חלק 2: האנרגיה המקורית האוניברסלית, פעולת תן וקבל ובסיס ארבע העמדות
2.1 האנרגיה המקורית האוניברסלית
אלוהים, בורא הכל, הינו המציאות המוחלטת, נצחי, מתקיים מעצמו ומעבר לזמן ולחלל. האנרגיה היסודית של אלוהים גם היא נצחית, מתקיימת מעצמה ומוחלטת. היא מהווה מקור לכל האנרגיות והכוחות, המאפשר ליצורים הנבראים להתקיים. אנו קוראים לאנרגיה יסודית זאת, אנרגיה מקורית אוניברסלית.
2.2 פעולת תן וקבל
באמצעות האנרגיה המקורית האוניברסלית, יוצרים הנושא והמושא של כל ישות, בסיס משותף, ומקיימים פעולת גומלין. אינטראקציה זו, היא המקור המייצר את כל הכוחות, אשר להם זקוקה כל ישות לצורך קיום, רבייה ופעולה. פעולת הגומלין, המייצרת כוחות אלו בתהליך זה, נקראת פעולת תן וקבל. האנרגיה המקורית האוניברסלית והכוחות המיוצרים על ידי פעולת תן וקבל, מצויים ביחסים הדדיים של סיבה ותוצאה, פנימי וחיצוני, ושותף נושא ושותף מושא. האנרגיה המקורית האוניברסלית הינה כוח אנכי, שעה שהכוחות הנוצרים מפעולת תן וקבל הינם כוחות אופקיים.
הבה ונבחן בפרוטרוט, את המשמעות של אלוהים ובריאתו, במובן של אנרגיה מקורית אוניברסלית ופעולת תן וקבל.
האנרגיה המקורית האוניברסלית של אלוהים, מכוונת את מאפייניו הדואליים הנצחיים, ליצור בסיס משותף ליחסיהם ההדדיים. בכך הם נכנסים לפעולת תן וקבל. בהתבסס על הכוחות הנוצרים מפעולת תן וקבל זאת, המאפיינים הדואליים יוצרים תשתית ליחסים הדדיים נצחיים. זוהי התשתית לקיומו של אלוהים, ועל גביה מתקיים אלוהים לנצח ובורא את כל הכוחות הדרושים ליצירת היקום ולתחזוקתו.
ביקום הנוצר, המאפיינים הדואליים המרכיבים כל ברוא, מתעצמים באמצעות אנרגיה מקורית אוניברסלית, ליצירת בסיס משותף. לאחר מכן הם מתחילים בפעולת תן וקבל. בהתבסס על הכוחות הנוצרים על ידי פעולה זאת של תן וקבל, יוצרים המאפיינים הדואליים תשתית לפעולתם ההדדית הממשית. הדבר הופך לתשתית הקיום של כל ישות יחידה, על גביה נעשית הישות לשותף מושא עבור אלוהים, ומסוגלת לייצר את כל הכוחות ההכרחיים לקיומה המתמשך.
לדוגמא, אטומים באים לכלל קיום, כאשר אלקטרונים מתרכבים סביב גרעין ונכנסים לאינטראקציה אלקטרומגנטית, שהיא סוג של פעולת תן וקבל. כאשר יונים חיוביים ויונים שליליים מבצעים פעולת תן וקבל, הם יוצרים פרודות ומביאים לתגובות כימיות.
פעולת תן וקבל בין מטענים חיוביים ושליליים, עומדת בבסיסן של כל התופעות החשמליות.
המחזוריות של יסודות תזונתיים בין האבקן והעלי, הינה אחת מפעולות התן וקבל של הצמחים, המקיימת את פעולות חייהם ומקדמת את גידולם. פעולת תן וקבל בין עלי ואבקן היא הדרך הדומיננטית לרביית חיי הצמח.
