לימוד העיקרון ויישומו
הסימניות שלי

עדיין אין לך סימניות.

חלק 2: פעולתו של אלוהים לישועה

2.1 פעולת אלוהים לישועה היא תוכניתו לשיקום

העולם החוטא מסב צער לאנושות וגורם יגון לאלוהים. (בראשית ו' 6) האם ייטוש אלוהים עולם זה באומללותו הנוכחית? אלוהים התכוון ליצור עולם של טוב ולחוש באמצעותו, את האושר הרב ביותר, אך בשל נפילת האדם, התמלא העולם בחטא ובצער. אילו נועד עולם מלא חטא זה, להימשך לנצח, במצבו הנוכחי, אזי היה אלוהים מגלה אימפוטנטיות, חוסר השפעה וכשלון במעשה הבריאה. לכן, אלוהים יושיע את העולם החוטא בכל דרך אפשרית.

באיזו מידה יושיע אלוהים את העולם? עליו לשקמו באופן מוחלט. ראשית, על אלוהים לסלק את כוח הרשע של השטן מעולם חוטא זה, (מעשי השליחים כ"ו 18) ובכך להחזירו למצבו המקורי, טרם נפילת אבות האנושות. על הישועה להימשך עד שמטרת הבריאה הטובה תוגשם, ושליטתו הישירה של אלוהים תוקם. (מעשי השליחים ג' 21)

להושיע אדם חולה, פירושו, לשקם את בריאותו למצב של טרם מחלתו. להושיע אדם טובע פירושו לשקמו למצב בו היה טרם נפל למים. להציל מישהו הסובל תחת עול החטא, פירושו לשקמו למצבו המקורי הנקי מחטא. במילים אחרות, פעולתו של אלוהים לישועה היא תכניתו לשיקום. (מעשי השליחים א' 6, מתי י"ז 11)

נפילת האדם היתה, ללא ספק, תוצאה של שגיאת בני האדם. למרות זאת, גם אלוהים לוקח אחריות על התוצאה, משום שהוא ברא את בני האדם. לכן אלוהים חש עצמו מחויב להפעיל תכנית לתיקון תוצאות טרגיות אלו, ולשקם את בני האדם למצבם האמיתי המקורי.

יתרה מזאת, אלוהים ברא אותנו לחיות לנצח, זאת משום שאלוהים, שותף הנושא הנצחי, רצה לחלוק אושר נצחי עם בני האדם, כשותפי המושא שלו. בחונו את בני האדם בטבע נצחי, לא יכול היה אלוהים, על פי חוק העיקרון, לחסלם רק משום שנפלו. אילו עשה זאת, היה מפר את עיקרון הבריאה שלו. הברירה היחידה שנותרה בפני אלוהים, היא להושיע את בני האדם הנפולים ולשקמם למצב המקורי הטהור בו יצרם מלכתחילה.

כאשר ברא אלוהים את בני האדם, הוא הבטיח לעזור לנו למלא את שלושת הברכות. (בראשית א' 28) הוא הצהיר באמצעות ישעיהו: "אף דיברתי אף אביאנה, יצרתי אף אעשנה", (ישעיהו מ"ו 11) כלומר, למרות הנפילה, אלוהים פעל למלא את הבטחתו לנו, באמצעות תכניתו לשיקום ברכות אלו. הוא שלח את ישוע כדי לשקמנו למצבנו המקורי, האידיאלי, כפי שניתן להסיק מדברי ישוע לתלמידיו, "לכן היו שלמים, כאשר אביכם שבשמים שלם הוא". (מתי ה' 48) אדם מקורי, אידיאלי, הוא מאוחד עם אלוהים והגשים טבע אלוהי; כך, בהתייחס למטרת הבריאה, הוא שלם כפי שאלוהים שלם.

