לימוד העיקרון ויישומו
הסימניות שלי

עדיין אין לך סימניות.

חלק 6: עולם הרוח והעולם הגשמי שמרכזם בני האדם

6.1 עולם הרוח והעולם הגשמי כמציאות ממשית

היקום נברא על פי הדגם של בני האדם, שהינם בצלם שתי התכונות הדואליות של אלוהים. לפיכך, מבנה היקום וכל ישות בו, דומה למבנהו של האדם, המורכב בעיקרו מנפש וגוף. (ראה עקרון הבריאה 1.2) בהתאמה לנפש ולגוף האנושיים, מורכב היקום מעולם הרוח ומהעולם הגשמי, אשר שניהם אמיתיים וממשיים. עולם הרוח נקרא כך, מאחר שאיננו יכולים לקלוט אותו בחמשת חושינו הגשמיים, אולם אנו יכולים לקלוט אותו באמצעות חמשת חושינו הרוחניים. אלה שהיו להם חוויות רוחניות, מעידים כי עולם הרוח נראה אמיתי, כעולם בו אנו חיים. עולם הרוח והעולם הגשמי מהווים יחד את היקום.

כשם שהגוף איננו יכול לפעול בנפרד מיחסיו עם הנפש, כך האדם איננו יכול לפעול פעולה אמיתית, המנותקת מיחסיו עם אלוהים. באותו אופן, העולם הגשמי איננו יכול להביע את ערכו האמיתי, במנותק מיחסיו עם עולם הרוח. יתרה מכך, כשם שאיננו יכולים לאבחן את אישיותו של אדם מבלי להבין את עומק נפשו, כך איננו יכולים להבין את המשמעות הבסיסית של חיי האדם, בלא שנבין את אלוהים, כך שאיננו יכולים להבין לחלוטין את טבעו ומבנהו של העולם הגשמי, מבלי להבין את טבע ומבנה עולם הרוח. עולם הרוח נמצא בעמדת שותף נושא, והעולם הגשמי בעמדת שותף מושא, כאשר האחרון הינו כצל לראשון. (אל העבריים ח' 5) בהשליכנו את גופותינו הגשמיים לאחר חיינו בעולם הגשמי, אנו נכנסים לעולם הרוח כרוחות וחיים שם לנצח.

6.2 מעמדם של בני האדם ביקום

לעמדתם של בני האדם ביקום שלושה היבטים: ראשית, אלוהים ברא את בני האדם להיות שליטי היקום. (בראשית א' 28) ליקום עצמו אין רגישות פנימית לאלוהים, כלומר, אלוהים אינו שולט ביקום ישירות. אדרבא, אלוהים חנן את בני האדם ברגישות לכל הדברים ביקום, ונתן להם את המנדט לשלוט ביקום ישירות. אלוהים יצר את גוף האדם עם יסודות מהעולם הגשמי - כגון מים, חומר, אויר, כדי לאפשר לנו לקלוט אותו ולמשול בו. כדי שנוכל לקלוט ולשלוט בעולם הרוח, יצר אלוהים את רוחנו עם יסודות רוחניים, אשר מהם מורכב עולם הרוח. על הר ההישתנות, משה ואליהו, שמתו מאות שנים קודם לכן, הופיעו בפני ישוע ושרתוהו. (מתי י"ז 3) למעשה, היו אלה רוחותיהם של משה ואליהו, אך ישוע יכול היה לשוחח עמם ולהיות מושא לתהילה בפניהם. בני האדם מורכבים מבשר, השולט בעולם הגשמי, ומרוח, היכולה לשלוט בעולם הרוח. כלומר, לבני האדם פוטנציאל לשלוט בשני העולמות.

שנית, אלוהים ברא את בני האדם להיות מתווכים, ולהיות מרכז ההרמוניה של היקום. כאשר בשרו ורוחו של האדם מתאחדים באמצעות פעולת תן וקבל, והופכים להיות שותף מושא ממשי, יכולים גם העולם הגשמי וגם העולם הרוחני, להתחיל בפעולת תן וקבל עם אדם זה במרכזם. כך משיגים הם אינטגרציה הרמונית לבניית יקום, המגיב לאלוהים. כאויר המאפשר לשני קולנים להידבר זה עם זה, כך אדם אמיתי פועל כמתווך וכמרכז ההרמוניה שבין שני העולמות. ביכולת לתקשר בין שני העולמות, ניתן לדמות יכולת זו לרדיו או לטלויזיה, המתרגמים גלים בלתי נראים למראות וצלילים שבתחום קליטתנו. כך יכול האדם להעביר את מציאות עולם הרוח בדייקנות, אל העולם הגשמי.