החיות מתרבות ומקיימות את מינן באמצעות פעולת תן וקבל בין זכרים ונקבות. חיות וצמחים חיים בשיתוף באמצעות פעולות כאלה של תן וקבל, כגון חילופי חמצן ודו-תחמוצת הפחמן ושיתוף הפעולה בין דבורים לבין פרחים.
ביחס לגרמי השמיים, מערכת השמש מתקיימת בהתבססה על פעולת תן וקבל בין השמש והכוכבים. תנועותיהם השונות יוצרות את מבנה היקום. גם הארץ והירח שומרים על תנועותיהם המעגליות, במסלול קבוע, באמצעות פעולת התן וקבל שלהם.
גוף האדם מקיים את חייו באמצעות פעולות תן וקבל, בין העורקים לורידים, שאיפה ונשיפה, מערכת העצבים הסימפתית והפאראסימפתית וכו'. פעולת התן וקבל בין נפש לגוף, מאפשרת ליחיד לקיים פעולות המקדמות את מטרת חייו.
פעולת תן וקבל בין בעל לאישה במשפחה, בין אנשים בחברה, בין ממשלה לאזרחים במדינה ובין מדינות בעולם. פעולה זו הכרחית עבור חיים בהרמוניה ובשלום.
כל כמה שיהיה אדם מרושע, כוח מצפונו, המושך אותו לחיי צדק, תמיד יהיה פעיל בתוך תוכו. הדבר נכון לגבי כל האנשים בכל הגילים ובכל המקומות. אף אחד איננו יכול לבטל את כוח המצפון הפועל בעוצמה, אפילו באופן בלתי מודע. ברגע שאדם מבצע מעשה רע, מיד הוא חש בנקיפות מצפונו. אילו המצפון היה חסר אצל בני אדם נפולים, לא היתה מתאפשרת מסגרת תכניתו של אלוהים לשיקום.
כיצד נוצר כוח זה של המצפון? כיון שכל הכוחות הינם תוצר של פעולת תן וקבל, אין המצפון יכול לייצר את הכוח הדרוש לפעולתו בעצמו בלבד. כלומר, המצפון יכול לפעול רק ביוצרו בסיס משותף עם שותף מסוג נושא, וכניסה לפעולת תן וקבל עמו. שותף הנושא האולטימטיבי של מצפוננו הוא אלוהים.
נפילת האדם מעצם מהותה, קטעה את יחסינו עם אלוהים. במקום להתאחד עם אלוהים, הצטרפו אבותינו ליחסים הדדיים עם השטן וכך התאחדו עמו. ישוע היה בנו היחידי של אלוהים, הוא הגיע לאחדות עם אלוהים באמצעות פעולה מושלמת של תן וקבל. כאשר אנו מתאחדים עם ישוע ביחסים הדדיים מושלמים, אנו יכולים לשקם את טבענו המקורי מאת אלוהים. אנו יכולים לטפח יחסי תן וקבל עם אלוהים ולהיות אחד אתו. כך משרת ישוע כמתווך, עבור בני האדם הנפולים. הוא הדרך שלנו, הוא האמת והחיים. ישוע בא מתוך אהבה והקרבה, להעניק לאנושות את כל שהיה לו. אפילו להקריב את חייו. כאשר נפנה אליו באמונה, "לא-יאבד כל-המאמין בו כי אם-יחיה חיי עולם". (יוחנן ג' 16)
הנצרות הינה דת של אהבה. באמצעות אהבה והקרבה, היא מבקשת לפתוח את נתיב השיקום של היחסים האופקיים של תן וקבל בין אנשים, במסגרת אהבתו של המושיע. על גבי בסיס אופקי זה של אהבה, פתוחה הדרך לשיקום יחסי התן וקבל האנכיים שלנו עם אלוהים. זו, למעשה, היתה מטרת תורתו ומעשיו של ישוע. לדוגמא הוא אמר: אל-תשפטו למען אשר לא תשפטו, כי במשפט אשר אתם שפטים תשפטו ובמדה