2.2 מטרת תכניתו של אלוהים לשיקום

מהי מטרת תכניתו של אלוהים לשיקום? המטרה היא הקמת מלכות שמים, שבכללותה היא שותף מושא טוב לאלוהים והגשמת מטרת בריאתו. בני האדם הם מרכז מלכות אלוהים עלי אדמות. אף על פי שאלוהים ברא את האבות הראשונים מתוך כוונה זאת, הם נפלו. לפיכך, רצונו עלי אדמות לא התגשם. מאז, המטרה העיקרית של תכניתו של אלוהים לשיקום, היתה לא פחות מאשר בנייה מחודשת של מלכות שמיים עלי אדמות. ישוע, שבא על מנת להשלים מטרה זאת, אמר לתלמידיו להתפלל, "יעשה רצונך כאשר בשמים גם בארץ". (מתי ו' 10) הוא גם אמר: "שובו, כי מלכות השמים קרבה לבוא". (מתי ד' 17) דבריו העידו, כי מטרת תכניתו של אלוהים לשיקום, היא הקמת מלכות שמיים עלי אדמות.

2.3 ההיסטוריה האנושית היא ההיסטוריה של תוכניתו של אלוהים לשיקום

כפי שהובהר לעיל, פעולת הישועה של אלוהים הינה תכניתו לשיקום. ניתן לראות את ההיסטוריה האנושית כהיסטוריה של תוכניתו של אלוהים לשיקום, באמצעותה ניסה אלוהים להושיע את בני האדם הנפולים, ולפעול דרכם לשיקום העולם הטוב המקורי. הבה ונבחן רעיון זה בכמה אופנים, ונתחיל בהיסטוריה של התפתחות הסביבות התרבותיות.

כל האנשים ובכל התקופות, אפילו הרשעים ביותר, הינם בעלי נפש מקורית, המכוונת אותם לדחות רשע ולבקש טוב. הבנתם השכלית של האנשים לגבי מהותו של הטוב וכיצד הוא מושג, השתנתה בהתאם לזמן, למקום ולהשקפת עולמו של הפרט. דבר זה היווה מקור לעימותים, אשר עשו את ההיסטוריה. מכל מקום, כולם מעריכים את אותה מטרה יסודית של ביקוש אחר הטוב והגשמתו.

מדוע זה הנפש המקורית, משפיעה ללא כניעה, על אנשי כל הזמנים וכל המקומות לעשות טוב? אלוהים, נושאו של הטוב, ברא את בני האדם כשותפים מושאים טובים וראויים, כדי למלא את מטרת הטוב. למרות מאמציו של השטן להכשיל, אשר גרמו לבני האדם להיות בלתי מסוגלים להוביל לחיים של טוב מוחלט, הנפש המקורית נשארת בהם יציבה, ודוחפת אותם לעבר הטוב. לפיכך, מטרתם העליונה של כל הדורות היתה השגתו של עולם הטוב.

כל כמה שהנפש המקורית נאבקת לראות טוב, קשה למצוא דוגמאות כלשהן לטוב אמיתי בעולם זה, תחת ריבונותו של הרע. על בני האדם היה, לפיכך, לבקש אחר מקור הטוב, בעולם שמעבר לזמן ולחלל. צורך זה יצר את הדת. באמצעותה של הדת, ביקשו בני האדם הנפולים, השקועים בבורות, לפגוש את אלוהים, בנסותם ללא הרף לפעול לקראת הטוב. יתכן שהפרטים, החברה והאומה, שהעמידו בראשן דת מסוימת, נעלמו מן העולם, אך למרות זאת, הדת עצמה שרדה.

הדת החזיקה מעמד במשך ההיסטוריה, חרף עלייתן ונפילתן של אומות רבות. בהיסטוריה של סין, בעקבות שושלת צ'או והמדינות הלוחמות, באה תקופת אחדות במסגרת שושלת צין. אחר כך באו שושלות האן, הסין, האן מאוחרת, שש השושלות ותקופת אחדות בתקופת הסויאי והטנג. אחריהן באו חמש השושלות, הסונג הצפוני, הסונג הדרומי, יואן, מינג, צ'ינג, הרפובליקה של סין והרפובליקה העממית של סין. במהלך ההיסטוריה שלה חוותה סין מספר רב של מחזורי עליה ונפילה של שושלות וחילופי שלטון רבים, ברם, דתות המזרח הרחוק - קונפוציוניזם, בודהיזם וטאואיזם - המשיכו לפרוח.

