זוהי פעולת הלידה מחדש, שנועדה להתבצע על ידי ישוע וכלתו. (ראה פרק כריסטולוגיה 4)

למרבה הצער, גם תלמידיו של ישוע איבדו את אמונתם, וישוע מת על הצלב מבלי לעלות מעמדת יוחנן המטביל, או לבצע את המטלות המתאימות למשיח. לאחר תחייתו, החל ישוע במסלול רוחני. הוא הניח את תשתית האמון הרוחנית, באמצעות ארבעים הימים שמאז תחייתו ועד עלייתו לשמים - פרק הזמן שנועד להפרדה משטן, שעה שעמד רוחנית כיוחנן המטביל. תלמידיו הביעו חרטה וחזרו לשרתו באמונה; כך ייסדו ישוע ותלמידיו את תשתית המימוש הרוחנית, ואת התשתית הרוחנית עבור המשיח. על גבי בסיס זה, עמד ישוע כמשיח רוחני והרכיב אליו את תלמידיו הנאמנים, אם כי רק באופן רוחני. כתוצאה מכך, הורמו נוצרים מאמינים להיות ילדים רוחניים של אלוהים. זה היה האופי של היחסים הניתנים להשגה בין האנושות לבין אלוהים, מזמן ישוע ועד ימינו.

בתכניתו הרוחנית של אלוהים לשיקום, הוחל בשיקום עולם הרוח, שכן על-פי סדר הבריאה, אלוהים ברא תחילה את עולם הרוח. האנושות הורמה להיות שותף מושא לאלוהים, אך רק רוחנית. ככל שנוצרי מאמין יהיה דבק באמונתו, עדיין לא הוסר ממנו החטא הקדמון, המועבר באמצעות הגוף. בכך הוא איננו שונה במצבו, ממאמין מעידן התורה, בעובדה, ששניהם כרוכים עדיין בשושלת השטן. (ראה פרק המשיח 1.4)

במקרה הטוב ביותר, הנוצרים הם ילדים מאומצים של אלוהים, מכיוון שהם לא נובעים מהשושלת שלו. דבר זה מסביר, מדוע קונן השליח פאולוס, "ולא-עוד אלא שגם-אנחנו אף על פי שיש-לנו בכורי הרוח נאנח בנפשנו ונחכה למשפט הבנים לפדות גויתנו". (אל הרומיים ח' 23)

המשיח יחזור וישקם את כל האנושות להיות ילדי אלוהים אמיתיים. הוא יחזור כבשר ודם וייוולד עליי אדמות, כפי שהיה בבואו בראשונה. הוא ישקם, באמצעות פיצוי, את מסלול בואו בראשונה, בעת שילך בו שנית.

כפי שהוסבר לעיל, המשיח החוזר, יפעיל את תכנית אלוהים לשיקום להתחלה, בהתבסס על דבר אלוהים. אז הוא ישלים את התשתית עבור המשיח, גם רוחנית וגם גשמית. על גבי בסיס זה, הוא ירכיב אליו את כל האנושות, בטהרו אותם מהחטא הקדמון, ובשקמו אותם להיות ילדי אלוהים, הנולדים משושלתו.

בבואו בראשונה, ישוע הניח את תשתית המשפחה, בבחרו שנים-עשר תלמידים ובבחרו שלושה מן השנים-עשר כתלמידיו הראשיים. כך התכוון לשקם, באמצעות פיצוי, את עמדתו של יעקב, שהיה דמות מרכזית עבור התשתית למשיח ברמת המשפחה. בטפחו שבעים תלמידים, הרחיב ישוע את יריעת תשתיתו לרמת השבט. באותו אופן, המשיח בביאתו השנייה, יתחיל בהנחת התשתית לבוא המשיח ברמת המשפחה, גם רוחנית וגם גשמית. אז ירחיב את יריעתו לרמת השבט, החברה, האומה, העולם והיקום. כאשר תשתית זאת תהיה בטוחה, הוא יוכל סוף סוף לבנות את מלכות שמים.

