לימוד העיקרון ויישומו
הסימניות שלי

עדיין אין לך סימניות.

חלק 2: תכניתו של אלוהים לשיקום בהנהגת משה

2.1 מבט כולל על תכנית אלוהים לשיקום בהנהגת משה

תכנית אלוהים לשיקום בהנהגת משה, נבנתה על גבי התשתית לבוא המשיח, שהונחה במשפחת אברהם. למרות זאת, העיקרון עדיין דורש ממשה עצמו, להניח את התשתית לבוא המשיח, בשקמו באמצעות פיצוי, את תשתית האמון ואת תשתית המימוש. בכל פעם שהדמות המרכזית בתכניתו של אלוהים משתנה, הדמות המרכזית החדשה איננה יכולה לרשת את רצון אלוהים, במסגרת תכניתו, מבלי להשלים תחילה אחריות דומה בעצמה. יתרה מכך, במקרה זה, על התשתית להיות מונחת מחדש, משום שהיקף תכניתו של אלוהים גדל ממשפחה לאומה. כפי שנראה בתכניתו של אלוהים לשיקום, שהונחתה על ידי משה. תנאי הפיצוי שנדרשו כדי להניח תשתיות אלה, היו די שונים מאלו שקדמו להם.

2.1.1 תשתית האמון

2.1.1.1 הדמות המרכזית לשיקום תשתית האמון

משה היה הדמות המרכזית לשיקום תשתית האמון. היה צורך להניח מחדש תשתית אמון, כדי להתחיל את מסלול החזרה לארץ המובטחת, ארץ כנען, על תשתית ארבע מאות שנות העבדות, שנגרמו בשל כשלונו של אברהם במנחה הסמלית. בטרם נלמד כיצד הניח משה את תשתית האמון, הבה נבחן את עמדתו במסגרת תכניתו של אלוהים ביחס לישוע, ואחר כך בחלק הבא נחקור, במה היה שונה מכל הדמויות המרכזיות, שנקראו להניח את תשתית האמון.

ראשית, משה עמד בעמדה של יצוג אלוהים, הפועל במקומו. אלוהים אמר למשה, שעליו להיות כאלוהים לאהרון. (שמות ד' 16) הוא אמר גם: "ראה, נתתיך אלוהים לפרעה, ואהרן אחיך יהיה נביאך." (שמות ז' 1)

שנית, אלוהים העמיד את משה כדמות מקדימה לישוע. בהביאו את משה לעמוד בעמדת אלוהים, לפני אהרון ופרעה, העמידו אלוהים כדמות מקדימה לישוע, ההתגלמות היחידה של אלוהים. על ידי היותו דמות מקדימה לישוע, היה משה חלוץ הדרך עבור ישוע, לצעוד בה בבוא היום. כיוחנן המטביל אחריו, (יוחנן א' 23) נועד משה לסלול את הדרך לפני ישוע.

כצאצא ליעקב אשר הקים את התשתית למשיח, יכול היה משה לשמש דמות מרכזית בעידן תכניתו של אלוהים לשיקום. במסלולו, במסגרת תכניתו של אלוהים, נבנה משה על מסורת אביו, יעקב. מסלולם שימש כדגם למסלול שבו ילך ישוע אחר כך.

משה עמד גם על גבי התשתית, שיוסף הניח בכניסתו למצרים. גם חייו של יוסף היו תקדים לישוע. כבנה של רחל (אשת יעקב, המסמלת את צד אלוהים), וכאחיהם הצעיר של בני לאה (אשת יעקב, המייצגת את צד שטן) עמד יוסף בעמדה של הבל. הוא בקושי ניצל ממזימת אחיו להרוג אותו, וכאשר נמכר לסוחרים, הוא בא למצרים כעבד. אך הוא עלה למדרגת משנה למלך מצרים, בהיותו בן שלושים. אחיו ואביו באו למצרים והשתחוו בפניו בצניעות, במלאם את החלום הנבואי שהיה לו בילדותו. (בראשית ל"ז 5-11) בהתבסס על ניצחון זה, במסגרת תכניתו של אלוהים לשיקום, נכנסו בני ישראל למצרים והחלו את תקופת הסבל, למטרת ניתוק קשרי השטן.

מסלולו של יוסף הראה את הנתיב שבו עתיד היה ישוע ללכת. לאחר בואו לעולם השטני, היה על ישוע לעבור מסלול ייסורים, ולעלות, כמלך המלכים, בגיל שלושים. הוא נועד להביא את כל האנושות, כולל את אבותיו, לכניעה, לנתק את כל הקשרים עם העולם השטני, ולשקמם לתחום אלוהים.

ינקותו, ילדותו ומותו של משה, היוו גם הם תקדים למסלול ישוע. בילדותו היה משה נתון לסכנת מוות מידי פרעה. לאחר שאמו הניקה אותו בהיחבא, נכנס משה לארמון פרעה, ומצא מבטחים בקרב אויביו. כך גם נולד ישוע, למצב בו היה בסכנת מוות מידי המלך הורדוס. אמו של ישוע לקחה אותו, נמלטה למצרים, וגידלה אותו שם בסתר. אחר כך הביאה אותו חזרה לתחומו של המלך הורדוס, בו גדל בביטחה בקרב אויביו. לאחר מותו של משה, לא ידע איש את מקום גופתו. (דברים ל"ד 6) הדבר הראה מה יקרה לגופו של ישוע לאחר מותו.

בכל דרכיו, מסלולו של משה לשיקום כנען ברמת אומה, היה הדגם עבור מסלולו של ישוע, לשיקום כנען ברמת עולם.

וכמו שהזכרנו קודם לכן, כתבי הקודש מעידים, באמצעות דברי משה (דברים י"ח 18-19) וישוע, (יוחנן ה' 19) שאלוהים הראה דרך חיי משה דגם לישוע, המהווה תקדים למסלול בו ילך ישוע מאוחר יותר.

2.1.1.2 המושא עבור התנאי בשיקום תשתית האמון

משה היה בעמדה שונה מזו של דמויות מרכזיות, שהופקדה בידם תשתית האמון. שלא כמו הבל, נוח ואברהם, לא היה למשה צורך לעשות מנחה סמלית. הוא היה יכול לשקם את תשתית האמון פשוט על ידי ציות לדבר אלוהים, בעת מלאו את תכניתו של אלוהים להפרדה מהשטן על בסיס ארבעים. להבדל זה שלוש סיבות.

ראשית, משה עמד על גבי שלוש מנחות סמליות מוצלחות של הבל, נוח ויצחק. הם השלימו את תכניתו של אלוהים, המבוססת על הנחת מנחות סמליות.

שנית, מנחות סמליות היו מושאים לתנאי, שנעשו הכרחיים כתחליף למילה, כיוון שאחרי שאבות האנושות הראשונים איבדו את דבר אלוהים בנפילה, לא היו בני האדם מסוגלים למלא את דבר אלוהים ישירות. לפיכך, במהלך התקופה במסגרת תכניתו של אלוהים להניח את התשתית לשיקום (בעידן מאדם עד אברהם), הוגשו קורבנות כמושאים לתנאי להנחת תשתית אמון. אולם בזמנו של משה, הסתיים עידן זה. האנושות נכנסה לעידן חדש, עידן תכניתו של אלוהים לשיקום (עידן התנ"ך), בו קיבלו את דבר אלוהים ישירות. לפיכך, לא היה עוד כל צורך במנחה סמלית, בהכנת תשתית האמון.

שלישית, מכיוון שתכניתו של אלוהים, שהחלה במשפחת אדם, התארכה שוב ושוב, היה צורך בתנאי פיצוי מסוימים כדי לשקם את התקופות במסגרת תכניתו של אלוהים, שטומאו על ידי השטן. כאשר הניח נוח את תשתית האמון, היה עליו לעבור את תכניתו של אלוהים למספר ארבעים, עבור ההפרדה מהשטן, בעת שחי בתיבה. אברהם יכול היה להכין את המנחה הסמלית לצורך תשתית האמון רק לאחר ששיקם את התקופה בת ארבע מאות השנה שקדמה לו, וכך עמד על גבי תשתית המספר ארבעים, במסגרת תכניתו של אלוהים עבור ההפרדה מהשטן. בני ישראל סבלו כארבע מאות שנה של עבדות במצרים, כדי למלא את תכניתו של אלוהים למספר ארבעים עבור ההפרדה מהשטן, וכך לשקם את תשתית האמון שנלקחה על ידי השטן בשל שגיאתו של אברהם. כך, גם בעידן תכניתו של אלוהים לשיקום, יכולה היתה דמות מרכזית, להניח את תשתית האמון, כל עוד שעמדה איתן על גבי השלמת תכניתו של אלוהים למספר ארבעים, עבור ההפרדה מהשטן, על ידי שמירה על דבר אלוהים, כעת, משלא נדרש עוד מושא עבור התנאי כתחליף.

2.1.2 תשתית המימוש

בעידן תכניתו של אלוהים להנחת התשתית לשיקום, פעל אלוהים להנחת תשתית מימוש ברמת המשפחה. בעת הכניסה לעידן תכניתו של אלוהים לשיקום, פעל אלוהים להנחת תשתית מימוש ברמת האומה. כיוון שמשה עמד כאלוהים עבור העם וייצג את ישוע, הוא עמד כהורה עבור בני ישראל בעת הנחת תשתית האמון ברמת האומה. לפיכך, היה משה הנביא עם המשימה להכין את הדרך עבור ישוע. לפיכך, הוא עמד בעמדה של ילד כלפי ישוע, שעמד לבוא כהורה האמיתי. לכן, ביחס לבני ישראל, עמד משה כהבל, כדמות המרכזית לתשתית המימוש ברמת האומה.

אנו זוכרים שהבל הגיש מנחה סמלית מעמדת הורה, במקומו של אדם, לכן היה ראוי להגיש את המנחה הממשית מעמדת ילד. כך, גם משה עמד בעמדה כפולה של הורה וילד. כאשר שיקם באמצעות פיצוי את תשתית האמון, עמד כהורה. כך הבטיח את עמדת הבל עבור תשתית המימוש שעבורה עמד כילד.

ברגע שהבטיח משה את עמדת הבל, היו אמורים בני ישראל, שעמדו בעמדת קין, למלא את תנאי הפיצוי להסרת הטבע הנפול ברמת אומה, באמצעות ציותם למשה. בעשותם כך, יכולים היו הם להקים את תשתית המימוש ברמת הלאום.

2.1.3 התשתית עבור המשיח

משה נועד לשקם באמצעות פיצוי את תשתית האמון ברמת הלאום, ואילו בני ישראל תחת הנהגת משה היו אמורים לשקם באמצעות פיצוי את תשתית המימוש ברמת הלאום. הדבר היה מבסס את התשתית עבור המשיח, ברמת הלאום, ואת הבסיס לאומה ריבונית אליה יבוא המשיח. אז נועדו בני ישראל לקבל את המשיח, להיוולד מחדש דרכו, להתנקות מחטאם הקדמון ולשקם את טבעם המקורי, על ידי איחודם עם אלוהים בלבם. בדרך זו, הם נועדו להגיע למטרה הסופית של היותם להתגלמות מושלמת.

2.2 המסלולים לשיקום כנען, ברמת לאום, תחת הנהגת משה

משה הוציא את בני ישראל ממצרים, העולם השטני, באותות ובמופתים, הובילם דרך ים סוף, והביאם לנדוד במדבר, בטרם היכנסם לארץ כנען המובטחת. הדבר הראה את המסלול שבו יוביל, בבוא היום, ישוע את הנוצרים, ישראל השנייה. באותות ובמופתים יביא ישוע את הנוצרים מתוך חיי החטא וינחה אותם בבטחה דרך הים הרוגש של הרשע. הוא יקח אותם דרך מדבר נטול מים חיים, בטרם ינחה אותם לגן העדן, שעל פי הבטחת אלוהים.

ממש כשם שהמסלול לשיקום כנען, ברמת לאום, תחת הנהגת משה התארך לשלושה מסלולים, בשל חוסר אמונתם של בני ישראל, נאלץ המסלול העולמי לשיקום כנען, תחת הנהגת ישוע, להתרחש שלוש פעמים, בשל חוסר אמונתם של יוחנן המטביל ושל העם היהודי, באותה עת. כדי למנוע שטחיות, השוואה מדוקדקת בין מסלוליהם של משה ושל ישוע לא תעשה כאן, אך עדיין המקבילות תהיינה ברורות כאשר נשווה בין חלק זה לבא אחריו.

2.2.1 המסלול הראשון לשיקום כנען ברמת לאום

2.2.1.1 תשתית האמון

לאחר ארבע מאות שנות עבדות במצרים, באה אל סיומה תקופת הפיצוי, שנדרשה מבני ישראל בשל שגיאתו של אברהם. כדי שמשה יהיה דמות מרכזית לשיקום תשתית האמון וכדי שיהיה ראוי להוביל את בני ישראל מחוץ למצרים, היה עליו, כיחיד, לרשת את ארבע מאות שנות הפיצוי ולהשלים את תכניתו של אלוהים, על בסיס ארבעים להפרדה משטן. בנוסף, היה על משה לשקם, באמצעות פיצוי, את המספר ארבעים, אשר היה על אדם הבלתי נפול למלא, כדי להקים את תשתית האמון שלו. (ראה פרק התקופות 2.4) כדי להשיג מטרה זאת, הובא משה לארמון פרעה, למרכז העולם השטני, ובילה שם ארבעים שנה. (מעשי השליחים ז' 23)

בהיותו בארמון, חונך משה על ידי אמו, אשר מבלי שזהותה נודעה, נשכרה להיות מיניקתו. בהיחבא, החדירה בו מודעות וגאווה להיותו שייך לעם הנבחר. למרות נוחיות חיי הארמון, שמר משה על נאמנות בלתי מעורערת לשושלת ישראל. לאחר ארבעים שנה עזב את הארמון, "ויבחר לסבל את-עני עם-אלהים מלהתענג לשעה בתענוגי החטא". (אל העבריים י"א 25) לפיכך, במשך ארבעים שנות חייו בארמון פרעה, מילא משה את תכניתו של אלוהים למספר ארבעים, עבור הפרדה משטן, ולפיכך שיקם את תשתית האמון.