בהיסטוריה של הודו אנו מוצאים את האימפריה של מאוריין, שבעקבותיה באו הגופטה, חרשה, צ'לקוייה, השושלת המוגלית, מאראת'ה, הראג' הבריטי, וכיום הודו העצמאית. למרות עלייתן של מלכויות רבות, הדת ההינדית שרדה ושגשגה.

בהיסטוריה של המזרח התיכון, באו בזה אחר זה חליפות אומיית, העבאסים הסלג'וקים, הממלכה העותומנית, הטורקים, התקופה הקולוניאלית, וכיום מדינות ערב. למרות שינויים אלה בשלטון הפוליטי, החזיקה דת האיסלם מעמד והמשיכה לשגשג.

בהיסטוריה של אירופה המערבית, מוצאים אנו שמרכז הכוח השתנה פעמים רבות, מרומא לחצר הקרולינגית, משם לערי הרנסנס באיטליה. לאחר מכן, ספרד ופורטוגל הפכו לכוחות המובילים באירופה, ובהמשך באו לפרק זמן קצר צרפת והולנד, ואחר כך אנגליה. בעידן המודרני התחלקה מנהיגות המערב בין אמריקה וברית המועצות. למרות שינויים אלה, המשיכה הנצרות לפרוח. אפילו תחת השלטון הרודני של ברית המועצות, שנוסד והושתת על מרכסיזם חומרי, נותרה הנצרות בעלת חיוניות ובלתי ניתנת לכיבוי.

אילו היה עלינו לבחון את עלייתן ונפילתן של האומות, היינו מוצאים מקרים רבים בהם המדינות אשר רדפו דתות נכחדו, שעה שאלו אשר הגנו על דתות וטיפחו אותן שישגו. לעתים קרובות, אלה אשר עלו והיו למנהיגי אותן מדינות, היו אלו אשר שמו את הדת בסולם העדפותיהם הגבוה ביותר. ההיסטוריה מלמדת אותנו שלבטח יבוא היום, בו העולם הקומוניסטי הרודף את הדת, יכחד בעצמו.

דתות רבות הותירו את חותמן על ההיסטוריה. ביניהן יצרו הדתות בעלות ההשפעה הרבה ביותר, ספירות תרבותיות. הספירות התרבותיות העיקריות שהתקיימו בזמנים שונים במהלך ההיסטוריה העולמית, מונים בין עשרים ואחת לעשרים ושש. עם זרימת ההיסטוריה, נספגו ספירות תרבותיות נחותות יותר, או התאחדו עם הספירות המתקדמות יותר. באמצעות האבולוציה של ספירות תרבותיות, כשהן נאבקות בשל עלייתן ונפילתן של המדינות, שרדו ארבע ספירות תרבותיות גדולות עד ימינו: הספירה המזרח אסיאתית, הספירה ההינדית, הספירה האיסלאמית, והספירה הנוצרית. הנטייה העכשווית היא ליצור מארבע ספירות אלה, ספירה תרבות גלובלית אחת, המבוססות על האתוס הנוצרי. התפתחות היסטורית זו, היא הוכחה לכך, שמטרתה הסופית של הנצרות הינה הגשמת המטרות של כל הדתות, אשר ביקשו את אידיאל הטוב.

ההיסטוריה של התפתחות הספירות התרבותיות, כל אחת ושלבי התרחבותה, שקיעתה והתכנסותה, מכוונת בסופו של דבר לכינונה של ספירה תרבותית גלובלית אחת, המבוססת על דת אחת. הדבר מדגים כי תמציתה של ההיסטוריה האנושית היתה שיקום עולם אחד ומאוחד.

