לימוד העיקרון ויישומו
הסימניות שלי

עדיין אין לך סימניות.

חלק 1: שורש החטא

איש לא ידע את שורש החטא, הטמון עמוק בפנים, ודוחף את בני האדם ללא הפסקה לכיוון הרע. בהסתמכם על התנ"ך, מאמינים הנוצרים באופן קלוש, כי שורש החטא נעוץ באכילתם של אדם וחוה מפרי עץ הדעת טוב ורע. יש נוצרים המאמינים, כי פרי עץ הדעת טוב ורע, הוא פרי של עץ ממשי; שעה שאחרים מאמינים, כי הפרי הוא סמל. זאת, משום שבתנ"ך נכתבו דברים רבים בשימוש בדימויים סמליים. הבה ונתייחס לסיפור התנ"כי של נפילת האדם ופירושיו השונים, כדי להגיע להסבר מלא.

1.1 עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע

אדם וחוה נפלו, בשל אוכלם מפרי עץ הדעת טוב ורע. נוצרים רבים חושבים עד ימינו, כי זהו פריו של עץ ממשי. אך האם אלוהים, כאב האוהב של האנושות, יעשה פרי כה מושך, העלול לגרום לנפילה? (בראשית ג' 6) האם היה מציב אותו במקום בו יוכלו ילדיו להגיע אליו בקלות כה רבה?

יתרה מכך, ישוע אמר: "לא הנכנס אל הפה יטמא את האדם, אלא מה שיוצא מהפה הוא מטמא את האדם". (מתי ט"ו 11) כיצד אפוא, יכול מזון שאדם אוכל, לגרום לנפילתו? האנושות מוטרדת תדיר, על-ידי החטא הקדמון, שנורש מאבותינו הראשונים. כיצד יכול דבר הנאכל על ידי אדם, לגרום לחטא שנורש על ידי צאצאיו?

הדרך היחידה בה דבר נורש, היא באמצעות העברתו לצאצאיו. תופעות המחלה של אכילת דבר מה, אינן יכולות להימשך באמצעות השושלת הארוכה. יש המאמינים, שאלוהים יצר את פרי עץ הדעת טוב ורע וציווה על אדם וחוה, לא לאכול ממנו, כדי לבחון את ציותם אליו. אם כך עלינו לשאול, האם אלוהים של אהבה, היה בוחן את בני האדם באכזריות כה חסרת רחמים, באמצעים שיכולים היו לגרום למותם?

אדם וחוה ידעו שימותו בעת אכלם מן הפרי האסור, משום שאלוהים התרה בהם, אך למרות זאת אכלוהו. לאדם וחוה לא היה מחסור באוכל. הם לא היו מסכנים את חייהם ומפרים את הצו האלוהי רק כדי להשיג מטעם כלשהו. מכך אנו יכולים להסיק, שפרי עץ הדעת טוב ורע לא היה פרי רגיל, תחת זאת אנו מבינים, שהיה זה חייב להיות דבר כה מרגש, עד שאפילו פחד מוות לא מנע מהם מלדבוק בו. אם פריו של עץ הדעת טוב ורע לא היה פרי חומרי, הרי שחייב הוא לסמל דבר אחר. מדוע זה נתעקש להיצמד לפירושים מילוליים של הפרי, שעה שהתנ"ך עצמו מרבה להשתמש בסמלים ובמטפורות? מוטב לנו לנטוש גישה צרת אופקים ומיושנת זו של אמונה.

כדי ללמוד מה מסמל פרי עץ הדעת טוב ורע, עלינו לחקור תחילה את משמעותו של עץ החיים, שהיה נטוע בגן עדן, בסמוך לעץ הדעת טוב ורע. (בראשית ב' 9) מתוך הבנתנו את המשמעות של עץ החיים, נוכל להבין את המשמעות האמיתית של עץ הדעת טוב ורע.

