חלק 7: תכניתו של אלוהים לשיקום והתפתחות ההיסטוריה
מלכות שמים עלי אדמות, הינה חברה, שהמבנה שלה נוצר בצלם אדם מושלם. (ראה פרק הבריאה 3.2) לפיכך, ניתן לראות בחברה הנפולה, דגם המעוצב על פי האדם נפול. באותו אופן, ניתן להתייחס לחברה הנפולה, ככזאת שנוצרה בדומה לאדם נפול. ניתן להבין טוב יותר את ההיסטוריה של החברות האנושיות אשר נבנו על ידי האנושות החוטאת, באמצעות בחינת חייו הפנימיים של אדם נפול.
לאדם נפול יש גם נפש מקורית, הדוחפת אותו לעשיית טוב, וגם נפש רעה, הממלאת אותו בדחפים רעים ומורדת נגד הכוונת הנפש המקורית. לא ניתן להכחיש, כי שתי הנפשות נמצאות, זו עם זו, מצויות במאבק מתמיד, המביא אותנו להתנהגות משתנה וסותרת. כיוון שהחברה האנושית מורכבת מפרטים, השרויים תדיר במלחמה פנימית, האינטראקציה ביניהם איננה יכולה להיות, אלא מלאה בעימותים ובדיסהרמוניה. ההיסטוריה האנושית מורכבת ממערכות יחסים נשלטות ומעימותים המשתנים תדיר, עם חלוף הזמן. לפיכך, התפתחו בחברה מלחמות ומאבקים.
למרות זאת, בלב המאבק המתמשך בין הנפש המקורית לנפש הרעה, מנסים בני האדם תמיד לדחות את הרוע וללכת בדרך הטוב. בעת התקדמותם, נושאים מאמציהם פירות של מעשי צדק. בשל הימצאותה של הנפש המקורית בקרבו, נענה אפילו האדם הנפול לתכניתו של אלוהים לשיקום, ומצטרף לקידום מטרת הטוב.
לפיכך, מקור ההתקדמות בהיסטוריה, מצוי בפרטים, שאף אם יימצאו בלב מערבולת הטוב והרע, הם עושים מאמצים נחושים לדחות את הרע ולקדם את הטוב. לפיכך, ההיסטוריה נעה לעבר עולם שיגשים את מלכות שמים, בו תתגשם מטרת הטוב. עלינו להבין, שעימותים ומלחמה הינם תופעה זמנית, שמטרתה להפריד בין טוב לרע, בחיפוש אחר מטרה אולטימטיבית זאת. על אף שלעתים מנצח הרשע, ינצל זאת אלוהים לכוון את ההיסטוריה, למילוי טוב גדול עוד יותר. במובן זה, נוכל להכיר בכך, שהתקדמות ההיסטוריה לעבר הטוב מונעת על-ידי תהליכים של חלוקה מתמדת בין טוב לרע, בהתאם לתכניתו של אלוהים לשיקום.
בינתיים, על בסיס יחסים אלה, של קרבת דם עם אבות האנושות הראשונים, פעל השטן דרך בני אדם נפולים, להגשים - לפני אלוהים – את עיוותה של החברה האנושית, במקום החברה האידיאלית שהתכוון אלוהים להגשים. כתוצאה מכך, אנו רואים בהיסטוריה האנושית, את עלייתן של חברות המנוגדות לעיקרון, אשר הוקמו על גרסאות מעוותות של העיקרון. בשלהי ההיסטוריה האנושית, בטרם יוכל אלוהים לשקם את מלכות שמים עלי אדמות, יכונן השטן עולם המנוגד לעיקרון, בצלם המעוות של המלכות: אין זאת, כי אם העולם הקומוניסטי. זו הדוגמא לדרך בה השטן, אשר פתח ראשון במסלול בהיסטוריה, חיקה תמיד את תכניתו של אלוהים לפני אלוהים. במסלול תכניתו של אלוהים לשיקום, מופיע אפוא, דימוי מזויף, המקדים את הופעת הדימוי האמיתי. (ראה פרק ההכנות 3.2; 4.1) נבואתו של ישוע, כי נביאי שקר יופיעו לפני עידן הביאה השנייה של המשיח, (מתי כ"ד 23-24; יוחנן ב' 18) ניתנת להבהרה, בבחינת היבט זה של העיקרון.
7.1 התפתחות ההיסטוריה בעידן תכניתו של אלוהים לשיקום
מספר היסטוריונים החזיקו בדעה, שהחברה הראשונה שנבנתה על ידי בני האדם הנפולים, היתה זו של הקבוצה הפרימיטיבית. מנקודת המבט של תכניתו של אלוהים, בחברות הפרימיטיביות, אותן בנו בני האדם הנפולים, עמד השטן במרכז. אף על פי שהשטן ניסה לבנות חברה קולקטיבית, בה חולקים בני האדם את רכושם זה עם זה, עדיין היה זה רק חיקוי לקוי של החברה שאותה התכוון אלוהים לבנות, באמצעות אנשים בעלי אישיות מושלמת: חברה המאופיינת בתלות גומלין, בשגשוג הדדי ובערכים אוניברסליים משותפים. בלא כל קשר לצורה, חברה שטנית פרימיטיבית זאת לא היתה יכולה להיות נטולת מאבקים ופרוד. אלמלא כן, היתה חברה זאת חוזרת על עצמה לנצח, בלי להשתנות, ותכניתו של אלוהים לשיקום לעולם לא היתה יכולה להתגשם.
במציאות, שתי הנפשות המצויות במצב מלחמה באדם הנפול, מעוררות עימותים פנימיים הבאים לידי ביטוי באמצעות פעולותיו, וגורמות לו להיות בעימות עם אחרים. לכן, היה זה בלתי אפשרי, לחברה השטנית הפרימיטיבית, המבקשת אחר מטרת חיים שיתופיים, לשמור על שלום. כאשר החברות הפרימיטיביות התפתחו לחברות גדולות יותר, בעלות מערכות יחסים כלכליות וחברתיות שונות, התפתחו בהתאם, באופן בלתי נמנע, גם מאבקים אלו. בשל פעילות הנפש המקורית, הקוראת לבני האדם להיענות לתכניתו של אלוהים לשיקום, לבטח צצו מחלוקות בין טוב ורע יחסיים, גם בחברות פרימיטיביות, שהיו תחת ריבונות שטנית.