אשר אתם מדדים ימד לכם. (מתי ז' 1-2) לכן כל אשר תרצו שיעשו לכם בני האדם עשו להם גם-אתם כי-זאת התורה והנביאים. (מתי ז' 12) הן כל-אשר יודה בי לפני האדם אודה-בו גם-אני לפני אבי שבשמים. (מתי י' 32) המקבל נביא לשם נביא שכר נביא יקח והמקבל צדיק לשם צדיק שכר צדיק יקח. (מתי י' 41) והמשקה את-אחד הקטנים האלה רק כוס מים קרים לשם תלמיד אמן אמר אני לכם כי לא-יאבד שכרו. (מתי י' 42)
2.3 בסיס ארבעה העמדות המגשים את מטרת שלושת המושאים באמצעות פעולת מקור-חלוקה-איחוד
2.3.1 פעולת מקור- חלוקה -איחוד
תהליך הבריאה של אלוהים החל, כאשר שני המאפיינים הדואליים של אלוהים יצרו בסיס משותף, באמצעות השראת האנרגיה המקורית האוניברסלית. בבואם ביחסי תן וקבל, הם יוצרים כח הגורם לרבייה. כח זה מקרין את הטבע הדואלי לתוך שותף מושא ממשי ונבדל, כאשר כל אחד מתייחס לאלוהים כמרכזו. שותפים אלה לאלוהים, מסוג מושא, ממלאים עתה עמדות של שותף נושא ושותף מושא זה לזה, בהשראת האנרגיה המקורית האוניברסלית, למצוא בסיס משותף ולבוא ביחסי תן וקבל. לאחר מכן הם מתאחדים באיחוד הרמוני, ליצירת שותף מושא חדש לאלוהים. כל התהליך הזה, בו מתוך אלוהים, המקור, מתגשמות בנפרד שתי ישויות ומתאחדות - נקרא פעולת מקור-חלוקה-איחוד.
2.3.2 מטרת שלושת המושאים
כתוצאה מפעולת מקור-חלוקה-איחוד, נוצרות ארבע עמדות: המקור במרכז, שותף הנושא ושותף המושא (שותף מושא מובהק למקור על פי דגם טבעו הדואלי) ואיחודם. כל אחת מארבע העמדות יכולה לתפוס את מקום שותף הנושא, ולכונן יחסים עם שאר השלוש, תוך יצירת מבנה של שלושה שותפים מסוג מושא. כאשר כל אחד מהארבעה פועל כשותף נושא, ובא בפעולת תן וקבל עם שאר השלושה החגים סביבו, הם ממלאים את מטרת שלושת המושאים.
2.3.3 בסיס ארבע העמדות
כאשר באמצעות פעולת מקור-חלוקה-איחוד, המקור, שותף הנושא ושותף המושא, המוקרנים ממנו, ופרי איחודם, ממלאים אחר מטרת שלושת המושאים, נוצר אז בסיס ארבע העמדות.
בסיס ארבע העמדות הוא שורש המספר ארבע. הוא גם שורש המספר שלוש, כיון שהוא מילוי מטרת שלושת המושאים. בסיס ארבע העמדות מוגשם על ידי אלוהים, בעל ואישה וילדים. הם משלימים את שלושת השלבים של מקור-חלוקה-איחוד. לפיכך, בסיס ארבע העמדות הוא שורש עקרון שלושת השלבים. יתרה מכך, כל אחת מארבע העמדות בבסיס ארבע העמדות, לוקחת על עצמה שלושה שותפים - מושאים במילוי מטרת שלושת המושאים. בסך הכל ישנם כשנים עשר שותפים - מושאים, כלומר, זהו מקורו של המספר שתים-עשרה. בסיס ארבע העמדות הינו הבסיס היסודי של טוב. הוא מהווה את הגשמת מטרת הבריאה. זהו הבסיס היסודי לחיי כל הישויות, המספק את כל הכוחות ההכרחיים לקיומן ומאפשר לאלוהים לדור בהן. לכן בסיס ארבע העמדות הוא מטרת הבריאה הנצחית.