שלישית, אלוהים ברא את בני האדם כך שיכילו באופן ממשי, את מהות כל הדברים שביקום. אלוהים יצר את היקום על ידי יישום ופיתוח של אב-טיפוס, הקיים מקדם, של הטבע האנושי הפנימי ושל צורתו החיצונית, באמצעות אין ספור צורות ממשיות. הרוח האנושית מכילה אפוא, את כל היסודות המצויים בעולם הרוח, כיון שאלוהים יצר את עולם הרוח כפיתוח טבעה הפנימי של הרוח ושל צורתה החיצונית. הגוף האנושי מכיל את כל היסודות של העולם הגשמי, כיון שאלוהים יצר את התחום החומרי כפיתוח טבעו הפנימי וצורתו החיצונית של הגוף. בהתאם לכך, בהיות בני האדם מכילים בתוכם את מהות כל הדברים ביקום, כל אדם הוא מיקרוקוסמוס של כל היקום.

מכל מקום, בשל נפילת האדם, איבד היקום את אדונו. השליח פאול כתב, "כי הבריאה תערג ותצפה למועד אשר יתגלו בני האלוהים" (אל הרומיים ח' 19) – כלומר, אנשים ששוקמו למצב המקורי. למרבה הצער, עם נפילת בני האדם, שהיו אמורים לשרת כמרכז ההרמוניה ביקום, נפגעו גם יחסי התן וקבל, שבין העולם הגשמי ובין עולם הרוח. שני העולמות הפכו בלתי מסוגלים להגיע לאינטגרציה והרמוניה. בשל הישארותם פרודים, המשיך פאול ואמר: "כי ידענו אשר הבריאה כלה תאנח ותחיל עד הנה". (אל הרומיים ח' 22)

ישוע בא כאדם החדש, מושלם בגופו ובנפשו. הוא היה המיקרוקוסמוס של האנושות. זו הסיבה שנאמר, "כי כל שת תחת רגליו ובאמרו כל הושת תחתיו ברור הוא שהשת כל תחתיו איננו בכלל". (הראשונה אל הקורינתיים ט"ו 27) ישוע הוא מושיענו, הוא בא לעולם כדי לפרוץ את הדרך לבני האדם הנפולים כדי שיהיו שלמים כשם שהוא היה שלם, באמצעות תחושות לבבנו וכדי שנאמין בו ונתתאחד עמו.

6.3 מערכת היחסים ההדדית בין העצמיות הגשמית והעצמיות הרוחנית

6.3.1 מבנה ותפקודי העצמיות הגשמית

העצמיות הגשמית מורכבת משני המאפיינים של מוח גשמי (שותף נושא) וגוף גשמי (שותף מושא). המוח הגשמי מכוון את הגוף הגשמי לבצע את הפעולות הדרושות לקיומו, להגנתו ולהמשכיותו. אינסטינקט, למשל, הוא היבט של מוחה הגשמי של החיה. כדי שהגוף הגשמי יגדל בבריאות טובה, עליו לקבל תזונה מתאימה. עליו לספוג אויר ושמש, שאינם נראים, כלומר היבטי מזון מסוג יאנג, ועליו לאכול ולשתות מזון ומים שהינם נראים ושייכים לסוג היין של התזונה. לגוף יש פעולת תן וקבל עם מזון זה, באמצעות מערכת העיכול וכלי הדם שלו.

טוב ורע בפעולת העצמיות, הם הגורם העיקרי בקביעת היות העצמיות הרוחנית טובה או רעה. זאת, משום שהגוף הגשמי מסכן יסוד מסוים הנקרא יסוד החיוניות לעצמיות הרוחנית. בחיי היום יום שלנו, נפש האדם מאושרת, כאשר עצמיותו הגשמית עושה מעשה טוב, וחשה לחץ לאחר מעשה רע. זאת, משום שיסודות החיוניות היכולים להיות טובים או רעים, בהתאם לפעולת העצמיות הגשמית, מוחדרים לעצמיות הרוחנית.

6.3.2 מבנה ותפקיד העצמיות הרוחנית

העצמיות הרוחנית, או הרוח, הינה ממשית, אך היא מציאות בלתי גשמית, שניתן לחוותה אך ורק במודעות חושינו הרוחניים. היא שותף הנושא לגופני הגשמי. רוחנו יכולה לתקשר עם אלוהים ישירות, והיא מיועדת לשלוט בעולם הבלתי גשמי, לרבות במלאכים. במראה, העצמיות הרוחנית שלנו, תואמת לעצמיותנו הגשמית. לאחר השילנו את גופנו הגשמי, אנו נכנסים לעולם הרוח, שם אנו חיים לנצח. הסיבה לרצוננו בחיי נצח, היא מכיון שבעומק לבנו מצויה העצמיות הרוחנית, שהיא בעלת טבע נצחי.

