חלק 2: תכניתו של אלוהים לשיקום במשפחת נח
קין הרג את הבל ובכך מנע מתכניתו של אלוהים לשיקום, להתגשם במשפחת אדם. למרות זאת, אלוהים גזר מראש ובאופן מוחלט, את הגשמת מטרת הבריאה, ורצונו נשאר ללא שינוי. לפיכך, על בסיס הלב הנאמן שהראה הבל כלפי שמים, בחר אלוהים בשת תחתיו. (בראשית ד' 25) מקרב צאצאי שת, בחר אלוהים במשפחת נח, להחליף את משפחת אדם, והחל בפרק חדש בתכניתו.
נכתב, שאלוהים שפט את העולם במבול: "ויאמר אלוהים לנח, קץ כל בשר בא לפני, כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את-הארץ". (בראשית ו' 13) הדבר מראה לנו, כי זמנו של נח היה אחרית הימים. אלוהים התעתד להגשים את מטרת הבריאה לאחר המבול, בשלחו את המשיח על גבי התשתית שהונחה על ידי משפחת נח. מסיבה זאת, היתה משפחתו של נח אחראית למלא את תנאי הפיצוי לשיקום תשתית האמון, ולאחר מכן את תנאי הפיצוי לשיקום תשתית המימוש. הם נועדו לשקם, באמצעות פיצוי, את התשתית עבור המשיח, אשר אותה כשלה משפחת אדם למלא.
2.1 תשתית האמון
2.1.1 הדמות המרכזית לתשתית האמון
בתכניתו של אלוהים לשיקום באמצעות משפחת נח, היה נח הדמות המרכזית לשיקום תשתית האמון. אלוהים קרא לנח לאחר עשרה דורות או אלף שש מאות שנים תנ"כיות לאחר אדם, למטרת מילוי הרצון, אשר נתכוון להתבצע באמצעות אדם. בהתאם לכך, נתן אלוהים את ברכתו לנח, "פרו ורבו". (בראשית ט' 7) בדומה מאוד לשלוש הברכות, שנתן מוקדם יותר לאדם. (בראשית א' 28) במובן זה היה נח אבי האנושות השני.
נח נקרא כשהארץ "מלאה חמס". (בראשית ו' 11) בסבלו כל מיני השמצות ולעג, הוא עמל כמאה עשרים שנה על ההר, בבניית התיבה, מתוך ציות מוחלט להוראות אלוהים. על בסיס תנאי אמונתו, יכול היה אלוהים להביא את המבול כשמשפחת נח במרכזו. במובן זה, היה נח אבי האמונה הראשון. אנחנו אמנם מתייחסים בדרך כלל אל אברהם כאל אבי האמונה, אך למעשה, צריך היה כבוד זה ליפול בחלקו של נח. כפי שנראה, היה זה בגלל חטאו של חם בנו, שהמשימה של אבי האמונה הועברה מנח לאברהם.
במקרה של אדם הראשון הוסבר, כי אף על פי שהוא זה שצריך היה להיות הדמות המרכזית לשיקום תשתית האמון, הוא לא יכול היה להגיש את המנחה בעצמו. מצבו של נח היה שונה. הוא נקרא לאלוהים על בסיס לבו הנאמן והמאמין של הבל, בעשותו מנחה סמלית ראויה. ביחס לשושלתו, נח היה צאצא של שת, שנבחר להחליף את הבל. יתרה מכך, נח היה איש צדיק בעיני אלוהים. (בראשית ו' 9) מסיבות אלו, היה ראוי להגיש את המנחה הסמלית לאלוהים, על ידי בניית התיבה.
