לימוד העיקרון ויישומו
הסימניות שלי

עדיין אין לך סימניות.

חלק 2: מספר הדורות או השנים בתקופות של עידן הנחת התשתית לשיקום במסגרת תכניתו של אלוהים

2.1 מדוע וכיצד מתארכת תכניתו של אלוהים לשיקום

תכניתו של אלוהים לאנושות, להנחת התשתית עבור המשיח, לקבל את המשיח ולהשיג את המטרה הסופית של השיקום, התארכה מאז ימיו של אדם, דרך ימיהם של נח, אברהם, משה, עד לימיו של ישוע. כאשר ישוע נהרג מבלי להשלים את המטרה הסופית, בשל חוסר אמונתם של האנשים, תכניתו של אלוהים לשיקום נתארכה שנית, עד לזמן הביאה השנייה.

מדוע התארכה תכניתו של אלוהים לשיקום? על שאלה זו ניתן לענות מתוך ההבנה של עיקרון קביעת הגורל. על פי עיקרון זה, אלוהים קובע מראש, באופן מוחלט, את רצונו. מכיוון שכך, ברור שרצונו יוגשם, כאשר תגיע העת לכך. ברם, מילוי רצונו של אלוהים על ידי אדם מסוים, מותנה בכך שאותו אדם ימלא את חלק אחריותו שלו, בנוסף לחלק האחריות של אלוהים. בהתאם לכך, כאשר רצון אלוהים לא מתגשם, מכיוון שהאדם האחראי נכשל, יבחר אלוהים אדם אחר, בתקופה אחרת, כדי לקחת את מקומו. באמצעות הארכת תכניתו, ממשיך אלוהים את פעולתו, עד שהיא תושלם באופן מלא.

הבה ונבחן כיצד התארכה תכניתו של אלוהים לשיקום. בהתאם לעיקרון הבריאה, אלוהים הוא הישות המאופיינת במספר שלוש. כל הדברים שנוצרו דומים לו, ומתגלמים באמצעות תהליך תלת-שלבי. זאת, ביחס למצב הקיום שלהם; ביחס למצב התנועה שלהם; וביחס למצב הגדילה שלהם. כדי למלא את מטרת הבריאה באמצעות הקמת בסיס ארבע העמדות, על תנועתו הספירלית, צריכה כל ישות לעבור את שלושת השלבים של פעולת מקור-חלוקה-איחוד; ולהיכנס לאינטראקציה עם שלושת שותפי המושא. זאת, לצורך הגשמת מטרת שלושת המושאים. תכניתו של אלוהים לשיקום מטרת הבריאה, היא תכנית של יצירה מחדש, המתבססת על דבר אלוהים. לפיכך, בכל פעם שתכניתו של אלוהים מתארכת, היא עשויה להתארך עד שלושה שלבים. על פי עקרון הבריאה, מותר עד שלושה ניסיונות.

לדוגמא, כאשר במשפחת אדם, כשלו קין והבל בהנחת המנחה הממשית, חזרה תכניתו של אלוהים להתבצע במשפחותיהם של נח ואברהם. היא התמלאה רק בניסיון השלישי. כאשר אברהם שגה במנחתו הסמלית, תכניתו של אלוהים התארכה דרך יצחק, אך התמלאה בידי יעקב. המסלולים לשיקום כנען בהנהגת משה וישוע הוארכו גם הם, כל אחד לשלושה מסלולים. כאשר המלך שאול נכשל ולא יכול היה לבנות את בית המקדש, התארכה תכניתו זו של אלוהים באמצעות שני מלכים נוספים, דוד ושלמה. אידיאל הבריאה של אלוהים, אשר לא הוגשם באמצעות אדם, נותר להמתין לתכנית שנייה ושלישית עד להגשמתו: התכנית השנייה אמורה היתה אפוא, להתבצע באמצעות ישוע, אדם השני, ולאחר מכן באמצעות המשיח בביאה השנייה.

ידע זה הוצפן גם במסורות עממיות, כמו זו הקוריאנית, האומרת כי "אם לא הצלחת בניסיון הראשון, הוא לבטח יוגשם בשלישי". הן ממחישות היבט זה של העיקרון, כפי שהוא מתבטא גם בחיי היום יום.