2.2.1.2 תשתית המימוש

משה היה בעמדה הדואלית של הורה ושל ילד. כאשר הניח את תשתית האמון, הוא הבטיח גם את עמדתו של הבל עבור תשתית המימוש. בני ישראל, שהיו בעמדת קין, היו אמורים לציית למשה וללכת אחריו באמונה. ביורשם את רצון אלוהים ממשה ובהכפלתם את הטוב, היו הם ממלאים את תנאי הפיצוי, ברמת הלאום, להסרת הטבע הנפול, ולהנחת תשתית המימוש ברמת הלאום. בני ישראל נועדו להניח את תשתית המימוש, בהולכם אחרי משה, מרגע עזיבתם את מצרים ועד לכניסתם לארץ כנען המבורכת.

אלוהים הפעיל את תכניתו להתחלת המסלול, עם הריגתו של המצרי בידי משה. בראותו את אחד מאחיו מעונה על ידי הנוגש המצרי, בערה בלב משה אש אהבתו לאנשיו, והוא הכה את האיש והרגו. (שמות ב' 11-12) במובן מסוים, היה זה ביטוי ללבו של אלוהים וכעסו הצודק בראותו את מצוקת אנשיו. (שמות ג' 7) באותו רגע, הגורם שקבע אם בני ישראל יוכלו להתחיל בהצלחה את מסלול החזרה לכנען, היה קיומה או העדרה של האחדות בין בני ישראל למשה.

כאשר הרג משה את המצרי, השתמש אלוהים בפעולה זאת להשגת הדברים הבאים: ראשית, שר המלאכים פיתה את אבות האנושות הראשונים ליפול, ואת קין להרוג את הבל. אלו היו התנאים, באמצעותם שלט השטן בהתפתחות ההיסטוריה החוטאת, מעמדת הבן הבכור. לכן, בטרם יכול היה אלוהים להתחיל את תכניתו לשיקום כנען, היה על מישהו בצד אלוהים, למלא תנאי לשיקום הדבר באמצעות פיצוי, זאת על ידי התגברות על מישהו בצד שטן, העומד בעמדה של בן בכור. שנית, פעולה זו ניתקה ביעילות, כל היצמדות ממושכת של משה לארמון פרעה, והעמידה אותו במצב של אין דרך חזרה. לבסוף, באמצעות מעשה זה, רצה אלוהים להביא את בני ישראל לבטוח במשה, בהראותו להם שהוא פטריוט ישראלי. כפי שנראה בהמשך, היו אלו סיבות הניתנות להשוואה לאלה שבמסלול השני לשיקום כנען, בו היכה אלוהים את כל בכורי מצרים ומקניהם.

בני ישראל, בראותם את מעשהו של משה, ההורג את המצרי, היו צריכים להיות נרגשים עד עומק נשמתם מאהבתו לישראל, כשם שחש אלוהים. אילו חשו כך, היו מכבדים את משה, בוטחים בו והולכים אחריו בדבקות. אז, בהנהגת משה, היה אלוהים מביאם ישירות אל ארץ כנען, בה היו מקימים את תשתית המימוש. למעשה, לא היה להם כל צורך לחצות את ים סוף או לנדוד במדבר סיני, אילו היו לוקחים את המסלול הישיר לכנען בדרך הפלישתים. במסלול של עשרים ואחת יום, היו הם משקמים את מסלול יעקב, של עשרים ואחת שנה בחרן.

מאוחר יותר, במסלול השני ברמת לאום, היתה לאלוהים סיבה לא להאמין לבני ישראל בשל כשלונם הקודם, ללכת אחר משה, אשר גרם לנטישת המסלול הראשון. נכתב: "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, כי אמר אלוהים פן יינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצריימה." (שמות י"ג 17) במשך המסלול השני, לשיקום כנען ברמת לאום, הוביל אלוהים את בני ישראל דרך ים סוף במעקף דרך המדבר, כי היו לו סיבות לחשוש, שמא יהיו חסרי אמונה ויחזרו למצרים, מבלי להשלים את מסעם.

2.2.1.3 הכשלון של המסלול הראשון לשיקום כנען ברמת לאום

אילו היו בני ישראל (קין), מצייתים בכל לבם למשה (הבל), והולכים אחריו בחזרתם לכנען, היו הם ממלאים את תנאי הפיצוי להסרת הטבע הנפול ברמת הלאום, ומניחים את תשתית המימוש. אך נהפוך הוא, בראותם את משה מכה את המצרי, הם לא הבינוהו ודיברו עליו רעות: ויצא ביום השני, והנה שני-אנשים עברים נצים; ויאמר לרשע, למה תכה רעך: ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו, הלהרגני אתה אמר, כאשר הרגת את-המצרי; ויירא משה ויאמר, אכן נודע הדבר: וישמע פרעה את-הדבר הזה, ויבקש להרג את-משה; ויברח משה מפני פרעה, וישב בארץ-מדין וישב על-הבאר. (שמות ב' 13-15) למשה לא נותרה כל ברירה, אלא לברוח מפרעה. בנטשו באי רצון את בני ישראל, הוא נמלט למדבר מדיין. תשתית המימוש התרסקה והיה צורך לחזור בשנית ואפילו בשלישית, על מסלולם של בני ישראל לשיקום כנען, תחת הנהגת משה.

2.2.2 המסלול השני לשיקום כנען ברמת לאום

2.2.2.1 תשתית האמון

כאשר הסתיים המסלול הראשון לשיקום כנען ברמת הלאום בכשלון, בשל חוסר אמונתם של בני ישראל, טען השטן לבעלות על ארבעים שנותיו של משה בארמון, בהן הניח את תשתית המימוש. לפיכך, כדי שמשה יוכל להתחיל במסלול השני לשיקום כנען, היה עליו להניח מחדש את תשתית האמון, בהשלימו תקופה נוספת של ארבעים שנה, לשיקום תנאי הפיצוי של ארבעים שנותיו בארמון. זאת הסיבה שעמדה מאחורי ארבעים שנות גלותו של משה במדבר מדין. (מעשי השליחים ז' 30) במהלך תקופה זו של ארבעים שנה, הפכו חייהם של בני ישראל במצרים אומללים אף יותר, כעונש על אי אמונתם במשה.

משה עבר דרך תקופה שנייה של ארבעים, במסגרת תכניתו של אלוהים להפרדה משטן, במשך ארבעים השנה שבילה במדבר מדיין. שם שיקם את תשתית האמון שהיתה דרושה להתחיל את המסלול השני לשיקום כנען ברמת לאום. אז הופיע אלוהים בפני משה ואמר: ויאמר יהוה ראה ראיתי את עוני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו. וארד להצילו מידי מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני... ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצת אותם ועתה אשלחך אל פרעה להוציא את עמי חי ישראל ממצרים. (שמות ג' 7-10)

2.2.2.2 תשתית המימוש

כאשר שיקם משה את תשתית האמון במדבר מדיין, הוא הבטיח גם את עמדת הבל. בהתאם לכך, במסלול הראשון לשיקום כנען ברמת לאום, אילו היו בני ישראל, שבעמדת קין, מאמינים במשה והולכים אחריו באמונה בלתי מעורערת ובצייתנות, היו הם אז נכנסים לארץ המובטחת, ארץ זבת חלב ודבש. בעשותם כן, היו הם ממלאים את תנאי הפיצוי להסרת הטבע הנפול, ומניחים את תשתית המימוש.

אלוהים הפעיל את תכניתו להתחלת המסלול הראשון, לשיקום כנען ברמת לאום, כאשר משה היכה והרג איש מצרי. בדומה לכך, כדי להתחיל את המסלול השני לשיקום כנען ברמת לאום, נתן אלוהים למשה שלושה אותות ועשר מכות, בעזרתם יגבר על המצרים.

הסיבות לכך שאלוהים הביא את משה להכות בצד השטני, היו כפי שכבר הוסבר: ראשית, על מנת לשקם באמצעות פיצוי את עמדת הבכור שהשטן טימא. שנית, לנתק את היצמדותם של בני ישראל למצרים. שלישית, לתת לבני ישראל להבין, שמשה נשלח על ידי אלוהים. (שמות ד' 1)

היתה גם סיבה נוספת לכך שמשה יכול היה להכות את המצרים. אף על פי שבני ישראל כבר השלימו את תקופת הפיצוי של ארבע מאות השנה כעבדים במצרים, הם סבלו שלושים שנים נוספות של מצוקה. (שמות י"ב 41) אלוהים שמע לשוועתם ולבכיים, ועזר להם בחמלה. (שמות ב' 24-25)

שלושת האותות שנתן אלוהים למשה ולאהרון לעשות, הראו מראש, את פעולתו של ישוע.

האות הראשון ניתן, כאשר ציווה אלוהים למשה להטיל את מטהו שהפך לשרף. (שמות ד' 3-9) כאשר אהרון ביצע אותו נס מאוחר יותר בפני פרעה, לפקודת משה, קרא פרעה לחרטומיו וציווה עליהם להשליך את מטותיהם, אשר גם הם הפכו לשרפים, אך שרפו של אהרון בלע את שרפיהם. (שמות ז' 10-12)

אות זה, הראה באופן סמלי, שישוע יבוא כמושיע ויהרוס את העולם השטני. המטה סימל את ישוע. ממש כשם שהמטה הראה כח פלאי לפני משה, שייצג את אלוהים, ישוע נועד לבוא בכוח כזה ולבצע ניסים בפני אלוהים עצמו. יתרה מכך, המטה מספק הגנה ותמיכה לאנשים להישען עליו, הוא מכה אי צדק ומנהיג את העם לדרך הנכונה. בסמלו את ישוע, גילה מטהו של משה את המשימות שעל ישוע להגשים בבואו.

הפיכת מטהו של משה לנחש, סמלה גם היא את פעולתו של ישוע. ישוע דימה עצמו לשרף, כפי שהעיד על עצמו בדבריו: "וכאשר הגביה משה את-הנחש במדבר כן צריך בן-האדם להנשא". (יוחנן ג' 14)הוא גם אמר לתלמידיו: "היו ערומים כנחשים". (מתי י' 16) באומרו זאת התכוון ישוע, שהוא עצמו, בא כשרף הטוב של החוכמה, המושך ומוביל את בני האדם לדרך הטוב. כך נועד לשקם באמצעות פיצוי, את הנפילה שנגרמה על ידי הנחש הרשע, אשר ברמייה פיתה את אבות האנושות הראשונים. לכן, על תלמידיו של ישוע היה ללמוד את חוכמתו ולהדריך את בני ישראל החוטאים לדרך הטוב. יתרה מכך, כאשר שרפו של משה בלע את שרפי החרטומים, הדבר סימל שישוע יבוא כנחש שמימי, לבלוע ולהשמיד את השטן, השרף הרע.

האות השני ניתן כאשר משה, על פי מצוות אלוהים, שם את ידו בחיקו וזו נעשתה מצורעת. אז ציווהו אלוהים לשים את ידו בחיקו בשנית והיא החלימה. (שמות ד' 6-7) נס זה הראה סמלית, שישוע יבוא כאדם השני, ויחד עם כלתו לעתיד (חוה השנייה, שאחר כך התגלמה כרוח הקודש), (ראה פרק כריסטולוגיה 4.1) יבצע את פעולת הכפרה.

הפעם הראשונה בה שם משה את ידו בחיקו והיא נעשתה מצורעת, סימלה את שר המלאכים, שחיבק את חוה בחיקו, מעשה שטימא את האנושות בחטא בלתי ניתן להבראה. הפעם השנייה בה שם משה את ידו בחיקו והיא הבריאה, הראתה שישוע, האב האמיתי, יבוא וישקם את כלתו, האם האמיתית, ושהם יחבקו את כל האנושות, להעניק לה לידה מחדש, "כתרנגולת המקבצת אפרוחיה תחת כנפיה". (מתי כ"ג 37) אז יושלם השיקום.

כדי לבצע את האות השלישי, הורה אלוהים למשה לשפוך את מי היאור על האדמה, והם יהיו לדם. (שמות ד' 9) סמליות אות זה מצויה במים, חומר אנאורגני המשתנה לדם, חומר החיים. מים הם סמל תנ"כי לאנושות הנפולה, (חזון יוחנן י"ז 15) שאין בה חיים. כך שאות זה סימל, שישוע ורוח הקודש, יבואו ויחיו את האנושות הנפולה, חסרת החיים, לרוח ילדים חיים של אלוהים.

אלוהים הביא את משה ואת אהרון לבצע את שלושת האותות הללו כדי למלא תנאי פיצוי סימלי, על גביו יבואו ישוע ורוח הקודש לישראל, כהורים האמיתיים. הם ישקמו את בסיס ארבע העמדות המקורי, שאבד לשטן, ויתנו לידה מחדש לכל האנושות כילדיהם.

