חלק 3: מטרת הבריאה
3.1 מטרת בריאת היקום
כתוב בתנ"ך, שלאחר השלמת כל יום בבריאה, ראה אלוהים כי טוב. (בראשית א' 4-31) הדבר מרמז על כך, שאלוהים רצה כי בריאתו תהיה שותף מושא המשלים את הטוב, שיוכל ליהנות ממנו.
כיצד אם כן יכולה הבריאה לתת לאלוהים את האושר הגדול ביותר? אלוהים יצר את בני האדם בשלב האחרון של בריאת היקום. הוא יצרם בצלמו, על פי טבעו הפנימי וצורתו החיצונית, ונתן להם רגישות לכל תחושותיו ורגשותיו, משום שהיה בכוונתו לחלוק עמם אושר. לאחר בריאתם בחן אלוהים את אדם וחווה: פרו ורבו ומילאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ (בראשית א' 28) אלו הן שלוש הברכות הגדולות, פרו (בשלות ומוכנות לתת פרי), רבו והיו בעלי ריבונות על הבריאה. אילו אדם וחווה היו מצייתים לייפוי כוח שמיימי זה, והיו בונים את מלכות שמיים, לא היה ספק שאלוהים היה חש את האושר הרב ביותר, עם כל בניו ובנותיו, המולכים בעולם האידיאלי שלו.
כיצד ניתן למלא את שלושת הברכות הגדולות של אלוהים? ניתן להגשימן אך ורק לאחר הגשמת בסיס ארבע העמדות, שהוא הבסיס היסודי לבריאה. שלוש הברכות הגדולות מתגשמות, כאשר כל הבריאה, כולל בני האדם, משלימים את בסיס ארבע העמדות, כשאלוהים במרכזו. זוהי מלכות שמיים, בה מוגשם הטוב המוחלט, ואלוהים חש את האושר הרב ביותר. זוהי המטרה האמיתית שלשמה ברא אלוהים את היקום.
המטרה האולטימטיבית של היקום, שבני האדם במרכזו, היא להשיב אושר לאלוהים. לכל הישויות שתי מטרות, כפי שהוסבר קודם. לכל זאת יש שני מרכזים של תנועה - האחד של אופי פנימי והשני של צורה חיצונית. מרכזים אלה מבקשים אחר מטרות תואמות - עבור מטרת הכלל ועבור מטרת הפרט - אשר היחס ביניהם הוא כיחס שבין אופי פנימי וצורה חיצונית. מטרות דואליות אלה מתייחסות זו לזו כסיבה ותוצאה, שותף נושא ושותף מושא. באידיאל האלוהים, לא תיתכן כל מטרה פרטית, שאיננה תומכת במטרה הכללית, כשם שלא יכולה להיות מטרה כללית שאיננה מבטיחה את ענינו של הפרט. המגוון האינסופי של פרטים ביקום, יוצר גוף אחד אורגני עצום, שזור בתוכו במטרות דואליות אלו.
3.2 שותפי מושא טובים לאושר האלוהים
כדי להבין ביתר דיוק את הנושאים הקשורים במטרת הבריאה של אלוהים, הבה ונבחן תחילה כיצד נוצר אושר. אושר איננו נוצר על ידי הפרט לבדו. אושר נוצר, כאשר יש לנו שותף מושא, בו משתקפים טבענו הפנימי וצורתנו החיצונית ומגיעים לידי התפתחות. שותף המושא שלנו עזר לנו לחוש את טבענו הפנימי ואת צורתנו החיצונית, באמצעות הגירוי שהוא נותן. שותף מושא זה, יכול להיות בלתי ממשי או ממשי.
לדוגמא, שותף מושא של אומן יכול להיות רעיון במוחו, או הציור והפסל המוגמרים, המגשימים את אותו רעיון. כאשר הוא מדמיין את רעיונו יש לו גירוי לחוש את טבעו הפנימי ואת צורתו החיצונית המשתקפים בו, והוא חש אושר ושביעות רצון. כאשר רק הרעיון שלו מהווה את שותף המושא, אין זה מעורר ומרגש כמו המוצר המוגמר וגם האושר המופק איננו כה מושלם. טבעו זה של האדם, נובע במקורו מטבעו של אלוהים. באותו אופן אלוהים חש את מלוא האושר, כאשר הוא חש דרך הגירוי של שותף המושא הממשי שלו, את טבעו הפנימי המקורי ואת צורתו החיצונית המקורית.