בבואנו לבחון את מעגל ההתפתחות החברתית, המונהגת על ידי השטן, אנו מוצאים כי חברות חמולתיות, צמחו כתוצאה מפילוג בין הפרטים בחברות הפרימיטיביות. חברות אלו נטו להתרחב במימדיהן. החברות החמולתיות התפתחו לחברות פיאודליות, ובהמשך לחברות מונרכיסטיות, באמצעות הגדלת הטריטוריות והכוח שלהן. השטן העמיד דגם זה לפני אלוהים, משום שהבין, כי תכניתו של אלוהים נועדה לקרוא לאנשים טובים מתוך העולם החוטא; להביא אותם לבנות חברה חמולתית טובה; להתרחב לחברה אידיאלית טובה; ולבסוף, להגיע לשלב של מלכות טובה. מלכות עם טריטוריה וריבונות, המאפשרים למשיח לבוא ולהגשים את משימתו.
אלוהים קרא לאברהם מתוך העולם החוטא, להיות נושא הדגל של הטוב, ובירך אותו בצאצאים אשר מילאו את רצון אלוהים. אלוהים טיפח את צאצאי אברהם להיות החברה החמולתית הראשונה, אך בזמן שעזבו את מצרים לעבר כנען, כבר גדלו לחברה שבטית. החברה הישראלית בתקופת השופטים היתה חברה פיאודלית.
חברה פיאודלית בדיון זה, מתייחסת לחברה בעלת מבנה פוליטי, המאופיין ביחסי אדון-משרת, של שירות וציות; ובמערכת כלכלית, המורכבת מיחידות עצמאיות, בטריטוריות קטנות ומבודדות. בתקופת השופטים, היו אלה מאפייניה של החברה הישראלית. עם כניסתם של בני ישראל לכנען, ניתן לכל שבט חלק מן האדמה. השופטים ששלטו בטריטוריות אלה, החזיקו בתפקיד הדומה לזה של בישופים ולורדים פיאודליים, בימי הביניים המוקדמים באירופה.
טבעה של החברה הפיאודלית היה, שאנשיה תמכו באמונת אדונם וצייתו לפקודותיו. כל עוד נשאר האדון נאמן לרצונו של אלוהים, הלכו אחריו אנשיו ועמדו בצד אלוהים. בהיותם חיים בשיטה פוליטית המבוססת על יחסי אדון-משרת, ובהיות להם כלכלה עצמאית, המנותקת בעיקרה מן העולם החיצוני, היתה להם יכולת נכבדת להתגונן מפני פלישת השטן מבחוץ. הסיבה העיקרית לכך, שחברה חמולתית התפתחה לחברה פיאודלית, היתה כדי להעביר רכוש ואנשים שהשתייכו לשטן, חזרה לצד אלוהים. באמצעות הרחבת הטריטוריה, תחת ריבונותו של אלוהים, הם עומדים במקום טוב יותר, באפשרויות להתגונן מפני פלישת השטן. בהבינו תכנית שמימית זו של אלוהים, ניסה השטן לשמור על שלטונו על-ידי השתלטות מראש, ובאמצעות יצירה של חברות פיאודליות משל עצמו, במאות רבות של שנים, קודם לכן.
המטרה של החברות הפיאודליות של ישראל הקדומה, במסגרת תכניתו של אלוהים, היתה להניח תשתית להקמה של חברה מונרכית, עם טריטוריה גדולה יותר וריבונות חזקה יותר. החברה המונרכית איחדה את היחידות הפוליטיות והכלכליות הקטנות הריבוניות, שהיו מוגנות על ידי החברות הפיאודליות הקדומות יותר לטריטוריה אחת, בעלת אוכלוסייה גדולה, כלכלה חזקה וריבונות מוגנת היטב. דבר זה נעשה עם הקמת המלכות המאוחדת של ישראל, אשר נוסדה על ידי המלך שאול.
ישוע נועד לבוא כמלך המלכים. (חזון יוחנן י"א 15) אלוהים ייסד את המלכות המונרכית בישראל, כדי להכין תשתית חזקה דיה עבורו, על מנת שיוכל לבוא כמשיח ולשלוט כמלך המלכים.
זמן רב לפני כן, הבין השטן את התכנית של אלוהים לקבלת המשיח, העומדת מאחורי המבנה של המונרכיה, וייצר חברות מונרכיות משל עצמו, במטרה לחסום את תכניתו של אלוהים. מאות רבות לפני הקמת הממלכה המאוחדת של ישראל, נוסדה השושלת הראשונה של מצרים, כאשר המלכים הפרעונים של מצרים המשיכו לשלוט במשך כשלושים דורות. הממלכה העתיקה של בבל, שלטה בכל מסופוטמיה, במשך שנות מלכותו של המלך חמורבי, במאה השמונה-עשרה לפני הספירה, בעוד שהחיטים שלטו בכל המזרח הקרוב, באזור סוריה, במהלך המאה הארבע-עשרה לפני הספירה. אפילו בקרב העולם השטני היתה מלחמה מתמדת, בין מלכויות טובות יחסית, ובין מלכויות רעות יחסית, כשהתוצאה היא הפרדה של הטוב מהרע. הדחף הזה אל הטוב מושרש בנפשנו המקורית, הנענית לקריאת תכניתו של אלוהים לשיקום.
אילו מילא המלך שלמה, את רצון אלוהים עד תום, אזי יכול היה הוא להפעיל את כישרונו הפוליטי, בו ניחן מאלוהים, ולאחד את כל עמי המזרח הקרוב. הוא יכול היה להטמיע את הציוויליזציות במצרים, בכרתים (הציוויליזציה המינואית) ובמסופוטמיה, שהיו חלשות באותה עת. כך היה בונה שליטה ברמה עולמית, אליה יכול היה המשיח לבוא, ולהגשים את ריבונות אלוהים עלי האדמות. למרבה הצער, נפל שלמה לעבודת אלילים. כתוצאה מכך, נאלץ אלוהים להתחיל בתוכנית לפירוק החברה המונרכית, אותה בנה בעמל כה רב.
מכיוון שמלכי הממלכה המאוחדת של ישראל לא הניחו את התשתית עבור המשיח, ואף לא השלימו את עבודת השטח, שעל גבה יכול היה אלוהים לשקם את ריבונותו, חילק אלוהים, בסופו של דבר, את המלכות לשניים: ישראל בצפון ויהודה בדרום. כאשר המשיכו לחטוא כנגד דבר אלוהים, נתן אלוהים למלכות הצפונית של ישראל להיהרס בידי האומה הגויית האשורית. במאה השמינית לפני הספירה כבשו האשורים את כל המזרח הקרוב העתיק, כולל מצרים, ובנו את האימפריה העולמית הראשונה. מלכות יהודה שמרה על דבר אלוהים זמן מה, אך אחר כך התמרדה גם היא נגדו. לפיכך, אפשר לה אלוהים ליפול לידי האימפריה הניאו-בבלית, אשר השלימה את אשור כאימפריה העולמית השנייה.