2.2 תנאי פיצוי אנכיים ושיקום באמצעות פיצוי באופן אופקי

כדי לרשת ולהשלים את משימתם של אבותיה בהיסטוריה, במסגרת תכניתו של אלוהים, על אותה דמות מרכזית, האחראית על תכניתו של אלוהים לשיקום, להגשים בתוך זמן קצר את כל תנאי הפיצוי, שבמילויים כשלו אבותיה. אם דמות מרכזית זו כושלת גם היא במילוי תפקידה, עוברים כל תנאי הפיצוי שהיא ניסתה למלא, הלאה, אל האדם האחר שבידו תופקד אותה אחריות. בשל כשלונותיה של הדמות המרכזית למלא את אחריותה, מצטברים במהלך ההיסטוריה תנאים, במסגרת תכניתו של אלוהים. תנאים אלה נקראים תנאי פיצוי אנכיים. משימתה של הדמות המרכזית למלא את כל התנאים האלה בזמן קצר, נקראת שיקום אופקי באמצעות פיצוי.

לדוגמא: אברהם היה צריך לשקם אופקית, באמצעות פיצוי, את תנאי הפיצוי האנכיים, אותם ניסו למלא לפניו משפחותיהם של אדם ושל נח. בהגישו את שלושת הקורבנות בבת-אחת, על אותו מזבח, היה על אברהם לשקם אופקית, באמצעות פיצוי, את תנאי הפיצוי האנכיים, שנצברו במהלך שלוש תוכניותיו המוארכות של אלוהים. שלוש המנחות ייצגו את כל התנאים שאדם ונח לא הצליחו למלא, כמו גם את אלה שאברהם צריך היה למלא, כדמות המרכזית החדשה.

יעקב, במסלולו, צריך היה בזמן קצר, למלא תנאי לשיקום אופקי, באמצעות פיצוי של תנאי הפיצוי האנכיים, שנצברו במהלך שנים-עשר הדורות מאז נח. למען מטרה זו, ניתנו לו שנים-עשר בנים, מהם יצאו שנים-עשר שבטי ישראל.

ישוע יישם שיטה זו, כדי לשקם אופקית, באמצעות פיצוי, את תנאי הפיצוי האנכיים המצטברים, שנותרו בלתי מוגשמים על ידי אבותיו - הנביאים והמלכים, שהובילו את תכניתו של אלוהים במהלך ארבעת אלפים שנה, למן ההיסטוריה התנ"כית ועד לזמן זה.

לדוגמא: ישוע בחר שנים-עשר שליחים ושבעים תלמידים, כדי לשקם בתוך זמן קצר, את תנאי הפיצוי האנכי שנצבר מאז מסלול יעקב, בו פעל אלוהים עם שנים-עשר בני יעקב ושבעים הזקנים; וכן מאז מסלול משה, בו פעל אלוהים עם שנים-עשר שבטי ישראל ושבעים הזקנים. יתרה מכך, ישוע צם ארבעים יום, כדי לשקם אופקית, את כל תנאי הפיצוי האנכיים, בצורת תכניתו של אלוהים על בסיס הארבעים, להפרדה מהשטן, שנדרשה עבור תשתית האמון.

במובן זה, אנו מבינים, כי כל דמות מרכזית בתכניתו של אלוהים לשיקום, לא עובדת רק עבור עצמה כפרט, אלא מייצגת את כל אבותיה, הנביאים והקדושים, אשר להם היתה אותה משימה בעבר. היא נושאת בקרבה את הפירות של פעולתם בהיסטוריה.

2.3 שיקום באמצעות פיצוי אופקי הנעשה אנכית

לעתים, שיקום אופקי מושג באמצעות תכנית אנכית של אלוהים, דבר היכול להימשך על פני כמה דורות.

כזה היה המקרה, בתכניתו של אלוהים, לשיקום שבמשפחת אברהם. באמצעות הנחת מנחה סמלית מתקבלת, אמור היה אברהם לשקם, באמצעות פיצוי אופקי, את כל תנאי הפיצוי האנכיים שנצטברו בשל שגיאות משפחותיהם של אדם ושל נח. שגיאתו של אברהם במנחה, גרמה לעוד כשלון ולעיכוב נוסף בתכניתו של אלוהים. כמוסבר לעיל, כיוון שהיה זה הניסיון השלישי בתכניתו של אלוהים, לשיקום התנאים עבור המשיח, ברמת המשפחה, דרש העיקרון, כי משפחתו של אברהם תגשים את רצונו של אלוהים מבלי להיכשל.

לכן, חרף הכישלון, אלוהים ניסה להתייחס לאברהם כאילו לא שגה, ושיקם אופקית את תנאי הפיצוי האנכיים, בלא הארכה. לצורך זה, הכין אלוהים תכנית מיוחדת. הוא הביא את אברהם, יצחק ויעקב, למלא את תנאי הפיצוי הנדרשים, תוך שהוא מתייחס לשלושתם כאל אדם אחד, ביחס לרצונו.