כאשר משה, שהיה כבד פה, ביקש מאלוהים כי מישהו ידבר במקומו, נתן אלוהים את אחיו הבכור של משה, אהרון, (שמות ד' 14) וגם את מרים הנביאה, אחותו של אהרון. (שמות ט"ו 20) הדבר הראה באופן סימלי, שישוע וכלתו לעתיד, התגלמות דבר אלוהים, (יוחנן א' 14) יבואו לשקם את בני האדם, אשר איבדו את דבר אלוהים בנפילה, כהתגלמות דבר אלוהים. במסלול לשיקום כנען, קיבלו אהרון ומרים את המשימה לתמוך ברצון משה, שעמד בעמדת אלוהים, ולגלות מנהיגות עבורו. בעתיד, ישוע ורוח הקודש יתמכו בדבר אלוהים, במסלול העולמי, לשיקום כנען, ויקחו על עצמם את המשימה של כפרה על חטאנו.

בפקודת אלוהים, הלך משה לפגוש את פרעה. בדרכו, הופיע אלוהים וניסה להרגו. חייו של משה ניצלו כאשר אשתו, ציפורה, מלה את בנם. (שמות ד' 24-26) היא סייעה למשה להתגבר על הניסיון, והצילה את משפחתם. מילה זאת, אפשרה את שחרורם של בני ישראל ממצרים. היא הראתה, שאפילו בבוא ישוע, פעולתו של אלוהים לישועה לא תוכל להיות מושלמת, אלא אם יעברו האנשים ברית-מילה פנימית.

הבה ונבחן את המשמעות העמוקה יותר של ברית המילה. כאשר אבות האנושות הראשונים נפלו בשל קיום יחסי מין עם השטן, הם ירשו את דם המוות באמצעות איבר המין הגברי. במסלולם של בני האדם הנפולים, להשתקם כילדי אלוהים, העמיד אלוהים את ברית המילה כתנאי פיצוי: חיתוך הערלה של אבר המין הגברי, כדי לאפשר הגרת דם ממנו. ברית מילה פירושה סילוק דם המוות. ברית מילה היא גם תנאי לשיקום זכות השליטה של הגבר וסימן להבטחה, שאלוהים ישקם את עמו כילדיו האמיתיים. ישנם שלושה סוגים של ברית מילה: ברית מילה של הלב, (דברים י' 16) ברית מילה של הערלה, (בראשית י"ז 10) וברית מילה של כל הדברים. (ויקרא י"ט 22-23)

באמצעות עשר המכות, שחרר אלוהים באמצעות משה את בני ישראל ממצרים. (שמות ז' 14 – יב' 36) גם דבר זה הראה, כי בעתיד יבוא ישוע בניסים ובאותות, להציל את עמו הנבחר של אלוהים. כאשר יעקב סבל עשרים ואחת שנות מצוקה בחרן, רימה לבן את יעקב עשר פעמים, ולא נתן לו את משכורתו המגיעה. (בראשית ל"א 7) כך, גם במסלול משה, שהותווה על פי מסלול יעקב. פרעה, לא רק שהמשיך לענות את בני ישראל מעבר לזמן שנקבע מראש, הוא גם רימה אותם עשר פעמים, בהבטחת השווא שישחררם. כפיצוי לכך, היה מותר לאלוהים להכות את פרעה בעשר מכות.

למכות התשיעית והעשירית, היתה משמעות מיוחדת בין שאר המכות.

במכה התשיעית כיסה אלוהים את מצרים בעלטה גמורה במשך שלושה ימים, שעה שהאזור בו גרו בני ישראל היה שרוי באור. (שמות י' 21-23) הדבר הראה, כי בבוא ישוע, יכסה החושך את תחום השטן, שעה שאור יזרח על אנשי האלוהים ושני הצדדים ייפרדו.

במכה העשירית הרג אלוהים את כל בכורי מצרים ומקנהו, שעה שבני ישראל נתבקשו לסמן בדם השה את משקופי הבתים והפתחים, כדי שמלאך המוות יפסח עליהם. בכורות מצרים בצד שטן, היו בעמדת קין. אלוהים הכה אותם כדי לשקם את בני ישראל, מעמדת הבן השני, הבל, לעמדת הבן הבכור. השטן לקח את עמדת הבכור ונטל את ההובלה במסלול ההיסטוריה, כשהוא מותיר את אלוהים במרדף אחריו. (ראה פרק המקבילות 7) מכה זאת הראתה, שבבוא ישוע, ייכחד צד שטן, שעה שצד אלוהים, בעמדת הבן השני, יוושע באמצעות כפרת דם ישוע.

משה הביא עושר רב ממצרים. (שמות י"ב 35-36) הדבר הראה את שיקום כל הדברים שיתרחש בבוא ישוע.

אחרי כל מכה, הקשה אלוהים את לב פרעה. (שמות ד' 21, י' 27) היו לכך כמה סיבות, ראשית, על ידי שהראה כוחו פעם אחר פעם, רצה אלוהים להראות לבני ישראל שהוא אלוהים. (שמות י' 1-2) שנית, אלוהים רצה שפרעה יתאמץ כמיטב יכולתו, להחזיק בבני ישראל, בטרם יכריחו אותו לוותר עליהם. כך יבין פרעה כמה חסר כח הוא ויטוש את הצמדותו הנמשכת לבני ישראל אחרי לכתם. שלישית, אלוהים רצה שבני ישראל ינתקו את הצמדותם למצרים, בכך שגרם להם לחוש עוינות חזקה כלפי פרעה.

אלוהים הפעיל את תכניתו עבור התחלת המסלול הראשון לשיקום כנען ברמת אומה, כאשר הרג משה את המצרי. מסלול זה ננטש, כאשר העם גילה חוסר אמון במשה. במסגרת תכניתו של אלוהים להתחלת המסלול השני ברמת אומה, נתן אלוהים לבני ישראל את שלושת האותות ואת עשר המכות. בראות בני ישראל ניסים אלו, הם החלו להאמין, שמשה באמת נשלח על ידי אלוהים כמנהיגם. הם האמינו במשה והלכו אחריו, כדמות ההבל, שהניחה את תשתית האמון ברמת האומה. כך יכולים היו בני ישראל להתחיל במסלול השני, לשיקום כנען ברמת אומה.

ברם, תנאי הפיצוי להסרת הטבע הנפול, דרש מבני ישראל יותר מאשר אמון קצר מועד וציות למשה, במשך התקופה בה חולל את הניסים. בשל כשלונם הקודם למלא תנאי זה, תבע השטן את כל המסלול במסגרת תכניתו של אלוהים לשיקום כנען. כעת, היה על בני ישראל לשקם מסלול זה, בהישארם חדורי אמונה ובצייתם למשה במשך כל מסעם. רק בדרך זאת יכולים היו למלא את תנאי הפיצוי להסרת הטבע הנפול ברמת אומה. תשתית המימוש ברמת אומה, לא ניתנה להקמה עד אשר ישלימו את חציית המדבר, באמונה בלתי מעורערת במשה, ועד היכנסם לארץ כנען.

תכניתו של אלוהים להתחיל את המסלול השני לשיקום כנען ברמת אומה, נעשתה בחסר רב יותר מאשר במסלול הראשון. אך מכיוון שההארכה נעשתה בשל אובדן אמונתם, תנאי הפיצוי שהיה על בני ישראל למלא, היה כבד יותר בהתאמה. במסלול הראשון, אילו הלכו בני ישראל אחרי משה, היו הם מונחים בדרך הישירה, דרך ארץ פלשתים והיו נכנסים לכנען תוך עשרים ואחד יום, תקופה המקבילה למסלול עשרים ואחת השנים של יעקב בחרן. אך במסלול השני, לא הביא אלוהים את בני ישראל בדרך הישירה. הוא דאג, שמא בהתקלות בפלשתים הלוחמניים, הם עלולים להיעשות שוב חסרי אמונה ולשוב למצרים. (שמות י"ג 17) תחת זאת, הובילם אלוהים דרך ים סוף, ודרך המדבר במעקף ארוך. אלוהים התכוון להביאם לכנען לאחר עשרים ואחת חודשים.

כך החלו בני ישראל במסלול מדברי של עשרים ואחת חודשים בהנהגת משה.

הבה ונלמד מסלול זה ונבחן כיצד הוא שימש כמסלול דגם לישוע, להוביל את האנושות במסלול העולמי לשיקום כנען.

כאשר נתן פרעה למשה, באי רצון, רשות עבור בני ישראל להקריב את קורבנותיהם במצרים, דרש משה יותר באומרו: ויאמר משה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים, נזבח ליהוה אלוהינו הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלנו. דרך שלושה ימים נלך במדבר וזבחנו ליהוה אלוהינו כאשר יאמר לנו. (שמות ח' 22-23)

משה ביקש חופשה בת שלושה ימים, מתוך כוונה להונות את פרעה ופשוט להוציא את עמו ממצרים. לתקופת שלושת הימים הנזכרת, היתה אותה משמעות כשלושת ימי המסע של אברהם להר המוריה, שהיה זקוק להם כדי לנתק את קשריו עם השטן, בטרם יוכל להגיש את יצחק כמנחה. מאז ימי אברהם, היתה זאת תקופת הפיצוי הנדרשת להפרדה משטן, בתחילת כל מסלול, במסגרת תכניתו של אלוהים. כאשר החל יעקב במסלול לשיקום כנען, היתה תקופה של שלושה ימים בה ניתק את קשריו עם השטן בהונותו את לבן ובעוזבו את חרן. (בראשית ל"א 19-22) באותו אופן, בתחילת המסלול ברמת הלאום, ביקש משה חופשה בת שלושה ימים, בכוונה להונות את פרעה ולשחרר את עמו מעבדות. גם ישוע החל את מסלולו הרוחני לשיקום, רק לאחר מעבר שלושה ימים, להפרדה מהשטן, טרם ניצחון תחייתו.

בני ישראל, שמנו בערך 600,000 איש, לפי התנ"ך, יצאו מרעמסס ביום החמישה-עשר לחודש הראשון על פי לוח השנה העברי. (שמות י"ב 37, במדבר ל"ג 3)

הם שמרו על רצון אלוהים במשך שלושת ימי מסעם, למחנה הראשון שלהם בסוכות. מאותו זמן, העניק להם אלוהים בחסדו את עמוד הענן ביום ואת עמוד האש בלילה, להנחותם בדרכם. (שמות י"ג 21) עמוד הענן שהוביל את בני ישראל ביום (יאנג), סימל את ישוע, שיום אחד יוביל את עם ישראל במסלול לשיקום כנען, ברמת עולם. עמוד האש בלילה (יין), סימל את רוח הקודש, שתדריכם כרוח הנשית.

לחופי ים סוף, לפי מצוות אלוהים, הטה משה את מטהו וחצה את הים. אז, הנחה אלוהים את בני ישראל בחרבה, בתוך הים. המצרים שרדפו אחריהם במרכבותיהם, טבעו עת סגרו עליהם המים והטביעו אותם. (שמות י"ד 21-28) כפי שהוסבר קודם לכן, משה ייצג את אלוהים בפני פרעה, (שמות ז' 1) ומטהו של משה סימל את ישוע אשר יגלם את כוחו של אלוהים בעתיד, כך הראה נס זה מה יתרחש בבוא ישוע. השטן ירדוף אחרי המאמינים ההולכים אחרי ישוע במסלול לשיקום כנען ברמת עולם, אך ישוע ירים את מטה הברזל (חזון יוחנן ב' 27, תהילים ב' 9) ויכה את הים הרוגש של עולמנו. המים ייפרדו ויתגלה מסלול יציב, שעליו יוכלו המאמינים ללכת, כאשר השטן הרודף אחריהם יכחד.

בני ישראל חצו את ים סוף והגיעו למדבר צין ביום החמישה-עשר בחודש השני. מאותו יום ועד הגיעם לארץ מיושבת, האכילם אלוהים במן ובשליו. (שמות ט"ז 13-35) המן והשליו סמלו את דמו ואת בשרו של ישוע – נותני החיים, אשר אלוהים יספק במהלך המסלול לשיקום כנען ברמת עולם. לפיכך אמר ישוע: אבותיכם אכלו את-המן במדבר וימתו... אנכי הלחם החי הירד מן-השמים, איש כי-יאכל מן-הלחם הזה יחיה לעולם.... אם-לא תאכלו את-בשר בן-האדם ושתיתם את-דמו אין-לכם חיים בקרבכם. (יוחנן ו' 49-53)

כאשר בני ישראל עזבו את מדבר צין וחנו ברפידים, לא היו לעם מים לשתות. אלוהים ציווה על משה להכות את הסלע בחורב, כדי שיצאו ממנו מים. משה הכה בסלע ונתן לעם מים, שהצילו את חייהם. (שמות י"ז 6) השליח פאולוס כתב: "והצור ההוא המשיח". (האגרת הראשונה אל הקורינתיים י' 4) בהתאמה לכך, הנס של המים בסלע, הראה כי משה יציל את כל האנושות עם מי-חיים, ועל זאת אמר ישוע: "ואשר ישתה מן-המים אשר אנכי נתן לו לא יצמא לעולם". (יוחנן ד' 14)

שני לוחות הברית שמשה קיבל על הר סיני, סמלו את ישוע ואת כלתו לעתיד. הסלע, שהיה שורש לוחות הברית, סימל את אלוהים. כאשר הכה משה בסלע ונתן מים לעם, הונחה התשתית, על גביה יכול היה משה לקבל את לוחות הברית ולבנות את ארון הברית ואת המשכן.