לאחר נפילת יהודה, הותיר אלוהים את כיסא מלכות ישראל ריק, ונתן את העם היהודי לשלטונן של שרשרת אימפריות גויות, במשך מרבית התקופה, שנמשכה עד לבוא המשיח. בולטת במיוחד העובדה, שאלוהים מיקם אותם בספירה התרבותית ההלניסטית, אשר הניחה את התשתית האידיאולוגית לדמוקרטיה. אלוהים עיצב את החברה הישראלית בצורה של דמוקרטיה, כדי שבעת בואו של המשיח, הוא יוכר כמלכם על פי רצון האנשים, שהיו צריכים לקבלו בלב שלם. ברם, הציבור היהודי לא רומם את ישוע. בהיעדר תמיכה ציבורית הוא נצלב. כתוצאה מכך, בעת השלמת תכניתו של אלוהים, שהחלה אלפיים שנה קודם לכן, עם הקריאה לאברהם ולצאצאיו לצאת מתוך העולם החוטא, הרי שהמטרה הושגה רוחנית בלבד.
7.2 התפתחות ההיסטוריה בעידן הארכת תכניתו של אלוהים לשיקום
7.2.1 תכניתו של אלוהים לשיקום וההיסטוריה במערב
האימפריה הרומית אשר רדפה את הנצרות, נכנעה בסופו של דבר בפני ישוע הצלוב, ואימצה, במאה הרביעית, את הנצרות כדת המדינה. ואולם, במסגרת תכניתו של אלוהים, תפקידה המקורי של האימפריה הרומית, אשר איחדה את העולם העתיק סביב הים התיכון, היה להניח את התשתית למלכות המשיח עלי אדמות. אילו האמינו היהודים בישוע כמשיח והיו מתאחדים עימו, היתה האימפריה הרומית מנוצחת על ידי ישוע עוד בחייו. ישוע היה זוכה לכבוד, כמלך מלכי המלכים בכל רחבי האימפריה. הוא היה מקים ריבונות עולמית, שבירתה - ירושלים. בשל חוסר אמונתו של העם היהודי, נהרסה יהודה, ואילו גורלה של האימפריה הרומית נחרץ לשקיעה. לאחר מאה שנים של פלישות ברבריות, הגיעה לקיצה האימפריה הרומית ב-476 לספירה.
בדרך זאת, עבר מרכז תכניתו של אלוהים לשיקום מיהודה, ארץ צערו המר של אלוהים, אל מערב אירופה, בעבר שטחה המערבי של האימפריה הרומית, שהיה מצוי עתה, תחת שלטונם של השבטים הגרמניים. בהתאם לכך, תכניתו הרוחנית של אלוהים לשיקום, שהתבססה על הנצרות, התבצעה בעיקרה במערב אירופה. רק במערב אירופה התפתחה ההיסטוריה של עידן זה במדויק, על פי התנאי שנקבע על ידי תכניתו של אלוהים לשיקום. ההיסטוריה של הנצרות במערב אירופה, נותנת לנו מידע על המאורעות אשר עיצבו את הארכת תכניתו של אלוהים לשיקום.
7.2.2 היחסים ההדדיים בין ההיסטוריה של הדת, ההיסטוריה של הכלכלה וההיסטוריה של הפוליטיקה
כדי שבני האדם יוכלו לשלוט גם בעולם הרוח וגם בעולם הגשמי, יצר אותם אלוהים כישויות דואליות, בעלות עצמיות רוחנית ועצמיות גשמית. (ראה פרק הבריאה 6.2) אלמלא נפלו בני האדם, היו עצמיותיהם הרוחנית והגשמית, מגיעות יחד לשלמות. האינטלקט הרוחני שלהן והאינטלקט הגשמי שלהן, היו מתחברים בהרמוניה מלאה, במהלך חייהם הארציים. לאחר שבני האדם נפלו והפכו בורים לגבי שני העולמות, הרוחני והגשמי, פעל אלוהים להתגבר על הבורות הזאת. על הבורות הרוחנית פעל להתגבר באמצעות הדת, ואילו על הבורות הגשמית פעל להתגבר באמצעות המדע. (ראה פרק אסכטולוגיה 5.1)
הדתות עזרו לבני האדם הנפולים, להתגבר בהדרגה על בורותם הרוחנית, בכך שעוררו את הנפש המקורית והרדומה שלהם לפעולה. הדתות לימדו את האנשים למקד את חייהם בעולם הבלתי נראה, עולם הסיבה של אלוהים. מכיוון שלא כל אחד חש צורך מיידי בדת, רק מספר אנשים יוצאי דופן, מגיעים לידע רוחני במהירות. עבור הציבור הרחב, גדילה רוחנית נשארת תהליך איטי. אנו לומדים זאת לאור העובדה, שאפילו היום, שעה שדתות מתפשטות ברחבי כל העולם, לעתים קרובות, רמתם הרוחנית של בני האדם, איננה עולה על זו של אנשי העת העתיקה.
מצד שני, כל אחד מכיר את גילויי המדע, אשר הגבירו מאוד את הידע שלנו לגבי העולם הגשמי. מכיוון שהמדע עוסק בדברים פרקטיים, כל אחד חש בצורך חזק בו. לפיכך, באופן כללי, הרחבת הידע האנושי לגבי העולם הגשמי, היתה נרחבת ומהירה.
יתרה מכך, שעה שמושאי הלימוד הדתי מצויים בעולם הטרנסצנדנטלי, עולם הסיבה הבלתי ניתן לנגיעה, המחקר המדעי עוסק במושאים מוחשיים אובייקטים, בעולם התוצאה. לפיכך, עד עצם ימינו אנו, נשארו הדת והמדע, באופן תיאורטי, בלתי ניתנים לפיוס. יתרה מכך, מכיוון שהשטן, המחזיק בריבונות על היקום, תוקף אנשים ומשחית אותם באמצעות חייהם בעולם החומרי, מלמדת הדת להכחיש את חיי העולם הזה. יוצא מכך, שהדתות אינן יכולות להגיע בקלות, להרמוניה עם המדע, המבקש לשפר את החיים בעולם.
