חלק 2: יוחנן המטביל וביאתו השנייה של אליהו
הנביא מלאכי ניבא שאליהו ישוב בשנית. "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא", (מלאכי ג' 23) ישוע העיר על כך, שהנבואה על בוא אליהו הוגשמה על ידי לא אחר מאשר יוחנן המטביל. אבל אמר אני לכם אליהו כבר בא ולא הכירהו ויעשו-בו כרצונם ... אז הבינו התלמידים כי על-יוחנן המטביל דבר אליהם. (מתי י"ז 13-21) ברם, יוחנן המטביל לא היה מודע להיותו ביאתו השנייה של אליהו, (יוחנן א' 21) וכך היה גם לגבי העם היהודי. בורותו של יוחנן, חיזקה את ספקותיו לגבי ישוע. (מתי י"א 3) כיוון שרבים בקרב העם היהודי העריכו את יוחנן המטביל, הם קיבלו את נקודת השקפתו. הדבר הוביל לחוסר אמונם בישוע. בורותו של יוחנן היוותה גורם מרכזי, בכורח שנוצר עבור ישוע, ללכת בדרך הצלב.
2.1 האמונה היהודית בחזרתו של אליהו
במהלך תקופת הממלכה המאוחדת, גרם השטן חבלה באידיאל האלוהים עבור בית המקדש, בעטיו של חטא המלך שלמה. (ראה פרק המקבילות 3) על מנת לשקם את בית המקדש וכמו כן כדי להכין את הדרך לעידן המשיח, שהוא התגלמות המקדש, שלח אלוהים לבני ישראל ארבעה נביאים מרכזיים ושנים עשר משניים. אלוהים פעל באמצעותם, לטיהור בני ישראל מכל ההשפעות השטניות. מלבד זאת שלח אלוהים את אליהו, להתעמת עם נביאי הבעל שבהר הכרמל. אליהו הכניעם באמצעות כוח האלוהים ושיבר את מזבחותיהם לבעל. ברם, אליהו עלה בסערה השמימה, במרכבת אש, (מלכים ב', ב' 11) בטרם השלים את פעולתו בשליחות אלוהים. כוח השטן שב והתחזק והמשיך להזיק לתכניתו של אלוהים. דרכו של המשיח לא יושרה, עד לסילוק השפעתו של השטן. לכן, לפני שיכול היה ישוע להגשים את ההתגלמות האידיאלית של המקדש, נביא אחר צריך היה לרשת את אליהו ולהשלים את משימתו הבלתי גמורה, לשבור את קשריהם של בני האדם עם השטן. מסיבה זאת, של הצורך במסגרת תכניתו של אלוהים, ניבא הנביא מלאכי שאליהו יחזור בשנית. (מלאכי ג' 23)
היהודים אשר האמינו בנבואות התורה, ציפו בכיליון עיניים לעידן המשיח. אך עלינו לדעת, שממש באותה ערגה, הם ציפו לחזרתו של אליהו. כיוון שאלוהים הבטיח, באמצעות הנביא מלאכי, שהוא ישלח את הנביא אליהו עוד לפני עידן המשיח, כדי להכין את דרכו של האדון. אליהו עלה השמימה כ–850 שנה לפני הולדת ישוע; מאז הוא שכן בעולם הרוח. אנו מכירים את הסיפור בדבר ההשתנות, כאשר אליהו ומשה הופיעו בפני תלמידיו של ישוע. (לוקס ט' 28-36) יהודים רבים האמינו, שכאשר יבוא אליהו בשנית, הוא ירד משמיים באותו אופן בו עלה השמימה. ממש כשם שיש נוצרים כיום, המביטים בדבקות בשמים בציפייה, שישוע יופיע עלי ענן. היהודים בימי ישוע הביטו בשמיים במתח, בהמתינם לבואו של אליהו.