לעצמיות הרוחנית שלנו שני היבטים: נפש הרוח (שותף נושא) וגוף הרוח (שותף מושא). כיום, הנפש מהווה את מרכז הרוח וזה מקום משכנו של אלוהים. הרוח גדלה באמצעות פעולת תן וקבל בין שני סוגי מזון, יסודות חיים מסוג יאנג, הבאים מאלוהים, ויסודות חיוניים מסוג יין, הבאים מהעצמיות הגשמית. העצמיות הרוחנית לא רק מקבלת את יסודות החיוניות מהעצמיות הגשמית, אלא, היא גם מחזירה יסוד לעצמיות הגשמית, הנקרא יסוד רוח החיים. כאשר בני אדם זוכים לחסד מרוח שמיימית, הרבה שינויים חיוביים חלים בגופם. הם חשים אושר ללא גבול והתחדשות כוחם, עד אשר אפילו מחלות מורחקות מהם. תופעות אלה מתרחשות, משום שהעצמיות הגשמית מקבלת יסודות חיים מהעצמיות הרוחנית.

הרוח יכולה לגדול כך, בהיותה נתונה בגוף גשמי. לפיכך, מערכת היחסים בין העצמיות הגשמית והעצמיות הרוחנית, דומה לזו שבין העץ לפריו. כאשר המוח מציית לנשמה והגוף הגשמי מתנהג בהתאם למטרה הטובה של הנשמה, העצמיות הגשמית מקבלת יסודות רוח חיים מהעצמיות הרוחנית ונעשית שלמה. בתגובה, העצמיות הגשמית מספקת יסודות חיוניות טובים עבור העצמיות הרוחנית, המאפשרת לעצמיות הרוחנית לגדול כראוי בכוון הטוב.

האמת מאירה את הדחפים העמוקים ביותר של הנשמה. על האדם להבין תחילה את רצונה העמוק של נשמתנו, באמצעות האמת, ואז מופעל ידע זה כדי למלא את אחריותו. רק אז, באים יסודות החיים ויסודות החיוניות לכדי יצירת יחסים הדדיים בתוכו, ומאפשרים לו להתקדם לקראת הטוב.

ליסודות החיוניות יש יחסים של טבע פנימי וצורה חיצונית. כיוון שלכל בני האדם יש יסודות חיים, הפועלים תמיד בתוכם, אפילו נפשו המקורית של אדם רשע מכוונת לעבר הטוב. מכל מקום, אם הוא איננו מנהל אורח חיים טוב, יסודות אלה אינם יכולים להיכנס לפעולת תן וקבל ראויה, עם יסודות החיוניות, ואף אינם יכולים להיות מוחדרים לעצמיותו הגשמית ולהביאה לשלמות.

ניתן להסיק מהדברים שלעיל, כי העצמיות הרוחנית, יכולה להגיעה לשלמות, רק במשך חייו הארציים של האדם. הנשמה מדריכה את העצמיות הרוחנית, עד שהיא גדלה בקרקע העצמיות הגשמית. גדילת העצמיות הרוחנית לעבר שלמות, עוברת דרך שלושה שלבים ברורים, שנקבעו על ידי עקרון הבריאה. הרוח בשלב ההיווצרות של החיים נקראת רוח צורה; בשלב הגדילה היא נקראת רוח חיים; ובשלב ההשלמה היא נקראת רוח שמיימית.

הרוח מתבגרת לחלוטין כרוח שמימית, כאשר עצמיותו הרוחנית של האדם ועצמיותו הגשמית של האדם מתאחדים, זאת, באמצעות פעולת תן וקבל, שאלוהים במרכזה, אשר יוצרים את בסיס ארבע העמדות. רוח שמימית יכולה לחוש ולהרגיש בדיוק כל מציאות בעולם הרוח, זאת, משום שמציאויות רוחניות אלה, המהדהדות דרך הגוף הגשמי מופיעות כתופעות פיסיולוגיות, כך הן ניתנות להכרה על ידי חמשת חושינו הגשמיים. אשר על כן, אנשים בעלי רוח שמיימית, שיכולים להידבר עם עולם הרוח, בונים את מלכות שמים עלי אדמות. בהשילם מעליהם את גופם הגשמי, הם יעברו באופן חלק למלכות שמים שבעולם הרוח. לכן מלכות שמים שבשמיים תתגשם רק לאחר הקמת מלכות שמים עלי אדמות.