ידוע לנו, כי לפני שנפח אלוהים את הרוח בבני האדם, יצר להם תחילה, את הגוף החיצוני. (בראשית ב' 7) תכניתו של אלוהים לשיקום, שהינה פעולתו של אלוהים ליצירה מחדש, הולכת באותו מסלול: מן החיצוני אל הפנימי. ברור מפרספקטיבה זאת, בתכניתו של אלוהים, כי במהלך התפתחותם, דת ומדע נתונים תדיר במחלוקת, ולעתים, אף מתעמתים זה עם זו. (ראה פרק ההכנות לביאתו השניה של המשיח)
אותו חוסר הרמוניה, ניתן למצוא גם ביחסים שבין חיי הדת וחיי הכלכלה של בני האדם. כמו המדע, גם הפעילות הכלכלית עוסקת בעולם הפרקטי, ואכן, להתפתחות הכלכלית יש קשר הדוק להתפתחות המדע. לפיכך, ההיסטוריה הדתית, המבוססת על ההתפתחות הפנימית של תכניתו של אלוהים לשיקום, וההיסטוריה הכלכלית, המבוססת על ההתפתחות החיצונית של תכניתו של אלוהים, פנו לכיוונים שונים והתקדמו בקצב שונה. כדי להבין את ההיסטוריה של המערב, המתפתחת במסלול שנקבע על ידי תכניתו של אלוהים לשיקום, עלינו לבחון בנפרד, את ההיסטוריה של הנצרות ואת ההיסטוריה הכלכלית של המערב.
כמו היחסים שבין דת למדע, מתייחסות הדת והכלכלה זו לזו, בכך שהן אחראיות לשיקום ההיבטים הפנימיים והחיצוניים של חיי בני האדם הנפולים. אף על פי שדת וכלכלה, כמו דת ומדע, נראות כמתפתחות באופן מנוגד זה לזה, הרי שבחיי החברה הן קשורות זו בזו.
לפיכך, היתה השפעה הדדית מסוימת, בין ההיסטוריה של הנצרות ובין ההיסטוריה של הכלכלה. דת וכלכלה מצויות באינטגרציה בחיינו, באמצעות הפוליטיקה. במיוחד במערב אירופה, ביקשה הפוליטיקה לחבר את ההתפתחות הכלכלית, אשר הלכה בצמוד להתפתחות המדע, עם מסלול הנצרות, אשר לעתים קרובות, במסגרת תכניתו של אלוהים, חסרה חוש כיוון ברור. הפוליטיקה המערבית היתה חלוצה בתוואי של הבאה להרמוניה בין דת לכלכלה. על מנת להבין בדיוק, את ההתפתחות של ההיסטוריה, אשר נעה לקראת מטרת תכניתו של אלוהים לשיקום, עלינו לחקור בנפרד, את ההיסטוריה של הפוליטיקה.
כדוגמה לאופן בו התפתחו בנפרד, מסלולי הדת, הפוליטיקה והכלכלה, נתאר את המצב ההיסטורי של מערב אירופה, לקראת סיום המאה השבע-עשרה.
ביחס להיסטוריה של הדת, כבר השתרשו ערכים דמוקרטיים בנצרות של אותה תקופה. הנצרות, בעלת המשטר המונרכי תחת שלטון האפיפיורות, התפצלה עם הרפורמציה הפרוטסטנטית ב-1517. אנשי אירופה, אשר חיי האמונה שלהם בימי הביניים, היו נתונים תחת ההירארכיה האפיפיורית, השתחררו בהדרגה ולמדו לנהל חיים נוצריים, המבוססים על קריאתם שלהם את התנ"ך. ביחס לפוליטיקה של אותה תקופה, היתה המונרכיה האבסולוטית בשיאה. מבחינה כלכלית, בחלקים רבים של אירופה המשיכה להתקיים החברה הפיאודלית, שהיתה מושתתת על האחוזות. כך, אותה חברה אירופאית, נעשתה דמוקרטית ביחס לחיי הדת, ובאותה עת נשארה מונרכית ביחס למצב הפוליטי, ופיאודלית ביחס למבנה הכלכלי.
עלינו להבהיר, מדוע התפתחות ההיסטוריה, במשך רוב עידן התנ"ך, לא אופיינה על ידי התפתחות נפרדת שכזאת. בישראל העתיקה, התפתחות המדע היתה איטית ביותר. לפיכך, לא התפתחו החיים הכלכליים, ובחברה היתה התמחות מועטה ביותר. האנשים ניהלו אורח חיים פשוט, תחת שיטה חברתית, בה היתה הדת חלק אינטגרלי מחיי היום יום. בהיותם קשורים ביחסי אדון-משרת ובתורת משה הקפדנית, היה עליהם לציית לשליטה גם בעניינים הפוליטיים וגם בעניינים הדתיים. באותו עידן לא התפתחו בנפרד, הדת, הפוליטיקה והכלכלה.
7.2.3 החברה החמולתית
הבה ונבחן את התפתחות ההיסטוריה במהלך עידן הברית החדשה, במונחים של דת, פוליטיקה וכלכלה.
נטייתו של הלב המקורי להיענות לתכניתו של אלוהים לשיקום, מביאה, בדרך כלל, למחלוקות בחברה שהשטן נמצא במרכזה. אלה ההולכים אחרי רצון אלוהים, "מסומנים" בתהליך זה ויכולים להתאחד וליצור חברה חמולתית בצד אלוהים. לידת החברה החמולתית הנוצרית, היתה על פי דגם זה. עם צליבתו של ישוע, נפלה האומה היהודית לצד שטן. בתנאים אלה, לא יכול היה אלוהים להמשיך עם תכניתו לשיקום, באמצעות חברה זו. כתוצאה מכך, נפרד אלוהים מחברה זו, וקרא למאמינים האדוקים מתוכה לייסד חברה נוצרית חמולתית.
בעידן התנ"ך, הובילו שנים-עשר הבנים של יעקב, את שבעים הזקנים, ליצור את החברה החמולתית הישראלית, והחלו במסלול בתכניתו של אלוהים. בדומה לכך, בעידן הברית החדשה, הובילו שנים-עשר השליחים את שבעים התלמידים, ליצירת חברה חמולתית נוצרית, והחלו בתכנית החדשה של אלוהים. החברה החמולתית הנוצרית הורכבה מקהילות אלמנטריות, עם מעט, או ללא מבנה פוליטי או כלכלי. באותה תקופה, דת, פוליטיקה וכלכלה לא התפתחו בנפרד.
למרות רדיפות קשות, שגשגה בהדרגה החברה החמולתית הנוצרית באימפריה הרומית, סביב הים התיכון, והתפתחה להיות חברה שבטית נוצרית. ב-476 לספירה, בהיותה מוכה על ידי הגירה המונית, שהחלה במחצית השניה של המאה הרביעית, התמוטטה האימפריה הרומית המערבית. החברה הנוצרית התפשטה מאוד, כאשר הובאה הנצרות לעמים הגרמנים שהיגרו לטריטוריה זאת.
