חלק 1: המאפיינים הדואליים של אלוהים והיקום שברא
1.1 המאפיינים הדואליים של אלוהים
כיצד נכיר את טבעו השמימי של אלוהים הבלתי נראה? דרך אחת להבין לעומק את ישותו האלוהית היא באמצעות התבוננות ביקום אותו ברא. כך אמר השליח פאולוס: כי מהותו הנעלמה היא כחו תודע במעשיו ותראה בהם גבורתו הנצחית ואלהותו מעת נברא העולם עד-אשר אין להם פתחון פה להתנצל. (אל הרומיים א' 20) בדיוק כשם שיצירת אמנות מציגה באופן מוחשי את טבעו הנסתר מן העין של האמן היוצר, כך, כל הדברים בעולם הבריאה, מהווים התגלמות ממשית של תכונה כלשהי בטבעו הנסתר והשמימי של הבורא. באופן זה, לכל ישות מערכת יחסים עם אלוהים. כשם שאנו למדים על אופיו של האמן באמצעות יצירותיו, כך גם נוכל להבין את טבעו של אלוהים, על ידי התבוננות במגוון הדברים בבריאה.
הבה נתחיל בהצבעה על היסודות הדומים הנמצאים בכל העולם הטבעי באופן אוניברסלי.
בכל ישות קיימות תכונות דואליות של יאנג (גבריות) ויין (נשיות). הישות נוצרת ומתקיימת רק כאשר שני מאפיינים אלה יוצרים מערכת יחסים הדדית, גם בתוך הישות וגם בינה לבין ישויות אחרות.
לדוגמא, חלקיקים תת-אטומיים, שהם אבני הבניין של כל חומר, הם בעלי מטען חיובי, שלילי או נייטרלי, הנוצר מנטרול המרכיבים החיוביים והשליליים. כאשר החלקיקים חוברים זה לזה באמצעות יחסי גומלין בין מאפייניהם הדואליים, הם יוצרים אטום. גם האטומים הם בעלי מטען חיובי או שלילי. כאשר מאפיינים דואליים באטום אחד באים ביחסי תן וקבל עם אלה שבאטום אחר, הם יוצרים פרודה. בהמשך, פרודות הנוצרות באופן זה, מתקשרות ביחסי גומלין בין המאפיינים הדואליים שלהן, ולבסוף הן נעשות מזון מתאים לצריכת צמחים ובעלי חיים.
הצמחים מתרבים באמצעות אבקן ועלי. בעלי חיים מתרבים ומקיימים את מינם באמצעות יחסים בין זכרים ונקבות. על פי התנ"ך, לאחר שברא את האדם, ראה אלוהים כי "לא טוב היות האדם לבדו". (בראשית ב' 18) רק לאחר בריאת חווה, כחלק הנקבי המשלים לאדם, הכריז אלוהים על בריאתו "והנה טוב מאוד". (בראשית א' 31)
אף שאטומים הופכים ליונים חיוביים או שליליים, לאחר תהליך יוניזציה, עדיין מורכב כל אחד מהם מגרעין חיובי ומאלקטרונים שליליים באחדות יציבה. בדומה לכך, כל בעל חיים, בין אם זכר ובין אם נקבה, מקיים את עצמו באמצעות יחסי גומלין בין מרכיבי היאנג והיין בתוכו. כך גם לגבי כל צמח. גם בבני האדם נמצא יסוד נשי חבוי בגברים ויסוד גברי חבוי בנשים. יתרה מזאת, כל ברוא מתקיים עם היבטים יחסיים: פנימי וחיצוני, חזית ואחור, ימין ושמאל, מעלה ומטה, גבוה ונמוך, חזק וחלש, עולה ונופל, ארוך וקצר, רחב וצר, מזרח ומערב, צפון ודרום וכו'. הסיבה לכך היא שהכל מתקיים באמצעות מערכת יחסים הדדית של מאפיינים דואליים.
לפיכך, יכולים אנו להבין שקיומו של כל דבר מצריך מערכת יחסים הדדית בין המאפיינים הדואליים של יאנג ויין. ברם, ישנו זוג נוסף של תכונות דואליות במערכת יחסים הדדית, אשר עבור הקיום הן אף מהותיות יותר, מאשר המאפיינים הדואליים של יאנג ויין.