2.3.4 מצב הקיום של בסיס ארבע העמדות
כל היצורים, אשר השלימו את בסיס ארבע העמדות על ידי מילוי מטרת שלושת המושאים, באמצעות פעולת מקור-חלוקה-איחוד, נעים במסלולים מעגליים (אליפטיים) או ספירליים. כתוצאה מכך הם מתקיימים בשלושה ממדים, הבה ונחקור את הסיבה לכך.
באמצעות פעולת מקור-חלוקה-איחוד, מוקרנות התכונות הדואליות של אלוהים ליצירת שני שותפי מושא מוחשיים וייחודיים. שותף המושא נענה לשותף הנושא, ליצירת בסיס משותף ומתחיל בפעולת תן וקבל, סביב לשותף הנושא. כאשר הם מוחזקים באיזון באמצעות כוח הנתינה (צנטריפוגלי) וכוח הקבלה (צנטריפטלי), השותף מסוג מושא חג סביב שותף הנושא בתנועה מעגלית, לכן הם נעשים הרמוניים ומאוחדים. באותו אופן, שותף הנושא נהיה לשותף מושא לאלוהים, כשהוא חג סביב אלוהים ובכך מגיע לאחדות עמו. כאשר שותף המושא מתאחד לחלוטין עם שותף הנושא שלו, עומדת אחדותם בפני אלוהים כשותף מושא חדש, המשקף את טבעו הדואלי. יתרה מזאת, עבור כל שותף מושא הדרך לעמוד כשותף מושא בפני אלוהים, היא על ידי התאחדות עם שותף הנושא שלו.
באחדות זאת של שותף נושא ושותף מושא, שותף הנושא ושותף המושא מורכבים עצמם מתכונות דואליות, הממשיכות בתנועתן המעגלית, על פי אותו עקרון של פעולת תן וקבל. לפיכך, רואים אנו תנועה מעגלית של פעולת תן וקבל גם בשותף הנושא וגם בשותף המושא, המעורבים בו בזמן בתנועה מעגלית גדולה יותר שבתוך אחדותם. אף כי ישנם רגעים בהם שתי רמות התנועה המעגליות שבין שותף הנושא ושותף המושא יכולות להיות במסלול שבאותו מישור, הרי שבאופן כללי, בשל השינוי המתמיד, הזווית של הסיבוב סביב שותף הנושא הופכת תנועה מעגלית זאת לספירלית. בקיצור, כל הישויות שהשלימו את בסיס ארבע העמדות, נעות במעגלים ובספירלות, ולכן מצב קיומם הינו תמיד תלת ממדי.
הבה וניקח כדוגמא את מערכת השמש. הכוכבים, העומדים בעמדת שותפי-מושא לשמש, יוצרים כל אחד בסיס משותף, ונכנסים לפעולת תן וקבל עם השמש, באמצעות כוחות צנטריפוגליים וצטריפטליים. בתנועתם סביב השמש במסלולים אליפטיים, מגיעים השמש והכוכבים להרמוניה ואחדות, ויוצרים את מערכת השמש. באותה עת, כוכב הארץ, כגוף המורכב מתכונות דואליות חג סביב צירו. הדבר נכון לגבי השמש ושאר הכוכבים. הם כולם מצויים בתנועה מתמדת סביב צירם, כיון שגם הם גופים המורכבים מתכונות דואליות. המסלולים הנוצרים בעקבות פעולת תן וקבל במערכת השמש, אינם מצויים באותו מישור בדיוק. לפיכך, במערכת השמש, נצפית תנועה ספירלית תלת מימדית, תוצאה של הזויות המשתנות של מסלולם וסיבובם העצמי.
