לימוד העיקרון ויישומו
הסימניות שלי

עדיין אין לך סימניות.

חלק 1: תקופת העבדות במצרים ותקופת הרדיפות תחת שלטון רומי

לאחר שיעקב נכנס למצרים עם שנים-עשר בניו ושבעים הזקנים, סבלו צאצאיהם מניצול מחפיר מידי המצרים משך ארבע מאות שנה. היה זה על מנת לשקם את תקופת ארבע מאות השנים מנוח ועד אברהם - תקופה להפרדה משטן, שטומאה בשל שגיאתו של אברהם במנחתו. התקופה המקבילה של רדיפות באימפריה הרומית, נועדה לשקם תקופה קודמת זאת, באמצעות תנאי פיצוי מקבילים. שנים-עשר שליחיו של ישוע ושבעים תלמידיו, היו הראשונים לדורות רבים של נוצרים, שסבלו רדיפות חמורות באימפריה הרומית, משך תקופה של ארבע מאות שנה. על ידי עמידתם בסבל זה, הם שיקמו, באמצעות פיצוי, את תקופת ארבע מאות השנים להכנה לקראת בוא המשיח, תקופה להפרדה משטן, אשר נפגמה על ידי המשגה של העם היהודי, שלא כיבד את ישוע כקורבן חי ואף הובילו אל הצלב.

בתקופת העבדות במצרים, העם הנבחר של ישראל הראשונה, שמר על טהרתו באמצעות ברית המילה, (יהושוע ה' 2-5) הקרבת קורבנות, (שמות ה' 3) ובעת עזיבתם את מצרים - על ידי שמירת השבת. (שמות ט"ז 23) במהלך תקופת הרדיפות באימפריה הרומית, הנוצרים, כישראל השנייה, חיו חיי טוהר, בעשותם את טקסי הטבילה ולחם הקודש, בהגישם עצמם כקורבנות, ובשמרם את השבת. בשתי התקופות, היה עליהם ללכת בדרך זו של אמונה טהורה, לשם הפרדת השטן, שתקף אותם תדיר בשל תנאי השגיאות הקודמות, שנעשו על ידי אברהם והעם היהודי.

בתום עבדות בני ישראל במצרים, הוריד משה את פרעה על ברכיו, בכוח שלושת האותות ועשר המכות. אז הוביל את בני ישראל מחוץ למצרים, ויצא לכיוון ארץ כנען. כך, גם לקראת תום תקופת הרדיפות באימפריה הרומית, לאחר שהנוצרים שתו מכוס הרדיפות עד תום, הגדיל ישוע את מספר מאמיניו, בהניעו את ליבם בכוחו וחסדו. בכבשו את לבו של הקיסר קונסטנטין, הובילו ישוע להכיר בנצרות, בשנת 313 לספירה. בשנת 392 לספירה, הלהיב ישוע את תאודוסיוס הראשון, לקבוע את הנצרות כדת המדינה. כך שיקמו הנוצרים את כנען רוחנית, בתוך האימפריה הרומית, העולם השטני.

בעידן התנ"ך, פעל אלוהים באמצעות תנאי הפיצוי החיצוניים, שנקבעו על ידי חוקי משה. כך גם הביא אלוהים את משה להכניע את פרעה, באמצעות הכוח החיצוני של ניסים. בעידן הברית החדשה, כאשר פעל אלוהים באמצעות תנאי פיצוי פנימיים של אמונה, הוא הפגין את כוחו באופן פנימי, בהניעו את לב האנשים.

כשהסתיימה תקופת העבדות במצרים, קיבל משה את עשרת הדברות על הר סיני, ואת דבר אלוהים, שהתגלם בחוק, שהיווה את לב כתבי התנ"ך. בהעמידו ובכבדו את לוחות הברית, ארון הברית והמשכן, הוא פילס את דרכם של בני ישראל, להתכונן לבוא המשיח. כך, גם לקראת תום תקופת הרדיפות תחת השילטון הרומי, אספו הנוצרים את הכתבים שנותרו מאחור על ידי השליחים והתלמידים, והכינו את הקאנון של הברית החדשה. בהתבסס על כתבים אלה, ניסו הם להגשים את האידיאל של אלוהים, רוחנית, כמו גם אידיאלים שקודשו בעשרת הדברות ובמשכן, בעידן התנ"ך. הם בנו כנסיות והרחיבו את תשתיתם להתכונן לביאה השנייה של המשיח. לאחר עלייתו של ישוע, הדריכו ישוע, שקם לתחייה, ורוח הקודש, את הנוצרים ישירות. לכן, אלוהים לא העמיד אדם כלשהו, כדמות מרכזית אחראית לכל תכניתו, כפי שעשה קודם לכן.