לכל ישות יש צורה חיצונית ותכונה פנימית. הצורה החיצונית הנראית, משקפת את התכונה הפנימית הבלתי נראית. התכונה הפנימית, על אף היותה בלתי נראית, הינה בעלת מבנה מסוים, הבא לידי ביטוי נראה לעין בצורה החיצונית המסוימת. התכונה הפנימית נקראת טבע פנימי, הצורה או המבנה החיצוני נקרא צורה חיצונית. מכיון שאופי פנימי וצורה חיצונית מתייחסים להיבטים הפנימי והחיצוני של אותה ישות, ניתן להבין את הצורה החיצונית גם כטבע פנימי שני. לפיכך, הטבע הפנימי והצורה החיצונית מרכיבים ביחד את המאפיינים הדואליים.
הבה וניקח את האדם כדוגמא. האדם מורכב מצורה חיצונית - הגוף, ומתכונה פנימית - הנפש. הגוף הינו השתקפות נראית לעין של הנפש הנסתרת מן העין. מכיון שהנפש היא בעלת מבנה מסוים, גם הגוף המשקף אותה לובש צורה מסוימת. זהו הרעיון העומד מאחורי האפשרות של בחינת אופיו של האדם וגורלו על פי הופעתו החיצונית בשיטות כגון פיזיונומיה וקריאה בכף היד. כאן הנפש היא הטבע הפנימי והגוף הוא הצורה החיצונית. הנפש והגוף הם שני היבטים מתאימים של האדם, לכן, ניתן להבין את הגוף כנפש שניה. ביחד, הם מרכיבים את הטבע הדואלי של האדם. בדומה לכך, כל הישויות מתקיימות באמצעות יחסי גומלין בין מאפייניהם הדואליים של טבע פנימי וצורה חיצונית.
מהי מערכת היחסים בין טבע פנימי וצורה חיצונית? האופי הפנימי הוא בלתי נראה וסיבתי, ועומד בעמדה של שותף נושא לצורה החיצונית; הצורה החיצונית היא מוחשית, תוצאתית, ועומדת בעמדה של שותף מושא לטבע הפנימי. היחסים ההדדיים בין שני היבטים אלה של ישות, כוללים: פנימי וחיצוני, סיבה ותוצאה, שותף נושא ושותף מושא, אנכי ואופקי.
כדוגמא ניקח שוב את האדם, אשר נפשו וגופו הם טבעו הפנימי וצורתו החיצונית בהתאמה. הגוף דומה לנפש ונע בהתאם לפקודותיה, בדרך המביאה לשמירת החיים ולביקוש אחר מטרת הנפש. לפיכך, לגוף ולנפש יש יחסים הדדיים של פנימי וחיצוני, סיבה ותוצאה, שותף נושא ושותף מושא, אנכי ואופקי.
בדומה לכך, כל הברואים, ללא כל קשר לרמת מורכבותם, הם בעלי טבע פנימי בלתי נראה, מקביל לנפש האדם; וצורה חיצונית ממשית, המקבילה לגוף האדם. בכל ברוא חולש הטבע הפנימי, שהינו סיבתי ובתפקיד נושא, על הצורה החיצונית. יחסים אלו מאפשרים לכל ישות יחידה להתקיים ולתפקד על פי מטרתה כיציר אלוהים.
בעלי החיים חיים ונעים מכיון שגופם מודרך על ידי אופי פנימי, התואם את נפש האדם, והמעניק להם מטרה מסוימת. הצמחים מקיימים את תפקודם האורגני באמצעות טבעם הפנימי, הפועל אף הוא כנפש האדם במובנים מסוימים.
הנפש האנושית מקנה לכל אדם, נטייה טבעית להתחבר לאחרים בהרמוניה. כך גם יונים חיוביים ויונים שליליים חוברים יחד ליצירת פרודות מסוימות, כיון שבכל אחד מהם קיים טבע פנימי יסודי המדריך אותם לעבר המטרה.
האלקטרונים מתאספים סביב הגרעין ליצירת אטום, כיון שיש להם תכונה של טבע פנימי המכוונת אותם למטרה זאת. על פי המדע המודרני, כל חלקיקי האטום מורכבים מאנרגיה. אף האנרגיה - על מנת שתוכל ליצור חלקיקים, עליה להיות בעלת טבע פנימי, המכוון אותה ללבוש צורות מסוימות. בחקירה מעמיקה יותר, נבקש אחר הסיבה האולטימטיבית אשר הביאה לידי קיום, את אותה אנרגיה, על יסודות של הטבע הפנימי והצורה החיצונית. ישות זאת היא הסיבה הראשונית של כל אין ספור הדברים ביקום. כסיבה המקורית, גם עליה להיות בעלת מאפיינים דואליים של טבע פנימי וצורה חיצונית, העומדים בעמדת שותף נושא לטבע הפנימי ולצורה החיצונית של כל הברואים. לסיבה ראשונית זו של היקום אנו קוראים אלוהים, ואילו לטבע הפנימי ולצורה החיצונית שלו, אנו קוראים טבע פנימי מקורי וצורה חיצונית מקורית.