שנית, באמצעות התבוננות בהתפתחות הדת והמדע, אנו יכולים להסיק, כי ההיסטוריה האנושית הינה ההיסטוריה של השיקום. בדיון קודם (ראה הקדמה) הראנו שמטרת הדת והמדע הינם להתגבר על ההיבטים הפנימי והחיצוני של הבורות בבני האדם הנפולים. אף על פי שפעלו באופן עצמאי, עם קשר זניח ביניהן, צריכות הדת והמדע להתמזג. כיום נמצאים הם על סף ההגעה ליעד זה, בו יפתרו כל בעיותיהם ביחד בפעולה אחת מאוחדת. נטייה זו מראה, כי ההיסטוריה האנושית הלכה במסלול שבמסגרת תכניתו של אלוהים, לשיקום העולם למצבו המקורי.

אלמלא הנפילה, היתה התפתחות היכולת השכלית של אבותינו הקדמונים, מאפשרת להם להגיע לרמה הגבוהה ביותר של ידע רוחני, כך, באופן טבעי, ממריצה את ידיעתם על העולם החומרי, להתפתח לדרגה מקבילה. המדע יכול היה אז להתפתח במהירות בתוך זמן קצר ביותר, והרמה הנוכחית של מדע וטכנולוגיה יכולה הייתה להיות מוגשת באותם ימים. אולם, בעולם של נפילת האדם, צללו בני האדם לתוך בורות והם יכלו לבנות רק חברה פרימיטיבית, הרבה מתחת לאידיאל המקורי של אלוהים. תקופות ארוכות חלפו בטרם יכלו בני האדם לגבור על בורות זאת, באמצעות קידום המדע. העולם המודרני של טכנולוגיה מפותחת מאוד, הביא אותנו כעת לסף החברה האידיאלית.

שלישית, מתוך בחינה של מגמות בהיסטוריה של העימותים, יכולים אנו להבין כי ההיסטוריה האנושית היא ההיסטוריה של תכניתו של אלוהים לשיקום. מאבקים על רכוש, טריטוריה ואנשים, המשיכו ללא הפסק, כשהם מגדילים את מידתם בהתאמה להתפתחות החברה האנושית. מימדי מאבקים אלו, התרחבו מרמת המשפחה לרמות השבט, החברה, האומה והעולם, עד ימינו, בהם מתעמתים העולם הדמוקרטי והעולם הקומוניסטי זה עם זה, במאבק האחרון.

בימים אחרונים אלו של החברה האנושית, ירדו חוקי שמיים עלי אדמות, בשם הדמוקרטיה. בהביאם לקץ המהלך הארוך בהיסטוריה, בו ניסו בני האדם להגיע לאושר באמצעות כיבוש, רכוש, קרקע ואנשים. בתום מלחמת העולם הראשונה ויתרו המדינות המנצחות על הקולוניות שלהם. בתום מלחמת העולם השנייה שיחררו המנצחים, מרצונם החופשי, את הקולוניות שלהם וסיפקו להם סיוע חומרי. בשנים האחרונות, הזמינו המעצמות מדינות חלשות וזעירות, חלקן אפילו קטנות יותר מעריהן, להיות חברות באו"ם, בהעניקם להם זכויות ומעמד שווים באחוות האומות.

באיזה אופן תתרחש המלחמה הסופית בין הדמוקרטיה והקומוניזם? ביסודו של דבר זוהי מלחמה אידיאולוגית. מלחמה זאת לא תיפסק באמת, אלא אם תופיע אמת שתוכל להפוך על פיה את האידיאולוגיה המרכסיסטית-לניניסטית, המאיימת על העולם המודרני. האידיאולוגיה הקומוניסטית שוללת דת ומטפחת את עולם המדע. לפיכך, האמת החדשה, שביכולתה לפייס בין דת ומדע, תופיע ותגבר על האידיאולוגיה הקומוניסטית, אם תביא לאיחוד העולם הקומוניסטי והדמוקרטי. מהלך ההיסטוריה של מאבקים מאשר, שההיסטוריה האנושית הינה ההיסטוריה של תוכניתו של אלוהים לשיקום העולם האידיאלי המקורי.