1.1.1 עץ החיים

על פי התנ"ך, תקוותם של בני האדם הנפולים, היתה להגיע או להיות עץ חיים: "תוחלת ממושכה ַמ ֲחלָה-לב, ועץ חיים תאוה באה". (משלי י"ג 12) לפיכך, בני ישראל, מתקופת הברית הישנה, תלו תקוותם בעץ החיים. כזו גם היתה תקוותם של הנוצרים, מזמן ישוע ועד ימינו, להיות חלק מעץ החיים: "אשרי המכבסים את-שלמתיהם למען יהיה להם רישיון בעץ החיים ובאו העירה דרך השערים". (חזון יוחנן כ"ב 14) מכיוון שתקוותם האולטימטיבית של בני האדם הינה עץ החיים, אנו יכולים להסיק מכך, שתקוותו של אדם היתה גם היא עץ החיים.

נאמר, שכאשר אדם נפל, אלוהים חסם את דרכו לעץ החיים, בהציבו את הכרובים עם להט החרב המתהפכת לשמרו. (בראשית ג' 24) מכאן יכולים אנו להסיק, שתקוותו של אדם טרם נפילתו, היתה עץ החיים. אדם גורש מגן עדן בלא שהגשים את תקוותו, עץ החיים. מאז נותר עץ החיים תקוותם הבלתי מוגשמת של בני האדם הנפולים.

מה היתה תקוותו של אדם, בהיותו עדיין בלתי בוגר, שעה שגדל לקראת שלמות? הוא לבטח קיווה להיות אדם המגשים את אידיאל הבריאה, על-ידי גדילתו לשלמות מבלי ליפול. עץ החיים סימל למעשה, אדם שהגשים במלואו את אידיאל הבריאה. אדם בשלמותו, נועד להיות אדם אידיאלי זה. לפיכך, עץ החיים מסמל את אדם שהגיע לשלמות.

אלמלא נפל אדם ותחת זאת היה לעץ החיים, יכולים היו גם כל צאצאיו להגיע להיות לעץ החיים. אזי הם היו בונים את מלכות שמים עלי אדמות. אולם אדם נפל ואלוהים חסם את דרכו לעץ, בלהט החרב המתהפכת. מאז, למרות מיטב מאמציהם של בני האדם הנפולים, לשקם את אידיאל הבריאה, נותר עץ החיים בגדר חלום שאינו ניתן להגשמה. בני האדם הנפולים, הנושאים בעול החטא הקדמון, אינם יכולים להשלים את אידיאל הבריאה ולהיות לעצי חיים בזכות מאמציהם שלהם בלבד. כדי שניתן יהיה להגשים אידיאל זה, חייב לבוא עלי אדמות, אדם שהגשים את אידיאל הבריאה, כעץ החיים. כל האנושות צריכה להתחבר אליו (אל הרומיים י"א 17) באמצעות הרכבה ולהתאחד עמו. ישוע היה האדם אשר בא כעץ החיים הזה. עץ החיים לו ערגו (משלי י"ג 12) המאמינים של עידן התנ"ך, היה לא אחר מאשר ישוע.

מאז שאלוהים חסם את דרכו של אדם לעץ החיים, בלהט החרב התהפכת, לא ניתן היה להגיע אל העץ מבלי לפנות את המסלול. ביום חג השבועות, ירדו לשונות אש על הקדושים והם נמלאו ברוח הקודש. (מעשי השליחים ב' 3-4) מאורע זה מסמל את פינוי הדרך ואת הסטת החרב המתהפכת, אשר הופיעה כלשונות אש, שהקדימו את הופעת רוח הקודש. כך נפתחה הדרך לכל האנושות להגיע לישוע, עץ החיים, ולהיות מורכבים עמו.