כפי שציין השליח פאולוס, על ידי חקירת המאפיינים המצויים באופן אוניברסלי במגוון הדברים בבריאה, נוכל להכיר את טבעו של אלוהים: אלוהים הוא הסיבה הראשונית של כל היקום ושותף הנושא שלו, בעל המאפיינים הדואליים של טבע פנימי מקורי וצורה חיצונית מקורית, השרויים בהרמוניה.
הזכרנו כבר, שקיומן של ישויות, מצריך מערכת יחסים כדאית בין מאפייניהן הדואליים של יאנג ויין. הפסוק: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים יצר אותו זכר ונקבה ברא אותם", (בראשית א' 27) תומך ברעיון, שאלוהים כשותף נושא, הוא בעל מאפיינים דואליים של יאנג ויין, המצויים בהרמוניה.
מהם היחסים בין המאפיינים הדואליים של טבע פנימי וצורה חיצונית, לבין המאפיינים הדואליים של יאנג ויין?
טבעו המקורי הפנימי של אלוהים וצורתו החיצונית המקורית, מכילים כל אחד בתוכו, מערכת יחסים של יאנג ויין מקוריים. לפיכך, יאנג מקורי ויין מקורי הם היבטים של הטבע הפנימי המקורי והצורה החיצונית המקורית. היחסים בין יאנג ויין דומים לאלה הקיימים בין טבע פנימי וצורה חיצונית. לכן, היאנג והיין הם בעלי יחסים הדדיים של פנימי וחיצוני, של סיבה ותוצאה, של שותף נושא ושותף מושא, אנכי ואופקי. מסיבה זו, נכתב בבראשית "ויבן יהוה אלוהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה, ויביאה אל האדם, צלע מהאיש אדם, ויצר אישה חווה, להיות לו לעזר כנגדו". (בראשית ב' 22) במקרה זה התגלמו היאנג והיין של אלוהים בזכריות ובנקביות.
האדם מגיע לשלמות, כאשר הוא מעמיד את נפשו במרכז חייו. כך, גם הבריאה מגיעה לשלמות רק כאשר אלוהים במרכזה. לפיכך, היקום הינו גוף אורגני מושלם, הנע אך ורק בהתאם למטרת הבריאה של אלוהים. כגוף אורגני אחד, על היקום להתקיים במערכת יחסים של טבע פנימי וצורה חיצונית, עם אלוהים, כטבע פנימי, והיקום הנברא, כצורה החיצונית. משום כך נכתב בתנ"ך, שבני האדם הם מרכז היקום, "ויברא אלוהים את האדם בצלמו". (בראשית א' 27) כיון שאלוהים קיים כשותף נושא, בעל תכונות של טבע פנימי וגבריות, הוא יצר את היקום כשותף מושא, בעל תכונות של צורה חיצונית ונשיות. זאת, בהסתמך על הרעיון התנכ"י, הקובע כי: "האדם ...הינם צלם אלוהים". (האגרת הראשונה אל הקורינתיים י"א 7) מתוך הכרה בעמדת אלוהים כפנימי וגברי אנו קוראים לו "אבינו".
לסיכום: אלוהים, הוא הנושא בתכונות הדואליות של טבע מקורי פנימי וצורה חיצונית מקורית, המצויים בהרמוניה באותה עת. אלוהים הוא איחוד הרמוני של יאנג ויין, המגלמים את התכונות של טבע פנימי מקורי וצורה חיצונית מקורית, בהתאמה. ביחס ליקום, אלוהים הוא שותף נושא בעל תכונות של אופי פנימי וגבריות.
1.2 היחסים בין אלוהים והיקום
למדנו, שהבריאה הינה שותף מושא ממשי של אלוהים, שנוצר בצלמו, כהקרנה דיסקרטית של מאפייניו הדואליים. אלוהים קיים כשותף נושא, בלתי נראה לכל הברואים. בני אדם הינם שותפים מסוג מושא, המגולמים ברמה של צלם, ואילו שאר הבריאה, שותפה מסוג מושא, המצוי ברמת סמל. שותפים אלה מסוג מושא, נקראים התגלמות אמת פרטית בצלם ובסמל.
התגלמויות פרטיות של אמת, הן ביטוי נפרד של המאפיינים הדואליים של אלוהים, לפיכך, ניתן להבחין ביניהן בהרחבה בשני סוגים: אלה בעלי תכונות יאנג, הדומות לטבע הפנימי המקורי ולגבריות האלוהים, ואלו בעלות תכונות יין, המזכירות את הצורה החיצונית המקורית ואת נשיות האלוהים. על אף שהתגלמויות אמת פרטיות שייכות לאחת משתי הקטגוריות, כיון שכולם הינם שותפים ממשיים מסוג מושא, הדומים לטבע הפנימי המקורי ולצורתו החיצונית המקורית, כולם מכילים בתוכם גם טבע פנימי וצורה חיצונית, וכן גם יאנג ויין.