לכן, למרות ההארכה האנכית דרך שלושת הדורות, הפכו ניצחונותיהם של יעקב ויצחק, לניצחונו של אברהם, כאילו הושג ניצחון זה בדורו שלו, ללא כל עיכוב. (ראה פרק התשתית 3.1.2.3 וכן 3.3)

אחדות של שלושת הדורות הללו, מסומלת בהתייחסותו של אלוהים אל עצמו, כאל "אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב". (שמות ג' 6)

לפיכך, יכול היה אלוהים לזקוף לזכותו של אברהם, כאילו שבדורו הוא, מולאו תנאי הפיצוי האופקיים שבהשלמתם נכשל, בהשלימו אותם אנכית באמצעות הדור של יצחק ויעקב. סוג זה של שיקום מכונה שיקום אופקי באמצעות פיצוי הנעשה אנכית.

2.4 תקופות פיצוי מספריות לשיקום תשתית האמון

על מנת לשקם את תשתית האמון, (ראה פרק השיקום 1.2.1) יש צורך בדמות מרכזית, שתמלא תקופת פיצוי מספרית אחת, או יותר. הבא ונבחן את הסיבות לכך.

אלוהים מתקיים על פי העיקרון, אשר יש לו גם היבט מספרי. היקום, עם בני האדם במרכזו, נברא כשהוא מבוסס על עקרונות מספריים, כדי לגלם, שלב אחר שלב, את התגלות טבעו הדואלי של אלוהים הבלתי נראה, כשותפי המושא הממשיים שלו. זו הסיבה שמדע, המבקש לגלות את החוקים החיצוניים המושלים ביקום, עושה זאת בעזרת המתמטיקה. אבות האנושות הראשונים, נועדו להגיע לשלמות. היה עליהם לעבור דרך תקופת גדילה, המאופיינת במספרים מסויימים, ובכך להניח את תשתית האמון. בהיותם מושלמים, הם נועדו לגלם את איכותם הייחודית של מספרים אלה.

עלינו לחקור את העניינים הללו, מכיוון שלצורך שיקום תשתית האמון, אין די בהנחת מושא עבור התנאי שיסמל את היקום הכבול לשטן. בנוסף לכך, עלינו גם לעבור דרך תקופה מספרית של פיצוי, כדי לשקם את המספרים שטומאו על ידי השטן.

על בסיס אילו מספרים, הניחו אבות האנושות הראשונים את תשתית האמון, טרם נפילתם? אילו מספרים הם אמורים היו להגשים, עם הגיעם לשלמות?

למדנו בעיקרון הבריאה, שאין ישות אשר יכולה להתקיים או לפרוח, מבלי שתקים תחילה את בסיס ארבע העמדות. בהתאם לכך, אדם וחוה הבלתי בוגרים, היו צריכים, למען קיומם, ליצור בסיס של ארבע עמדות. כל עמדה במסגרת בסיס ארבע העמדות, היתה צריכה לעבור דרך שלושת השלבים של תקופת גדילה, וכך, להגיע בסיכום לתוצאה שתהייה שווה למספר שתים-עשרה. יתרה מכך, כל עמדה בבסיס ארבע העמדות, מגשימה את מטרת שלושת המושאים. כל עמדה לוקחת שלושה מושאים שותפים, ובסך הכל שנים-עשר מושאים שותפים, ומגשימה בכך את מטרת שנים-עשר המושאים.

לפיכך, תקופת הגדילה, בה היה על אדם למלא את תשתית האמון, היתה התקופה להגשמת המספר שתים-עשרה. בעת היותם עדיין בלתי בוגרים, בשלב של טרום הגעה לבגרות, אבות האנושות הראשונים היו אמורים להניח את תשתית האמון, בהתבסס על המספר שתים-עשרה, ובעת הגעה לשלמות, היה עליהם לשרת באהבה את מטרת שנים-עשר המושאים, כמו גם לגלם את האיכות של המספר שתים-עשרה. בשל נפילתם, טימא השטן מספר זה. לפיכך, בבואן להניח את תשתית האמון, חייבות הדמויות המרכזיות במסגרת תכניתו של אלוהים לשיקום, לעבור תקופה של פיצוי, כדי לשקם את המספר שתים-עשרה. רק על בסיס זה יכולות הדמויות המרכזיות, להניח את תשתית המימוש וכך לשקם את איכותו הגולמית והמושלמת של המספר שתים-עשרה.