למרות זאת, הנוצרים הורכבו ביחד עם ישוע, רוחנית בלבד. מסיבה זאת, אפילו ילדיהם של ההורים הנוצרים האדוקים ביותר, עדיין יורשים חטא שיש למרקו. אפילו הקדושים המאמינים ביותר, לא יכולים היו להיפטר מהחטא הקדמון, לכן, לא יכולים היו למנוע את העברתו לצאצאיהם. (ראה פרק המשיח 1)

מסיבה זאת, על המושיע לבוא שנית עלי אדמות, כעץ החיים. בהרכיבו אליו את כל האנושות בשנית, יסלק את חטאם הקדמון. לכן, הנוצרים מצפים בקוצר רוח לעץ החיים, המסמל בספר חזון יוחנן את המשיח בביאתו השנייה. (חזון יוחנן כ"ב 14)

מטרת תוכניתו של אלוהים לישועה, נועדה לשקם את הכישלון להשלים את עץ החיים בגן עדן, באמצעות הגשמת עץ החיים הנזכר בחזון יוחנן. בעטיה של הנפילה, לא הצליח אדם להגשים את אידיאל עץ החיים הראשון. (בראשית ב' 9) כדי להשלים את ישועת האנושות הנפולה, על ישוע, "האדם האחרון", (הראשונה אל הקורינתיים ט"ו 45) להיות שוב כעץ החיים, באחרית הימים.

1.1.2 עץ הדעת טוב ורע

אלוהים לא יצר את אדם להיות לבדו, הוא יצר את חוה להיות לו בת זוג. כשם שהיה עץ בגן עדן, שסימל את אדם בשלמותו, כך צריך היה להיות גם עץ שייצג את האישה, אשר הגשימה לחלוטין את אידיאל הבריאה. עץ הדעת טוב ורע, שעמד ליד עץ החיים, (בראשית ב' 9) היה עץ זה, אשר בהגשימו את מטרתו הטובה, מייצג את האישה האידיאלית, את חוה המושלמת.

בברית החדשה, ישוע מתואר באופן מטפורי כגפן (יוחנן ט"ו 5) וענפים. (ישעיהו י"א 1, ירמיהו כ"ג 5) גם כדי לרמוז לנו על סוד נפילת האדם, נקט אלוהים בדרך סמלית, של שימוש בשני העצים, כדי לייצג את אדם וחוה בשלמותם.

1.2 זהותו של הנחש

אנו קוראים בתנ"ך על הנחש שפיתה את חוה לחטוא. (בראשית ג' 4-5) מה מסמל הנחש? הבה ונחקור את זהותו האמיתית של הנחש, בהתבסס על המסופר בבראשית.

הנחש המתואר בתנ"ך, יכול היה לשוחח עם בני אדם. הוא גרם לנפילת בני האדם, שהינם יצורים רוחניים. יתרה מכך, הנחש ידע את רצון אלוהים, אשר אסר מפורשות על בני האדם לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע. זוהי הוכחה ניצחת לכך, שהיצור אותו סימל הנחש היה יצור רוחני.

נאמר: וישלך התנין הגדול הנחש הקדמוני אשר-נקרא שמו מלשין ושטן המדיח תבל כלה הוא השלך ארצה ומלאכיו עמו השלכו. (חזון יוחנן י"ב 9) הנחש קדמוני, הוא אותו נחש שפיתה את חוה בגן עדן. בהיותו חי בגן עדן, טרם הושלך ארצה, חייב היה שד או שטן זה להיות יצור רוחני. למעשה, מאז נפילת האדם, המשיך השטן לסובב את לב האדם לכיוון הרע. מכיוון שהשטן הוא יצור רוחני, גם הנחש המסמל אותו חייב להיות יצור רוחני. הוכחות תנ"כיות אלה מאשרות כי הנחש שפיתה את חוה לא היה חיה, אלא סמל ליצור רוחני.