לאור הבנתנו את הטבע הדואלי, ניתן לסכם את מערכת היחסים בין אלוהים לבין היקום כדלהלן: בכל, היקום הינו שותף מושא ממשי לאלוהים. הוא מורכב מהתגלמויות פרטיות של אמת, שכל אחת מהן הינה ביטוי ייחודי של המאפיינים הדואליים של אלוהים, ברמת צלם או סמל, בהתייחסות לשליטת עקרון הבריאה. אינסוף תכונותיו של אלוהים, מואצלות לבני אדם שונים, שכל אחד מהם הינו התגלמות של שותף מושא ברמת הצלם. תכונות אלה גם מואצלות לכלל היצורים בבריאה, שכל אחד מהם הינו התגלמות של שותף מושא ברמת הסמל. היחסים בין אלוהים לבין היקום דומים לאלו שבין טבע פנימי וצורה חיצונית. אלה הם יחסים הדדיים, כאלה שבין המאפיינים הדואליים: פנימי וחיצוני, סיבה ותוצאה, אנכי ואופקי, שותף נושא ושותף מושא וכו'.
לבסוף, מנקודת מבט של עקרון הבריאה, הבה ונבחן את התפיסה המטפיזית, המונחת בשורש הפילוסופיה המזרח-אסיאתית, המבוססת על ספר התמורות (I ching).
שם מקור היקום הוא האינסוף הגדול (הריק האולטימטיבי), מתוך האינסוף הגדול עלו יאנג ויין, מתוך היאנג והיין באו חמשת היסודות: מתכת, עץ, מים, אש ואדמה; ומתוך חמשת היסודות נוצרו כל הדברים. יאנג ויין ביחד נקראים הדרך (Tao), או כפי שמציין ספר התמורות "יאנג אחד ויין אחד, זוהי הדרך". (ספר התמורות, הערות מצורפות 4) הדרך מוגדרת באופן מסורתי כמלה (logos). בסיכומו של דבר, מתוך המוחלט העצום עלו יאנג ויין, או המלה, וכל הדברים נוצרו בהתבסס על המלה. בהתאם לכך, המוחלט העצום הינו הסיבה הראשונית לכל הישויות הקיימות, הגרעין האינטגרלי, שותף נושא הרמוני של יאנג ויין.
בספר אגרת יוחנן נאמר: "המלה היתה עם אלוהים והמלה היתה אלוהים" (יוחנן א' 1-3) ושכל הדברים נעשו באמצעות המלה. בהשוותנו זאת למטפיזיקה ששורשיה בספר התמורות, אנו יכולים להסיק, שהמוחלט העצום, כמקור ההרמוני של יאנג ויין, או המלה, איננו אלא אלוהים, אשר כפי שראינו הינו שותף הנושא ההרמוני בעל המאפיינים הדואליים.
בהתאם לעקרון הבריאה, העובדה שכל דבר שנוצר באמצעות המלה הינו בעל מאפיינים דואליים, מראה שהמלה עצמה מכילה מאפיינים דואליים. כתוצאה מכך, הטיעון המופיע בספר התמורות שיאנג ויין ביחד הם המלה, הינו תקף. מכל מקום, מטפיזיקה מזרח-אסיאתית זו, מתבוננת ביקום אך ורק מנקודת מבט על יאנג ויין, אך כושלת להכיר בעובדה שלכל הדברים יש גם טבע פנימי וצורה חיצונית. כלומר, למרות הגילוי שהמוחלט העצום הינו שותף הנושא ההרמוני של יאנג ויין, הרי שיש כשל להראות שהמוחלט העצום הינו גם שותף הנושא ההרמוני של הטבע הפנימי המקורי והצורה החיצונית המקורית. לפיכך אין כאן הבנה שהמוחלט העצום הוא אלוהים של אישיות.
למדנו, ששורש הקונספציה הפילוסופית המזרח-אסיאתית המבוסס על ספר התמורות, יכול להיות מובן בצורה מלאה, רק באמצעות עקרונות הבריאה. בשנים האחרונות הפכה הרפואה המזרחית להיות מוכרת ברמה גוברת ברחבי העולם. הצלחתה נובעת מן העובדה, שעקרונות היסוד שלה, המבוססים על יאנג ויין, תואמים את עקרונות הבריאה.