7.2.4 החברה הפיאודלית
עם התקדמות ההיסטוריה, התפתחה החברה החמולתית להיות חברה פיאודלית. החברה הפיאודלית נולדה באירופה, כאשר סמוך לנפילתה של האימפריה הרומית, הצטמצמה הסמכות האימפריאלית, והאימפריה שקעה לתוהו ובוהו. בחברה זאת, התפצלו בסופו של דבר, הדת, הפוליטיקה והכלכלה, והלכו בנתיבים נפרדים. בימים הראשונים של החברה הפיאודלית הזאת, במיוחד בקרב השבטים הגרמניים שזה עתה התנצרו, נשלטו איכרים חופשיים ולוחמים על ידי נסיכים מקומיים.
הכוח הפוליטי פוזר בקרב אדונים רבים, כאשר בהיעדרה של סמכות לאומית, שלט כל אחד בטריטוריה שלו. החברה הפיאודלית באירופה, הפכה אז, בהדרגתיות, למערכת פוליטית המבוססת על יחסי אדון-משרת בכל רמה, כגון לורדים מרמות שונות ואביריהם, והשיטה הכלכלית האוטרקית של האדונים. לאחר קריסת האימפריה הקרולינגית, התפשט הפיאודליזם הבוגר בכל רחבי אירופה. אדמה חולקה בין אדונים רבים. כל אדון כזה, נשלט על ידי לורד פיאודלי.
אדונים אלה, היו אחראים לכל האספקטים של החיים באחוזותיהם, והיתה להם סמכות שיפוטית עליונה. איכרים מכרו את אדמותיהם הפרטיות ללורדים הפיאודלים או למנזרים, בתמורה להגנה צבאית, ואדמתם הוחזרה להם בחכירה. אבירים וסליים קיבלו אחוזות מהלורדים הפיאודלים, כתמורה לשירותיהם כחיילים פרטיים. בעוד שאביר מדרגה נמוכה, יכול היה להיות בעליה של אחוזה אחת בלבד, המלך או האדון יכולים היו להחזיק מאות או אלפי אחוזות שכאלה. את האחוזות הללו החכיר המלך לווסלים שלו. למלכים היה כוח מוגבל, והם היו לא יותר מאשר לורדים פיאודלים גדולים.
במשך התקופה של המנהיגות הכנסייתית האזורית, התפתחו החיים הדתיים במסלול דומה לזה של הפיאודליזם המוקדם, על חייו הפוליטיים והכלכליים. לפיכך, ניתן לכנותה, נצרות פיאודלית. פטריארכים, ארכיבישופים ובישופים, תפשו עמדות התואמות לאלה של לורדים פיאודליים גדולים, בינוניים וקטנים. מכיוון שהמלך היה רק אחד מן הלורדים הפיאודליים הגדולים, היה האפיפיור רק אחד מחמשת הפטריארכים. השיטה הפוליטית בקרב הכנסייה הרומית קתולית, נוסדה על גבי מערכת יחסים היררכית נוקשה, בין אדונים למשרתים. לבישוף או אב המנזר, היתה דרגה חברתית וסמכות, דומים לאלו של לורד פיאודלי. בפועלו כאדון באחוזת כנסייתו, יכול היה במידת הצורך, לגייס צבא מקרב הווסלים שלו.
מבחינה כלכלית, החלה תקופה זו, בזמן המעבר מחברה של עבדים ברומא העתיקה לשיטת האחוזות. חלק מן האדמות באותה תקופה החלו להיות בבעלות איכרים חופשיים, במובן של שייכות הקרקע. המצב של האנשים באותה עת, ניתן להגדרה בארבעה מעמדות: אצולה, איכרים חופשיים, איכרים צמיתים ועבדים.
באופן זה, מתוך אפר האימפריה הרומית המערבית, טיפח אלוהים חברה פיאודלית, בקרב העמים הגרמניים שזה אך התנצרו, אשר בהם בחר כדי להנהיג את תכניתו. בחזקו יחידות קטנות תחת ריבונותו, ברמה הדתית, הפוליטית והכלכלית, הניח אלוהים את התשתית להקמת מלכות אלוהית.
7.2.5 חברה מונרכית ואימפריאליזם
עם התפתחות ההיסטוריה, התפתחה החברה הפיאודלית לחברה מונרכית. כיצד צמחה החברה המונרכית באירופה, מבחינה פוליטית?
המלכויות שנבנו על ידי השבטים הגרמניים במערב אירופה, היו כולן קצרות מועד, פרט לממלכת הפרנקים. המלכים הפרנקיים של השושלת המרובינגית, קיבלו את הנצרות וספגו את המורשת של הציוויליזציה הרומית, ליצירת עולם גרמני-רומי במערב אירופה. לאחר שהמלכים המרובינגים איבדו את כוחם, הפך צ'ארלס מרטל להיות שליטם היעיל של הפרנקים. הוא הרחיב את המלכות, בהביסו את המורים אשר פלשו מדרום מערב. בנו, פפין הנמוך, הפך להיות המלך הקרולינגי הראשון והיה אביו של קארל הגדול. קארל הגדול החשיב מאוד את חזונו של הקדוש אוגוסטין לגבי המלכות הנוצרית, ועשה אותו לעיקרון מנחה בתחומו. האימפריה של קארל הגדול איחדה את אירופה המערבית והמרכזית והביאה יציבות לשטחים, אשר היו קודם לכן בסערה, כתוצאה מהגירה מסיבית.
מבחינה דתית, הנצרות המונרכית, אשר הלכה בעקבות הנצרות הפיאודלית, הפכה למלכות רוחנית, מעבר לגבולות לאומיים. היא נוסדה תחת שלטון האפיפיורות ועל גבי התשתית הרוחנית עבור המשיח. ב–800 לספירה הכתיר האפיפיור ליאו ה-III את קארל הגדול לקיסר, ונתן לו את ברכת הכנסייה. במעשה זה, העביר לו האפיפיור את האחריות המרכזית לתכניתו של אלוהים. המלכות הרוחנית תחת האפיפיור והמלכות הפרנקית תחת קארל הגדול, התאחדו ויצרו את האימפריה הנוצרית.
תקופת האימפריה הנוצרית מקבילה לתקופת הממלכה המאוחדת של ישראל, בעידן התנ"ך. בשני המקרים, הלכה החברה המונרכית אחרי החברה הפיאודלית, לצורך התמזגות לריבונות של אוכלוסייה וטריטוריה גדולים יותר בצד אלוהים. הוסבר קודם לכן, שהאפיפיור הנהיג את הכנסייה מעמדת שר המלאכים, כדי לפלס את הדרך עבור המלכות הארצית. אך לאחר הכתירו את הקיסר, ובנתנו לו את ברכת אלוהים, נועד אז האפיפיור לשרתו מעמדת קין. (ראה פרק המקבילות) בתמורה, אמור היה הקיסר לשמור על הוראות האפיפיורות ולהמשיך ברעיונות פוליטיים, להגשמת המלכות הראויה לקבלת המשיח. אילו היו הם בונים אז את המלכות הנוצרית, בהתאמה מלאה לרצונו של אלוהים, היתה תקופה זו הופכת להיות אחרית הימים בהיסטוריה האנושית, זמן בו יכול היה המשיח לבוא. אז יכולה היתה האמת החדשה להופיע ולפתור את בעיות הדתות והמדע, במאמץ אנושי משולב, המדריך דת, פוליטיקה וכלכלה, להתקדם בכיוון מאוחד, המתבסס על האידיאל של האלוהים. על גבי בסיס זה, נועדה לקום התשתית לביאה השנייה של המשיח.