הוסבר קודם לכן, שכאשר מושלמת מלכות שמים - באמצעות שלושת הברכות הגדולות - ובהקמת בסיס ארבע העמדות, היא נעשית לשותף המושא הטוב, המעניק אושר לאלוהים. הבה ונחקור כיצד המלכות הופכת להיות שותף המושא הטוב לאלוהים.
המפתח לברכתו הראשונה של אלוהים, הינו הבאת הפרט לידי שלמות האישיות. נפשו וגופו של הפרט הינם ביטוי נבדל ושותף המושא של טבעו הדואלי של אלוהים. כדי שהפרט יביא את אופיו לכלל שלמות, עליו ליצור את בסיס ארבע העמדות בתוכו, כאשר נפשו וגופו מתאחדים בו באמצעות פעולת תן וקבל, שאלוהים במרכזו. פרטים כאלה נועדים להיות מקדש אלוהים. (האגרת הראשונה אל הקורינתיים ג' 16) הם מגשימים אחדות מוחלטת עמו (יוחנן י"ד 20) ומשיגים טבע שמימי. הם חשים את לב אלוהים כלבם. כך מבינים הם את רצונו לחיים, מתוך התכוונות מלאה כלפיו. כאשר אדם מצוי בשלב של שלמות אישית, הוא חי כשותף מושא ממשי של נפשו. מכיון שמרכז נפשו הוא אלוהים, הוא גם חי כשותף המושא הממשי של אלוהים. גם הנפש וגם אלוהים, חווים אושר כאשר הם חווים את טבעם המקורי ואת צורתם החיצונית, באמצעות הגירוי ששותפי המושא שלהם מעניקים להם. בהתאם לכך, כאשר בני האדם מגשימים את ברכתו הראשונה של אלוהים, הם נעשים אהובים על אלוהים ומרגשים אותו בחדווה. הם חולקים את כל רגשותיו של אלוהים כרגשותיהם שלהם, הם לעולם לא יחטאו בדבר היכול לצער את אלוהים. כלומר הם לעולם לא ייפלו.
ברכתו השניה של אלוהים נועדה להתמלא על ידי אדם וחווה, לאחר הגעתם לשלמות אישית, כשותף מושא לאלוהים, כאשר כל אחד מהם מגלם היבט מתכונותיו הדואליות של אלוהים. על מנת להקים את בסיס ארבע העמדות במשפחתם, היה על אדם וחווה להתאחד באהבה כבעל ואישה ולגדל ילדים. כך, היתה מתגשמת הברכה השניה. משפחה או חברה, אשר הקימו את בסיס ארבע העמדות בהתאם לאידיאל האלוהים, בנויים על פי דגם צלמו של פרט מושלם. כך, הם נעשים שותפים מושאים ממשיים לפרט החי באחדות עם אלוהים. כתוצאה מכך, הם נעשים שותפי מושא ממשיים לאלוהים. הפרט חש אושר ובאותה מידה גם אלוהים חש אושר, כאשר כל אחד במשפחתו או בקהילתו חש את התגלמות טבעו הפנימי וצורתו החיצונית. כאשר ברכתו השניה של אלוהים מתמלאת, משפחה או קהילה זאת נעשית גם היא שותף מושא טוב, המעניק אושר לאלוהים.
בטרם נבחן כיצד, על בסיס הברכה השלישית, מייסד האדם שותף מושא טוב המעניק אושר לאלוהים, נבדוק תחילה את מערכת היחסים בין בני האדם והבריאה, מנקודת מבט של אופי פנימי וצורה חיצונית.
בטרם יצירת בני האדם, יצר אלוהים את עולם הטבע, בבטאו השתקפויות חלקיות של האופי הפנימי והצורה החיצונית, אשר תיכנן עבור בני האדם. כתוצאה מכך, מכיל האדם בתוכו את סך מהויות כל הדברים. מסיבה זו, הוא נקרא המיקרוקוסמוס של היקום.