יהושע נלחם עם העמלקים ברפידים. בכל פעם שמשה הניף את ידיו, ניצחו בני ישראל. ובכל פעם שנפלו ידיו, הם ניגפו. אהרון וחור הושיבו את משה על גל אבנים והחזיקו את ידיו מורמות אל על, מימין ומשמאל. כך אפשרו ליהושע להכות את העמלקים וצבאותיהם. (שמות י"ז 10-13) הדבר הראה גם את אשר יתרחש עם בואו של ישוע. יהושע סימל את המאמינים, העמלקים סמלו את העולם השטני, ואהרון וחור סמלו את ישוע ואת רוח הקודש. אהרון וחור, המחזיקים את ידי משה ומאפשרים ליהושע לנצח את העמלקים, הראו כי באמצעות השילוש - אלוהים, ישוע ורוח הקודש – יביסו המאמינים כל שטן היוצא למולם.

2.2.2.3 תכניתו של אלוהים לשיקום המשכן

בני ישראל קיבלו את לוחות הברית ואת ארון הברית. הבה ונבחן תחילה, כיצד קיבלו אותם. בני ישראל הגיעו למדבר סיני בתחילת החודש השלישי, לאחר ניצחונם על העמלקים. (שמות י"ט 1) אז לקח משה שבעים זקנים וטיפס על הר סיני על מנת לפגוש את אלוהים. משה נקרא לבדו לפסגת הר סיני, שם, על מנת שיוכל לקבל את עשרת הדיברות החקוקות על לוחות הברית, ציווה עליו אלוהים לצום ארבעים יום. (שמות כ"ד 9-10, 18) במשך צומו קיבל משה את הנחיות אלוהים, באשר לארון הברית ולמשכן. (שמות כ"ה-ל"א) כאשר תמו ארבעים ימי הצום, קיבל משה את שני לוחות הברית, בהם נחקקו עשרת הדברות, באצבע אלוהים. (שמות ל"א 18)

כאשר ירד משה מהר סיני עם שני לוחות הברית ובא לפני בני ישראל, הוא מצא אותם עובדים את עגל זהב. במשך זמן היעדרו של משה, הם הנחו את אהרון כיצד ליצור את עגל הזהב. כאשר יצר אהרון את העגל, טענו בני ישראל שזהו האלוהים שהוציאם ממצרים. כאשר ראה זאת משה, בערה בו חמתו. הוא השליך את לוחות הברית ושיבר אותם למרגלות ההר. (שמות ל"ב 1-19) אלוהים הופיע שוב בפני משה וציווה עליו לחצוב זוג נוסף של לוחות, זהה לזוג הקודם. הוא הבטיח למשה, לשוב ולחקוק גם עליהם את עשרת הדברות. משה עלה על ההר, התייצב בפני אלוהים, וצם ארבעים יום פעם נוספת. אלוהים הכתיב את עשרת הדברות למשה, ומשה כתבם על הלוחות. (שמות ל"ד 1, 27-28) משה לקח את הלוחות והתייצב בפני בני ישראל. הפעם, הם כיבדו את משה תוך ציות להוראותיו, הם בנו את ארון הברית ואת המשכן. (שמות ל"ה- מ')

2.2.2.3.1 המשמעות והמטרה של לוחות הברית, המשכן וארון הברית

מה סימלו לוחות הברית? כאשר קיבל משה את לוחות הברית חקוקים בדבר אלוהים, ציין הדבר את חלוף העידן להנחת התשתית לשיקום, במסגרת תכניתו של אלוהים. בעידן שחלף, יכולים היו בני האדם הנפולים, להתייחס לאלוהים רק באמצעות קורבנות. כעת התחיל עידן תכניתו של אלוהים לשיקום. בעידן זה, יכולים היו בני האדם הנפולים, להתייחס לאלוהים באמצעות התגלות דבר האלוהים. הוסבר קודם לכן, שאילו אדם וחוה, אשר נוצרו באמצעות המילה, היו מגיעים לשלמות, אזי היו הם הופכים להיות התגלמות דבר האלוהים, אלא, שהם כשלו, ואיבדו את דבר האלוהים. (ראה פרק השיקום 1.2.1)

בתום ארבעים ימי הפרדה משטן, קיבל משה את שני לוחות הברית, חקוקים בדבר אלוהים. הדבר ציין את שיקומם הסמלי של אדם וחוה, כהתגלמות דבר אלוהים. בהתאם לכך, סימלו לוחות הברית את אדם וחוה, וכן סימלו גם את ישוע ואת כלתו לעתיד, אשר נועדו לבוא כהתגלמות דבר אלוהים. המשיח מסומל בברית החדשה על ידי אבן לבנה, (חזון יוחנן ב' 17) וגם כתוב "והצור ההוא המשיח", (הראשונה אל הקורינתיים י' 4) כסמלים של ישוע ושל כלתו לעתיד, לוחות הברית היו גם סמל לשמים ולארץ.

מה סימל המשכן? ישוע דימה את גופו למקדש בירושלים. (יוחנן ב' 19-21) אנו, המאמינים בו, נקראים מקדשי אלוהים. (הראשונה אל הקורינתיים ג' 16) המקדש היה אפוא, ייצוג בצלמו של ישוע. אילו הצליחו בני ישראל במסלול הראשון לשיקום כנען, תחת הנהגת משה, אזי מיד עם היכנסם לכנען היו בונים את המקדש ומתכוננים לקבלת המשיח. אולם בשל אובדן אמונתם, נגדע המסלול הראשון בתחילתו. במסלול השני הובילם אלוהים בדרך עוקפת, דרך ים סוף ודרך המדבר. אלוהים לא יכול היה לתת להם לבנות את המקדש, אלא צריך היה, במקום זאת, להסתפק במשכן, שינוע ממקום למקום, אשר ישמש לו תחליף. כמו המקדש, גם המשכן היה ייצוג של ישוע, אלא שהמשכן היה ייצוג בסמל. כאשר ציווה אלוהים על משה לבנות את המשכן, הוא אמר: "ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם". (שמות כ"ה 8)

המשכן חולק לשניים: המקום הקדוש וקודש הקודשים. רק הכהן הגדול יכול היה להיכנס אל קודש הקדשים, ורק פעם אחת בשנה, כאשר הקריב את הקורבנות של יום כיפור. בקודש הקדשים נשמר ארון הברית. כאן היה המקום שבו עשה עצמו אלוהים נוכח. הוא סימל את רוחו של ישוע. המקום הקדוש הכיל מנורה, מזבח, קטורת ושולחן עבור לחם הפנים, אשר בו השתמשו הכהנים יום יום. הוא סימל את גופו של ישוע. יתרה מכך, קודש הקדשים סימל את עולם הרוח, שעה שהמקום הקדוש סימל את העולם הגשמי. כאשר נצלב ישוע, נקרעה לשניים, הפרוכת שהפרידה בין המקום הקדוש ובין קודש הקדשים, מלמעלה למטה. (מתי כ"ז 51) פירוש הדבר הוא, שצליבתו של ישוע הניחה את הבסיס לישועה רוחנית, שעה שנפתחו השערים בין הרוח לבשר, או בין שמיים וארץ.

מה סימל ארון הברית? ממוקם בקודש הקודשים, הכיל הארון את העדויות לברית עם אלוהים. הוא הכיל את שני לוחות הברית, אשר סימלו את ישוע ואת כלתו לעתיד, וכן את השמים ואת הארץ. הוא הכיל גם את המן, שהיה מזונם העיקרי של בני ישראל במשך נדודיהם במדבר, ושסימל את גופו של ישוע. המן הוצפן בתוך כד זהב, אשר סימל את תהילת אלוהים. ארון הברית הכיל גם את מטה אהרון, אשר בעת לבלובו והצמחת ניצנים עליו, הוכיח את כוחו של אלוהים. (אל העבריים ט' 4) ארון הברית ייצג את היקום ובו זמנית, היה גם דגם מוקטן של המשכן.

כסא הכבוד היה ממוקם מעל ארון הברית. שני כרובים עשויים זהב צרוף, הוצבו בשני קצותיו של כסא הכבוד, סוככים עליו בכנפיהם. אלוהים הבטיח, שמעל כסא הכבוד, בין הכרובים, הוא יתגלה באופן אישי ושם ייתן את הנחיותיו לעם ישראל. (שמות כ"ה 17-21) הדבר העיד על כך, שכאשר יבואו ישוע וכלתו, המסומלים על ידי לוחות הברית, ויטהרו את חטאי האנשים, יופיע אלוהים מעל כסא הכבוד ויפתח בו מעבר בין הכרובים, אשר חסם את הדרך לעץ החיים בגן עדן. (בראשית ג' 24) אז יוכל כל אחד לבוא בפני ישוע, עץ החיים, ולקבל את דבר אלוהים במלואו.

לאיזו מטרה נתן אלוהים את לוחות הברית, את המשכן ואת ארון הברית? כאשר יצאו בני ישראל למדבר, לאחר שהשלימו את תקופת הפיצוי בת ארבע מאות השנים, אשר נבעה משגיאתו של אברהם במנחה, הכה אלוהים את המצרים באותות ובמכות, וגרר חיילים מצריים רבים למרדף אחר בני ישראל, בעוברם בים-סוף. בני ישראל לא היו יכולים עוד לחזור למצרים, לא משום שרצון אלוהים אסר זאת, אלא משום שהם הפכו בכך, להיות אויביהם המושבעים של המצרים. לא היתה להם כל ברירה, אלא להשלים את מסעם לכנען. אלוהים דחף אותם לנקודת אל חזור.

למרות זאת, נפלו בני ישראל במסעם שוב ושוב, למצבים של חוסר אמונה. בסופו של דבר היתה סכנה, שאפילו משה יפעל בחוסר אמונה. כדי להתמודד עם בעיה זו, אלוהים הציב מושא אמונה כזה, שיישאר בלתי משתנה, גם אם האנשים ישתנו. כל עוד יכבד, באמונה מוחלטת, אפילו אדם אחד את מושא האמונה, יוכל אלוהים להמשיך דרך אדם זה את רצונו. אדם זה יירש את המשימה לעבוד את מושא האמונה, כמקל המועבר במרוץ שליחים מרץ אחד למשנהו.

המשכן, אשר היווה מקדש לארון הברית וללוחות הברית, הוא מושא האמונה הזה. כיוון שהמשכן ייצג את המשיח, כאשר בני ישראל בנו את המשכן, המשמעות היתה שהמשיח כבר בא, בצורה סמלית.

בני ישראל נועדו לכבד את המשכן כאילו היה המשיח, ולחזור, תחת הנהגת משה, לארץ כנען המבורכת. כך היו הם מקימים את תשתית המימוש, ברמת הלאום. אפילו אם כל בני ישראל היו נופלים לחוסר אמונה בדרכם, כל עוד המשיך משה לעבוד את המשכן, היה העם מורשה לפצות על חוסר אמונתו ולהשתקם על בסיסו האיתן של משה. יתרה מכך, אפילו אם משה היה מאבד את אמונתו, כל עוד היה אחד מבני ישראל עובד את המשכן במקומו של משה, יכול היה אלוהים לפעול דרך אותו אדם לשיקום כל העם.

אילו בטחו בני ישראל במשה והיו נכנסים לכנען במסלול הראשון, היתה משמשת משפחת משה בתפקיד המשכן, ומשה עצמו היה ממלא את התפקיד אותו מילאו לוחות הברית וארון הברית. משפחתו של משה היתה הופכת להיות נושאת חוק השמים. אז יכולים היו בני ישראל, לבנות את המקדש בארץ כנען, ללא צורך בלוחות הברית, בארון הברית או במשכן. אלו ניתנו כאמצעי ישועה, רק לאחר שהעם נעשה חסר אמונה. המשכן, כמייצג בסמל את ישוע וכלתו לעתיד, נועד לשמש רק באופן זמני, עד להקמת המקדש. במקדש כצלם, או כמייצג של ישוע וכלתו לעתיד, היה צורך רק עד לבוא המשיח, התגלמות המקדש.

2.2.2.3.2 התשתית למשכן

בדיוק כפי שיש צורך בהכנת תשתית לקבלת המשיח, כך היה צורך להניח תשתית בטרם יוכלו בני ישראל לבנות את המקדש, ולשרתו כייצוג הסמלי של המשיח. מובן, כי בכדי להקים את התשתית למשכן, צריך היה להניח את תשתית האמון ואת תשתית המימוש. הבה ונחקור כיצד נועדו בני ישראל בהנהגת משה, להניח את שתי התשתיות הללו.

משה נועד למלא אחר הוראות אלוהים ולהניח את תשתית האמון עבור המשכן בצומו ובהתפללו ארבעים יום, תקופה להפרדת השטן. על בסיס זה של אמונה עבור המשכן, היה על בני ישראל לציית בנאמנות למשה ולתמוך בו, בפועלו להגשמת אידיאל המשכן. כך היו הם גם ממלאים את תנאי הפיצוי להסרת הטבע הנפול, וגם מניחים את תשתית המימוש עבור המשכן. המשכן, בדיון זה, כולל את לוחות הברית ואת ארון הברית.