להלן מספר דוגמאות לתקופות פיצוי, למען שיקום המספר שתים-עשרה: 120 השנים בהן בנה נח את התיבה; 120 שנות שיקומה של כנען תחת מנהיגותו של משה, במסגרת תכניתו של אלוהים לשיקום; 120 השנים מקריאתו של אלוהים אל אברהם ועד לקניית הבכורה של יעקב מידי עשו, בעבור לחם ונזיד עדשים. תקופה זו, כפי שנדון בהמשך, נועדה להשתקם בעידן התנ"ך, באמצעות תקופת 120 השנה של המלכות המאוחדת; ובהקבלה - בעידן הברית החדשה, באמצעות תקופת 120 השנה, של האימפרייה הנוצרית, תחת שלטונם של קארל הגדול ובניו.

תהליך ההתבגרות שבאמצעותו הניחו אדם וחוה את תשתית האמון, דרש גם הוא פרק זמן למילוי המספר ארבע. היה עליהם לעבור את שלושת שלבי הגדילה ולהגיע לשלב הרביעי, שהוא תחום שליטתו הישירה של אלוהים. באותה נקודה, הם היו משלימים את בסיס ארבע העמדות. בכך, היו מגשימים את המספר ארבע. אבות האנושות הראשונים נועדו להיות התגלמותו המושלמת של המספר ארבע. בעטיה של הנפילה, טומא מספר זה על ידי השטן. לפיכך, בבואן להניח את תשתית האמון, חייבות הדמויות המרכזיות במסגרת תכניתו של אלוהים לשיקום, להשלים תקופת פיצוי לשיקום המספר ארבע. רק על בסיס זה הן תוכלנה להניח את תשתית המימוש, לשיקום ההתגלמות המושלמת של איכות המספר ארבע.

הוסבר כבר, שתקופות פיצוי לשיקום המספר ארבע, הן הכרחיות לשיקום תשתית האמון. (ראה פרק התשתית 2.1.2) הדוגמאות כוללות: ארבעים ימי המבול בזמן נח; ארבעים ימי הצום של משה; ארבעים ימי משימת הריגול בארץ כנען; צום ארבעים הימים של ישוע; וארבעים ימי כהונתו של ישוע שקם לתחייה.

תקופת הגדילה היא גם התקופה להשלמת המספר עשרים ואחת. בהניחם את תשתית האמון, באמצעות תקופה שהתבססה על המספר עשרים ואחת, נועדו אבות האנושות הראשונים, להיות ההתגלמות המושלמת של המספר עשרים ואחת ולהגשים בכך את מטרת הבריאה. ברם, בעטיה של הנפילה, טומא גם מספר זה על ידי השטן. לפיכך, חייבות דמויות מרכזיות בהיסטוריה, להשלים תקופות פיצוי, לשיקום המספר עשרים ואחת, במהלך הנחת תשתית האמון. רק על בסיס זה, הן תוכלנה להניח את תשתית המימוש, לצורך שיקום ההתגלמות המושלמת של איכות המספר עשרים ואחת.

כדי להבין את משמעותו של המספר עשרים ואחת, עלינו להבין תחילה, את משמעותם של המספרים שלוש, ארבע ושבע. על פי העיקרון, אלוהים, שטבעו הדואלי מתקיים באחדות הרמונית, הינו ישות המאפיינת את המספר שלוש. הבריאה מגיעה לשלמות, רק כאשר היא מגיעה לאחדות עם אלוהים, תוך קיום בסיס ארבע העמדות. לפיכך, כדי שהפרט יוכל להגיע לשלמות, עליו ליצור בתוך עצמו בסיס של ארבע עמדות, אשר בו יוצרים הנפש וגוף שילוש, שבמרכזו אלוהים. כדי שגבר ואישה יגיעו להיות בעל ואישה מושלמים, עליהם לבנות בסיס ארבע עמדות, שבו הם יוצרים שילוש אשר אלוהים במרכזו. כדי שהיקום יוכל להגיע לשלמות, יש ליצור בסיס ארבע עמדות, שבו בני האדם ועולם הטבע יוצרים שילוש שאלוהים במרכזו. יתרה מזאת, כדי להשלים את בסיס ארבע העמדות ולהיות פרט שאלוהים במרכזו, על הברואים לעבור תחילה את שלושת השלבים של תקופת הגדילה, ולהשלים את מטרת שלושת המושאים. מאחר שכך, המספר שלוש הוא מספר השמים, מספר המאפיין את השלמות.