2.1.2 המושא עבור התנאי לשיקום תשתית האמון
המושא עבור התנאי, באמצעותו היה על נח לשקם את תשתית האמון, היתה התיבה. לתיבה משמעויות סמליות רבות. בטרם יכול היה נח לעמוד במקומו של אדם, כאבי האנושות השני, היה עליו לעשות תנאי פיצוי לשיקום היקום, אשר אבד לידי השטן בשל נפילתו של אדם. לפיכך, המושא לתנאי זה, שאותו היה על נח להגיש באופן ראוי, צריך היה לסמל את היקום החדש. הוא הגיש את התיבה כמושא שכזה.
התיבה נבנתה עם שלושה סיפונים, בסמלה את היקום שנבנה בשלושה שלבים של גדילה. שמונת בני משפחת נח, אשר נכנסו לתיבה, ייצגו את שמונת בני משפחת אדם, אשר עקב פלישת השטן לתוכם, נועדו להיות משוקמים באמצעות פיצוי. לפיכך סימלה התיבה את היקום. נח, אדונה, סימל את אלוהים; בני משפחתו סימלו את האנושות; ואילו החיות שהובאו לתיבה, סימלו את כל עולם הטבע.
לאחר השלמת התיבה, שפט אלוהים את העולם במבול במשך ארבעים יום. מה היתה מטרת המבול? בהתאם לעקרון הבריאה, נועדו בני האדם לשרת רק אדון אחד. כיוון שבני האדם היו תחת כבלי השטן, מלאי שחיתות והוללות, היה על אלוהים לקחת את העמדה של אדון שני, כדי להתייחס אליהם. דבר זה היה נוגד את העקרון. לפיכך, הביא אלוהים את משפט המבול, בסלקו את האנושות החוטאת, כדי לטפח משפחה שתוכל להתייחס רק אליו.
מדוע בחר אלוהים בתקופה בת ארבעים יום למבול? משמעות ארבעים הימים, צריכה להתברר במושגים של משמעות המספרים ארבע ועשר. המספר עשר מציין אחדות. (פרק התקופות 2.4) היו אלה עשרה דורות לאחר אדם, כאשר קרא אלוהים לנח, לשקם, באמצעות פיצוי, את רצונו, אשר לא יכול היה למלא באמצעות אדם. במלאו תקופת פיצוי המכילה את המספר עשר, רצה אלוהים להביא את תכניתו לשיקום חזרה, לאחדות עם רצונו. יתרה מכך, כיוון שמטרת השיקום הינה השלמת בסיס ארבע העמדות, פעל אלוהים לטפח כל אחד מעשרת הדורות הללו, על ידי קביעת תקופת פיצוי לשיקום המספר ארבע. בסך הכל היתה התקופה מאדם ועד נח, תקופת פיצוי לשיקום המספר ארבעים. אך בשל תאוותם של אנשי אותה תקופה, טומאה תקופת פיצוי זאת של המספר ארבעים על ידי השטן. תכניתו של אלוהים לבניית תיבתו של נח, היה ניסיון חדש, להשלמת בסיס ארבע העמדות. לפיכך, העמיד אלוהים את תקופת משפט המבול בת ארבעים הימים, כתקופת שיקום המספר ארבעים, אשר נטמא, כאשר התקופה המוקדמת יותר אבדה לידי השטן. במלאו אחר תנאי מספרי זה של פיצוי, התכוון אלוהים לשקם את תשתית האמון.
לפיכך, המספר ארבעים הפך לבסיס תכניתו של אלוהים להפרדה מהשטן, כהכרח לשיקום תשתית האמון. יש דוגמאות רבות לכך: ארבעים ימי המבול של נח, ארבע מאות השנים מנח ועד אברהם, ארבע מאות שנות עבדות בני ישראל במצרים, שתי הפעמים של ארבעים ימי הצום של משה, ארבעים ימי הריגול בכנען, ארבעים שנות נדודי בני ישראל במדבר, ארבעים שנות שלטון של המלך שאול, של המלך דוד, ושל המלך שלמה, ארבעים ימי הצום של אליהו, נבואת יונה שנינווה תיחרב בתוך ארבעים יום, ארבעים ימי צומו של ישוע ותפילתו במדבר, ותקופת ארבעים הימים מתחייתו של ישוע ועד לעלייתו השמימה.