2.2.2.3.2.1 התשתית הראשונה עבור המשכן

בני האדם נבראו ביום השישי, כדי לגדול ולהיות התגלמות של דבר אלוהים. (יוחנן א' 3) על מנת לתת את דבר היצירה מחדש לבני אדם נפולים עבור שיקומם, היה על אלוהים לשקם תחילה את המספר שש, המייצג את התקופה בבריאה שטומאה על ידי השטן. מסיבה זאת, טיהר אלוהים את הר סיני בכסותו אותו בעננים של תהילה משך ששה ימים. ביום השביעי הופיע וקרא למשה מבין העננים. מאותו רגע, החל משה את צומו למשך ארבעים יום וארבעים לילה. (שמות כ"ד 16-18) אלוהים הורה למשה, להעמיד את תקופת ארבעים הימים להפרדה מהשטן, כדי להניח את תשתית האמון עבור המשכן, המשיח הסמלי. אלוהים ראה נחיצות בכך, מכיוון שבני ישראל, לאחר חצותם את ים-סוף, נפלו לחוסר אמונה. (שמות ט"ז 1-12, י"ז 2-4)

כפי שצוין לעיל, במהלך המסלול של בני ישראל לשיקום כנען, לא יכול היה תנאי הפיצוי להסרת הטבע הנפול, להתמלא על ידי אמונתם והליכתם אחרי משה, אלא לפרק זמן קצר, בו הוא הראה את כוחו של אלוהים. הגשמתו חייבה מהאנשים לשמור על אמונה וצייתנות, עד לכניסתם לכנען, לבניית המקדש ולקבלת המשיח. באותו אופן, כדי למלא את תנאי הפיצוי להסרת הטבע הנפול, וכדי להניח את תשתית המימוש עבור המשכן, היה על בני ישראל לציית למשה. לציית לו בנאמנות, למן הרגע שהוא עלה על ההר והתחיל בארבעים ימי הצום ועד למועד סיום בניית המשכן. ברם, בזמן שמשה התפלל וצם, העם כשל ומעד לחוסר אמונה, בעבדו את עגל הזהב. כתוצאה מכך, לא הוקמה תשתית המימוש עבור המשכן.

מכיוון שבני האדם הם שאיבדו את התשתית לדבר אלוהים, הרי שהיה זה חלק האחריות שלהם, לשקם את התשתית אשר עליה יוכלו לקבלו בשנית. לפיכך, אלוהים לא מתערב בפעולותיהם של בני האדם, בעת שהם עובדים למען שיקום דבר אלוהים. מסיבה זאת, אף על פי שאלוהים הנהיג את בני ישראל באותות ובמופתים, כאשר הם חטאו - הוא לא התערב. כאשר ראה משה את העם עובד את העגל ורוקד סביבו, בערה חמתו בקרבו. הוא השליך ארצה את הלוחות ושיבר אותם. (שמות ל"ב 19)

כתוצאה מכך, פלש השטן לתשתית האמון עבור המשכן. כפי שהוסבר לעיל, שני לוחות הברית סמלו את ישוע ואת כלתו לעתיד, אשר נועדו לבוא כאדם וחוה שניים, כאדם וחוה משוקמים. אירוע זה הראה, שאם ישוע ימצא בבואו את העם היהודי חסר אמונה, יהיה עליו למות על הצלב, בלא להשלים את משימתו המקורית מאת אלוהים, עם כלתו העתידית.

חוסר האמונה של בני ישראל בהר סיני, פגע בתכניתו של אלוהים, להקים את התשתית למשכן. הוא עצר את המאמצים הניכרים של אלוהים להפריד את השטן מהעם ולפתח את הצייתנות שלהם למשה. בשל חוסר אמונתם הנמשכת, נאלצה תכניתו של אלוהים להקמת התשתית למשכן להתארך, באמצעות ניסיון שני ואחר כך שלישי.

2.2.2.3.2.2 התשתית השנייה למשכן

בני ישראל גילו חוסר אמונה בתכניתו של אלוהים, לקבל את לוחות הברית, ולפיכך, לבנות את המשכן. אך בשל עומדם על בסיס שתייתם את מי הסלע ברפידים, סלע שהיה השורש הסמלי של הלוחות, ניתנה להם הזדמנות נוספת. אלוהים הופיע בפני משה לאחר ששבר את הלוחות והבטיח לו רישום נוסף של דברו. הפעם דרש אלוהים ממשה עצמו, לחצוב את הלוחות הריקים, עליהם יכתוב את המצוות. יתרה מכך, משה לא יכול היה לשקם את לוחות הברית או לבנות את המשכן, בלא לשקם תחילה את תשתית האמון עבור המשכן, במלאו שוב תכנית המבוססת על המספר ארבעים להפרדה משטן. לכן, היה על משה לצום ארבעים יום נוספים בטרם יכול היה לקבל זוג נוסף של לוחות, עם רישום עשרת הדברות עליהם, (שמות ל"ד 28) ולהעמיד את המשכן כמושא של אמונה. בפעם הזו גילו בני ישראל אמונה, בזמן המתנתם לחזרתו של משה.

מאמציו המוצלחים של משה לשקם את הלוחות השבורים, באמצעות ארבעים ימי הצום, יחד עם אמונתם של בני ישראל בו, הצביעו על כך שישוע, למרות צליבתו, יוכל לחזור ולהתחיל מחדש בפעולתו לישועה, אם המאמינים ימלאו בדבקות את תנאי הפיצוי לקבלתו, במשך ארבעים ימי תחייתו של המשיח - תכנית של ארבעים להפרדה משטן.

בהיותם נאמנים, בזמן צומו של משה על ההר, ובהמשך, בצייתם להוראותיו לבניית המשכן, מילאו בני ישראל את תנאי הפיצוי לבניית המשכן. בני ישראל מילאו את תנאי הפיצוי להסרת הטבע הנפול. הדבר הביא להנחת תשתית המימוש עבור המשכן, ולפיכך, להנחת התשתית למשכן. המשכן נבנה ביום הראשון של החודש הראשון של השנה השנייה. (שמות מ' 17)

ואולם, כפי שהוזכר קודם לכן, תשתית המימוש במסלול השני לשיקום כנען, ברמת לאום, דרשה הרבה יותר מאשר בניית המשכן לבדה. למעשה, עד כניסתם לכנען ועד בניית המקדש, היו צריכים בני ישראל לכבד את המשכן יותר מאשר את חייהם שלהם. היה עליהם לשמור על אותה אמונה עד לקבלת המשיח.

ביום העשרים לחודש השני של השנה השנייה, יצאו בני ישראל ממדבר סיני ונעו במבנה סביב המשכן, כשהם מובלים על ידי עמוד הענן. (במדבר י' 11-12) אך תוך זמן קצר החלו להתלונן על קשייהם והלינו על משה. אפילו לאחר שאלוהים השמיד את מחניהם בחמתו הבוערת, לא הביעו בני ישראל חרטה, והמשיכו להתלונן בקוננם על כך שאין להם דבר לאכול, פרט למן. הם היו מלאי חימה כלפי משה וערגו לבשר, לפירות, לירקות ולמותרות אשר במצרים. (במדבר י"א 1-6) כך כשלו בני ישראל בשמירה על התשתית השנייה למשכן, והשטן פלש לתוכה. תכניתו של אלוהים לשקם תשתית זו התארכה לניסיון שלישי.

2.2.2.3.2.3 התשתית השלישית עבור המשכן

השטן אמנם טימא את התשתית השנייה למשכן, אך אמונתו ודבקותו של משה במשכן נשארו ללא שינוי. לפיכך, עמד המשכן איתן על גבי תשתית האמון שהניח משה, שעה שבני ישראל עמדו עדיין על הבסיס של שתיית מי הסלע ברפידים. (שמות י"ז 6) הסלע, כאמור, היה השורש של לוחות הברית, אשר מוקמו במרכז המשכן. על גבי בסיס זה, הותר לבני ישראל לנסות שוב למלא את תכניתו של אלוהים על בסיס המספר ארבעים, להפרדה משטן. בצייתם למשה, שהמשיך לכבד את המשכן, היה עליהם לשקם באמצעות פיצוי את התשתית למשכן, בניסיונם השלישי. משימת הריגול בכנען במשך ארבעים הימים, ניתנה כתנאי לבצע זאת.

אלוהים הביא את משה לבחור מנהיג מקרב כל אחד משנים-עשר השבטים של ישראל, ולשלחם לרגל את ארץ כנען במשך ארבעים יום. (במדבר י"ג 1, 25) בשובם, הציגו כל המרגלים, פרט ליהושע ולכלב, דיווחים חסרי אמונה: אפס כי-עז העם, הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד, וגם-ילדי הענק ראינו שם... ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אתה, אל-בני ישראל לאמר, הארץ אשר עברנו בה לתור אתה, ארץ אכלת יושביה הוא, וכל-העם אשר-ראינו בתוכה אנשי מדות: ושם ראינו את-הנפילים בני ענק מן-הנפלים ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם. (במדבר י"ג 28, 32-33) הם הגיעו למסקנה, שבני ישראל לא יוכלו לרשת את ערי כנען הבצורות, או להביס את אנשיהן. בשומעו דיווחים אלה, שוב החל העם להתלונן נגד משה. הם קראו למנהיג אחר שיקח אותם חזרה למצרים.

רק יהושע וכלב קראו לאנשים לא לפחד, אלא להתקיף את הכנענים, בצייתם למצוות אלוהים: אך ביהוה אל-תמרדו, ואתם אל-תיראו את-עם הארץ, כי לחמנו הם; סר צלם מעליהם ויהוה אתנו אל-תיראם. (במדבר י"ד 9) בני ישראל לא קיבלו את דבריהם וניסו לרגום באבנים את יהושע ואת כלב. באותו רגע, הופיעה תהילת אלוהים לפני כל העם, ואלוהים אמר למשה: עד-אנה ינאצני העם הזה, ועד-אנה לא-יאמינו בי, בכל האתות, אשר עשיתי בקרבו. (במדבר י"ד 11) וטפכם, אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם, וידעו את-הארץ, אשר מאסתם בה: ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה: ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה, ונשאו את-זנותיכם עד-תם פגריכם במדבר: במספר הימים אשר-תרתם את-הארץ ארבעים יום, יום לשנה יום לשנה, תשאו את-עונתיכם, ארבעים שנה וידעתם את-תנואתי. (במדבר י"ד 31-34)

כתוצאה מחוסר אמונתם, נכשלה גם התשתית השלישית למשכן. מסלול עשרים ואחת השנים במדבר הוארך לארבעים שנה.

2.2.2.4 כישלון המסלול השני לשיקום כנען ברמת הלאום.

בשל אובדן אמונתם של בני ישראל, פלש השטן שלוש פעמים לתשתית לבניית המשכן. לפיכך, לא התמלא תנאי הפיצוי ברמת הלאום, להסרת הטבע הנפול, ותשתית המימוש למסלול השני ברמת לאום, לשיקום כנען, לא הונחה. כתוצאה מכך, המסלול השני ברמת לאום, לשיקום כנען, הסתיים בכישלון. תכניתו של אלוהים לשיקום הוארכה למסלול שלישי ברמת לאום.

2.2.3 המסלול השלישי לשיקום כנען ברמת לאום

2.2.3.1 תשתית האמון

מכיוון שבני ישראל התמלאו פחד, כאשר שמעו את דיווחם חסר האמונה של המרגלים, הסתיים בכשלון המסלול השני לשיקום כנען, ברמת לאום. כך פלש השטן אל ארבעים השנים אותן בילה משה במדבר מדיין, כדי לשקם את תשתית האמון. כתוצאה מכשלונה של משימת הריגול על הארץ, היה על העם לנדוד במשך ארבעים שנה במדבר, שנה אחת עבור כל אחד מארבעים ימי הריגול, עד לחזרתם לקדש ברנע. עבור משה, ארבעים השנים הללו היוו תקופה להפרדה משטן, אשר פלש לתשתית האמון הקודמת, ולשקם את תשתית האמון עבור המסלול השלישי. משה עבד את המשכן באמונה ובנאמנות, במשך כל ארבעים שנות הנדודים במדבר. בעת חזרתו לקדש ברנע, השלים את תנאי האמון, עבור המסלול השלישי לשיקום כנען, ברמת לאום. בהתאם לכך, הוא גם הבטיח את עמדת הבל, עבור תנאי המימוש.

2.2.3.2 תשתית המימוש

תשתית המימוש עבור המסלול השני הסתיימה בכשלון, כאשר בשל חוסר האמונה המתמשך של העם, טימא השטן את התשתית למשכן. ברם, לפחות תשתית האמון עבור המשכן, נשמר על ידי דבקותו הנמשכת של משה. אם, על גבי בסיס זה, בני ישראל היו הולכים אחרי משה, במשך ארבעים שנות הנדודים במדבר, ויוצרים בכך את הבסיס להפרדה מהשטן, אזי היו הם מניחים את תשתית המימוש עבור המשכן ומשלימים את התשתית למשכן. אם הם היו מכבדים אז את משה, מצייתים לו, ונכנסים לכנען מתוך אמונה, כי אז היו הם משלימים את תנאי המימוש עבור המסלול השלישי, לשיקום כנען, ברמת לאום.

עבור משה היוו ארבעים שנות הנדודים במדבר את התקופה הנדרשת, לבניית תשתית האמון להתחלת המסלול השלישי. עבור בני ישראל, היתה מטרתה של תקופה זו, למלא את הפיצוי עבור תחילת המסלול השלישי. הם היו אמורים לעשות זאת על ידי הקמת התשתית למשכן, ובכך לחזור למצב החסד שממנו נהנו במסלול השני, כאשר בנו לראשונה את המשכן תחת הדרכתו של משה.

