חלק 4: תוצאות הנפילה
מה היו תוצאות הנפילה הרוחנית והנפילה הגשמית של אדם וחוה, עבור כלל היקום, כולל בני האדם והמלאכים? הבה ונדון בכמה מהתוצאות היותר חמורות.
4.1 השטן והאנושות הנפולה
השטן הוא השם שניתן למלאך לוציפר לאחר נפילתו. עם נפילת אבות האנושות הראשונים, הם קשרו עצמם בקשרי דם עם לוציפר. הם יצרו בסיס ארבע עמדות הכבול לשטן, וכך הפכה כל האנושות לצאצאי השטן. לכן אמר ישוע לאנשים, "אתם מאת אביכם השטן" וקרא להם "ילדי צפעונים". (יוחנן ח' 44, מתי י"ב 34, מתי כ"ג 33, והשווה מתי ג' 7) השליח פאולוס כתב: "ולא-עוד, אלא שגם-אנחנו, אף על פי שיש-לנו בכורי הרוח, נאנח בנפשנו ונחכה למשפט הבנים לפדות גווייתנו". (אל הרומיים ח' 23) זוהי הוכחה לכך, שאין אפילו אחד, השייך לשושלת אלוהים.
אם היו אדם וחוה מגיעים לבגרות מלאה ובונים בסיס ארבע העמדות, שמרכזו באלוהים, היה אז מוקם העולם בריבונות האלוהים. ברם, אדם וחוה נפלו בטרם הגיעם לבגרות ויצרו בסיס ארבע העמדות, שבמרכזו השטן. כתוצאה מכך, העולם הפך להיות תחת ריבונות השטן. לכן מכנה הברית החדשה את השטן "שר העולם הזה" וכן "אל העולם הזה". (יוחנן י"ב 31, השנית אל הקורינתיים ד' 4) מרגע שהשטן החל לשלוט בבני האדם, שנועדו להיות אדוני הבריאה, הוא השיג שליטה בכל דבר ביקום. לפיכך נכתב, "כי הבריאה תערג ותצפה למועד אשר יתגלו בני האלהים... כי ידענו אשר הבריאה כלה תאנח ותחיל עד-הנה". (אל הרומיים ח' 19-22) פסוקים אלה מתארים את עיצבונה של הבריאה תחת שלטון השטן, בציפייה להופעת בני אדם בלתי נפולים, אשר הגשימו את שלמות טבעם המקורי. היא עורגת ליום בו יכניעו הם את השטן וישלטו בה באהבה.
4.2 פעולות השטן בחברה האנושית
השטן מאשים בקביעות את כל בני האדם בפני אלוהים, כפי שעשה לאיוב, כדי לגרור אותם לגיהינום. (איוב א' 9-11) אך אפילו השטן אינו יכול לחזור על פעולתו הרעה, אלא אם כן ימצא תחילה שותף מושא, איתו יוכל ליצור בסיס משותף ולהיכנס לפעולת תן וקבל. שותפי המושא של השטן, הם רוחות רעות בעולם הרוח. שותפי המושא לרוחות רעות אלו, הן רוחותיהם של אנשים רעים עלי אדמות, והכלים שבאמצעותם פועלות רוחות רעות אלו, הן עצמיותן הגשמית. בהתאם לכך, רוחו של השטן מועברת באמצעות רוחות רעות ומתגשמת באמצעות פעולות של אנשים עלי אדמות. לדוגמא, השטן נכנס ביהודה איש קריות, (לוקס כ"ב 3) וישוע כינה פעם את פטרוס בשם "שטן". (מתי ט"ז 33) בברית החדשה, הרוחות הרעות של בני האדם עלי אדמות, נקראות "מלאכי השטן". (מתי כ"ה 41)
מלכות שמיים עלי אדמות (ראה פרק אסכטולוגיה 2) היא עולם משוקם, בו אין השטן יכול לפעול. כדי להגשים עולם זה, הכרח הוא לאנושות, לסלק את בסיסה המשותף עם השטן, לשקם את בסיסה המשותף עם אלוהים, ולהיכנס לפעולת תן וקבל עמו. הנבואה, שבאחרית הימים, אלוהים יכלא את השטן בבור ללא תחתית, (חזון יוחנן כ' 1-3) משמעותה, שהשטן לא יהיה מסוגל כלל לכל פעילות, מכיוון שלא יהיו לו עוד כל שותפים, איתם יוכל ליצור יחסים.