בדומה לכך, מתקיימים כל הגופים השמימיים בשלושה מימדים, באמצעות תנועתם המעגלית והספירלית. כאשר אין ספור גרמי השמיים, מכוננים פעולת תן וקבל זה עם זה, הם יוצרים גוף אחד, ובכך קובעים את מבנה היקום. היקום קיים בתלת מימד, כיון שבהיותו נשלט על פי אותו עקרון, מעורבים יסודותיו בתנועה ספירלית.
כאשר אלקטרון יוצר בסיס משותף עם פרוטון, ונכנס אתו לפעולת תן וקבל, הוא נע סביב הפרוטון בתנועה מעגלית, כך הם מתאחדים ויוצרים אטום. גם הפרוטון והאלקטרון מורכבים, כל אחד, מתכונות דואליות, הגורמות להם לחוג בתנועה נמשכת. לפיכך, התנועה המעגלית הנובעת מפעולת התן וקבל בין הפרוטון והאלקטרון, איננה מוגבלת למסלול במישור אחד, אלא, באמצעות שינוי נמשך בזוית הסיבוב, נוצרת תנועה ספירלית. באמצעות התנועה הספירלית מתקיים האטום בתלת מימד. באותו אופן הכוח המגנטי הפועל בין קטבים חיובי ושלילי, גורם לחלקיקים טעונים בחשמל לנוע בתנועה מעגלית.
הבה נתבונן בדוגמת האדם, כשותף מושא לנפש. הגוף מקיים בסיס משותף עם הנפש, ביחסי גומלין של פעולת תן וקבל. באופן מושאל ניתן לומר, שהגוף חג סביב הנפש ומתאחד איתה לחלוטין. אם וכאשר עומדת הנפש כשותף מושא בפני אלוהים וחגה סביבו, נענית ומתאחדת איתו, וכאשר הגוף מתאחד עם נפש זאת, ישקף היחיד את תכונותיו הדואליות של אלוהים, כהגשמת שותף המושא לאלוהים. בכך מגשים האדם את מטרת הבריאה.
הנפש והגוף גם הם מורכבים כל אחד מתכונות דואליות, כך שהם ממשיכים בתנועה בתוכם. לפיכך, התנועה הסיבובית הנוצרת בתן וקבל הדינמיים בין הנפש לגוף, משנה תדיר את זוית חוגם סביב אלוהים ונעשית ספירלית. אלו שהגשימו את מטרת הבריאה קיימים כישויות תלת מימדיות, אשר מובילים תמיד את חייהם ביחסים ספירליים, שאלוהים במרכזם. כך הם יכולים להשיג שליטה אפילו על עולם הרוח. (ראה עקרון הבריאה 6.2)
כאשר התנועה המעגלית של שותף הנושא, ושותף המושא על מישור אחד, נעשית לתנועה ספירלית במסלול תלת ממדי, מתגלה הדינמיות והיצירתיות של היקום. השינויים בנתוני המרחק, הצורה, המצב, הכיוון, הזוית, הכוח והתאוצה שבכל מסלול, מביעים את יפי הבריאה במגוונה האינסופי.
כשם שלכל הברואים, טבע פנימי וצורה חיצונית, ישנו סוג של תנועה ספירלית המקביל לטבע הפנימי וסוג שמקביל לצורה החיצונית. באותו אופן, יש מרכז לתנועה, המקביל לטבע הפנימי, ומרכז המקביל לצורה החיצונית. לשני מרכזים אלה, מערכת יחסים כמו זו שבין הטבע הפנימי והצורה החיצונית.
מה הוא המרכז הסופי והמוחלט של כל התנועות הספירליות הללו? בני האדם הם מרכז כל הברואים, שהם הגשמת ביטוי שותף המושא בצלם. כתוצאה מכך, המרכז הסופי והמוחלט של כל התנועות הספירליות ביקום הוא אלוהים.