אולם, בטרם נשמעו חדשות כלשהן, באשר לאליהו החוזר להגשים את נבואת מלאכי, הופיע לפתע ישוע והכריז על היותו משיח. לא מפתיע היה אם כן, שהופעתו של ישוע והכרזתו, עוררו בכל ירושלים מבוכה גדולה. לאן שלא הלכו תלמידיו של ישוע, הם נשאלו בדבר אליהו, אשר אמור היה להגיע תחילה. כיוון שהם עצמם חסרו תשובה הולמת, פנו תלמידיו של ישוע אליו בשאלם: "מה-זה אמרים הסופרים אליהו בוא יבוא בראשונה?". (מתי י"ז 10) תשובתו של ישוע היתה, שיוחנן המטביל הוא אותו אליהו לו ציפה העם. (מתי י"ז 12-13)
כיוון שהתלמידים כבר האמינו בהיותו של ישוע המשיח, הם קיבלו ברצון עדות זאת, שיוחנן המטביל הוא אליהו. אולם, כיצד יכולים היו אנשים אחרים, אשר לא הכירו את ישוע, לקבל טיעון כה שנוי במחלוקת? אפילו ישוע עצמו לא ציפה שהם יקבלו זאת בקלות, לכן אמר: "ואם-תרצו לקבל, הנה הוא אליה העתיד לבוא". (מתי י"א 14)
מה שהקשה עוד יותר על העם היהודי להאמין להכרזת ישוע, היתה הכחשתו הקודמת של יוחנן המטביל. יוחנן התעקש על כך שאיננו אליהו, "ויאמרו אליו ומי אתה האליהו אתה ויאמר אינני". (יוחנן א' 21)
2.2 הכיוון בו יבחרו היהודים
ישוע הבהיר, שיוחנן המטביל הוא אותו אליהו לו ציפה העם במתח כה רב. כאשר בניגוד לכך, יוחנן המטביל עצמו, דחה על פניה טענה זאת. לדברי מי משניהם נטה העם להאמין? ברור, כי דבר זה תלוי באופן בו כל אחד מהשנים, ישוע או יוחנן, נראה אמין יותר ומכובד בעיני בני אותה עת.
הבה ונבחן, כיצד נראה ישוע בעיני העם היהודי.
ישוע היה צעיר חסר חינוך, שגדל בבית עני ומרוד, בבית נגר. אותו צעיר בלתי ידוע, הופיע לפתע, כשהוא קורא לעצמו "אדון השבת", שעה שנראה היה כמפר את השבת, אשר יהודים אדוקים שמרו עליה מכל משמר. (מתי י"ב 1-8) ישוע נתפרסם כמי שביקש לשבור את החוק, אשר עבור היהודים, היווה את הבסיס לישועה. (מתי ה' 17) בשל כך רדפו מנהיגי הקהילה היהודית את ישוע. ישוע נאלץ לבחור את תלמידיו מקרב דייגים מרודים, להתחבר עם מוכסים, זונות וחוטאים, עמם שתה ואכל. (מתי י"א 19) גרוע מכך, מנקודת מבטם של מנהיגי היהדות, ישוע הכריז שהמוכסים והזונות ייכנסו למלכות שמיים לפניהם. (מתי כ"א 31)
פעם באה זונה לישוע כשהיא בוכה. היא הרטיבה בדמעותיה את רגליו, ניגבה אותם בשיערה, נישקה אותם ומשחה אותם בשמן יקר. (לוקס ז' 37-38) לקבל שירות כזה מזונה, היה בלתי מתקבל על הדעת אפילו בחברה מודרנית, לבטח היה הדבר מעורר שערוריה בחברה היהודית, בעלת הקודים האתיים הנוקשים, שעל פיהם אישה נואפת היתה נסקלת למוות. אך ישוע לא רק שאישר את השרות הנדיב, הוא אף הילל אותה ונזף בתלמידיו אשר גערו באישה. (לוקס ז' 44-50)
יתרה מכך, ישוע הציב עצמו באותה מדרגה כשל אלוהים (יוחנן י"ד 9) וקבע, שאף אחד לא יוכל להיכנס למלכות שמיים אלא דרכו. (יוחנן י"ד 6) הוא התעקש על כך, שעל האנשים לאהוב אותו יותר מאשר את הוריהם, אחיהם ואחיותיהם, נשותיהם וילדיהם. (מתי י' 37, לוקס י"ד 26) לכן, דבריו ומעשיו של ישוע נראו כחילול קודש. לפיכך, אין זה פלא שהמנהיגות היהודית נזפה בו ושמה אותו ללעג, בהאשימה אותו כאחוז דיבוק, כבעל זבוב נסיך השדים. (מתי י"ב 24) מכל זאת ניתן להסיק, שישוע היה רחוק מלהיות אמין בעיני היהודים באותה עת.