2.2.3.2.1 תשתית המימוש כשבמרכזה משה

לוחות הברית, המשכן וארון הברית, נעשו הכרחיים במסלול השני, רק משום שבני ישראל איבדו את אמונתם במדבר. מיד לאחר חצייתם את ים סוף, הם שכחו את שלושת האותות שנתן להם אלוהים, בהפעילו את תכניתו להתחלה. כדי לשקם זאת באמצעות פיצוי, העמיד אלוהים את העם בניסיון, באמצעות תקופת ארבעים ימי שהותו של משה על ההר. האל נתן להם אז שלושה ביטויים לחסדי השמים: לוחות הברית, ארון הברית והמשכן. יתרה מכך, אלוהים חנן אותם בעשר המכות, שנועדו לשקם את עשר הונאותיו של לבן את יעקב בחרן. עדיין, כאשר בני ישראל, למרות כל מה שחוו, איבדו את אמונתם, ניסה אלוהים לשקם באמצעות פיצוי את עשר המכות. הוא עשה זאת על ידי כך שנתן את עשרת הדברות.

אילו חידשו בני ישראל את אמונתם, בכבדם את שלושת ההתגלמויות של החסד השמימי ובצייתם לעשרת הדברות, הם היו חוזרים למצב החסד, ממנו נהנו בעת שעזבו את מצרים, בכוח הניסים הללו. בהתאם לכך, במסלול השלישי, היה על בני ישראל להשלים את תקופת הפיצוי בת ארבעים השנה, באמצעות הליכתם אחרי משה במדבר באמונה ובציות. לאחר חזרתם לקדש ברנע, היה עליהם לעמוד ביחד עם משה, על גבי התשתית למשכן ולעבוד את לוחות הברית, את המשכן ואת ארון הברית. אילו היו עושים זאת, כי אז היו עומדים בעמדה שממנה נהנו בעת השלמת תשתית האמון לתחילת המסלול השני, כאשר אלוהים היכה את המצרים באמצעות שלושת האותות ועשר המכות.

לוחות הברית היו ייצוג מוקטן של ארון הברית. ארון הברית היה ייצוג מוקטן של המשכן; כלומר, לוחות הברית היו הייצוג הקטן ביותר של המשכן. לכן, ארון הברית והמשכן יוצגו על ידי לוחות הברית, או על ידי השורש שלהם, הסלע. לפיכך, המסלול השלישי לשיקום כנען, ברמת לאום, נועד להתחיל בקדש ברנע, בהתבסס על השלמת תכנית השיקום האלוהית להתחלה, המבוססת על הסלע. מכאן, שאילו כיבדו בני ישראל את המשכן באמונה ובדבקות והיו הולכים אחרי משה לכנען, היו הם ממלאים את תנאי הפיצוי להסרת הטבע הנפול, הנדרש עבור תשתית המימוש במסלול השלישי, ברמת לאום.

כיצד התכוון אלוהים לערוך את תכניתו להתחלה, בהתבסס על הסלע? במשך ארבעים שנות הנדודים במדבר, שוב נפלו בני ישראל לתלונות, התרסה ואובדן אמונה. כדי להצילם, ציווה אלוהים על משה להכות בסלע, כדי שיוציא מים ויתן לעם לשתות. (במדבר כ' 4-5, 8)

משה צריך היה להכות בסלע פעם אחת בלבד, ובני ישראל, כשהם חדורי יראת כבוד מפניו, היו אז אמורים להתאחד עמו, וכך לעמוד עמו יחדיו על גבי התשתית למשכן. בדרך זו היו הם ממלאים את התשתית לתכניתו של אלוהים לשיקום, להתחלה, בהתבסס על הסלע.

ואולם, כאשר שמע משה את העם מתלונן נגדו ומקונן שאין לו מים לשתות, בערה חמתו והוא היכה בסלע פעמיים. אז אמר לו אלוהים: יען לא-האמנתם בי, להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את-הקהל הזה, אל-הארץ אשר-נתתי להם. (במדבר כ' 12)

בכך שהיכה בסלע פעמיים, בעוד שהוא היה אמור להכותו רק פעם אחת, טרפד משה את תכניתו של אלוהים עבור יצירת הבסיס להתחלה, בהתבסס על הסלע. כתוצאה מכך, לא הותר לו להיכנס אל הארץ המובטחת. הוא יכול היה רק להתבונן בה מרחוק בסוף חייו. (במדבר כ"ז 12-14)

הבה ונחקור, מדוע היה צריך משה להכות בסלע פעם אחת בלבד, ומדוע הכאת הסלע פעמיים, נחשבה חטא כה כבד.

הסלע הוא סמל לישוע, (הראשונה אל הקורינתים י' 4, חזון יוחנן ב' 17) ומכיוון שהמשיח בא כעץ החיים, (חזון יוחנן כ"ב 14, ראה פרק הנפילה 1.1.1) הרי שניתן לראות את הסלע גם כעץ החיים. עץ החיים הוא גם סמל לאדם המושלם בגן עדן; לפיכך סימל הסלע את אדם בשלמותו.

בגן העדן, אדם צריך היה להתבגר ולהיות לאידיאל המיוצג על ידי הסלע. אך כשהשטן היכה בו וגרם לנפילתו, לא יכול היה אדם להיות עץ החיים וגם לא הסלע, אשר אמור היה להעניק לצאצאיו מים של חיי נצח. לפיכך, לפני שמשה היכה בו בפעם הראשונה, סמל הסלע חסר המים, את אדם הנפול. כדי לפצות על פעולתו של השטן שהיכה באדם ומנע ממנו להיות סלע נותן מי חיים, ציווה אלוהים על משה להכות בסלע פעם אחת. כאשר הכה משה בסלע פעם אחת והוציא ממנו מים, הוא מילא תנאי פיצוי, לשיקומו של אדם כסלע נותן מים.

הסלע המוכה פעם אחת סימל את ישוע, אשר נועד לבוא ולתת לאנושות הנפולה מי חיים. לכן אמר ישוע: ואשר ישתה מן-המים אשר אנכי נתן לו לא יצמא לעולם כי המים אשר אתן-לו יהיו בקרבו למקור מים נבעים לחיי העולם. (יוחנן ד' 14)

לפיכך, התכוון אלוהים שמשה יכה בסלע פעם אחת כתנאי פיצוי, לשיקום אדם הנפול, כאדם המושלם השני - תפקידו המיועד של ישוע. ברם, כאשר משה היכה פעמיים בסלע, ייצג הדבר את האפשרות שישוע יוכה. במילים אחרות, בכך שמשה, בשל חוסר אמונתם של בני ישראל, היכה בכעס פעמיים בסלע, הוא יצר את התנאי שבבואו של ישוע, כהתגלמות של הסלע, תהיה לשטן התואנה להתעמת איתו אם בני ישראל יגלו כלפיו חוסר אמונה. מסיבה זו, מעשהו זה של משה, נחשב חטא כה כבד.

מעשה שבירת לוחות הברית בידי משה, יכול היה להיות משוקם. לא כן הטעות שלו בהכותו בסלע. מדוע?

בהקשר של תכנית השיקום האלוהית, לוחות הברית והסלע נחשבו לחיצוניות ופנימיות. לוחות הברית, בהם נחקקו עשרת הדברות, היוו את עמוד התווך של חוקת משה ואת ליבו של עידן התורה. בדבקותם באידיאלים שבלוחות הברית, יכולים היו בני ישראל לקבל את הישועה שהתאפשרה בעידן התורה. במובן זה היו לוחות הברית ייצוג חיצוני לישוע, העתיד לבוא.

הסלע, לעומת זאת, לא רק שסימל את המשיח, כשורש של לוחות הברית, הוא סימל גם את אלוהים, המקור של המשיח. לוחות הברית היו החיצוניות והסלע הפנימיות. אם נדמה את לוחות הברית לגוף, יקביל הסלע לנפש. אם נדמה את לוחות הברית למקום קדוש, יקביל הסלע לקודש הקודשים. אם נדמה את לוחות הברית לארץ, יקביל הסלע לשמים. בקיצור, כייצוג הפנימי של המשיח, היתה לסלע ערכיות גבוהה יותר מאשר לזו של לוחות הברית.

כייצוג החיצוני של ישוע, סימלו לוחות הברית גם את אהרון. אהרון היה ייצוג חיצוני של ישוע, בעמדו לפני משה, נציג האלוהים. (שמות ד' 16, ז' 1) כאשר בני ישראל לחצו על אהרון לעשות את עגל הזהב (שמות ל"ב 4), איבד אהרון בעצמו את האמונה (בעת שנעתר לדרישתם), והדבר הוביל לשיבור לוחות הברית. אלא, שאת אהרון ניתן היה להחיות, מאחר שהביע חרטה על מעשהו, שעה שעדיין עמד על התשתית של שתיית מי הסלע ברפידים. (שמות י"ז 6) בעשותו כן, על הבסיס הפנימי של המים מן הסלע, יכולים היו גם לוחות הברית, שסמלו את אהרון, להיחקק מחדש ולהשתקם. אך מכיוון שהסלע - השורש של לוחות הברית – לא ייצג רק את ישוע, הוא ייצג גם את אלוהים, המקור של המשיח, לא ניתן היה לתקן את המעשה של ההכאה פעמיים בסלע.

מה היו תוצאות הכאת הסלע פעמיים? משה היכה פעמיים בסלע, משום שבשל אובדן האמונה של העם, גברה עליו חמתו הבלתי נשלטת. (תהילים ק"ו 32-33) הוא פעל תחת השפעת השטן, אפילו בשמו של השטן. כתוצאה מכך, תכנית השיקום של אלוהים להתחלה, אותה התכוון לבצע על בסיס הסלע, טומאה על ידי השטן.

על אף שמבחינה חיצונית, הוכחה ההכאה של משה פעמיים בסלע כפעולה שטנית, במובן פנימי ועמוק יותר, משה בכל זאת נתן לעם לשתות מן המים שזרמו מהסלע והציל בכך את חייהם. דבר זה חיזק את הנבואה שנתן אלוהים קודם לכן, (במדבר י"ד 28-34) בה דיבר על כך שבני ישראל החיצוניים, אלה שהיו בוגרים בעוזבם את מצרים, לא יוכלו להיכנס לכנען המובטחת, פרט ליהושע וכלב. גם משה ימות בלי להגשים את חלומו היקר, להיכנס לארץ המובטחת. (דברים ל"ד 4-5) מאידך, בני ישראל הפנימיים, אלה שהיו ילדים בזמן יציאת מצרים או שנולדו במדבר, כאשר הם שתו מן המים שבקעו מהסלע וכיבדו את המשכן, הוכיחו כי ראויים הם להיכנס לכנען, תחת הנהגתו של יהושע, (במדבר ל"ב 11-12) ממשיכו של משה. (במדבר כ"ז 18-20)

מכיוון שההכאה הכפולה של משה בסלע איפשרה לשטן לפלוש, היינו מצפים שהסלע לא יוציא מים. כיצד, למרות זאת, התאפשר למים לצאת ממנו? משה כבר הוציא מים מן הסלע ברפידים, (שמות י"ז 6)במהלך המסלול השני לשיקום כנען, ברמת לאום. כך הניח את התשתית להוציא מים מן הסלע. למרות חוסר האמונה של העם, ובשל דבקותו של משה, למסלול השלישי, ברמת לאום, נשארו לוחות הברית, המשכן וארון הברית, אשר נבנו על גבי תשתית זו. משה שמר ביציבות על תשתית האמון עבור המשכן, שאת הבסיס לה הניח במשך ארבעים ימי צומו. על אף שאמונתו של משה נתערערה ברגע כעסו, הרי שליבו כלפי אלוהים נותר ללא שינוי. יתרה מכך, יהושע הניח את התשתית למשכן באמצעות אמונתו המוחלטת, במהלך ארבעים ימי הריגול. מאותו זמן, הוא המשיך להחזיק בלוחות הברית, במשכן ובארון הברית. בשל כך, התשתית שנוסדה ברפידים, להוצאת מים מן הסלע, נשארה יציבה, כשיהושע במרכזה.

לסיכום, אף על פי שהשטן פלש לתכנית השיקום השנייה, המבוססת על הסלע מבחינה חיצונית, בשל מעשהו חסר האמונה החיצוני של משה – הרי שממבחינה פנימית היא נשארה יציבה. רק הודות לגישתם הפנימית של משה ויהושע, גישה של דבקות ואמונה בלתי מעורערת, הוציא הסלע מים עבור העם.

כאשר היכה משה בסלע פעמיים, הוא היכה בו למעשה, מעמדתו של שטן. לכן לקח השטן בעלות על האבן. בהתאם לכך, כאשר בזמנו של ישוע לקה העם בחוסר אמונה, היה על ישוע, כהתגלמות של הסלע, לבוא בעצמו למדבר ולשקם את הסלע. זו הסיבה העומדת מאחורי הפיתוי הראשון של ישוע, כאשר ניסה אותו השטן ודרש ממנו להפוך את האבן ללחם.