הבה נעמיק לחשוב בדבר, כל שותף מושא לאלוהים מכיל שותף נושא ושותף מושא בתוכו. במרכז יחסיהם - שותף הנושא - לכן מרכז האיחוד בין שותף הנושא לשותף המושא גם הוא שותף הנושא. כיון שאלוהים הוא מרכז השותף כנושא, הוא גם המרכז האולטימטיבי של האיחוד. כפי שדנו לעיל, שלושת השותפים המושאים הממשיים לאלוהים (שותף נושא, שותף מושא, איחוד), יוצרים גם הם בסיס משותף זה עם זה. כאשר כל אחד מהשלושה מהווה עמדה מרכזית, ומתאחד, האחד עם השני - באמצעות פעולת תן וקבל עם אלוהים כמרכזם האולטימטיבי - הם ממלאים את מטרת שלושת המושאים ומקיימים את בסיס ארבע העמדות. לפיכך, המרכז האולטימטיבי של בסיס ארבע העמדות הוא אלוהים.
כל הדברים המקיימים את בסיס ארבע העמדות הינם גופי אמת פרטיים. כאמור, גופי אמת פרטיים, נחלקים במובנם הרחב לגופי אמת פרטיים בצלם (בני אדם) ולגופי אמת פרטיים בסמל (שאר הבריאה). היקום מורכב מאין ספור גופי אמת פרטיים, הנמצאים ביחסים הדדיים זה עם זה, בסדר טוב; מאלה שרמתם נמוכה ביותר, לאלה שרמתם גבוהה ביותר. מבין כל הנבראים ביקום, בני אדם מצויים ברמה הגבוהה ביותר. גופי אמת פרטיים חגים באופן ספירלי אחד סביב השני, כאשר אלה שברמות הנמוכות פועלים כשותפים של מושא, לאלה שברמה הגבוהה יותר. לפיכך, מרכזה של כל תנועה ספירלית הוא גוף אמת פרטי מסוג גבוה יותר, הפועל כשותף נושא. המרכזים של אין ספור גופי האמת הפרטיים בסמל, מקושרים ביניהם, מן הנמוך ביותר לגבוה ביותר. המרכזים הגבוהים ביותר הינם בני האדם, שהינם גופי אמת פרטיים בצלם.
הבה ונבחן את מרכזיותם של בני האדם. המדע גורס שהחלקיקים הראשוניים הם אבני היסוד הבסיסיות ביותר של החומר, ומסביר שהם מורכבים מאנרגיה. כאשר אנו שוקלים את מטרת הקיום של גופי האמת הפרטיים, המרכיבים את העולם החומרי ברמות השונות, ניתן לקבוע שאנרגיה קיימת כדי ליצור חלקיקים; החלקיקים כדי ליצור חומר; והחומר קיים כדי ליצור את כל הישויות הפרטיות ביקום, באופן זהה לפעילות האנרגיה ליצירת החלקיקים. פעולת האטומים היא למען הפרודות, פעילות הפרודות היא למען החומר, ופעילות החומר היא למען הרכבת היקום.
מהי מטרת היקום? מהו מרכזו? התשובה לשתי השאלות הללו איננה אלא בני האדם. מסיבה זאת ציווה אלוהים על בני האדם אחר בריאתם, לקחת את השליטה על הבריאה. (בראשית א' 28) אלמלא היו בני האדם יכולים להעריך את היקום, ניתן היה לדמותו למוזיאון בלי מבקרים. המוצגים במוזיאון שומרים על ערכם האמיתי ומוערכים כשכיות חמדה היסטוריות, רק כאשר יש אנשים המעריכים אותם ככאלה, אוהבים ונהנים מהם. מערכת היחסים שלהם עם בני אדם, היא שמעניקה ערכיות לקיומם. בלא אנשים שידעו להעריך את ערכם האמיתי, מה היתה משמעות קיומם? כך גם לגבי היקום, שאדוניו הם בני האדם. מגוון הדברים שביקום קשורים ביחסי גומלין בעלי מטרה משותפת, כאשר בני אדם מגלים את מקור וטבע החומר, וכאשר הם מזהים ומגדירים צמחים וחיות מן המים, היבשה והאויר, ואת כל הכוכבים שבשמים. מטרתם המשותפת מוגשמת כאשר הם נטמעים אל תוך הגוף האנושי כיסודות הכרחיים עבור האדם, לקיום תפקודיו הפיסיולוגיים. הם גם משתתפים בהרכבת סביבת חיים נוחה עבור בני האדם.