כדי שנוכל לסלק את המכנה המשותף שלנו עם השטן ונוכל לשופטו, (הראשונה אל הקורינתיים ו' 3) עלינו להבין את זהותו ואת פשעו של השטן ולהאשימו בפני אלוהים. מכל מקום, אלוהים נתן לבני האדם ולמלאכים חופש, לכן אין הוא יכול לשקמם בכוח. על בני האדם, מתוך רצונם החופשי, להביא את השטן לכניעה מרצון, על ידי קיום דבר אלוהים, במלאם את אחריותם. רק כך נוכל להשתקם לאידיאל המקורי - מטרתו של אלוהים בבריאה. מכיוון שאלוהים מפעיל את תכניתו על פי עיקרון זה, ההיסטוריה של תכניתו לשיקום הוארכה שוב ושוב. (ראה פרק גזירת הגורל 2)
4.3 טוב ורע מנקודת מבט של מטרה
לאחר שכבר הגדרנו את המושגים טוב ורע, (ראה פרק הבריאה 4.3.2) הבה ונעמיק לבחון את טבעם של הטוב והרע, מנקודת מבט של מטרה.
אילו אהבו אדם וחוה זה את זו, כפי שאלוהים רצה, והיו יוצרים בסיס ארבע העמדות שבמרכזו אלוהים, היו הם יוצרים עולם טוב. אך כאשר אהבו זה את זו, עם מטרה מנוגדת לכוונת אלוהים, וביוצרם בסיס ארבע העמדות שבמרכזו השטן, הם הביאו בסופו של דבר, ליצירת עולם רשע. הדבר מראה, כי על אף שיסודות או פעולות טוב ורע עשויות להיראות דומות, ניתן להבחין בטבעם האמיתי באמצעות פירותיהם. הם נותנים את הפירות בהתאם למטרות השונות אותן הם מבקשים.
אנו מוצאים מקרים רבים, בהם היבט של הטבע האנושי הנחשב באופן קונבנציונאלי לרע, למעשה, הוא טוב, אם מטרתו מכוונת לקראת רצון אלוהים. הבה וניקח לדוגמא את הדחף.
דחף אשר נחשב בדרך כלל לחוטא, ניתן למעשה על ידי אלוהים. אושר היא מטרת הבריאה, וניתן להשיגו רק כאשר רצון מתמלא. אלמלא היה לנו דחף, לעולם לא היינו יכולים לחיות באושר. אילו לא היה לנו דחף, לא היה לנו כל רצון לקבל את אהבת אלוהים, לחיות, לעשות מעשים טובים, או לשפר את עצמנו. ללא דחף, אם כן, גם מטרת אלוהים בבריאה וגם תוכניתו של אלוהים לשיקום, לא היו יכולים להתגשם. כך גם לא יכולה להתקיים חברה אנושית מסודרת, הרמונית ומשגשגת.
הדחפים, מעצם היותם חלק מטבענו אשר מאלוהים, הינם טובים, כאשר הם נושאים פירות עבור הגשמת רצון האלוהים, והינם רעים, כאשר הם נושאים פרי עבור רצון השטן. על בסיס זה יכולים אנו להסיק, שגם עולם רשע זה ישוקם לטוב ויהיה למלכות שמים עלי אדמות, אם ישנה את כיוונו ואת מטרתו, על פי הדרכת המשיח. (ראה פרק אסכטולוגיה 2.2) ניתן, אם כן, לפרש את תכניתו של אלוהים לשיקום, כשינוי כיוונו של העולם הנפול ממטרתו השטנית, העכשווית, למטרה של בניית מלכות שמיים - אידיאל הבריאה של אלוהים.