יתרה מכך, עם עלייתה של תקופת האימפריה הנוצרית, צריך היה הפיאודליזם להגיע לקיצו. ברם, האפיפיורים והקיסרים סטו מרצונו של אלוהים. דבר זה, הפך את הגשמת אידיאל היסוד של קארל הגדול, לבלתי אפשרי. כתוצאה מכך, לא התפרקה החברה הפיאודלית. להיפך, במהלך המאות הבאות, היא רק התחזקה. דת, פוליטיקה וכלכלה נשארו מפוצלות, כאשר המלכות הרוחנית שנשלטה על ידי האפיפיורות, באה, לעתים תכופות, לידי עימות עם הממלכות הארציות שנשלטו על ידי המלכים.
האימפריה הנוצרית לא הצליחה לבנות את המלכות המאוחדת, אליה נועד המשיח לבוא. קארל הגדול בנה את האימפריה שלו, כאשר התשתית של החברה הפיאודלית היתה בשלה להתמזגות אל תוך מונרכיה חזקה. ברם, הוא מעולם לא השתלט בצורה מוחלטת, על כוחם של הלורדים הפיאודלים. תחת זאת, התחזקה השיטה הפיאודלית, כאשר מעמד הקיסר הרומי הקדוש, פחת להיות רק כאחד מהאדונים הפיאודלים הגדולים. השיטה הפיאודלית תשלוט באירופה עד לעליית המונרכיה האבסולוטית, במאה השבע-עשרה.
עם שקיעת הפיאודליזם באותו זמן, התרכזו כעת הכוחות של הלורדים הפיאודליים, שקודם לכן היו מבוזרים, בידי מלך של מדינות לאום גדולות. המלכים קיבלו למרותם כוח מוחלט, והצדיקו זאת בנימוק של הזכות השמימית של המלכים. מונרכיות אבסולוטיות פרחו עד למהפכה הצרפתית, ב-1789.
מה היו חלק מהמגמות למבנה מונרכי במהלך התקופה של הנהגת הנצרות בידי האפיפיורות, מבחינת ההיסטוריה הדתית? האפיפיורים התרחקו מרצונו של אלוהים ונעשו חילוניים. הם פעלו במסלול של שקיעה רוחנית. בשל תבוסות חוזרות ונשנות של מסעי הצלב, איבדה האפיפיורות את סמכותה, ובמשך הגלות באביניון, היא נושלה מכוחה ומכבודה. עם הרפורמה הפרוטסטנטית ב-1517, פסקה הנצרות המערבית להיות מלכות רוחנית מאחדת.
כשאנו בוחנים את התקדמות החיים הכלכליים, אנו מוצאים, שהסדרים פיאודליים כלכליים, היו קיימים אפילו כאשר הפיאודליזם הפוליטי הוחלף במונרכיה אבסולוטית. הקפיטליזם צמח בערים ובקריות, שם שילבו היצרנים והסוחרים כוחות עם המלכים ולחמו כנגד אילוצי השיטה הפיאודלית. סידורים כלכליים חדשים נוצרו בכפרים, היכן שאיכרים בלתי תלויים, ביקשו את עזרתו של המלך, על מנת להתנגד לחוקי הלורדים הפיאודליים. עדיין, אף אחת משתי ההתפתחויות הכלכליות הללו, לא יכולה היתה לדחוק לחלוטין את הפיאודליזם, אשר נמשך עד למהפכה הצרפתית.
בהתפתחות ההיסטוריה הכלכלית, בא הקפיטליזם לאחר הפיאודליזם, אשר היה מלווה בעידן של התרחבות קולוניאלית. כשם שמטרתה של המונרכיה האבסולוטית היתה מיזוג של ריבונות פוליטית, כך, מונופוליזציה של ממון והון, היתה מטרתם של קפיטליסטים חזקים. הקפיטליזם צמח בו זמנית, לעליית המונרכיה האבסולוטית, במאה השבע-עשרה, ופרח במשך המהפיכה התעשייתית ואחריה. במסגרת תכניתו של אלוהים, היתה מטרתו של הקפיטליזם לקדם את צבירת ההון ולקדם את מירכוז הפעילות הכלכלית, למידה שהיתה בלתי אפשרית תחת הפיאודליזם; הדבר בלט עוד יותר במקרה של האימפריאליזם. הדחף האימפריאליסטי להתרחבות קולוניאלית, החל בתקופה הזאת, בהתאם למטרתו במסגרת תכניתו של אלוהים, לייסודה של תשתית עולמית, ברמה כלכלית פוליטית ודתית.
דיון זה מתמקד באימפריאליזם האירופאי בלבד, זאת, מכיוון שמסלול תכניתו של אלוהים לשיקום התמקד באירופה המערבית.
התחרות בקרב האומות של אירופה המערבית, הובילה אותם למאבק למציאת קולוניות בכל רחבי הגלובוס, לפני מלחמת העולם הראשונה. דבר זה, אפשר לכל העולם, להתקדם לקראת ציויליזציה נוצרית מערבית.
7.2.6 דמוקרטיה וסוציאליזם
עידן המונרכיה פינה את מקומו לעידן הדמוקרטיה. אנו זוכרים, כי מטרת החברה המונרכית, היתה לבנות מלכות שתוכל לתמוך במשיח ובמלכותו. כאשר תכנית זאת לא התגשמה במהלך תקופתה של האימפריה הנוצרית, החל אלוהים בתהליך, שבסופו של דבר שבר את החברות המונרכיות ובמקומן גידל דמוקרטיות, כדי להתחיל בתכנית חדשה של אלוהים, לבנייה מחדש של אומה ריבונית המתאימה לקבלת המשיח.
הדמוקרטיה מבוססת על ריבונותו של העם; זהו שלטון של העם, בידי העם ולמען העם. מטרתה של הדמוקרטיה היה להרוס את המונופול הפוליטי של המונרכיה, אשר סטתה מרצונו של אלוהים, ולייסד מערכת פוליטית חדשה, שתהיה מסוגלת להגשים את מטרת תכניתו של אלוהים לשיקום, כלומר, לקבל ולתמוך במשיח, כמלך מלכי המלכים.