נשאלת השאלה, האם היצור הרוחני אותו מסמל הנחש, התקיים לפני בריאת היקום, או שנוצר כחלק מבריאת היקום? אם יצור זה חי לפני בריאת היקום והיתה לו מטרה מנוגדת מזו של אלוהים, היה אז העימות בין טוב לרע ביקום, בלתי נמנע וחוזר על עצמו. במקרה זה, היתה תכניתו של אלוהים לשיקום נעשית לשווא. יתרה מזאת, המונותיאיזם הגורס שהכל ביקום נברא בידי אל אחד, היה נותר חסר כל בסיס. נותר לנו אפוא, להסיק מכך, שהיצור הרוחני המיוצג על ידי הנחש, נוצר בתחילה עם מטרה טובה, אך לאחר מכן נפל ונהיה לשטן.

איזה סוג של יצור רוחני, בבריאתו של אלוהים, יכול היה לדבר עם בני אדם, להבין את רצון אלוהים, ולחיות בשמים? איזה סוג של יצור, יכול היה לשלוט בנפש האדם, מעבר לזמן ולחלל, אפילו לאחר נפילתו והתדרדרותו להיות יצור רע? אין יצורים אשר להם תכונות שכאלה, פרט למלאכים. הפסוק: "כי לא-חס אלהים על-המלאכים אשר חטאו, כי אם-הורידם לקצבי הרים ויסגירם בכבלי אפל לשמרם למשפט" (השנית לפטרוס ב' 4) מאשש את המסקנה שהנחש אשר פיתה את בני האדם וחטא, אכן היה מלאך.

לנחש לשון מפוצלת, זהו סמל למי שאומר דברים סותרים בלשון אחת, ולמי שחי חיים כפולים בלב אחד. הנחש כורך עצמו סביב קרבנו, בטרם יבלעהו, כסמל למי שמנצל את הזולת לתועלתו שלו. מסיבה זו, מדמה התנ"ך את המלאך שפיתה את בני האדם לנחש.

1.3 נפילת המלאך ונפילת בני האדם

ברור לנו, כי הנחש שפיתה את בני האדם ליפול, היה מלאך, וכי מלאך זה, לאחר שחטא ונפל, היה לשטן. הבה ונחקור עתה, איזה חטא חטאו המלאך ובני האדם.

1.3.1 פשעו של המלאך

המלאכים אשר לא-שמרו את-משרתם, כי אם-עזבו את-מעונם, שמרם במוסרות עולם באפלה למשפט היום הגדול: כאשר נהיו למשל סדום ועמרה ובנתיהן, אשר הזנו כמוהם ותלכנה אחרי בשר זר, כי-נמסרו למוסר אש עולם. (אגרת יהודה א' 6-7) מפסוק זה עולה, כי המלאך נפל כתוצאה מקיום יחסי מין אסורים.

ניאוף, כידוע, איננו חטא שניתן לבצעו ביחידות. עם מי, אם כן, ביצע המלאך את אותו מעשה מיני אסור, בגן עדן? כדי לגלות את הסוד, הבה ונחקור איזה סוג של חטא ביצעו בני האדם.

1.3.2 פשעם של בני האדם

קראנו שאדם וחוה טרם נפילתם היו עירומים, ולא התביישו. (בראשית ב' 25) לאחר הנפילה, הם חשו בושה במערומיהם ותפרו לעצמם עלי תאנה, לכיסוי מבושיהם. (בראשית ג' 7) אילו היה חטאם מתבצע על ידי אכילת פרי ממשי מהעץ שנקרא עץ הדעת טוב ורע, לבטח הם היו מכסים ידיהם או את פיהם. כזה הוא טבעו של האדם, להסתיר את שגיאותיו. לכן, הפעולה של כיסוי מבושיהם, מראה שאיברים אלה ולא פיהם, הם שהיו מקור בושתם.

באיוב ל"א 33 נאמר: "אם כיסיתי כאדם פשעי, לטמון בחובי עווני". (גירסת המלך ג'יימס) אדם הסתיר את מבושיו לאחר הנפילה, דבר המעיד כי בושתו היתה במבושיו. אברי המין של אדם וחוה היו מקור בושתם, משום שהיו הכלים של מעשי החטא שלהם.