בשל אובדן האמונה של בני ישראל, זעם משה והיכה פעמיים בסלע. מעשה זה נתן לשטן חזקה על גופו של משה, וכפה עליו למות מחוץ לארץ המובטחת. זאת, למרות שמהבחינה הרוחנית, הוא היה ראוי להיכנס לכנען, מאחר שבזכות אמונתו האיתנה, הוא הוציא מים מן הסלע. הדבר בישר על שעלול להתרחש, כאשר יבוא ישוע, כהתגלמות האמיתית של הסלע. אם העם היהודי לא יאמין בו, יסבול גופו של ישוע את מתקפת השטן, עד כדי היותו תלוי על הצלב. בשל כך, הוא צפוי היה למות לפני שיושלם שיקום כנען ברמת עולם. מכל מקום, באמצעות תחייתו, היתה בו היכולת להגשים את חלק השיקום הרוחני.

מיד לאחר אירוע הכאת הסלע בידי משה, שוב התלוננו בני ישראל, ואלוהים שלח עליהם שרפים שהכישו אותם והרגו רבים מהם. כאשר הביעו חרטה, הורה אלוהים למשה להכין נחש נחושת ולהציבו על גבי עמוד, כדי שאלה שיביטו בו ייוושעו. (במדבר כ"א 6-9) השרפים סמלו את השטן, הנחש הקדמון, (חזיון יוחנן י"ב 9) שגרם לחוה ליפול; נחש הנחושת שעל העמוד, סימל את ישוע, שנועד לבוא כנחש שמימי.

הדבר בישר על שעלול היה לקרות בימיו של ישוע, כפי שאמר: "וכאשר הגביה משה את-הנחש במדבר כן צריך בן-האדם להנשא". (יוחנן ג' 14) אף על פי שאלוהים נתן לבני ישראל ליפול קורבן לנחש השטני, לאחר שנכשלו בחוסר אמונה, הוא הציל את חייהם בעזרת נחש הנחושת, כשהביעו חרטה וחידשו את אמונם בו. כך היה גם בזמן ישוע. אם העם יאבד את אמונתו, ייאלץ אלוהים להותירו חשוף למתקפת השטן, ואילו ישוע, כדי להציל את האנושות, ייאלץ להיתלות על הצלב, כנחש השמימי. רק מי שיביע חרטה על חוסר אמונתו ומי שיאמין בכפרת הצלב, ייוושע. ובאמת, המקרה של נחשי השרף היה סיבה מרוחקת לצעידתו של ישוע במסלול הצליבה, בכדי להתחיל במסלול הישועה הרוחנית.

כאשר לקו בני ישראל בחוסר אמונה, וכאשר משה היכה פעמיים בסלע, הצהיר אלוהים, כי לא יתיר למשה להיכנס לארץ כנען. (במדבר כ' 12) אף על פי שמשה בייאושו לא חדל להתפלל ולהתחנן בפני אלוהים כי יתיר לו להיכנס לכנען, (דברים ג' 25) נמנעה ממנו הכניסה לארץ המובטחת והוא מת מחוץ לגבולותיה. לאחר מותו נקברה גופתו בארץ מואב, אך מקום קבורתו לא נודע. (דברים ל"ד 6) דבר זה בישר את שעלול היה לקרות לישוע בעתיד: אם ידחה אותו העם - הוא ייצלב. הוא יוכל להתפלל נואשות, כדי להימנע מגורל זה וכדי להגשים בכל זאת את מלכות שמיים - כפי שאכן עשה בגת-שמנים, בהתפללו, "תן לכוס הזאת לעבור מעליי". אולם הוא ימות בלא שיוכל להגשים מטרה זאת. יתרה מזאת, לאחר מותו לא ידע איש את מקום הימצאו של גופו, כפי שאירע עם משה.

2.2.3.2.2 תשתית המימוש שבמרכזה יהושע

כאשר בקדש ברנע, הכה משה בסלע פעמיים, לא יצאה אל הפועל התכנית האלוהית, להתחיל את המסלול לשיקום כנען על בסיס הסלע. השטן אמנם פלש חיצונית, אך למרות זאת, התשתית הפנימית שהניח משה, כאשר הוציא מים מן הסלע ברפידים, נשארה יציבה. לכן, הוא יכול היה להוציא את המים מן הסלע בקדש ברנע, כדי להשקות את העם. דבר זה קיבע את המסלול של העתיד לבוא. בני ישראל החיצוניים, כלומר, אלה שנולדו במצרים ואשר שנפלו לחוסר אמונה במדבר, כולם גוועו, פרט ליהושע ולכלב, שהפגינו אמונה חזקה בארבעים ימי משימת הריגול בארץ. (במדבר ל"ב 11-12) בני ישראל הפנימיים, כלומר, הדור הצעיר שנולד וגדל במדבר, כאשר העם שתה מים מן הסלע ועבד את המשכן, הוא זכה להיכנס לכנען, בהנהגתו של יהושע.

אלוהים הורה למשה להסמיך את יהושע תחתיו: קח-לך את-יהושע בן-נון, איש אשר-רוח בו וסמכת את-ידך עליו: והעמדת אתו, לפני אלעזר הכהן ולפני כל-העדה וצויתה אתו לעיניהם: ונתתה מהודך עליו למען ישמעו, כל-עדת בני ישראל. (במדבר כ"ז 18-20)

כאשר התמלאו האנשים פחד, בשומעם את דיווחי של המרגלים, רק יהושע וכלב נשארו איתנים באמונתם, על גבי תשתית האמון שהניח משה באמצעות המשכן. כך, באמצעות נאמנות ואמונה מוחלטת, הם ביססו את התשתית למשכן, אותו כיבדו עד הסוף. לכן, חרף המעידה שחלה באמונתו של משה, הרי שלוחות הברית, ארון הברית והמשכן נותרו יציבים, על גבי התשתית למשכן שהניח יהושע. לפיכך, הפעיל אלוהים את תכניתו להתחלת המסלול מחדש, הפעם, בהתבסס על המים מן הסלע, ברוממו את מעמדו של יהושע לזה של משה, ובהביאו את בני ישראל הפנימיים לציית לו ולעמוד איתו על גבי התשתית למשכן. על בסיס זה, נועדו בני ישראל להיכנס לארץ כנען, בה היה עליהם למלא את תנאי הפיצוי ברמת הלאום, להסרת הטבע הנפול. בדרך זו, התכוון אלוהים לבסס את תשתית המימוש, כשבמרכזה יהושע, במסלול השלישי ברמת לאום. (דברים ג' 28)

כאשר משה השלים בהצלחה את תקופת ארבעים השנים במדבר מדין, הופיע אלוהים בפניו וציווה עליו להנהיג את בני ישראל אל ארץ כנען, ארץ זבת חלב ודבש. (שמות ג' 8-10) כך גם כאשר השלים יהושע באמונה ובדבקות, את תקופת ארבעים שנות הנדודים במדבר. אלוהים קרא לו, באופן אישי, לשרת בעמדתו של משה, בצוותו עליו: משה עבדי מת ועתה קום עבר את-הירדן הזה, אתה וכל-העם הזה, אל-הארץ אשר אנכי נתן להם לבני ישראל... לא-יתיצב איש לפניך, כל ימי חייך כאשר הייתי עם-משה אהיה עמך, לא ארפך ולא אעזבך: חזק ואמץ כי אתה, תנחיל את-העם הזה, את-הארץ אשר-נשבעתי לאבותם לתת להם. (יהושע א' 2, 5-6)

בקבלו הנחייה זו מאלוהים, כינס יהושע את קציני העם והעביר להם את הוראותיו של אלוהים. (יהושוע א' 10) הם ענו לו: כל אשר-צויתנו נעשה, ואל-כל-אשר תשלחנו נלך: ככל אשר-שמענו אל-משה, כן נשמע אליך רק יהיה יהוה אלהיך עמך, כאשר היה עם-משה: כל-איש אשר-ימרה את-פיך, ולא-ישמע את-דבריך לכל אשר-תצונו יומת רק חזק ואמץ. (יהושע א' 16-18) הם התחייבו בחייהם, ללכת אחר יהושע. בהמשיכו את תפקידו של משה - שיקום כנען, היווה יהושע דמות מקדימה למשיח, שיבוא בביאתו השנייה כדי להשלים את המשימה שלא עלה בידי ישוע להשלימה. בדיוק כשם שהמסלול של יהושע נועד לשקם באמצעות פיצוי את מסלולו של משה, כך המסלול של המשיח בביאה השנייה, נועד לשקם באמצעות פיצוי, גם רוחנית וגם גשמית, את מסלול השיקום הרוחני של ישוע.

במסלול השני ברמת לאום, משה שלח שנים-עשר מרגלים לכנען. (במדבר י"ג 1-2) על גבי תשתית הלב שהניחו שני המרגלים, אשר השלימו באמונה את משימתם, שלח יהושע שני אנשים לרגל את העיר יריחו הבצורה. (יהושוע ב' 1) בשובם מיריחו, נתנו שני המרגלים דיווח חדור אמונה. "כי-נתן יהוה בידנו את-כל-הארץ; וגם-נמגו כל-ישבי הארץ מפנינו". (יהושוע ב' 24) הדור הצעיר של בני ישראל אשר גדל במדבר, האמין כולו בדברי המרגלים. אמונה זו פיצתה על חטאי הוריהם, אשר לא השלימו כראוי, את משימת הריגול בת ארבעים הימים של הארץ.

בכך שהתחייבו בחייהם לציית ליהושע, שעמד על תשתית המשכן, יכולים היו בני ישראל הפנימיים, לעמוד עמו על תשתית זאת. על ידי שיקום תכנית השיקום האלוהית, שהתחילה בהתבסס על המים מן הסלע, הם תפשו את אותה עמדה שהיתה להוריהם תחת הנהגת משה. הם השתתפו בתכנית השיקום האלוהית עבור ההתחלה של יציאת מצרים, עת נתן אלוהים את שלושת האותות ואת עשר המכות. כשם שבני ישראל תחת הנהגת משה עברו מסלול של שלושה ימים בטרם חצו את ים סוף, כך עברו בני ישראל תחת הנהגתו של יהושע, מסלול של שלושה ימים, בטרם חצו את הירדן. (יהושוע ג' 2)

במסלול השני ברמת לאום, לאחר השלמת מסלול שלושת הימים, הובילו עמוד הענן ועמוד האש את בני ישראל לים סוף. בדומה לכך, לאחר שבני ישראל, תחת הנהגתו של יהושע, השלימו מסלול של שלושה ימים, הוביל אותם ארון הברית לנהר הירדן. (יהושוע ג' 3, 6) לוחות הברית אשר נחו במרכזו של ארון הברית, וכן גם עמוד הענן ועמוד האש, שניהם סמלו את ישוע ואת כלתו לעתיד.

משה השתמש במטהו להראות את הדרך, ולחצות את ים סוף לשניים. בדומה לכך, העמיד יהושע את ארון הברית בראש המחנה, כדי שיורה להם את הדרך. כאשר נכנסו הכהנים שנשאו את ארון הברית לירדן, נבקעו המים ופתחו נתיב על גדות הנהר, עבור העם ההולך אחרי ארון הברית. (יהושוע ג' 16-17) המטה של משה סימל את ישוע; בדומה לכך, ארון הברית, שהכיל את לוחות הברית, את המן ואת מטה אהרון, סימל את ישוע ואת כלתו לעתיד. לפיכך, הבקעת נהר הירדן לפני ארון הברית, שאפשרה לבני ישראל להיכנס בבטחה לכנען, הראתה מה יקרה בנוכחות ישוע וכלתו: האנושות החוטאת, שאותה סמלו המים, (חזיון יוחנן י"ז 15) תחולק בין הצדיקים ובין הרשעים ותעמוד למשפט. כל המאמינים הצדיקים ישלימו אז את שיקום כנען, ברמת עולם.

בהגיעם לירדן, ציווה אלוהים על יהושע: קחו לכם מן-העם, שנים עשר אנשים איש-אחד איש-אחד משבט: וצוו אותם לאמר, שאו-לכם מזה מתוך הירדן, ממצב רגלי הכהנים, הכין שתים-עשרה אבנים והעברתם אותם עמכם, והנחתם אותם, במלון אשר-תלינו בו הלילה. (יהושע ד' 2-3) וכך אכן עשה העם: והעם, עלו מן-הירדן, בעשור לחדש הראשון ויחנו בגלגל, בקצה מזרח יריחו: ואת שתים עשרה האבנים האלה, אשר לקחו מן-הירדן הקים יהושע בגלגל. (יהושע ד' 19-20)

מה בישר הדבר לגבי העתיד? כפי שנדון קודם לכן, האבן סמלה את ישוע. בהתאם לכך, שנים-עשר המנהיגים המייצגים את שנים-עשר השבטים, נשאו כל אחד אבן מאמצע הירדן, לאחר שמימיו נבקעו על ידי ארון הברית. הדבר בישר על מה שעתידים יהיו שנים-עשר התלמידים של ישוע, המייצגים את שנים-עשר השבטים, לעשות בבואו: לתמוך בו, באותו מקום בו ישפוט בדבריו את העולם החוטא הזה ויחצו אותו לטוב ורע.

לאחר שלקחו את שתים-עשרה האבנים והציבו אותן במחנה הגלגל בארץ כנען, אמר יהושע: "למען דעת כל-עמי הארץ את-יד יהוה, כי חזקה היא; למען יראתם את-יהוה אלהיכם כל-הימים". (יהושוע ד' 24) הדבר בישר על כך, שרק לאחר שיהיו שנים-עשר תלמידיו של ישוע ללב אחד, הם יוכלו להשלים את שיקום כנען ברמת עולם, ולהביא לכך, שכל בני האדם בעולם, יהללו לנצח את כוחו של אלוהים.