באופן זה ובדרכים אחרות, עומדים בני האדם כמרכז היקום הנברא, במובן של צורתו החיצונית. בנוסף, בני האדם מתייחסים אל היקום מתוקף עמדתם כמרכז הפנימי. בעוד שהיחסים בהם דנו לעיל הינם גשמיים, נעסוק עתה באלה הרוחניים או הנפשיים. גוף האדם, אף שהוא מורכב מחומר, מגיב באופן פיסיולוגי מלא לרגש, לשכל ולרצון הנפש. דבר זה ממחיש את העובדה שבחומר יש אלמנטים מהדהדים של רגש, שכל ורצון - אלמנטים המרכיבים את הטבע הפנימי של החומר. מסיבה זאת, מגיבים כל הדברים בבריאה לרגש, לשכל ולרצון האדם, אף על פי שמדובר בדרגות שונות. אנו מתלהבים מיופיו של עולם הטבע וחשים בהתעלות של אחדות מיסטית, אנו חווים זאת בשל היותנו מרכז הטבע הפנימי של כל הדברים בעולם הטבעי. בני האדם, אם כן, נבראו במרכז היקום, ומרכז היקום הוא המקום בו אלוהים ובני האדם מתאחדים באופן מוחלט.
הבה ונדון מנקודת מבט נוספת, כיצד בני האדם הם מרכז היקום, המורכב מפעולות הרוח ומהפעולות הגשמיות. כל אדם מגלם את כל התכונות ביקום. ברם, כפי שהסברנו קודם לכן, ניתן לחלק את כל הדברים ביקום, באופן כללי, לשותף נושא ושותף מושא.
אילו הגיע האדם הראשון לשלמות, הרי שהוא היה מגלם את כל יסודות הנושא בדברי הבריאה. אילו הגיעה חווה לשלמות, היא היתה מגלמת את כל יסודות המושא בדברי הבריאה. אלוהים ברא את אדם וחווה, כדי שתהיה להם ריבונות על העולם הטבעי. בגדילתם המשותפת לקראת שלמות, נועד האדם להיות מלך כל יסודות הנושא בבריאה, ואילו חווה נועדה להיות מלכת כל יסודות המושא. אילו היו הם נעשים אז לגוף אחד, כבעל ואישה, אזי היו הופכים הם למרכז, המסוגל לשלוט על כל היקום, כשותפים מסוג נושא וכשותפים מסוג מושא.
בני אדם נבראו כדי להיות מרכז ההרמוניה של כל היקום. אילו היו מגיעים אדם וחווה לכלל שלמות ומתאחדים כבעל ואישה, היתה משמעות הדבר איחוד שני המרכזים של התכונות הדואליות של כל הברואים. אילו היו נעים אדם וחווה בהרמוניה ומגיעים לאחדות, היה רוקד כל היקום בהרמוניה עם תכונותיו הדואליות. המקום בו אדם וחווה מתאחדים באופן מושלם, בלבם ובגופם, כבעל ואישה, הוא גם המקום בו אלוהים - שותף הנושא הנותן אהבה - ובני האדם, שותף המושא המחזיר יופי, מתאחדים. זהו מרכז הטוב, בו מתמלאת מטרת הבריאה. כאן מתקרב אלוהים, אבינו, וגר בקרב ילדיו המושלמים ונח בהם בשלווה לנצח. מרכז זה של טוב, הוא שותף המושא לאהבת הנצח של אלוהים, בו יכול אלוהים לחוות את ריגוש האושר לנצח. זה המקום בו דבר אלוהים מתגלם ומתגשם. זה מרכז האמת, ומרכז הנפש המקורית המדריכה אותנו, למציאת מטרת הבריאה. כתוצאה מכך, יצור כל היקום תנועה ספירלית, בעלת מטרה מאוחדת, כאשר הוא מושתת על בסיס ארבע העמדות, המתקיים באמצעות גבר ואישה מושלמים, המתאחדים כבעל ואישה שאלוהים במרכזם.