אנו קוראים בתנ"ך, שבתום ארבעים ימי הגשם, שלח נח מן התיבה עורב ויונה. (בראשית ח' 6-7) הבה ונבחן אילו מצבים עתידיים, הם ייצגו מראש, ככתוב "כי לא יעשה אדני יהוה דבר; כי אם-גלה סודו, אל-עבדיו הנביאים". (עמוס ג' 7)
בבנותו את התיבה ובעברו דרך ארבעים ימי משפט המבול, מילא נח תנאי פיצוי לשיקום היקום. המבול מקביל לתקופת התוהו ובוהו שלפני הבריאה, עת "ורוח אלוהים, מרחפת על-פני המים". (בראשית א' 2) בהתאם לכך, הפעולות שאלוהים ביצע סמוך לתיבה, בתום המבול בן ארבעים הימים, סימלו את כל מסלול ההיסטוריה שבא בהמשך לבריאת שמים וארץ.
מה הראתה מראש שליחתו של נח את העורב, אשר חג סביב, למצוא מדרך לרגלו, עד שקלו המים?
הדבר מסמל שהשטן יחפש תנאי, באמצעותו יוכל לפלוש אל תוך משפחת נח, ממש כשם ששר המלאכים חיפש את אהבתה של חוה, מייד לאחר בריאת בני האדם, וממש כשם שהשטן ארב בפתח, ממתין להזדמנות לפלוש למנחתם של קין והבל. (בראשית ד' 7)
מה הראתה מראש, שליחתו של נח את היונה, שלוש פעמים?
אף על פי שכתוב בתנ"ך, שנח שלח את היונה לראות אם קלו המים, זו לא היתה מטרתו היחידה. לבטח יכול היה נח, להביט מן הצוהר ממנו שלח את היונה, לבדוק את המצב בעצמו. היתה משמעות עמוקה יותר, הקשורה לרצונו המסתורי של אלוהים.
שבעה ימים לאחר שהכריז אלוהים, באמצעות נח, על משפט המבול, החל המבול. (בראשית ז' 10) ארבעים יום מאוחר יותר, נשלחה היונה בפעם הראשונה. היא עפה מעט ומכיוון שלא מצאה מקום לרגלה חזרה לתיבה, ונח הכניסה חזרה פנימה. (בראשית ח' 9)
היונה, אשר נשלחה לראשונה, ייצגה את אדם הראשון. אלוהים יצר את אדם הראשון מתוך תקווה שאידיאל הבריאה שלו, אשר היה יקר לו מלכתחילה, יוגשם באדם, כהתגלמות מושלמת של האידיאל האלוהי עלי אדמות. אולם בשל נפילתו של אדם, לא יכול היה אלוהים להגשים באמצעותו את האידיאל האלוהי עלי אדמות. לפיכך נאלץ אלוהים למשוך את האידיאל שלו למשך זמן מה מעל פני האדמה, ולדחות את השלמתו למועד מאוחר יותר.
שבעה ימים לאחר מכן, שלח נח את היונה בשנית. עדיין המים לא קלו ושוב היא חזרה. הפעם, נשאה היא בפיה עלה של זית, דבר שציין כי בפעם הבאה יהיה לה מקום. (בראשית ח' 10-11)
היונה, בהישלחה בפעם השנייה, סימלה את ישוע, אדם השני, שבואו יהיה ניסיונו השני של אלוהים, להגשים את התגלמותו המושלמת של האידיאל האלוהי עלי אדמות. פסוקים אלו הראו, שאם בני העם הנבחר לא יאמינו בישוע בבואו, אזי לא יהיה לו "מקום להניח ראשו", (לוקס ט' 58) וכך לא יוכל להגשים את רצונו המלא של אלוהים עלי אדמות. במצב זה, היה על ישוע ללכת אל הצלב ולחזור לחיק אלוהים, בהותירו מאחור, את ההבטחה לביאה השנייה.