בעולם שקדם לנפילת האדם, איזו פעולה היה האדם מוכן לעשות, אפילו בסיכון ברור של חייו? אין דבר אחר פרט לפעולת האהבה. מטרת הבריאה של אלוהים, המתוארת בברכה "פרו ורבו", (בראשית א' 28) ניתנת להגשמה אך ורק באמצעות אהבה. בהתאם לכך, מנקודת המבט של מטרת אלוהים בבריאה, אהבה הינה המעשה היקר והקדוש ביותר. אך מכיוון שסיבת הנפילה היתה קיום יחסי מין, אנו מוצאים כי בני האדם מתייחסים אליהם, עתים קרובות, בבושה ואף בבוז. לסיכום, בני האדם נפלו כתוצאה מקיום יחסי מין אסורים.

1.3.3 המעשה המיני האסור בין המלאך לבני האדם

עד כאן הסברנו, שהמלאך פיתה את בני האדם ליפול, וכי שניהם, בני האדם והמלאך, נפלו כתוצאה מיחסי מין אסורים. בני אדם ומלאכים הם היצורים הרוחניים היחידים ביקום, המסוגלים לקיים יחסי אהבה. ניתן להסיק מכך, שבני האדם והמלאך היו מעורבים ביחסי מין אסורים. ישוע אמר: "אתם מאת אביכם השטן ולעשות את-תאות אביכם חפצתם". (יוחנן ח' 44) מכיוון שהשד מזוהה עם השטן, (חזון יוחנן י"ב 9) ניתן להסיק, כי בני האדם הם צאצאי השטן, ה"נחש הקדמוני", אשר פיתה את בני האדם.

באילו נסיבות הפכו בני האדם להיות צאצאי המלאך הנפול, השטן? היו יחסי מין אסורים בין המלאך לבין אבות האנושות. כפרי של יחסים אלה, האנושות כולה היא משושלת השטן. כאשר כתב השליח פאול: "ולא-עוד, אלא שגם-אנחנו, אף על פי שיש-לנו בכורי הרוח, נאנח בנפשנו ונחכה למשפט הבנים לפדות גווייתנו", (אל הרומיים ח' 23) הוא הכיר בעובדה, שאנו, בני האדם הנפולים, נובעים משושלת השטן ולא משושלת אלוהים. יוחנן המטביל נזף בבני האדם, בקראו להם "ילדי הצפעונים", (מתי ג' 7) כלומר ילדי שטן. ישוע אמר לסופרים ולצדיקים, "נחשים, ילדי צפעונים, איך תימלטו מדין גיהינום". (מתי כ"ג 33) פסוקים אלו מלמדים, כי נולדנו כצאצאים לאבותינו הראשונים, מיחסי אהבה אסורים עם השטן. דבר זה מוכיח למעשה, את לב הנפילה האנושית.

1.4 פרי עץ הדעת טוב ורע

הראינו קודם, שפרי עץ הדעת טוב ורע, סימל את חוה. מה מסמל פריו של העץ? הוא מסמל את אהבתה של חוה. כשם שהעץ מתרבה באמצעות פירותיו, כך חוה היתה צריכה ללדת ילדים טובים, באמצעות אהבתה האלוהית. תחת זאת, היא ילדה ילדים רשעים באמצעות אהבתה השטנית. חוה נוצרה במצב בלתי בוגר והיה עליה להגיע לבגרות מלאה, רק לאחר תקופת גדילה. לפיכך, היה זה אפשרי עבורה לשאת פרי טוב או פרי רע, באמצעות אהבתה. מסיבה זאת, אהבתה של חוה מסומלת בפרי עץ הדעת טוב ורע, וחוה עצמה באותו עץ.