כאשר שותף נושא ושותף מושא יוצרים שילוש, באמצעות איחודם, כאשר אלוהים במרכז, תוצאת איחודם הינה התגלמות פרטית של אמת, המשלימה את בסיס ארבע העמדות. כך, בהבטיחם את מעמדה של הבריאה האלוהית, הופכת הבריאה להיות בעלת עמדה, והיא מופצת לארבעה כיוונים: צפון, דרום, מזרח ומערב. במובן זה, המספר ארבע הוא מספר האדמה.

כאשר נברא עובר את שלושת שלבי תקופת הגדילה, ובונה את בסיס ארבע העמדות, הוא נעשה מבוסס באופן מושלם, בממדים האיכותיים של זמן וחלל, בהתאמה. כך, נעשית כל בריאה להתגלמות המושלמת של המספר שבע, שהוא סכום מספר השמים ומספר האדמה. מסיבה זאת, התנ"ך מתעד את משך בריאת השמים והארץ, כתקופה הנמשכת שבעה ימים. כשם שתקופת הבריאה ממלאת את המספר שבע, כך גם כל תקופת הגעה לשלמות, ניתנת להיחשב כתקופה למילוי המספר שבע. בהתייחסנו באופן זה אל שלושת שלבי הגדילה - תקופה להשלמת שלב ההיווצרות, תקופה להשלמת שלב הגדילה ותקופה להשלמת שלב ההבשלה, הן כולן תקופות הממלאות את המספר שבע. לכן, בסיכום כולל, ניתן להתייחס לתקופת הגדילה כולה, כאל התקופה למילוי המספר עשרים ואחת.

להלן דוגמאות לתקופות פיצוי של המספר עשרים ואחת: לאחר המבול, אלוהים שלח באמצעות נח, שלוש פעמים את היונה, במטרה להראות את תכניתו, שנועדה להתבצע בשלושה שלבים. היונה נשלחה במרווחים של שבעה ימים, לפיכך כל התקופה מסתכמת בעשרים ואחת יום. (בראשית ז' 4, ח' 10-12) כאשר צעד יעקב במסלול המשפחה לשיקום כנען, הוא עמל בגלות בחרן, טרם חזרתו לביתו שבכנען, כשהוא סובל שלוש תקופות של שבע שנים, המסתכמות בעשרים ואחת שנים. בעידן התנ"ך, התקופה שנועדה לשקם, באמצעות פיצוי, את מסלול עשרים ואחת השנים של יעקב, היתה תקופת 210 שנות הגלות של בני ישראל בבבל וחזרתם לישראל. בעידן הברית החדשה, תקופת 210 השנים מאז גלות האפיפיורים באביניון ועד לראשיתה של הרפורמציה, נועדה גם היא לשקם, באמצעות פיצוי, את מסלול עשרים ואחת השנים של יעקב.

תקופת הגדילה היא גם התקופה למילוי המספר ארבעים. באמצעות הנחת תשתית האמון, המבוססת על המספר ארבעים, נועדו אבות האנושות הראשונים לגלם באופן מושלם, את איכותו של המספר ארבעים. רק אז הם היו מגשימים את מטרת הבריאה. מתקפת השטן בנפילה, טימאה מספר זה. לפיכך, בעת הנחת תשתית האמון, חייבות הדמויות המרכזיות במסגרת תכניתו של אלוהים, למלא תקופת פיצוי, לשיקום המספר ארבעים. רק על בסיס זה, יוכלו להניח את תשתית המימוש, לשיקום ההתגלמות המושלמת של איכות המספר ארבעים.

כדי להבין כיצד מוגשם המספר ארבעים בתקופת הגדילה, עלינו ללמוד תחילה את משמעות המספר עשר.

אם נחלק כל אחד משלושת השלבים של תקופת הגדילה לשלוש תת תקופות, נגיע לסך כולל של תשע רמות. מכאן נובעת משמעות המספר תשע בתוך העיקרון. כל אחד מברואיו של אלוהים עובר דרך תשעה שלבים של תקופת גדילה, כביטוי מספרי של טבעו הדואלי של האלוהים הבלתי נראה. כל אחד ממלא אז את מטרת הבריאה, כאשר הוא נעשה אחד עם אלוהים, בתחום שליטתו הישירה, המרכיבה את הרמה העשירית. מסיבה זו, מספר עשר הוא מספר האחדות. כך מגשים היחיד את מטרת הבריאה. אלוהים העמיד עשרה דורות אחרי אדם, כדי למלא את תקופת הפיצוי, לשיקום המספר עשר, בטרם קרא לנח. באמצעות תנאי זה, אלוהים רצה כי נח ישלים את הרצון שאדם הותיר בלתי גמור, לאחר מכן להביאו להתאחד עם אלוהים.