כיצד יכולה הדמוקרטיה להגשים את מטרתה? במהלך ההיסטוריה, הרוחניות של האנושות הפכה נאורה, זאת, בשל יתרון התקופה, במסגרת תכניתו של אלוהים לשיקום. הנפש המקורית של בני האדם, מגיבה לתכניתו של אלוהים ומבקשת דת, לעתים קרובות מבלי לדעת מדוע. בסופו של דבר, יקבלו בני האדם את הנצרות, אותה מטפח אלוהים כדת הגבוהה ביותר. באופן זה, מתלכד העולם ליצירת ציוויליזציה אחת, המתבססת על אידיאלים נוצריים.
עם התקרבותה של ההיסטוריה אל השלמתה, נוטה רצונם של בני האדם אל ערכים נוצריים. ממשלות דמוקרטיות הפועלות על פי רצון העם נעשות גם הן בהדרגה יותר נוצריות. לפיכך, כאשר יחזור המשיח לחברות תחת שלטון ממשלות דמוקרטיות, אשר הבשילו באמצעות הרוח הנוצרית, יוכל הוא לבסס את שלטונו של אלוהים עלי אדמות עם תמיכה מקרב לב של העם. זאת תהיה מלכות שמים עלי אדמות. אנו צריכים להבין, שהדמוקרטיה נולדה כדי לסכל מונופולים שטניים של כוח, למטרת תכניתו האחרונה של אלוהים לשקם, על פי רצון העם, ריבונות שמימית, תחת הנהגת המשיח החוזר. התנועות הדמוקרטיות אשר קמו כנגד המונרכיה האבסולוטית, של המאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה, גרמו למהפכות באנגליה, אמריקה וצרפת. מהפכות אלו הרסו את החברות המודרניות והולידו את החברות הדמוקרטיות של ימינו.
הצורות השונות של הדמוקרטיות, בהתאם לנטיות תכניתו של אלוהים לשיקום של עבריות והלניזם, יידונו בפרק הבא. (ראה פרק ההכנות לביאתו השנייה של המשיח 3.1-3.2)
התפתחות ההיסטוריה בספירה הדתית, נעה לשלב של נצרות דמוקרטית, לאחר שהמונרכיה הנוצרית נהרסה על ידי הרפורמציה הפרוטסטנטית של 1517. באמצעות הרפורמציה, כוחות דמוקרטיים בקרב הנצרות, פירקו את המלכות הרוחנית, בה החזיקה האפיפיורות כסמכות יחידה.
רצונו המקורי של אלוהים היה, שהאימפריה הנוצרית תתאחד עם האפיפיורות הנוצרית המונרכית, כדי לבנות את המלכות שאליה יבוא המשיח. ברם, כאשר כשלו האפיפיורים במילוי אחריותם, נאלצה הנצרות המונרכית, שהיתה תחת סמכותם, להתפרק. היתה זו משימתה של הנצרות הדמוקרטית, ממש כשם שמטרת הדמוקרטיה הפוליטית היתה להרוס את הריבונות המוחלטת של המונרכיה החילונית. בהתאם לכך, לאחר הרפורמציה הפרוטסטנטית, נפתחה הדרך בפני האנשים, לחפש באופן חופשי או באמצעות קריאה עצמית בכתבי הקודש, ללא תיווך הכמורה. חיי הדת של האנשים לא נשלטו עוד על ידי סמכות אחרת, אלא, הם יכולים היו לחפש את מסלול האמונה שלהם בחופשיות.
לפיכך, יצרה הנצרות הדמוקרטית סביבה חברתית, אשר התירה לכל האנשים לחפש באופן חופשי אחר המשיח בחזרתו, ללא כל קשר לאופן שבו הם מאמינים שיבוא.
בדומה לכך, עם התפתחות ההיסטוריה הכלכלית, צמחו אידיאלים סוציאליים, אשר סיכלו את האימפריאליזם וקידמו צורה דמוקרטית של כלכלה. אף על פי שכמה היסטוריונים, התייחסו למלחמת העולם הראשונה כאל מלחמה של אימפריאליסטים על הקולוניות שלהם, הרי שלמעשה, מייד לאחר סיום המלחמה עלתה הרוח הדמוקרטית, נעשתה מובילה והחלה לסכל מדיניות קולוניאלית. בסיומה של מלחמת העולם השנייה החלו המעצמות לשחרר את הקולוניות ואת האומות, שהיו תחת שליטתם. עם נפילת האימפריאליזם, הפך הקפיטליזם לצורה של כלכלה שיכולה היתה לקדם שגשוג משותף ושוויון.
עבור העולם השטני, שהגיע לשיאו בקומוניזם, קידום הסוציאליזם היה עניין טבעי. זאת, משום שהשטן תמיד מנסה להגשים לפני אלוהים, חיקוי פגום של התכנית האלוהית. תכניתו של אלוהים היתה אכן לפתח כלכלה סוציאליסטית, אולם הצורה והתוכן שלה היו שונים לחלוטין מן הסוציאליזם הלאומי, שאותו הקים בפועל הקומוניזם.
בהתאם לאידיאל הבריאה של אלוהים, מעניק אלוהים לכל פרט, את אותו ערך מקורי. ממש כפי שהורים אוהבים את כל ילדיהם שווה בשווה, כך מבקש אלוהים לספק סביבה נוחה ותנאי מחייה שווים לכל ילדיו. יתרה מכך, בחברה אידיאלית צריכים הייצור, הצריכה והשיווק, להיות בעלי יחסים אורגניים, בדיוק כמו אלה הקיימים בין תפקודי מערכת העיכול, המערכת המחזורית והמטבוליזם, בגוף האדם. לפיכך, לא צריך להיות מצב של תחרות הרסנית, אשר נוצרת בשל עודף ייצור; וגם לא מצב של שיווק בלתי הוגן, המוביל לצריכה מוגזמת ולצריכה המנוגדת לטובת הציבור. צריך להיות ייצור מספיק, של מוצרים הכרחיים ונחוצים, שיווק הוגן ויעיל של אותם מוצרים, וצריכה סבירה, המצויה בהרמוניה עם מטרת הכלל. בדיוק כשם שהכבד מייצר מאגר של חומרי מזון עבור גוף האדם, כך, צריכה להיאגר כמות מתאימה של הון, אשר מטרתה תהיה להבטיח פעילות חלקה של כל הכלכלה.