ממש כשם שיעקב בנה מזבח אבנים בכל מקום בו היה, כך אספו יחד נציגי שנים-עשר השבטים, צאצאי שנים-עשר בני יעקב, שתים-עשרה אבנים. מן האבנים הללו בנו מזבח, להלל את אלוהים. הם אשר נועדו לבסוף, לבנות את המקדש. הדבר בישר על כך ששנים-עשר תלמידיו של ישוע, יצטרכו להתאחד עמו ולכבדו כמקדש. מסיבה זו, כאשר לא התאחדו תלמידיו, אמר ישוע: "הרסו את-ההיכל הזה ובשלשה ימים אקימנו". (יוחנן ב' 19) למעשה, נכשלו שנים-עשר התלמידים מלהתאחד זה עם זה. אחד מהם, יהודה איש קריות, אף מכר את ישוע לאויביו. רק לאחר שסבל ישוע את הצליבה, והתחייה לאחר שלושה ימים, עלה בידיו לקבץ יחד את תלמידיו הפזורים. אז כיבדו התלמידים את ישוע המתחייה כמקדש הרוחני. רק בביאה השנייה שלו, יהיו מסוגלים נאמניו לשרתו, כהתגלמות של המקדש.

כאשר עזבו בני ישראל את מצרים ויצאו לעבר ארץ כנען, ביום הארבעה-עשר של החודש הראשון, הם חגגו את חג הפסח. (שמות י"ב 17-18) כך חגגו גם בני ישראל, בחנייתם בגלגל, תחת הנהגת יהושע, את הפסח, ביום הארבעה-עשר לחודש הראשון של אותה שנה. לאחר מכן הם יצאו לכיוון יריחו. כאשר הם התחילו לחיות מתנובתה של הארץ, הפסיק אלוהים לתת את המן, אותו סיפק להם במשך ארבעים שנה. מאותו זמן הם היו צריכים לחיות מעמל כפיהם. יתרה מזאת, עד להפלת כל הערים השטניות, היה עליהם לעשות כמיטב יכולתם, כדי למלא את אחריותם. עם התקרבותם ליריחו, בהתאם לרצונו של אלוהים, העבירו בני ישראל ארבעים אלף חיילים לחזית, שעה שמאחוריהם צועדים שבעה כוהנים ותוקעים בשבע חצוצרות. מאחור, נישא ארון הברית, בידי הכוהנים והלויים. שאר צבא ישראל צעד במאסף.

בצורה זאת צעדו בני ישראל סביב העיר הבצורה, פעם ביום, במשך שישה ימים, אך הדבר לא גרם לשום שינוי בעיר. בסבלנות ובצייתנות, שיקם העם, באמצעות פיצוי, את תקופת ששת ימי הבריאה, שאליהם פלש השטן. לאחר שעמדו בסבלנות במבחן במשך שישה ימים, ביום השביעי הקיפו שבעת הכהנים את חומות העיר, כשהם תוקעים בשבע חצוצרות. אז אמר יהושע לעם: "הריעו, כי-נתן יהוה לכם את-העיר". (יהושוע ו' 16) העם השמיע קול גדול וחומות העיר קרסו.

כיבוש יריחו (יהושוע ו') בישר על כך שבעתיד, באמצעות כוחו של המשיח ובאמצעות המעשים של תלמידיו, יקרוס המחסום השטני שבין שמים וארץ. ברגע שפורקה החומה הזאת היא לא תקום שנית. לפיכך הצהיר יהושע: וישבע יהושע, בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני יהוה, אשר יקום ובנה את-העיר הזאת את-יריחו, בבכרו ייסדנה, ובצעירו יציב דלתיה. (יהושע ו' 26)

אז החל יהושע במתקפה על האויב בכוח גדול. הוא ניצח כשלושים ואחד מלכים בסך הכל. (יהושוע י"ב 9-24) הדבר בישר על כך שבעתיד, יבוא המשיח כמלך מלכי המלכים, כדי לבנות את המלכות המאוחדת של שמים וארץ, בהביאו את כל מלכי הגויים לכניעה מוחלטת ובכובשו את לב אנשיהם.

2.2.3.3 התשתית עבור המשיח

למדנו, כי בני ישראל כשלו במסלול השני לשיקום כנען ברמת לאום, כאשר לא היו יכולים למלא את משימת ארבעים ימי הריגול בארץ, כתנאי להסרת הטבע הנפול. במהלך המסלול השלישי ברמת הלאום, הם נדדו במדבר במשך ארבעים שנה.

במהלך תקופה זו הניח משה את תשתית האמון עבור המסלול השלישי, ובני ישראל עמדו על גבי התשתית למשכן. ואולם, בשל אובדן אמונה של העם ובשל טעות ההכאה פעמיים של משה בסלע, טימא השטן את שתי התשתיות. כתוצאה מכך, פרט ליהושע ולכלב, גווע הדור הראשון של בני ישראל במדבר. יהושע וכלב מילאו בנאמנות את משימת הריגול בת ארבעים הימים, בעומדם על גבי תשתית האמון עבור המסלול השני, ועל גבי תשתית האמון עבור המשכן, אותן הניח משה. כך הקימו את התשתית למשכן. בנושאו את ארון הברית באמונה שלמה, תחת הנהגת יהושע, ממשיכו של משה, חצה הדור הצעיר של בני ישראל את הירדן. אז, בהביסם את יריחו, העיר הבצורה, הם נכנסו לארץ כנען המובטחת.

בהתבססם על ניצחון זה, הניחו בני ישראל, אמנם כעם ללא ריבונות, את תשתית המימוש במסלול השלישי, ברמת לאום, והקימו גם את התשתית עבור המשיח למסלול זה. תשתית המשפחה עבור המשיח, התמלאה בימי אברהם. בטרם יכולים היו להיכנס לכנען, עברו צאצאיו של אברהם, כעבדים במצרים, ארבע מאות שנים של מסלול פיצוי. בכנען הם השלימו את התשתית עבור המשיח ברמת הלאום.

דבר זה הצריך יותר מאשר כניסה לכנען וכיבושה. כפי שנדון בפירוט קודם לכן, (ראה פרק תכניתו של אלוהים להנחת התשתית לשיקום 3.3) אנשים נפולים כבר ייסדו אומות חזקות כמצרים. אומות אשר הונהגו על ידי מנהיגים שטניים, שהתנגדו לתכנית השיקום האלוהית. לכן, אף על פי שהתשתית ברמת הלאום עבור המשיח, נוסדה תחת הנהגתו של יהושע, צריך היה לבנות ממלכה ריבונית, שמתוכה יוכל המשיח לעמוד מול המדינות השטניות בעולם. אלא, שכאשר נכנס הדור הצעיר של בני ישראל לכנען, איבד גם הוא את אמונתו. לפיכך, שוב התארכה תכנית השיקום האלוהית והיא סבלה מנסיגות חוזרות ונשנות, עד לזמנו של ישוע.

2.3 כמה לקחים ממסלולו של משה

במהלך ההיסטוריה קראו אנשי אמונה את התיאור התנ"כי של משה, בחושבם כי זהו רק תיעוד של חיי משה וההיסטוריה של בני ישראל. איש מהם לא הבין, כי באמצעות תיאור זה, התכוון אלוהים לגלות סודות מסוימים לגבי תכניתו לשיקום. ישוע רק הבהיר זאת בנימה אישית: "לא-יוכל הבן לעשות דבר מנפשו בלתי את אשר-יראה את-אביו עשה כי את-אשר עשה הוא גם-הבן יעשה כמהו". (יוחנן ה' 19) הוא נפטר מבלי להסביר את המשמעות האמיתית על מסלולו של משה. (יוחנן ט"ז 12)

בדפים אלה, גילינו כיצד צעד משה במסלול הדגם של תכנית אלוהים לשיקום. באמצעות השוואה בין חלק זה ובין החלק הבא, יוכל הקורא להבין ביתר בהירות, כיצד באמצעות מסלולו של משה, הראה אלוהים את הנתיב בו עתיד היה ישוע לצעוד. אולם, אפילו אם נלמד רק את החלק הזה של תכנית השיקום האלוהית, החלק שמשה במרכזו, לא נוכל שלא להגיע למסקנה, שאלוהים קיים, והוא שהדריך את ההיסטוריה האנושית לקראת הגשמת מטרה אחת מוחלטת.

מסלולו של משה גם מדגים, שהתוצאות הממשיות בחייו של אדם, מותנות במילוי או באי מילוי חלק אחריותו, ללא קשר למה שקבע עבורו אלוהים מראש. רצונו הקבוע מראש של אלוהים איננו ניתן להשגה דרך האדם, שעליו הוטל להגשים את רצון האלוהים, אם הוא לא ממלא את חלק האחריות שלו. באופן מיוחד, אלוהים קבע מראש שהוא יתן למשה להנחות את בני ישראל לכנען, ארץ זבת חלב ודבש. הוא ציווה על משה לבצע את המשימה, אך כאשר משה ועמו לא מילאו את אחריותם, נכנסו מבני הדור הראשון לארץ כנען רק יהושע וכלב. כל השאר מתו במדבר.

יתרה מכך, אלוהים איננו מתערב בחלק האחריות של האדם, אלא פועל עם התוצאות האמיתיות שהאדם משיג. אף על פי שאלוהים הדריך את העם באותות ובמופתים מדהימים, הוא לא התערב בפעולותיהם כאשר עבדו את עגל הזהב, בשעה שמשה היה על ההר. הוא גם לא התערב לרסן את משה, כאשר היכה פעמיים בסלע. בעשותם כן הם מילאו את חלק אחריותם, שהיה עליהם לבדם למלא. אך ברגע שהם פעלו, אם בכך שמילאו את חלק אחריותם ואם בכך שכשלו בה, התייחס אלוהים אל התוצאה ופעל בהתאם.

מסלולו של משה מדגים את מוחלטות רצונו הקבוע מראש של אלוהים. אלוהים קובע מראש, באופן מוחלט, שרצונו יתמלא, והוא פועל ללא הרף עד הגשמתו. לפיכך, כאשר לא הצליח משה למלא בשלמות את אחריותו, מצא אלוהים ממשיך – יהושע, והמשיך בנחישות לפעול דרכו להגשמת רצונו. באופן כללי, כאשר מישהו אשר בו בחר אלוהים לעמוד בעמדת הבל, איננו ממלא את המשימה שניתנה לו, מחליף אותו ויורש את משימתו אדם בעמדת קין, אשר הפגין אמונה מוחלטת. ישוע תאר מצב דומה באומרו: "ומימי יוחנן המטביל ועד-הנה מלכות השמים נתפשה ביד חזקה והמתחזקים יחטפוה". (מתי י"א 12 והשווה פרק המשיח 2.3)

מסלולו של משה מראה, כי ככל שגדולה יותר משימתו של אדם, כך גדול יותר המבחן בו עליו לעמוד. מכיוון שנפילתם של אבות האנושות הראשונים התרחשה כאשר לא האמינו באלוהים והפנו לו עורף, צריכה הדמות המרכזית המשקמת את תכניתו של אלוהים, להתגבר על מבחן, בו נוטש אותה אלוהים. לפני שיכול היה לקום כמנהיג של עם ישראל, היה על משה להתגבר על הניסיון בו ניסה אלוהים להרגו. (שמות ד' 24)

עם הנפילה, כתנאי, קשר השטן את בני האדם ביחסים עמו. כתוצאה מכך, אין אלוהים מטה את חסדו לבני האדם ללא תנאי מספיק, כיוון שאם היה עושה כן, היה השטן מפנה אליו האשמות. לכן, כאשר אלוהים מתכוון לתת חסד, הוא מעמיד את האדם במבחן אלוהים לפני או אחרי החסד, כדי למנוע את האשמות השטן.

מסלולו של משה מספק דוגמאות לכך. רק לאחר שהשלים את מבחן החיים בארמון פרעה במשך ארבעים שנה, נתן אלוהים למשה את החסד, להתחיל את המסלול הראשון ליציאת מצרים. רק לאחר שהשלים את מבחן החיים במדבר מדיין, במשך ארבעים שנה, נתן אלוהים למשה את החסד להתחיל את המסלול השני ליציאת מצרים. (שמות ד' 2-9) רק לאחר שעמד בניסיון שניסה אלוהים להרוג את משה, (שמות ד' 25) נתן לו אלוהים את שלושת האותות ואת עשרת המופתים. (שמות ז' 10) רק לאחר העמידה במבחן מסלול שלושת הימים, (שמות י' 22) נתן אלוהים את עמוד הענן ואת עמוד האש. (שמות י"ג 21) רק לאחר העמידה בניסיון של חציית ים סוף, (שמות י"ד 21-22) נתן אלוהים את חסד המן והשליו. (שמות ט"ז 13) רק לאחר העמידה בניסיון של הקרב עם העמלקים, (שמות י"ז 10) נתן אלוהים את חסד לוחות הברית, את המשכן ואת ארון הברית. (שמות ל"א 18) חסד המים מן הסלע, (במדבר כ' 9) ניתן רק לאחר העמידה בניסיון של נדודים במדבר במשך ארבעים שנה. כאשר שלח אלוהים את נחשי השרף, היתה חרטת העם תנאי עבור אלוהים, לתת להם את חסד נחש הנחושת. (במדבר כ"א 6-9)

אלה הלקחים הנלמדים ממסלולו של משה.