כאשר ברא אלוהים יצורים חיים, הוא החל ביצורים ברמה נמוכה. במהלך הזמן, יצר חיות ברמה גבוהה יותר, עם פונקציות ביולוגיות מורכבות יותר, בסיימו בבריאת בני האדם ברמה הגבוהה ביותר. לכן, בני האדם מכילים את כל היסודות, המבנה והתכונות, המצויים בחיות. לדוגמא, מיתרי הקול של האדם הינם כה מגוונים, עד שיכולים הם לחקות ממש את כל קולות החיות. כיון שגוף האדם מכיל את כל החיטובים היפים וקווי הבריאה, מפתח האמן את כישוריו, בציירו מודלים עירומים.
אף על פי שלבני אדם ולצמחים מבנה ותפקיד שונים, הם דומים בכך, ששניהם מכילים תאים. כל היסודות, המבנים והמאפיינים של צמחים, ניתנים להימצא בבני אדם, לדוגמא, עלה הצומח מקביל לריאה האנושית, במראה ובתפקוד. כשם שהעלה סופג דו-תחמוצת הפחמן מהאטמוספירה, כך הריאה האנושית סופגת חמצן. ענפים וגזעים של צמחים מקבילים למערכת המחזורית של האדם, בחלוקת מזון לכל הגוף. העצה והפלואם מקבילים לעורקים ולוורידים. שורשי הצמח מקבילים לקיבה ולצינור העיכול הסופגים מזון.
בני האדם נוצרו מעפר, מים ואויר, לפיכך, הם מכילים יסודות מעולם המינרלים. יתרה מכך, לכדור הארץ דמיון למבנה גוף האדם. ציפת כדור הארץ מכוסה צמחים, מעברי מים תת-קרקעיים מצויים בתוך שכבת התשתית ומתחת לה נמצאת הליבה המותכת, המוקפת בסלעי המעטפת. הדבר מזכיר את מבנה גוף האדם, שיש לו עור מכוסה בשיער, כלי דם המונחים בתוך השרירים, ומוח, המצוי עמוק יותר בעצמות.
משמעות ברכתו השלישית של אלוהים, נועדה להביא את שליטתו של האדם בעולם הטבע, לידי שלמות. כדי למלא ברכה זאת, על בסיס ארבע העמדות של השליטה להיות מוקם כשאלוהים במרכזו. בני האדם ועולם הטבע, שהינם שותפי המושא הממשיים לאלוהים, ברמות הצלם והסמל, בהתאמה, חייבים לחלוק אהבה ויופי, כדי להתאחד באופן מוחלט. (עקרון הבריאה 5.2.3)
עולם הטבע הוא שותף מושא, המציג את טבעו הפנימי ואת צורתו החיצונית באדם, בדרכים שונות. לפיכך, האדם האידיאלי מקבל גירוי מעולם הטבע. בחושו את טבעו הפנימי וצורתו החיצונית מוצגת בכל הבריאה, הוא חש אושר עצום. גם אלוהים נהנה שעה שהוא חווה את הגירוי של אופיו הפנימי המקורי ושל צורתו החיצונית המקורית מתוך היקום. הדבר אפשרי כאשר הוא נעשה לשותף המושא השלישי שלו, באמצעות ההרמוניה של בני האדם והעולם הטבעי. לפיכך, כאשר בני האדם מגשימים את ברכתו השלישית של אלוהים לאדם, נעשה כל היקום לעוד שותף מושא טוב, המעניק אושר לאלוהים.
אילו הייתה מטרת הבריאה של אלוהים מתמלאת באופן זה, העולם האידיאלי, ללא שמץ של חטא, היה מושתת עלי אדמות. אנו קוראים לעולם זה מלכות שמים עלי אדמות. כאשר החיים במלכות שמים עלי אדמות מסתיימים, מיועדים בני האדם להיכנס לעולם הרוח, ובאופן טבעי ליהנות שם מחיי נצח במלכות שמיים.
בהתבסס על הדיון עד עתה, ניתן להבין, כי מלכות שמים דומה לאדם, שהגשים את הברכה ברמת הפרט, הדומה לטבע הפנימי של אלוהים, ולצורתו החיצונית. ביחיד, מועברות פקודות המוח לכל הגוף דרך מערכת העצבים המרכזית, בכך היא גורמת לגוף לפעול תוך מטרה משותפת. כך גם במלכות שמים, הוראות אלוהים יועברו לכל ילדיו על ידי ההורים האמיתיים של כל האנושות, המדריכים את כולם לחיות מתוך אחדות.