רביעית, הבה נבחן נושא זה מתוך דברי התנ"ך. מטרת ההיסטוריה האנושית מצויה בשיקום גן עדן עם עץ החיים העומד במרכזו, (בראשית ב' 9, ראה נפילת האדם 1.1.1) גן עדן איננו מיוחס לאתר גיאוגרפי מסוים בו נוצרו אדם וחוה, אלא כולל את כל העולם. אם גן עדן היה מוגבל לאזור קטן בגלובוס, בו נבראו, כיצד יכולה היתה האנושות להישאר עצורה למקום קטן כזה, ובעת ובעונה אחת למלא את רצון אלוהים, להתרבות ולמלא את הארץ? (בראשית א' 28)

בשל נפילת אבות האנושות הראשונים, לקח השטן בעלות על גן עדן, והדרך לעץ החיים במרכזו נחסמה. (בראשית ג' 24) כך נכתב בספר חזון יוחנן: אני האלף והתו הראש והסוף הראשון והאחרון: אשרי המכבסים את-שלמתיהם למען יהיה להם רישיון בעץ החיים ובאו העירה דרך השערים. (חזון יוחנן כ"ב 13-14) ההיסטוריה האנושית החלה באלף ותסתיים בתו. בתום ההיסטוריה, תקוות בני האדם הנפולים היא לכבס שמלותיהם המוכתמות בחטא, להיכנס לגן העדן ולהגיע לעץ החיים שאבד. הבה ונרחיב את דיוננו במשמעות הסוף הזה.

עץ החיים מסמל את האב האמיתי של האנושות, אשר כפי שראינו, אמור היה להיות אדם, אילו הביא את אישיותו לידי שלמות. בעטיה של נפילת אבות האנושות הראשונים, צאצאיהם הושחתו בחטא הקדמון. כדי להיות משוקמים למצב של אנשים אמיתיים מקוריים, אנו חייבים, כדברי ישוע, להיוולד מחדש. (ראה פרק כריסטולוגיה 4.1) לפיכך, ההיסטוריה התבטאה בחיפושה המתמיד של האנושות אחר המושיע, האב האמיתי של האנושות, המעניק לנו לידה מחדש. בפסוק זה, עץ החיים - אליו קרבים קדושי אחרית הימים, הוא המושיע ולא אחר. לכן, הברית החדשה מלמדת אותנו, כי מטרת ההיסטוריה הינה שיקום גן עדן באמצעות המשיח, האמור לבוא כעץ החיים, במרכזו.

כאשר הברית החדשה מציינת, ששמים וארץ חדשים יופיעו באחרית הימים, (חזון יוחנן כ"א 1) כלומר שהשמים והארץ הישנים הנתונים תחת עול השטן שוקמו, ביצירת שמים וארץ חדשים, תחת שלטונו של המשיח, הממוקד באלוהים. הברית החדשה גם מציינת, שכל הבריאה גונחת בצער תחת עריצות השטן, בהמתינה להתגלות בני האלוהים. (אל הרומיים ח' 19-22) יצורים נבראים אינם ממתינים לשיקום ילדי אלוהים האמיתיים, כדי להישרף באש ולהיכחד באחרית הימים, אלא מצפים להתחדש. (חזון יוחנן כ"א 5) הם יחודשו על ידי שיקומם בהשבתם לעמדתם המקורית, תחת האדונים הצדיקים, בני ובנות אלוהים האמיתיים, המסוגלים לשלוט בהם באהבה. בבואנו לבחון את ההיסטוריה האנושית מנקודות מבט שונות - התפתחות הספרות התרבותיות, נטייתם של הדת והמדע, נטיית ההיסטוריה של העימות, וההוכחות שבברית החדשה, ברי לנו, כי ההיסטוריה האנושית היא ההיסטוריה של תוכניתו של אלוהים, לשיקום העולם המקורי האידיאלי.