כל תקן של טוב, הנקבע במהלך תכניתו של אלוהים לשיקום, הוא יחסי ואיננו מוחלט. בכל התקופות בהיסטוריה, היענות וציות לדוקטרינות של השלטון נחשב לטוב, בעוד שפעולות הנוגדות להן נחשבו לרע. ברם, שינוי העתים מביא עמו שינויי שלטון ודוקטרינות, עם מטרות חדשות ותקנים חדשים של טוב ורע. למאמינים של דת, מסורת, או השקפת עולם כלשהי, הליכה אחרי הנחיות הדוקטרינה או הפילוסופיה נחשבות לטוב, שעה שהתנגדות להן נחשבת לרע. אך בכל פעם שדוקטרינה או פילוסופיה עוברים שינוי, משתנה גם תקן הטוב והרע שלהן, בהתאם למטרותיהן החדשות. בדומה, אם מאמין ממיר דתו לאחרת, או לתפיסת עולם אחרת, באופן טבעי משתנות בהתאמה מטרותיו ומשתנה גם תקן הטוב והרע שלו. עימותים ומהפיכות פוגעים תדיר בחברה האנושית, בעיקר בגלל השינוי המתמשך בתקני הטוב והרע, שעה שהאנשים מנסים למלא מטרות שונות.
תקן הטוב נשאר יחסי, רק כל עוד נמשך מסלול השיקום. כאשר תסולק ריבונותו של השטן מן הארץ, אזי אלוהים, הישות הנצחית והמוחלטת שמעבר לזמן והחלל, יבסס את ריבונותו ואת האמת שלו. באותו יום תהיה אמת האלוהים מוחלטת, ובהתאם, גם המטרה שהיא משרתת ותקן האמת שאותו היא קובעת, שנייהם יהיו מוחלטים. אמת קוסמית זו, חובקת כל, תתבסס באופן יציב באמצעות המשיח בביאה שנייה.
אולם, במהלך המחזוריות האינסופית של עימותים ומהפיכות בחברה האנושית, ביקשו בני האדם אחר הטוב המוחלט, אליו שואפת נפשם המקורית. בלתי נמנע הוא, שמאבקים ומהפיכות בחברה האנושית הנפולה, ימשיכו כל עוד מבקשים בני האדם מטרה מוחלטת זאת, עד להשגה הסופית של עולם הטוב.
4.4 פעולותיהן של רוחות טובות ורוחות רעות
אנו משתמשים במושג "רוחות טובות" כשם כללי לאלוהים, רוחות בצד אלוהים, ומלאכים טובים. המושג הכולל לשטן ולרוחות שעימו הוא "רוחות רעות". פעולות הרוחות הטובות והרוחות הרעות, כמו במקרה הכללי של פעולות טוב ורע, נראות דומות בתחילה אך מבקשות מטרות נוגדות.
במהלך הזמן, פעולותיהן של רוחות טובות יגבירו את תחושת השלווה והצדק של האדם ואפילו ישפרו את מצב בריאותו. לעומת זאת, פעולותיהן של רוחות רעות, יגבירו בהדרגה את תחושת המתח, החרדה והאנוכיות ויגרמו להתדרדרות בבריאות. יתכן שקשה למי שאיננו מכיר את העיקרון להבחין בפעולות הרוחות, אך לבסוף, ובדרך כלל באיחור, הוא יכיר בטבע הרוחות, באמצעות הפירות שהן נושאות.