למרבה הצער, עם נפילת האדם איבד היקום את מרכזו. מסיבה זו כתב השליח פאולוס, שהבריאה גונחת בצער ובציפייה לילדי אלוהים. (אל הרומיים ח' 19-22) הבריאה מצפה לאנשים ששיקמו את טבעם המקורי, שיופיעו ויהיו למרכזו.
2.4 היותו של אלוהים בכל מקום
למדנו, כי בסיס ארבעת העמדות, המבוסס על מטרת שלושת המושאים בתהליך של פעולת מקור-חלוקה-איחוד, ממשיך בתנועה ספירלית סביב אלוהים ומתאחד עמו. זהו הבסיס היסודי עבור כל הברואים, לקבל את שלטון אלוהים ולזכות בכל הכוחות ההכרחיים לחיים. בעולם בו מטרת הבריאה הוגשמה, יגלמו כל הברואים הייחודיים את טבעו הפנימי המקורי, ואת צורתו החיצונית המקורית, ויזמו תנועה ספירלית לבניית התשתית לשלטון אלוהים. אלוהים, אם כן, הוא כל יכול.
2.5 התרבות החיים
כדי שבעלי החיים ימשיכו לקיים את מינם, עליהם להתרבות. ריבוי זה מתרחש באמצעות פעולת מקור-חלוקה-איחוד, המבוססת על אינטראקציה טובה. לדוגמא, בעולם הצומח: זרעים מתפתחים לפרחים עם אבקנים ועֶליים. באמצעות איבוק, הם יוצרים זרעים וממשיכים את מינם. זכרים ונקבות של חיות מתחברים, מזדווגים ונושאים צאצאים. כל החיים ביקום, חיות וצמחים, מתחלקים באמצעות פעולת תן וקבל.
כאשר הגוף פועל בהתאם לרצון הנפש, וכאשר הנפש והגוף נכנסים לפעולת תן וקבל, יחווה אותו פרט, חיים בעלי יעוד. אדם כזה ימשוך אליו אנשים בעלי נפש דומה. כאשר חברים אלה יפעלו יחד באופן יצרני, קבוצתם תגדל. ניתן לומר אפוא, שהיקום נוצר על ידי ריבוי של אינספור התגלמויות ממשיות של טבעו הפנימי של אלוהים, וכן של תכונתו החיצונית, באמצעות יחסי פעולת התן וקבל שלהם, משמע, החיפוש אחר מטרת הבריאה.
2.6 הסיבה לכך שלכל הבריאה טבע דואלי
לקיומה של כל ישות דרושה אנרגיה, ואנרגיה נוצרת רק באמצעות פעולת תן וקבל. אולם דבר אינו יכול לקיים הדדיות בלי שותף. כדי ליצור את הכוח ההכרחי לקיום, על הישות להכיל שני מאפיינים, שותף נושא ושותף מושא, אשר יכולים לפתוח ביחסי תן וקבל.
תנועה בקו ישר איננה יכולה להימשך לנצח. כדי שיהיו לפרט כלשהו חיי נצח, עליו לנוע במעגל. פעולת תן וקבל בין שותף נושא ושותף מושא הכרחית לכל פעולה מעגלית. הדבר נכון גם לגבי אלוהים; היותו בעל טבע דואלי מאפשרת לו קיום נצחי. כדי שבריאתו של אלוהים תדמה לטבעו הנצחי, ותהיה לשותף המושא הנצחי, צריך גם הוא להיות מורכב מתכונות דואליות. בדומה לכך, גם המשכיות הזמן, באמצעות מחזוריו התקופתיים.