מטרתו של אלוהים בטיפוחה של ישראל הראשונה, היתה להכין את התשתית לישוע, כדי שיוכל להשלים את המטרה של בניית מלכות שמים בבואו. כאשר ישראל הראשונה הפנתה לו עורף, בחר אלוהים את הנוצרים להיות ישראל השנייה. לכן, מטרתו של אלוהים בטיפוח הנצרות היתה להכין את התשתית עבור המשיח בביאתו השנייה, כדי להגשים את המטרה של בניית מלכות שמים. אם העולם הנוצרי יפנה לו עורף, בדומה לישראל הראשונה, לא תהיה לו ברירה, אלא לנטוש אותם ולבחור ישראל שלישית. לכן, אף על פי שהנוצרים באחרית הימים, יכולים ליהנות מברכות גדולות, למעשה, כפי שהיה מצבם של היהודים בימי ישוע, גם מצבם רגיש ביותר. הם עלולים להגיע לחרפה ולאומללות רבה.

3.4 כמה לקחים הנלמדים ממסלולו של ישוע

ראשית, מסלולו של ישוע, מורה לנו על קביעת הגורל של אלוהים לגבי רצונו. אלוהים קובע באופן מוחלט, שרצונו יתמלא, ואז הוא פועל ללא הרף, עד להגשמתו. כאשר יוחנן המטביל כשל בתפקידו, ניסה ישוע להגשים את רצון אלוהים בכל מחיר, אפילו עד כדי נטילת אחריותו של יוחנן לידיו. כאשר נכשלו מאמציו לבנות את מלכות שמים, בשל חוסר אמונתו של העם היהודי, נשאר עדיין ישוע נחוש באופן מוחלט, להבטיח למלא את רצון אלוהים בחזרתו.

שנית, מסלולו של ישוע מדגים, שקביעת הגורל של אלוהים לגבי האופן שבו יתמלא רצונו, באמצעות יחיד או אומה, הוא מותנה ואיננו מוחלט. כלומר, אף על פי שאלוהים יכול היה לבחור באדם או באומה כלשהם, כדי להגשים מטרה במסגרת תכנית אלוהים לשיקום, אם הם כשלו במילוי שליחותם, לבטח יבחר אלוהים אדם או אומה אחרים להמשיך בפעולתו.

ישוע בחר את יוחנן המטביל להיות תלמידו הראשי, אך כאשר כשל במילוי אחריותו, בחר ישוע בפטרוס תחתיו. ישוע בחר ביהודה איש קריות להיות אחד משנים-עשר תלמידיו, אך כאשר יהודה כשל, נבחר מתי לקחת את מקומו. (מעשי השליחים א' 25) בדומה לכך, אלוהים בחר בעם היהודי להגשים את האחריות המרכזית בתכנית השיקום, אך כאשר כשל, עברה משימתו לידי הגויים. (מעשי השליחים י"ג 46; מתי כ"א 33-43) מקרים אלה מדגימים, שכאשר אלוהים בוחר באדם או באומה למלא את רצונו, הוא לעולם לא קובע מראש, באופן מוחלט, באם אדם זה או אומה זאת יגשימו את רצונו למעשה.

מסלולו של ישוע גם מדגים, שאלוהים אינו מתערב במאמצי האדם למלא את חלק אחריותו, אלא מטפל בו בהתאם לתוצאות פעולותיו. לבטח ידע אלוהים, כי יוחנן המטביל ויהודה איש קריות היו בתהליך של אובדן אמונתם. לבטח היה בכוחו למנוע מהם לחטוא. אך אלוהים לא התערב לחלוטין בשאלת אמונתם, ועסק בהם רק על בסיס תוצאות מעשיהם.

לבסוף, מסלולו של ישוע מראה, שככל שגדולה יותר משימתו של האדם, כך גדול יותר המבחן שעליו יהיה לעבור. ישוע בא כאדם השני. כדי להשלים את משימתו, היה עליו לשקם, באמצעות פיצוי, את העמדה בה עמד אדם טרם הנפילה. כיוון שאדם נעשה חסר אמונה ונטש את אלוהים, היה על ישוע לשקם את שגיאתו של אדם, בעמדו בסבל של נטישת אלוהים אותו, תוך כדי הפגנת אמונה בלתי מעורערת. לפיכך, נוסה ישוע על ידי השטן במדבר, וננטש על ידי אלוהים על גבי הצלב. (מתי כ"ז 46)