מכיוון שהאדם הנפול עומד בעמדת ביניים, בין אלוהים והשטן, ומתייחס אל שנייהם, הרי שיש והגשמת פעולות הרוחות הטובות מלווה בהשפעותיהן של רוחות רעות. במקרים אחדים, תופעה המתחילה כפעולת רוחות רעות, יכולה בחלוף הזמן להתמזג עם פעולת רוחות טובות. לכן, לאלה שאינם מבינים את העיקרון קשה להבחין בין הרוחות. מצער, שסמכויות דתיות רבות, דנות לכף חובה, מתוך בורות, את פעולות הרוחות הטובות, על-ידי קשירתן עם פעולת של רוחות רעות. דבר זה יכול להעמידם, מבלי דעת, בעמדה המנוגדת לרצון אלוהים. בעידן הנוכחי, תופעות רוחניות נעשות יותר ויותר גלויות. מנהיגים דתיים אינם יכולים להדריך ולהורות את אלה החווים חוויות רוחניות, אם אין הם מסוגלים להבחין בין פעולות הרוחות הטובות לבין אלה של הרוחות הרעות.
4.5 חטא
חטא הוא הפרה של חוק שמים, המבוצעת כאשר האדם יוצר בסיס משותף עם השטן, ובכך מאפשר תנאי לפעולת תן וקבל עמו.
ניתן לסווג את החטאים לארבעה סוגים: הראשון הוא החטא הקדמון. חטא זה מקורו בנפילה הרוחנית והגשמית של אבותינו הראשונים. הוא טבוע בשושלתנו והוא שורש כל חטא.
השני הוא חטא נורש. זהו החטא שאדם יורש מאבותיו, על בסיס קשר השושלת שלהם. בעשרת הדיברות נכתב, כי חטאי אבות יהיו על בניהם. (שמות כ' 5)
השלישי, הוא חטא קיבוצי. זהו חטא שעבורו אחראי האדם כחבר בקבוצה, אפילו אם לא ביצע אותו בעצמו ולא ירש אותו מאבותיו. דוגמא לחטא זה היא הצליבה של ישוע. על אף שרק הכוהנים הראשיים וכמה סופרים עשו זאת, בשלחם את ישוע להיצלב, היהודים והאנושות ככלל, נשאו ביחד באחריות לחטא זה. כתוצאה מכך, הושלכו היהודים לעמדה בה עברו סבל קשה, והאנושות בכללה נאלצה ללכת במסלול של ייסורים, עד לביאה השנייה של המשיח.
הרביעי הוא החטא האישי, אשר היחיד עצמו מבצע.
ניתן לראות בחטא הקדמון את שורש כל החטאים. בחטאים הנורשים ניתן לראות גזע, בחטא הקיבוצי ענפים, ובחטא האישי עלים. כל החטאים נובעים מהחטא הקדמון, שהינו שורשם. מבלי לקצץ את החטא הקדמון, אין שום דרך לסלק לחלוטין חטאים אחרים. מכל מקום, אין איש היכול לעקור את שורש החטא הזה, הקבור עמוק בנבכי הזמן. רק המשיח, הבא כשורש וכהורה האמיתי של האנושות, יכול לאחוז בו ולעקרו משורש.
4.6 המאפיינים העיקריים של הטבע הנפול
חוה ירשה משר המלאכים את כל התכונות הרעות שנלוו לפשעו נגד אלוהים, כאשר קשר אותה בקשרי דם, באמצעות יחסי המין ביניהם. האדם הראשון רכש בתורו את אותן נטיות, כאשר חוה בתפקיד שר המלאכים קשרה אותו בקשרי דם, באמצעות יחסי המין שקיימו ביניהם. אלו הפכו לסיבה המרכזית, לנטיות הנפולות בקרב כל בני האדם. הם המאפיינים העיקריים של טבענו הנפול.
המניע העיקרי שמדרבן מאפיינים בסיסיים אלה של טבע נפול, מצוי בקנאה ששר המלאכים חש כלפי אדם, אהובו של אלוהים. כיצד יתכן, שתהיה קנאה בשר המלאכים, שאלוהים יצרו למען מטרה טובה?