היונה חזרה לתיבה, כיוון שהמים עדיין לא יבשו. באופן אנלוגי, אילו היו יותר יהודים משרתים את ישוע באמונה, היה הוא מוצא מקום בטוח לעמוד בו בקרבם. הוא לא היה נצלב, והיה בונה את מלכות שמים עלי אדמות.
לאחר עוד שבעה ימים, שלח נח את היונה בשלישית. הפעם לא חזרה היונה לתיבה, כיוון שהארץ יבשה. (בראשית ח' 12)
היונה, בהישלחה בשלישית, סימלה את המשיח בביאתו השנייה, אשר נועד לבוא כאדם השלישי. הדבר הצביע על כך, שבבוא המשיח בשנית, הוא לבטח יוכל להגשים את אידיאל הבריאה של אלוהים, שלעולם לא יילקח עוד בחזרה מהארץ. כאשר היונה לא חזרה, יצא לבסוף נח מהתיבה והתהלך על פני האדמה אשר נוקתה מהחטא ונתחדשה. הדבר הראה, שכאשר אידיאל הבריאה יוגשם עלי אדמות, באמצעות פעולתו של אדם השלישי, תרד ירושלים החדשה משמים ואלוהים ישכון עם בני האדם. (חזון יוחנן כ"א 1-3)
את חזון העתיד בסיפור זה, צריך לפרש לאור העקרון שהוסבר קודם לכן. תכניתו של אלוהים לשיקום, עלולה להתארך, אם האדם שבידו מופקדת תכניתו של אלוהים כושל במילוי אחריותו. (ראה פרק גזירת הגורל 2) בשל חוסר אמינותו של אדם הראשון ובשל כשלונו למלא את אחריותו, היה על ישוע לבוא כאדם השני. יתרה מכך, אם בני העם היהודי, לא יאמינו בישוע ולפיכך יכשלו במילוי אחריותם, לבטח יהיה על המשיח לבוא שנית, כאדם השלישי.
ממש כשם שבריאת שמים וארץ ארכה תקופה של שבעה ימים, כך גם פרקי זמן של שבעה ימים במשלוח היונה, מצביעים על כך, ששיקום שמים וארץ, מצריך פרקי זמן בתכניתו של אלוהים.
2.2 תשתית המימוש
נח הצליח לשקם, באמצעות פיצוי, את תשתית האמון, על ידי מילוי תכניתו של אלוהים באמצעות התיבה, ובכך הכין מנחה סמלית ראויה לאלוהים. בעשותו כן, הגשים נח את תנאי הפיצוי לשיקום כל הדברים, ואת תנאי הפיצוי לשיקום הסמלי של בני האדם. על גבי בסיס זה, נועדו שני בניו של נח: שם וחם, לעמוד בעמדה של קין והבל בהתאמה. אילו היו הם מצליחים אז במנחה הממשית, במלאם את תנאי הפיצוי להסרת טבע נפול, היו הם אז מניחים את תשתית המימוש.
על מנת שמשפחת נח תוכל להגיש מנחה ממשית ראויה, היה על חם, בנו השני של נח, לשקם את עמדתו של הבל, בנו השני של אדם. הוא נועד להיות דמות מרכזית, עבור המנחה הממשית, כשם שהבל היה הדמות המרכזית במנחה הממשית של משפחתו. במשפחת אדם, הגיש הבל בצורה מוצלחת את המנחה הסמלית, תחת אדם, כדי לשקם באמצעות פיצוי את תשתית האמון ולהיעשות ראוי להיות הדמות המרכזית של המנחה הממשית. במקרה של משפחת נח, היה זה נח ולא חם, שהגיש את המנחה הסמלית. לפיכך, כדי שחם יעמוד בעמדה של הבל, כאחד אשר הצליח בהנחת המנחה הסמלית, היה עליו להיות מאוחד בליבו לחלוטין עם אביו, נח.