מה מסמלת אכילת פרי עץ הדעת טוב ורע? באוכלנו דבר מה, אנו הופכים אותו לחלק מאתנו. על חוה היה לאכול את הפרי הטוב, בהשלימה את אהבתה, כשאלוהים במרכזה. אז היא היתה מקבלת את מהות האלוהות והיתה מתחילה שושלת טובה. אולם, היא אכלה מפרי הרע, בהשלימה את אהבתה הרשעה, שבמרכזה השטן. לפיכך, היא קיבלה את מהות הטבע הרע ויצרה שושלת רעה, ממנה יצאה החברה החוטאת. בהתאם לכך, אכילתה של חוה את פרי עץ הדעת טוב ורע, משמעה, שהיא השלימה יחסי אהבה שטניים עם המלאך, שקשרו אותה בקשרי דם אליו.

אלוהים קילל את המלאך הנפול באומרו: "על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך". (בראשית ג' 14) "על גחונך תלך" פירושו, שהמלאך יהפוך ליצור אומלל, שאינו יכול לתפקד כראוי ולמלא את תפקידו המקורי. "לאכול עפר" פירושו, שמאז היותו של המלאך מושלך משמים, (ישעיהו י"ד 12, חזון יוחנן י"ב 9) נמנעו ממנו יסודות החיים מאלוהים. במקום זאת, היה עליו להתקיים מיסודות רשע שלקח מהעולם החוטא.

1.5 שורש החטא

למדנו מההסברים התנ"כיים שלעיל, ששורש הרע לא היה אכילת פרי בידי אבותינו הראשונים, אלא שהיו להם יחסי אהבה אסורים עם המלאך (המסומל על ידי הנחש). כתוצאה מכך, הם לא יכולים היו ללדת את השושלת הטובה של אלוהים, ובמקום זאת ילדו את שושלתו הרעה של השטן.

זוהי הוכחה ניצחת, המסייעת לנו להכיר בכך ששורשו של החטא האנושי נעוץ בשחיתות מינית. ידוע לנו, כי החטא הקדמון חזר על עצמו באמצעות צאצאי השושלת, מדור לדור. זאת, מכיוון ששורש החטא התגבש באמצעות יחסי מין, הקושרים את האדם בקשרי דם. יתרה מכך, הדתות אשר מדגישות את הצורך בסילוק החטא, מתייחסות לניאוף כאל חטא ראשי, ומלמדות את הטוהר המיני והאיפוק, כדי לרסנו. דבר זה מצביע על כך, ששורש החטא מצוי בתאווה המינית. בני ישראל הפכו את ברית המילה כתנאי לטיהור. הם עשו עצמם לראויים להיות עמו הנבחר של אלוהים, על ידי הקזת הדם, משום ששורש החטא טמון בלקיחת דם רשע שמילא את הווייתנו, באמצעות מעשה בלתי טהור.

שחיתות מינית מהוה את הגורם המרכזי לשקיעתם של גיבורים רבים, של פטריוטים ושל אומות. אפילו באנשים הבולטים במצוינות, שורש החטא, קרי תאווה מינית אסורה, פעיל כל העת בנשמתם, לעתים מבלי כל מודעות לכך. נוכל אולי לסלק את כל הרעות האחרות, על ידי ביסוס קודים אתיים באמצעות דת, על ידי יישום קפדני של תוכניות חינוכיות, ועל ידי רפורמציה של מערכות סוציו-אקונומיות המעודדות פשיעה. אך אף אחד אינו יכול למנוע את מגיפת השחיתות המינית, שהפכה להיות שכיחה יותר ויותר עם התפתחותה של הציוויליזציה, שעשתה את אורח חיינו לנוח יותר ולאלילי. תקוות העולם האידיאלי, אם כן, הינה חלום ריק, כל עוד ששורש כל רע לא סולק במקורו. על המושיע, בביאתו השנייה, לפתור בעיה זאת, אחת ולתמיד.