כיצד נראה ליהודי אותה עת, יוחנן המטביל?
יוחנן נולד למשפחה ידועה; הוא היה בנו של זכריה הכהן. הניסים והאותות שהיו בעת עיבורו ולידתו, הפתיעו את כל ארץ יהודה. יום אחד, עת שהקטיר זכריה קטורת במקדש, הופיע בפניו מלאך והודיע שאשתו, שהיתה זקנה ועקרה, תתעבר בקרוב בבן. לאחר שסירב להאמין לדברי המלאך הוכה באלם, ולשונו השתחררה רק עם לידת הבן. (לוקס א' 9-66) יתרה מכך, יוחנן חי חיי מופת של אמונה ומשמעת במדבר, והתקיים על חגבים וצוף. משום כך, תהו רבים מהיהודים, שמא הוא המושיע. משלחת של כוהנים ולויים באה אליו, לשאלו ישירות. (לוקס ג' 15, יוחנן א' 20) עד כדי כך כיבדו היהודים את יוחנן.
בהתחשב בתנאים אלה, כאשר היהודים שחיו בזמנו של ישוע, השוו בין שתי הדמויות, ישוע ויוחנן המטביל, מי מביניהם נראה אמין יותר, ללא ספק, דברי יוחנן שידרו אמינות גבוהה יותר. לכן, טבעי היה, שהם האמינו ליוחנן, כאשר הכחיש את היותו אליהו. כיוון שהעם האמין ליוחנן, הם ראו בדברי ישוע זיוף, שנועד לתמוך בטיעון הרמייה שלו להיותו משיח. כתוצאה מכך דנו את ישוע כמתחזה.
מרגע שהוכרז ישוע כמתחזה, חוסר האמונה בו גבר מידי יום. הם ראו בדבריו ובמעשיו עלבון גובר והולך. כיוון שהעדיפו את דברי יוחנן על אלה של ישוע, יכולים היו רק לחשוב, שאלוהים עדיין לא בא. לכן, הם אפילו לא היו יכולים לדמיין לעצמם שהמשיח כבר הגיע.
כל עוד האמין העם היהודי בנבואת מלאכי, היה עליהם לדחות את ישוע, שטען להיותו משיח, כיוון שמנקודת מבטם אליהו עדיין לא הגיע. מצד שני, כדי להאמין בישוע, היה עליהם להכחיש את הנבואה התנ"כית שקבעה, כי המשיח יבוא רק לאחר חזרת אליהו. כיוון שהיהודים האדוקים אפילו לא היו מעלים בדעתם להכחיש את הנבואות הכתובות, לא נותרה להם כל ברירה אלא לא להאמין בישוע.
2.3 חוסר אמונתו של יוחנן המטביל
רבים בקרב המנהיגות היהודית בימי ישוע, התייחסו בכבוד הגדול ביותר ליוחנן המטביל. חלקם אף חשבוהו למשיח. אילו היה יוחנן מכריז שהוא אליהו, כפי שהעיד ישוע, היו אלה הממתינים בערגה למשיח, מוכנים להאמין לעדותו של יוחנן, והיו מתקבצים סביב ישוע. תחת זאת, בורותו של יוחנן ביחס לתכניתו של אלוהים, אשר גרמה לו להתעקש על כך שהוא לא אליהו, הפכה להיות הסיבה העיקרית לכך, שהעם היהודי לא בא לישוע.