הבה ונבחן כיצד פעל אלוהים לסייע להם להיות בלב אחד עם נח.
התנ"ך מדווח, שבראות חם את אביו שוכב עירום באוהלו, הוא חש בושה בנח והעליב אותו. חם עורר את אותו רגש בקרב אחיו, שת ויפת. בהיותם משוכנעים על ידי אחיהם, להתבייש בעירום אביהם, הם הפנו את פניהם כדי לא לראות את המראה. הם הלכו לאחור, וכיסו את גוף אביהם בבגד. הדבר יצר חטא כה כבד, עד שנח נזף בחם וקילל אותו, שבניו יהיו עבדים לאחיו. (בראשית ט' 20-25)
מדוע הפעיל אלוהים תכנית זאת? מדוע היה זה חטא כה גדול, לחוש בושה בעירום?
כדי להבין זאת הבה ונחזור על מרכיביו של החטא. (ראה פרק הנפילה 4.5) השטן אינו יכול להפעיל את כוחותיו, כולל הכוח לקיום ולפעולה, אלא אם רכש תחילה שותף מושא, שעמו יוכל ליצור בסיס משותף, ולהיכנס ליחסים הדדיים של תן וקבל. כל פעם שאדם עושה תנאי המאפשר לשטן לפלוש, משמעות הדבר היא, שהוא נתן לעצמו להיות שותף מושא לשטן, וכך נתן לשטן כוח לפעול. דבר זה מהווה חטא.
שנית, הבה ונבחן, מדוע בחן אלוהים את חם, בהראותו לו את נח העירום. ראינו, שהתיבה סימלה את היקום, ושהאירועים שקרו מייד לאחר התכנית, שהתבססה על התיבה, ייצגו את האירועים שקרו מייד לאחר בריאת היקום. לפיכך, מצבו של נח, מייד לאחר המבול, היה דומה מאוד לזה של אדם, לאחר בריאת השמים והארץ.
אדם וחוה טרם הנפילה, היו קרובים בלבם; ובתום לב, פתוחים זה כלפי זה ועם אלוהים; כפי שנכתב, הם לא התביישו במערומיהם. (בראשית ב' 25) אך לאחר שנפלו, הם חשו בושה במערומיהם. הם כיסו את מבושיהם בעלה תאנה, והתחבאו בין עצי הגן, בפחדם שמא אלוהים יראה אותם. (בראשית ג' 7-8) בושה זאת, היתה סימן למציאותם הפנימית, כיוון שיצרו קשרי דם עם השטן, בחטאם באמצעות איברי מינם. בכסותם את מבושיהם ובהתחבאם, הם ביטאו את נקיפות מצפונם, אשר גרם להם לחוש אשמה לבוא בפני אלוהים.
נח, אשר באמצעות ארבעים ימי המבול ניתק את קשריו עם השטן, אמור היה לדאוג לעמוד בעמדתו של אדם, מיד לאחר בריאת היקום. אלוהים ציפה, שאנשי משפחת נח, יתייחסו לגופו העירום של נח, ללא כל תחושת אשם ומבלי לחשוב על כיסוי גופו. אלוהים רצה לשוב ולחוש את הלב המאושר בראותו את אדם וחוה בתמימותם, טרם לנפילה, על ידי הנאתו מתמימות משפחת נח. כדי להגשים שאיפה עמוקה זאת, נתן אלוהים לנח לשכב עירום. אילו היה חם אחד בלבו עם נח, מתייחס אליו באותו לב ומאותה נקודת ראות של אלוהים, הוא היה מביט בעירום אביו ללא כל תחושת אשם. כך היה ממלא את תנאי הפיצוי לשיקום משפחת נח, למצב של אדם וחוה התמימים של טרם הנפילה.