מכיוון שבני האדם נבראו לחיות בחברה אידיאלית, בשאיפתם לחופש ולדמוקרטיה, הם יחפשו באופן בלתי נמנע, אחר אידיאלים סוציאליסטיים, וימשיכו לחיפוש נוסף, שיוביל אותם אל טבעם המקורי. הדבר נכון במיוחד, בהשלמת ההיסטוריה בתכניתו של אלוהים, כאשר אידיאל זה יכול למעשה להתגשם. כאשר רצון טבעי זה פורץ מבפנים, גם הפוליטיקה הדמוקרטית, המעוצבת על ידי רצון העם, תנוע באותו כיוון. בסופו של דבר, תוקם חברה סוציאליסטית, אשר תגלם את רצונו של אלוהים.
באופן מסוים, הנוצרים הקדומים, אשר חלקו יחד את כל רכושם, חיו על פי אידיאל זה. (מעשי השליחים ד' 32-35) ה"אוטופיה" של תומס מור, שנכתבה באנגליה במאה השש-עשרה, יחד עם הסוציאליזם ההומני של רוברט אוונס, במהלך המהפכה התעשייתית באנגליה, ביטאו, כל אחד, את חזון האידיאל הסוציאליסטי. התנועות הסוציאליות הקתוליות והפרוטסטנטיות, חלקו גם הן חזון זה, כאשר דוגמא אחת היתה תמיכתו של צ'ארלס קינגסלי בסוציאליזם הנוצרי באנגליה של אמצע המאה התשע-עשרה. נטייתם לסוציאליזם, נבעה מהדחף הטבעי של הטבע המקורי, לחפש אחר אידיאל הבריאה.
7.2.7 הרעיונות של תלות גומלין, שגשוג הדדי ורעיונות משותפים באופן אוניברסלי למול הקומוניזם
זכות התקופה במסגרת תכניתו של אלוהים לשיקום, הלכה וטיפחה את טבעו המקורי של האדם, אשר בשל אחיזת השטן בחייו, לא באה לידי ביטוי. בהגיבם להכוונת קול לבם הפנימי, שאפו האנשים בהתלהבות, לעולם של אידיאל האלוהים, אשר בו מתגשמת מטרת הבריאה. בחיפושם אחר חברה סוציאליסטית בצד שמים, משכה אותם נפשם המקורית, לאידיאל תלות הגומלין, השגשוג ההדדי והערכים האוניברסליים המשותפים. העולם שבו יוגשמו, בסופו של דבר, הערכים הללו, הוא לא אחר מאשר מלכות שמים עלי אדמות, בהנהגתו של המשיח החוזר.
מכיוון שהשטן מחקה מראש, את תכניתו של אלוהים, לימד צד השטן "סוציאליזם מדעי", בהתבסס על התיאוריות של הדיאלקטיקה והמטריאליזם ההיסטורי, ובנה את העולם הקומוניסטי. התיאוריה של המטריאליזם ההיסטורי מניחה, שההיסטוריה האנושית החלה כחברה קולקטיבית פרימיטיבית, ותסתיים עם יצירתו של אידיאל החברה הקומוניסטית.
השגיאות המוכחות של תיאוריה זאת, הינן בשל העובדה שאין היא לוקחת בחשבון את הסיבה המרכזית להתקדמות בהיסטוריה. לאחר שיצר את האדם, הבטיח אלוהים להגשים את מלכות שמים. אולם, מכיוון שהשטן יצר יחסי קרבה עם בני האדם לפני אלוהים, נאלץ אלוהים להתיר לו לבנות עולם המנוגד לעיקרון, באמצעות בני אדם נפולים, בחיקוי מעוות של החברה האידיאלית, אותה מתעתד אלוהים להגשים עלי אדמות. העולם הקומוניסטי הינו אותו עולם המנוגד לעיקרון, שנבנה על ידי השטן.
במטרה לפרק את המונרכיה האבסולוטית ולהעביר את הריבונות לעם, צמחו דמוקרטיות משני סוגים. בשעה שהקומוניזם נולד בצד השטן, במטרה להרוס את המערכות הכלכליות שצברו את הונה של החברה ולהעבירן לידיהם של מעטים בעלי פריבילגיות, קמו בצד אלוהים תנועות לקידום הרעיון של תלות גומלין, שגשוג הדדי וערכים אוניברסליים משותפים. כל אחת מן התנועות הללו, ביקשה לייסד שיטה שתפיץ את העושר, ביחסי שוויוניות בין בני האדם. השאיפות לסוציאליזם בשני הצדדים, צמחו בשל שאיפתם, במסגרת תכניתו של אלוהים, להגשים חברה המבוססת על שיטה כלכלית דמוקרטית אמיתית.
כבר הוסבר קודם לכן, שבהיסטוריה של מערב אירופה, כפי שכוונה על ידי תכניתו של אלוהים לשיקום, התקדמו שלושת ההיבטים של דת, פוליטיקה וכלכלה, בנפרד, כל אחד דרך מסלול ההתפתחות שלו. כיצד זה יוכלו בנקודה אחת, בעת השלמת ההיסטוריה, במסגרת תכניתו של אלוהים, להתחבר ולהניח את התשתית לביאה השנייה של המשיח?
סיבה עיקרית למסלול נפרד זה של התפתחות, היתה הפיצול בין הדת והמדע - שני אפיקי המאמץ, להתגבר על הבורות הרוחנית ועל הבורות הגשמית של האדם. כדי שהמסלולים של דת, פוליטיקה וכלכלה, יוכלו להתמזג ולהגשים את אידיאל האלוהים, חייב להופיע הסבר חדש של האמת, אשר יוכל להביא לאינטגרציה מלאה בין הדת והמדע. הדת, המבוססת על האמת הזאת, היא שתנהיג את כל האנושות, להתאחד בלבה עם אלוהים. אנשים כאלה, ייבנו כלכלה, בהתאם לאידיאל השמימי. אלו תהיינה התשתיות לסדר פוליטי חדש, שיוכל להגשים את אידיאל הבריאה. זאת תהיה מלכות המשיח, הבנויה על פי העקרונות של תלות גומלין, שגשוג הדדי וערכים אוניברסליים משותפים.
- חלק 1: תקופת העבדות במצרים ותקופת הרדיפות תחת שלטון רומי
- חלק 2: תקופת השופטים ותקופת מנהיגי הכנסיות האזוריים
- חלק 3: תקופת המלכות המאוחדת ותקופת האימפריה הנוצרית
- חלק 4: תקופת הממלכה המפוצלת, צפון ודרום ותקופת הממלכה המפוצלת, מזרח ומערב
- חלק 5: תקופת גלות ישראל וחזרתה ותקופת גלות האפיפיורים וחזרתם
- חלק 6: תקופת ההכנה לביאת המשיח ותקופת ההכנה לביאתו השנייה של המשיח
- חלק 7: תכניתו של אלוהים לשיקום והתפתחות ההיסטוריה