יוחנן המטביל העיד על כך בנהר הירדן: הן אנכי טובל אתכם במים לתשובה והבא אחרי חזק ממני אשר קטנתי משאת נעליו והוא יטבל אתכם ברוח הקדש ובאש. (מתי ג' 11) ואני לא ידעתיו והשלח אתי לטבל במים הוא אמר אלי את אשר-תראה הרוח ירדת ונחה עליו הנה זה הוא אשר יטבל ברוח הקדש. ואני ראיתי ואעידה כי זה הוא בן-האלהים. (יוחנן א' 33-34) אלוהים גילה ליוחנן ישירות, שישוע הוא המשיח, ויוחנן העיד על התגלות זאת. יתרה מכך, הוא אמר, "אני קול קורא במדבר פנו דרך ה'" (יוחנן א' 23) והכריז, שהוא האחד שנשלח לפני בואו של המשיח. (יוחנן ג' 28)
לכן, היה על יוחנן להבין באמצעות חוכמתו שלו, שהוא אליהו החוזר. אפילו אם יוחנן לא הבין עובדה זאת, כיוון שאלוהים גילה לו שישוע הוא המשיח, היה עליו לקבל את עדותו של ישוע ולהכריז על עצמו כאליהו מתוך צייתנות. ברם, יוחנן היה בור לגבי רצונו של אלוהים. הוא הכחיש את דברי ישוע באשר אליו. יתרה מכך, הוא נפרד מישוע והלך בדרכו שלו. יכולים אנו לדמיין עד כמה עצוב היה ישוע מההתרחשות הזאת. כמה עצוב היה לבו של אלוהים בהביטו בבנו במצב כה קשה.
למעשה, תפקידו של יוחנן כנושא עדות, הסתיים בהטבילו את ישוע ובהעידו עליו. מה היתה אמורה להיות שליחותו מאותו אירוע?
בעת לידתו ניבא זכריה אביו, כשהוא מלא ברוח הקודש, באשר למשימתו של בנו לשרת את המשיח באמרו: "ולתתנו לעבדו בלי-פחד: בתמים ובצדקה לפניו כל-ימי חיינו". (לוקס א' 74-75) לאור דברים אלה, יותר מכל אחד אחר היה על יוחנן המטביל, לאחר העידו על ישוע, לשרת אותו כתלמידו, בדבקות קנאית, עד סוף ימיו. אך יוחנן עזב את ישוע והלך לדרכו, כשהוא מטביל באופן עצמאי. לא היה אם כן כל פלא, שהעם היהודי היה מבולבל עד כדי כך, שחשב כי יוחנן הוא המשיח. (לוקס ג' 15) גם מנהיגיהם היו מבולבלים. (יוחנן א' 19-20) יתרה מכך, במקרה אחר היתה מריבה בן יהודי שהלך אחרי ישוע לבין תלמידיו של יוחנן המטביל, באשר לשאלה, מי ממוריהם הטביל יותר. (יוחנן ג' 25-26)
ניתן להסיק גם מהצהרתו של יוחנן "הוא יגדל הלוך וגדל ואני אחסר הלוך וחסור", (יוחנן ג' 30) שבלבו לא ראה יוחנן עצמו חולק עם ישוע את אותו יעוד. אילו היו יוחנן המטביל וישוע צועדים זה לצד זה, וחולקים את אותו יעוד, כיצד זה יכול היה יוחנן לרדת אי פעם שעה שישוע עולה? אכן, היה על יוחנן המטביל להיות השליח המצטיין ביותר של ישוע, המכריז בדבקות על דברי ישוע. אבל בשל עיוורונו, הוא לא מילא את משימתו. חייו היקרים, שנועדו להיות כמנחה למען ישוע, אבדו לבסוף בשל פרשה שהיתה יחסית בלתי משמעותית. (מרקוס ו' 14-29)
בעת שהיתה נפשו של יוחנן מרוכזת באלוהים, הוא הכיר בישוע כמשיח והעיד עליו. מאוחר יותר, עם חלוף ההשראה, הוא חזר למצב הרגיל, חזרה בורותו והביאה לחוסר אמונתו. היות שלא יכול היה להכיר בעובדת היותו אליהו החוזר, החל יוחנן להתייחס לישוע באותו אופן חסר אמונה, בו התייחסו אליו שאר היהודים, במיוחד לאחר מאסרו. כל מילה או מעשה של ישוע, נראו לו משונים ומביכים. בנקודה מסוימת ניסה יוחנן לפתור את ספקותיו, בשלחו את תלמידיו לישוע בשאלו: "האתה הוא הבא אם-נחכה לאחר?" (מתי י"א 3) כאשר ישוע התעמת עם שאלה זו מצידו של יוחנן, ענהו בכעס צודק ובנימת תוכחה: לכו הגידו ליוחנן את-אשר שמעתם ואת-אשר ראיתם: עוורים רואים ופסחים מהלכים, מצרעים מטהרים וחרשים שומעים ומתים קמים ועניים מתבשרים: ואשרי האיש אשר לא-יכשל בי. (מתי י"א 4-6)
יוחנן המטביל נבחר לתפקידו, לשרת את ישוע עוד בהיותו ברחם. הוא חי באורח חיים נוקשה וסגפני במדבר ובנה את תפקידו, כדי להכין את הדרך עבור המשיח העתיד לבוא. בעת שישוע החל בתפקידו הציבורי, גילה אלוהים ליוחנן את זהותו של ישוע, לפני כל אדם אחר והעניק השראה ליוחנן, להעיד עליו כבנו של אלוהים. אך יוחנן לא קיבל כראוי את חסד השמיים, שהוענק לו. לכן, כאשר עמד ישוע בפני שאלתו הספקנית של יוחנן, הוא לא ענה ישירות שהוא המשיח, אלא ענה בעקיפין. יוחנן ידע לבטח על הניסים והאותות של ישוע. למרות זאת, תשובתו של ישוע ניתנה עטויה בכסות, בהזכירו ליוחנן את מעשיו מתוך תקווה לעוררו לגבי זהותו האמיתית.