יכולים אנו לפיכך, להבין שכאשר בני נח חשו בושה בעירום אביהם וכיסוהו, היה זה שווה ערך להכרתם, שגם הם, כמשפחת אדם אחרי הנפילה, יצרו קשר מבייש של קרבת משפחה עם השטן, ולכן היו בלתי ראויים לבוא בפני אלוהים. השטן, כעורב המרחף מעל המים, חיפש אחר תנאי לפלוש למשפחת נח. הוא תקף את המשפחה, בקחתו את בני נח כשותפי מושא שלו, כאשר הם למעשה הודו שהם משושלתו.
כאשר חם חש בושה בעירום אביו ופעל לכסותו, יצר תנאי שאיפשר לשטן לפלוש, לכן רגשותיו ומעשיו היוו חטא. לפיכך לא יכול היה חם לשקם, באמצעות פיצוי, את עמדת הבל, שממנה אמור היה לבצע את המנחה הסמלית. כיוון שלא יכול היה להקים את תשתית המימוש, הסתיימה תכניתו של אלוהים לשיקום במשפחת נח בכשלון.
האם תמיד יהיה זה חטא, להתייחס לעירום בתחושת בושה? לא. נח היה מקרה מיוחד. במקומו של אדם, הוטלה על נח המשימה, לסלק את כל התנאים של אדם, אשר הותירו אותו פגיע למתקפת השטן. בהדגימם, שהם לא רק שלא חשו בושה בעירומו של נח, אלא גם לא ניסו לכסותו, היתה משפחת נח ממלאת את תנאי הפיצוי לשיקום העמדה של משפחת אדם, בתמימותם המקורית, טרם נתחברה לשטן בקשרי דם. לכן, היה זה תנאי פיצוי, אשר רק משפחת נח נדרשה למלא.
2.3 מספר לקחים ממשפחת נח
קשה לנו להבין, כיצד זה המשיך נח בעקביות, לבנות את התיבה על ההר משך יותר ממאה ועשרים שנים ארוכות, בעודו סובל מביקורת קשה ולעג. חם ידע היטב, שמשפחתם ניצלה, הודות לעבודתו של אביו. בהתחשב בכך, היה על חם לגלות מידת כבוד כזו לאביו, שהיתה מאפשרת לו להתגבר על דחייתו האישית, בראותו את עירומו של נח, ולגלות הבנה לכך. אך במקום לבטוח בנח, אשר הוצדק על ידי ההשגחה, ביקר אותו חם מנקודת מבט אנוכית, והראה את אי שביעות רצונו במעשו. חוסר הכבוד שגילה, גרם לתסכול מאמציו רבי השנים של אלוהים, לפעול במסגרת תוכניתו לשיקום באמצעות משפחת נח. גם אנו זקוקים לצניעות, צייתנות וסבלנות, בהלכנו במסלול לקראת שמים.
שנית, תכניתו של אלוהים במשפחת נח, מלמדת אותנו על קביעת הגורל המותנית, של הגשמת רצון אלוהים ועל הכבוד שהוא רוכש לחלק אחריות האדם. אלוהים מצא את משפחת נח, לאחר אלף שש מאות שנות הכנה. הוא הדריך את נח במשך מאה ועשרים שנה, עת בנה הוא את התיבה וגידל את משפחתו במחיר של הקרבת כל האנושות במבול. אולם, למרות היותם אהוביו בתכניתו של אלוהים לשיקום, כאשר שגה חם שגיאה קלה, למראית עין, בכך שהרשה לשטן לטמא אותו, הגיע רצונו של אלוהים למבוי סתום.
לבסוף, תכניתו של אלוהים באמצעות משפחת נח, מלמדת אותנו על קביעת הגורל המותנית של בני האדם. מלבד העובדה שאלוהים פעל משך זמן רב, למצוא את נח ולגדלו כאבי האמונה, הרי כאשר משפחתו לא מילאה את אחריותה, למרות צערו, לא היסס אלוהים לנטשו, ולחפש את אברהם תחתיו.