המלאך ניחן ברצון ובאינטלקט, כחלק מטבעו המקורי. כיוון ששר המלאכים ניחן באינטלקט, הוא יכול היה להשוות ולהבחין, כי אהבתו של אלוהים לבני האדם, היתה גדולה מהאהבה שאלוהים העניק לו. כיוון שגם הוא היה בעל רצונות, היה לו דחף טבעי לכך שאלוהים יאהבו יותר. דחף טבעי זה של הלב, הוביל באופן טבעי לקנאה. הקנאה היא תוצר לוואי של הטבע המקורי, כצל שאובייקט מטיל באור.
לאחר שבני האדם יגיעו לשלמות, לעולם הם לא יאלצו ליפול בשל קנאה נלווית. הם ידעו עמוק בתוכם, שההתעלות הרגעית אותה עשויים הם לחוש על-ידי השגת מושא תאוותם, איננה שווה את האומללות הכרוכה בהרס העצמי שיתרחש. לפיכך, הם לעולם לא יבצעו פשעים שכאלו.
עולם בו התגשמה מטרת הבריאה, הוא חברה הבנויה על בסיס יחסים פנימיים אורגניים, הדומים מאוד לגוף האדם. בהכירה בכך, שנפילתו של היחיד תגרום לכלל להיכחד, תמנע החברה מפרטיה, הרס עצמי שכזה. בעולם אידיאלי זה, דחפי הקנאה העולים כתוצר לוואי לטבע המקורי, יתועלו לעידוד התפתחות האנושות. הם לעולם לא יגרמו לבני האדם ליפול.
ניתן לסווג את המאפיינים הבסיסיים של הטבע הנפול לארבעה סוגים עיקריים: הראשון, הינו הכשל לראות מנקודת מבטו של אלוהים. הסיבה המרכזית לנפילת המלאך היתה כישלונו לאהוב את אדם עם אותו לב ופרספקטיבה של אלוהים. במקום זאת, הוא חש קנאה כלפי אדם. הדבר הביאו לפתות את חוה. דוגמא למאפייני טבע נפול זה, היא כאשר איש חצר המלוכה מקנא בבחיר המלך, במקום לכבדו כחביב לבו של המלך.
השני, היא עזיבת העמדה הראויה. בבקשו אחר יותר מאהבת אלוהים, רצה לוציפר ליהנות מעמדה של אהבה בעולם האנושי, זהה לזו שהיתה לו בעולם המלאכים. תאווה בלתי צודקת זו, גרמה לו לעזוב את עמדתו וליפול. בני האדם מושפעים מתאוות בלתי צודקות, לעבור מעבר למגבלות המותר, ומנסים להשיג יותר מדי, בשל מאפיין בסיסי זה של הטבע הנפול.
השלישי, הוא היפוך סדר השליטה. המלאך, אשר אמור היה להישלט על ידי בני האדם, שלט תחת זאת בחוה. ואז, גם חוה, שהיתה אמורה להיות תחת שליטתו של אדם, במקום זאת שלטה בו. הפרה זו של הסדר הנכון, הביאה לפירות באושים. בחברה האנושית, הסדר מופר על ידי אנשים שנוטשים את עמדתם הראויה ולאחר מכן הופכים את סדר השליטה. תופעות חוזרות אלו, מושרשות במאפיין בסיסי זה של הטבע הנפול.
הרביעי, הינו הכפלת מעשה הפשע. לאחר הנפילה, אדם יכול היה להישאר שלם, אלמלא חזרה חוה על חטאה, על ידי פיתויו של אדם. באופן יחסי, שיקומה של חוה לבדה היה קל. ברם, חוה הפיצה את חטאה לאחרים, על ידי שהשפיעה על אדם ליפול. תכונתם הרעה של בני אדם רעים, לסבך אחרים ברשת קורים מתרחבת של רשע, נובעים ממאפיין בסיסי זה של טבע נפול.