בבסיס ארבע העמדות שאותו נועדו אדם וחוה להגשים, כל עמדה במסלול התבגרותם היתה צריכה לעבור דרך עשר רמות, ולהשלים בכך את המספר ארבעים. כך, מסלול התבגרותם היה נעשה להתגלמות המושלמת של המספר ארבעים.

להלן מספר דוגמאות אשר נועדו לשקם באמצעות פיצוי של המספר ארבעים, את התשתית הזו: ארבעים הימים מהזמן שתיבת נח נחה על הר אררט ועד לשליחת היונה; ארבעים שנות חייו של משה בארמון פרעה; ארבעים שנות גלותו של משה במדבר מדין; וארבעים השנים במדבר, במהלך המסלול לשיקום כנען, ברמת אומה.

ניתן להסיק, כי במסגרת תכניתו של אלוהים לשיקום, יש שני סוגים של תקופות עבור המספר ארבעים. הסוג האחד - תקופת פיצוי לשיקום המספר ארבע. במהלך השיקום הוא מוכפל במספר עשר, מספר האחדות, כך נוצר המספר ארבעים. הסוג השני - תקופת פיצוי לשיקום המספר ארבעים עצמו, המספר שאותו היה על אדם למלא לפני הנפילה.

כפי שהוסבר, במסגרת המסלול לשיקום כנען ברמת אומה, נועדו ארבעים השנים במדבר, בעת ובעונה אחת, לשקם את שני הסוגים של תקופות הפיצוי עבור המספר ארבעים. ארבעים השנים במדבר, שיקמו באמצעות פיצוי, גם את ארבעים ימי הריגול וגם את ארבעים ימי הצום של משה. שתיהן היו תקופות לשיקום של המספר ארבע. ארבעים השנים במדבר גם שיקמו באמצעות פיצוי, הן את ארבעים השנים של משה בארמון פרעה, והן את ארבעים השנים של משה במדבר מדיין - תקופות שנועדו לשקם את המספר ארבעים. תופעה כזאת מתרחשת, כאשר, במסגרת תכניתו של אלוהים, הדמות המרכזית המניחה את תשתית האמון, משקמת באמצעות פיצוי, באופן אופקי, את כל תנאי הפיצוי האנכיים של ההיסטוריה.

כאשר מתארכת שוב תכניתו זאת של אלוהים, לשקם אופקית, תקופות של המספר ארבעים, יכולה התכנית להתארך על פי חוקיות של הכפלה בעשר. זאת, מכיוון שיתכן כי התקופות הנדרשות לפיצוי, ייאלצו להתארך, בעברן דרך עשרת השלבים. לפיכך, תקופה של ארבעים שנה יכולה להתרחב לארבע מאות או אפילו לארבעת אלפים שנה. כך למשל: ארבע מאות השנים מנח ועד אברהם; ארבע מאות שנות העבדות במצרים; וארבעת אלפים השנים התנ"כיות מאדם ועד לישוע.

הבה נסכם את תקופות הפיצוי המספריות, שעל הדמות המרכזית בתכניתו של אלוהים, למלא לשם שיקום תשתית האמון: אלמלא נפלו אבות האנושות הראשונים, הם היו מניחים את תשתית האמון, בהתבסס על המספרים המשמעותיים הראשונים, הכוללים את המספרים: שתים-עשרה, ארבע, עשרים ואחת וארבעים.

הם היו הופכים אז להיות ביטוי מושלם לאיכותם של מספרים אלה, ובכך היו מגשימים את מטרת הבריאה. בשל נפילתם, נפלו מספרים אלה בידי השטן. לפיכך, במסגרת תכניתו של אלוהים לשיקום, חייבות הדמויות המרכזית בהיסטוריה - בטרם יוכלו לשקם את תשתית האמון - למלא תקופות פיצוי מספריות, לשיקום המספרים שתים-עשרה, ארבע, עשרים ואחת וארבעים. רק על בסיס זה, הן תוכלנה להניח את תשתית המימוש, עבור שיקום ההתגלמות המושלמת של איכות המספרים האלה.

2.5 התקופות המקבילות הנקבעות על פי מספר הדורות

לפי התנ"ך, אלוהים בחר בנח כדי שיישא על כתפיו את תכניתו, במשך עשרה דורות ואלף שש מאות השנים מזמנו של אדם. הבה ונבחן, אילו מספרים משמעותיים, שוקמו במהלך אלף שש מאות השנים ועשרת הדורות.