כל רגישויות הרוח מתפתחות באמצעות מערכת יחסים הדדית עם העצמיות הגשמית, במשך החיים על אדמות. לכן, רק כאשר האדם מגיע לשלמות וכולו נתון באהבת אלוהים, עוד בהיותו עלי אדמות, יוכל הוא ליהנות לחלוטין מאהבת אלוהים כרוח, לאחר מותו. כל האיכויות של העצמיות הרוחנית מתפתחות עם שהייתו בעצמיות הגשמית. מעשי חטא בתקופת חיינו עלי אדמות, מעוררים רשע וכיעור ברוח האדם הנפול, עד שמירוק החטאים במהלך חיינו עלי אדמות, פותח את הדרך עבור רוח האדם להיות טוב. מסיבה זאת, היה על ישוע לבוא עלי אדמות כבשר ודם, להציל את האנושות החוטאת. עלינו לנהל אורח חיים טוב, בהיותו עלי אדמות. ישוע נתן את מפתחות מלכות שמים לפיטר, שנשאר עלי אדמות (מתי ט"ז 19) ואמר: "כל אשר-תאסרו על-הארץ אסור יהיה בשמיים וכל אשר-תתירו על-הארץ מותר יהיה בשמיים", (מתי י"ח 18) זאת, משום שהמטרות היסודיות של תוכניתו של אלוהים לשנות, חייבות להתבצע עלי אדמות.

אין זה אלוהים שמחליט אם רוחו של אדם עולה במותו לשמים או יורדת לגיהינום. הדבר מוחלט על ידי הרוח עצמה. בני האדם נוצרו כך, שבהגיעם לשלמות, הם ינשמו את אהבת אלוהים באופן מוחלט. אלה שחטאו, בהיותם עלי אדמות, יהיו לרוחות נכות, שאינן מסוגלות לנשום באופן מלא את אהבת אלוהים. יהיה זה מצער עבורם לעמוד בפני אלוהים, מרכזה של אהבת האמת. הם יבחרו מרצונם לחיות בגיהינום, הרחק מאהבת אלוהים.

כיון שרוח האדם יכולה לגדול רק בקרקע העצמיות הגשמית, מתרחשת התרבות של רוח האדם, באותו זמן שהעצמיות הגשמית מתרבית, כלומר, במשך החיים עליי אדמות.

6.3.3 הנשמה והמוח, ומערכת היחסים שלהם בנפש אדם

נפש האדם מורכבת מנשמה ומוח. היחס ביניהם הוא כיחס שבין טבע פנימי וצורה חיצונית. בהתאחדם באמצעות פעולת תן וקבל, כשאלוהים במרכזם, הם יוצרים ישות מאוחדת, המדריכה את העצמיות הגשמית, להתקיים בהרמוניה ולהתקדם לעבר מטרת הבריאה. ישות מאוחדת זאת היא נפש האדם. המצפון הוא החלק שבנפש האדם, אשר בזכות טבעה המולד, מכוונת אותנו תמיד לקראת מה שאנו חושבים שהוא נכון. אולם, בשל נפילת האדם, נעשו בני האדם לבורים באשר לאלוהים. לכן, הם בורים לגבי התקן המוחלט של הטוב. מסיבה זו, איננו יכולים להציב את התקן המשפטי המתאים, עבור מצפוננו. עם השינויים בתקן הטוב, משתנה גם תקן מצפוננו. לעתים קרובות, דבר זה יוצר חיכוכים אפילו בקרב אלה המנהלים חיי מצפון. הנפש המקורית היא החלק בנפש האדם המבקש טוב מוחלט. היא מצויה ביחס למצפון כיחס שבין טבע פנימי לטבע חיצוני.

מצפונו של האדם מכוון אותו לבקש אחר הטוב, בהתאם לתקן שהציב מתוך בורותו, אפילו אם שונה הוא מהתקן המקורי. אולם הנפש המקורית, הרגישה לכיוון הנכון, דוחה תקן שגוי זה ופועלת לתיקון המצפון. כל עוד נשמתנו ומוחנו אסורים בכבלי השטן, הרי שאותה ישות מתפקדת, הנוצרת באמצעות יחסי גומלין של תן וקבל, מהווה נפש רשעה. הנפש הרשעה ממשיכה להוביל אנשים לעשות רע. נפשנו המקורית ומצפוננו, דוחים את הנפש הרשעה. הם מדריכים אותנו, תוך מאמץ נואש, לדחות רצונות רעים ולהיצמד לטוב, באמצעות שבירת קשרינו עם השטן וחזרתנו לעמוד בפני אלוהים.