עלינו להבין שכאשר ישוע אמר "ולאביונים ניתנות חדשות טובות", היה בהן ביטוי לעיצבונו העמוק, על חוסר האמונה של יוחנן ושל המנהיגות היהודית. היהודים אשר הוכנו, ובמיוחד יוחנן המטביל, היו העשירים אשר בורכו בעושר האינסופי של אהבת אלוהים. אולם בשל דחייתם את ישוע, היה עליו לנדוד בחוף הכינרת ובאזור שומרון, כדי לחפש בקרב "האביונים" את אלה היכולים להאזין לבשורתו. האביונים היו אותם חסרי חינוך, מוכסים וזונות.
התלמידים שאותם העדיף ישוע למצוא, לא היו כאלה. כיוון שישוע בא להקים את מלכות שמים עלי אדמות, היה לו יותר צורך במנהיג שיוכל להוביל אלפים מאשר באלפים ההולכים אחר מנהיג. האם לא לימד את הבשורה תחילה לכוהנים ולסופרים במקדש? הוא הלך לשם כדי לחפש את האנשים המוכנים ובעלי היכולת.
למרות זאת, כפי שהצביע על כך גם במשל, כיוון שהאורחים שהוזמנו למשתה לא באו, היה עליו לנדוד ברחובות ובשבילים, לחפש את האביונים והנכים, את העיוורים והפיסחים. (לוקס י"ד 16-24) בעמדו מול המצב האומלל, בו היה עליו לתת את אושר המשתה לאנשי השוליים הדחויים בחברה, הביע ישוע את צערו בדברים הנחרצים: "ואשרי האיש אשר לא-יכשל בי". (מתי י"א 6)
אף על פי שיוחנן היה נערץ בימיו, שפט ישוע את חייו באומרו בעקיפין, שמי שפוגע בו לא יבורך, גדול ככל שיהיה.
יוחנן פגע בו ולכן כשל במשימתו, לשרת את ישוע באדיקות, במשך כל חייו.
לאחר שתלמידיו של יוחנן המטביל סיימו לתשאל את ישוע ועזבוהו, העיר ישוע, שלמרות היותו של יוחנן הגדול שבנביאים, הוא כשל במילוי התפקיד שאלוהים נתן לו: אמן אמר אני לכם לא קם בילודי אשה גדול מיוחנן המטביל והקטן במלכות השמים יגדל ממנו. (מתי י"א 11) כל מי שנמצא בעולם הרוח, נולד לאישה וחי חיים ארציים. ניתן אם כן לצפות, שיוחנן המטביל, בהיותו הגדול שבילודי אישה, יהיה גם הגדול שבמלכות שמיים. מדוע אם כן היה יוחנן שפל יותר מהאחרון שבמלכות?
נביאים רבים העידו בעבר, בעקיפין, על המשיח לאורך הזמן. ליוחנן, לעומתם, היתה המשימה של עדות ישירה למשיח. אם משימתם העיקרית של הנביאים היתה להעיד על המשיח, לבטח היה יוחנן גדול הנביאים. למרות זאת, במושגים של שירות המשיח הוא היה הפחות מכולם. כולם במלכות שמיים, ללא קשר לשפלותם, ידעו כי ישוע היה המשיח ושרתוהו בדבקות. אך יוחנן המטביל, אשר נקרא לשרת את המשיח קרוב יותר מכל אחד אחר, נפרד מישוע ופנה לדרכו. במושגים של דבקותו בישוע, הוא אכן היה הפחות מהאחרון שבמלכות שמיים.