המספר עשר הוא מספר האחדות עם אלוהים. מסלול הגדילה לבגרות מצריך תקופה למילוי המספר עשר. באמצעות מסלול זה, נועדו אדם וחוה, להיות ההתגלמות המושלמת של המספר עשר. בשל נפילתם, טומא מספר זה על ידי השטן. בשל כך, חיפש אלוהים דמות מרכזית, שתשקם את המספר הזה. כך, בשקמו את האנשים למען היותם ההתגלמות המושלמת של המספר עשר, התחיל אלוהים בפעולתו, לאחד אתו את כל בני האדם. למטרה זאת, אלוהים נזקק לכך, שהדמות המרכזית תמלא תקופת פיצוי, לשיקום המספר עשר. מסיבה זאת קרא אלוהים לנח עשרה דורות לאחר אדם.

קודם לכן צוין, כי אבות האנושות הראשונים, נועדו לעבור דרך מסלול התבגרות הממלא אחר המספר ארבעים, ובכך, להיות ההתגשמות המושלמת של המספר ארבעים. על מנת שבני האדם הנפולים יוכלו להיות דמות מרכזית, הסוללת את הדרך לשיקום התגלמותו המושלמת של המספר ארבעים, עליהם למלא את בסיס ארבע העמדות עבור השיקום, ואז למלא תקופת פיצוי לשיקום המספר עשר. כל עמדה בבסיס ארבע העמדות, צריכה למלא את תקופת הפיצוי לשיקום המספר ארבעים. בכך מופקת תקופת פיצוי, לשיקום המספר מאה ושישים. יתרה מכך, כיוון שבני האדם הנפולים נועדו למלא מספר זה באמצעות עשרה דורות (המספר עשר מסמל אחדות עם אלוהים), היה עליהם להשלים תקופת פיצוי של המספר אלף שש מאות. זאת הסיבה שבגללה, על פי התיעוד התנ"כי, התקופה מאדם ועד נח, ארכה אלף שש מאות שנה.

לאחר כשלון תכניתו של אלוהים לשיקום במשפחת נח, לפני שקרא לאברהם, לשאת בנטל תכניתו, המתין אלוהים ארבע מאות שנים נוספות, זמן המתנה של עשרה דורות. התקופה מנח ועד אברהם, בהתאם למספר הדורות, היתה מקבילה לתקופה שמאדם ועד נח, והיא נועדה לשקם תקופה קודמת זו, באמצעות פיצוי.

קודם לכן נידונה השאלה, מדוע נתארכה תקופה זו למשך ארבע מאות שנה. (ראה פרק הבריאה 3.1.1) אלוהים נתן לנח לעמוד בסבל גזרת ארבעים ימי המבול, כדי שיגשים את מטרת תכניתו - שיקום עשרת הדורות ואלף שש מאות השנים. כאשר, בשל חטאו של חם, טומאה תקופה זו, של ארבעים ימי המבול, בידי השטן, על מנת לשקם את התקופה האבודה, היה צריך אלוהים לפעול דרך דמות מרכזית אחרת. מאדם ועד נח, פעל אלוהים למלא תקופת פיצוי, לשיקום המספר מאה ושישים, בכל אחד מעשרת הדורות. בתקופה המקבילה של עשרת הדורות, מנח ועד אברהם, מנה אלוהים את הדורות והעמיד כל דור, כתנאי פיצוי, לשיקום המספר עשר הנובע מהמבול.

כישלונם של ארבעים ימי המבול, היה צריך להיות משוקם באמצעות תקופה של המספר ארבעים. השיקום של כל דור ודור, יכול היה להתבצע רק על ידי משך הזמן המלא שאבד. מכיוון שכך, לא יכולה היתה תקופה בת ארבעים ימים בלבד, למלא את השיקום. לפיכך, אלוהים כיוון לכך, שתקופת הפיצוי תתמלא באופן הבא: כל דור ייחשב כארבעים שנה. לכל יום במבול, נדרש פיצוי של שנה. בדיוק כפי שבימי משה, שוקם כשלון ארבעים ימי משימת הריגול של הארץ, באמצעות ארבעים שנות הנדודים במדבר. (במדבר י"ד 34) מכיוון שתכניתו של אלוהים, על פיה כל דור צריך היה להעמיד תקופת פיצוי בת ארבעים שנה, היא נמשכה במשך עשרה דורות, כאשר משך כל תקופת הפיצוי, התפרשה על פני ארבע מאות שנה.

2.6 תקופות שיקום אופקיות במסגרת תכניתו של אלוהים המבוצעות באמצעות פיצוי אנכי

כפי שהוסבר קודם, כל דמות מרכזית בתכניתו של אלוהים, נקראת לשקם באופן אופקי, את כל התנאים האנכיים שהצטברו עד לאותה עת. לפיכך, ככל שמתארכת ההיסטוריה, במסגרת תכניתו של אלוהים, כך נעשים כבדים יותר גם תנאי הפיצוי, שאותם צריכה הדמות המרכזית, של הדורות הבאים, למלא באופן אופקי.

במסגרת תכניתו של אלוהים לשיקום במשפחת אדם, עדיין לא היו תנאי פיצוי אנכיים, זאת משום שתכניתו של אלוהים רק החלה. לפיכך, התשתית עבור המשיח, יכולה היתה להיות מונחת בפשטות, בכך שקין והבל היו מניחים כראוי, את המנחה הסמלית ואת המנחה הממשית. כל שהיה צריך אז, הוא שהבל יניח את מנחתו באופן המקובל על אלוהים, ולאחר מכן, כדי למלא את תנאי הפיצוי להסרת הטבע הנפול, יציית קין להבל וילך אחריו. ביחס לתקופות הפיצוי המספריות, לשיקום תשתית האמון, אלה יכולות היו להיות מושלמות, בזמן הקצר, ההכרחי להנחת המנחה הסמלית והמנחה הממשית.

ברם, כאשר התארכה תכניתו של אלוהים, בשל כשלון משפחת אדם, החלו להצטבר, מתוך פרקי הזמן המספריים השונים, תנאי פיצוי אנכיים. לפיכך, מאז ימי אדם, בעת שיקום תשתית האמון, צריכות היו דמויות מרכזיות למלא תקופות מספריות של פיצוי, על מנת לשקם מספרים, כגון: שתים-עשרה, ארבע, עשרים ואחת וארבעים. במקרה של נח, היה עליו לשקם בזמנו, את כל אותם תנאי פיצוי אנכיים. כדי לשקם את תשתית האמון היה עליו לעבור כמה תקופות פיצוי מספריות. מאה ועשרים שנה לבניית התיבה; ארבעים ימי מבול; עשרים ואחת הימים בהם שלח את היונה שלוש פעמים, בהפרשים של שבעה ימים; וארבעים יום, מאז חניית התיבה על הר אררט ועד לזמן שבו שילח את היונה.

נח מילא באמונה את תקופות הפיצוי המספריות, אך בשל שגיאתו של חם, פלש השטן לתוכן. כתוצאה מכך, הם שוב הושארו מאחור, כתנאי פיצוי אנכיים. לאברהם היתה הזדמנות לשקם את כולם בבת אחת, באמצעות מנחתו הסמלית. אולם, מכיוון שאברהם נכשל במנחתו, לא שוקמה תקופת הפיצוי האופקית. כך נוצר הצורך לשקמן אנכית. השיקום האנכי נעשה על ידי הארכה של הגשמת רצון אלוהים באמצעות יצחק ויעקב. אלוהים פעל למלא, זו אחר זו, את תקופות הפיצוי לשיקום המספרים שתים-עשרה, ארבע, עשרים ואחת וארבעים.

במסגרת תכניתו של אלוהים לשיקום, באמצעות משפחת אברהם, נועדו תקופות הפיצוי הבאות להתמלא באופן אופקי. תחת זאת, על מנת לשקם את תשתית האמון, הן בוצעו, זו אחר זו, באופן אנכי: 120 שנה מאז עזב אברהם את חרן ועד שקנה יעקוב בלחם ונזיד עדשים את זכות הבכורה מידי עשיו; ארבעים שנה מקניית אותה בכורה, עד שניתנה ליעקב ברכת הבכור מאביו יצחק, ועד שקיבל את ברכתו של אלוהים בדרכו לחרן; (בראשית כ"ז 1-29, כ"ח 10-14) עשרים ואחת שנה מקבלת הברכה ועד שיעקב השלים בחרן את תלאותיו וחזר לכנען עם משפחתו ורכושו; (בראשית ל"א 41) וארבעים שנה מחזרתו של יעקב לכנען ועד לכניסתה של משפחתו למצרים, על פי הזמנת יוסף. בדרך זו, הושלמו תנאי הפיצוי, שלא שוקמו אופקית, באמצעות תקופות בעלות אורך קבוע, המוארכות באופן אופקי.