ישוע המשיך "ומימי יוחנן המטביל ועד-הנה, מלכות השמים נתפשה ביד חזקה והמתחזקים יחטפוה". (מתי י"א 12) יוחנן נבחר טרם לידתו וחי חיי סיגוף נוקשים במדבר. אילו שרת את ישוע בלב כן, היתה העמדה של תלמידו הראשי של ישוע שמורה לו. אך כיוון שכשל במשימתו לשרת את ישוע, נטל פטרוס, "איש כלבבו", את עמדת התלמיד הבכיר. יכולים אנו להסיק מהביטוי "מימי יוחנן המטביל ועד עתה", שישוע אמר את הפסוק הבא (מתי י"א 16-19) בהתייחסו באופן ספציפי ליוחנן המטביל ולא לאנשים באופן כללי.
ישוע הסיק, כי "ונצדקה החכמה בבניה". (מתי י"א 19) אילו פעל יוחנן בתבונה, לא היה הוא עוזב את ישוע ומעשיו היו נזכרים לנצח כמעשי צדק. באופן מצער, הוא נהג בטיפשות וחסם את דרכו של העם היהודי לישוע וגם את דרכו שלו.
מכאן נוכל להבין, שהסיבה המרכזית להכרח שבמותו של ישוע על הצלב, היה כישלונו של יוחנן המטביל.
2.4 המובן שבו היה יוחנן המטביל - אליהו
למדנו קודם, שיוחנן המטביל נועד לרשת ולהשלים עלי אדמות, את המשימה שאליהו הותיר בלתי גמורה. כמתועד בברית החדשה, הוא נולד עם המשימה ללכת לפני האדון, "והוא ילך לפניו ברוח אליהו ובגבורתו להשיב לב אבות על-בנים ואת הסוררים בתבונת הצדיקים להעמיד עם מוכן ליהוה." (לוקס א' 17) כלומר, במובן של משימה, היווה יוחנן את ביאתו השנייה של אליהו.
יתרה מזאת, כפי שיוסבר בפירוט רב יותר, (ראה פרק התחייה 2.3.2) אליהו חזר ברוח וניסה לסייע ליוחנן המטביל להשלים את המשימה, שהוא עצמו כשל מלהשלים בימי חייו עלי אדמות. לפיכך, שימש יוחנן המטביל כגוף לאליהו, שבאמצעותו פעל אליהו להשלים את משימתו. כלומר, במובן של משימותיהם המשותפות, ניתן לראות ביוחנן את אותו אדם כאליהו.
2.5 גישתנו כלפי כתבי הקודש
למדנו, שבורותו של יוחנן וחוסר אמונתו בישוע, הביאו לחוסר אמונתם של בני העם היהודי, אשר הובילה בסופו של דבר לצליבתו של ישוע. עד היום, לא גילה איש סוד שמימי זה. כיוון שקראנו את הברית החדשה, בהתבסס על האמונה הנחרצת, שיוחנן המטביל היה נביא גדול.
מבטנו החדש בעניין יוחנן המטביל, מלמדנו, שעלינו להיפטר מגישתנו השמרנית באמונה, הגורמת לנו לחשוש מלהטיל ספק באמונות קונבנציונליות ובדוקטרינות מסורתיות. האם לא תהא זו טעות, לייחס ליוחנן כישלון במילוי תפקידו, אם למעשה הצליח? כך גם לבטח תהא זאת טעות, להאמין שיוחנן המטביל מילא את תפקידו, כאשר למעשה, לא עשה זאת.
אנו חייבים לעשות מאמץ מתמיד לרכוש את האמונה הנכונה, בבקשנו תשובה ברוח ובאמת כאחת. אף על פי שדיוננו ביוחנן המטביל התבסס על הכתוב בברית החדשה, אלה היכולים לתקשר רוחנית, יכולים לראות את מצבו של יוחנן המטביל ולאשר, שהתגלויות כמו אלה המוזכרות למעלה באשר ליוחנן, הינן מדויקות לחלוטין ואמיתיות.