לימוד העיקרון ויישומו
הסימניות שלי

עדיין אין לך סימניות.

חלק 1: השלמת מטרת הבריאה של אלוהים ונפילת האדם

1.1 השלמת מטרת הבריאה של אלוהים

דנו בכך שמטרתו של אלוהים בבריאת בני האדם היתה לחוות עמם אושר. (ראה עיקרון הבריאה 3) לפיכך, מטרת בריאתנו היא להעניק אושר לאלוהים. מה עלינו לעשות על מנת לגרום לאלוהים אושר ולהביא לידי ביטוי מלא את ערכנו המקורי?

כל הברואים, פרט לאדם, ניחנו בטבע שמכוון אותם לגדול לבגרות באופן טבעי, ולהיות למושאים שותפים, המביאים אושר לאלוהים. לעומת זאת, בני האדם יכולים להיות שותפים מושאים אמיתיים ומקוריים, המביאים אושר לאלוהים, רק באמצעות רצונם החופשי ופעולתם החופשית. (ראה עיקרון הבריאה 5.2.2) הם אינם יכולים להיות שותפי מושא, הנותנים השראה לאלוהים באמצעות אושר, אלא אם כן יבינו את רצונו ויתאמצו לחיות בהתאם לו. לפיכך, בני האדם ניחנו ברגישות ללב אלוהים, אינטואיציה והיגיון להבנת רצונו, ויכולת נורשת למלא אותו. אדם המתייחס לאלוהים באופן זה, יגיע לשלמות אופיו האישי. לאדם וחוה טרם נפילתם, כמו גם לנביאים בכל התקופות, היתה יכולת מסוימת לשוחח עם אלוהים, משום שזו היתה תכונתם המולדת.

מערכת היחסים בין אלוהים לבין אדם שהגיע לשלמות הפרט, ניתנת להשוואה לזו שבין הנפש לגוף. הגוף הוא מקום משכנה של הנפש, והוא נע בהתאם להכוונתה של הנפש. כך, גם אלוהים שוכן בנפשם של אנשים אשר הגיעו לבגרות מלאה. אדם כזה נהיה למקדש אלוהים ומנהל את חייו בהרמוניה עם רצון אלוהים. אדם מושלם מכוונן לחלוטין לאלוהים, כשם שהגוף מגיב לנפש. לכן נכתב: "הלא ידעתם כי היכל אלהים אתם ורוח אלהים שכן בקרבכם"? (הראשונה אל הקורינתיים ג' 16) וכן "היה ביום ההוא ידוע תדעו כי אני באבי, ואתם בי, ואני בכם". (יוחנן י"ד 20)

אדם אשר השלים את טבעו האישי, נעשה מקדש לאלוהים ורוח הקודש שוכנת בו. בחיותו מתוך אחדות עם אלוהים, הוא רוכש טבע אלוהי. לכן, זה בלתי אפשרי עבורו, לחטוא או ליפול.

אדם שהביא את אישיותו לכלל שלמות, מגלם טוב מוחלט וממלא את מטרת הבריאה. אילו אדם המגלם טוב מוחלט היה מסוגל ליפול, היה הדבר מוביל למסקנה הבלתי הגיונית, שהטוב מכיל בתוכו את זרע ההרס שלו עצמו. יתרה מכך, אם בני האדם שנבראו על ידי אלוהים הכל יכול, יכולים היו ליפול אפילו אחרי הגעתם לשלמות, היתה לנו סיבה להטיל ספק בעצם יכולתו של אלוהים. אלוהים הוא הנושא הנצחי והמוחלט. כדי להעניק לו אושר אמיתי, גם שותף המושא שלו צריך להיות נצחי ומוחלט. מסיבה זו, אדם אשר הביא את אישיותו לידי שלמות, לעולם לא יפול.

אילו אדם וחווה היו מגיעים לכלל שלמות, ומאותה עת היו בלתי ניתנים להיות מודחים לחטא, הם היו מולידים ילדים טובים, מקיימים משפחה וחברה נקיים מחטא, בהתאמה מלאה לברכות אלוהים. (בראשית א' 28) הם היו מקימים אז את מלכות שמיים, המורכבת ממשפחה אחת גדולה, עם אותם הורים.

למלכות שמיים צורה של אדם שהגשים את אישיותו. בדיוק כשם שאיברי הגוף האנושי מתואמים ביחסים אופקיים זה עם זה, ונעים כגוף אחד, בתגובה לפקודות המוח, כך גם בחברה, יצרו האנשים יחסי שיתוף פעולה אופקיים זה עם זה, ויחיו בהתאם להנחיות האנכיות הבאות מאלוהים. אף אחד לא יפגע בשכנו, מכיוון שאם אדם אחד יחוש כאב, כל האנשים בחברה יחושו את לב האלוהים המתחלק בסבלו של אותו אדם.

ללא כל קשר לטהרתם של אנשי חברה זאת, אילו חיו בתנאים פרימיטיביים, כשל אנשי המערות, לא יכול היה המצב להיחשב כמלכות שמיים, אשר אליה שואפים אלוהים ובני אדם כאחד. אלוהים נתן לנו את המנדט לשלוט בכל הדברים. (שם) לכן, כדי להגשים את אידיאל הבריאה, על בני אדם בעלי אישיות מושלמת לקדם את המדע, לרתום לשירותם את עולם הטבע, וליצור סביבת חיים וחברה נוחים יותר. זו תהיה מלכות שמיים עלי אדמות. לאחר שבני האדם יגיעו לבגרות מלאה, וייהנו מחיים במלכות אלוהים עלי אדמות, אזי ישילו מעליהם את גופם הגשמי ויעברו לעולם הרוח, הם יצרו את מלכות שמים בשמים. בהתאם לכך, מטרתו העיקרית של אלוהים בבריאה, היא בניית מלכות שמיים עלי אדמות.

1.2 תוצאות נפילת האדם

בני האדם נפלו בשעה שהיו עדיין בלתי בוגרים, ונתונים בתקופת הגדילה. כבר הבהרנו את הצורך בתקופת הגדילה. זו ההוכחה המובילה למסקנה, שאבות האנושות הראשונים נפלו, בהיותם עדיין בלתי בוגרים. (ראה עיקרון הבריאה 5.2.1)

בעטיה של הנפילה, לא יכלו בני האדם להיות מקדשים לאלוהים. במקום זאת, הם התאחדו עם השטן והפכו למקום משכנו. הם כשלו בפיתוח טבע שמימי, ותחת זאת רכשו טבע רע. אנשים בעלי טבע רע הורישו את הרשע באמצעות ילדיהם, בהרכיבם משפחות רעות, חברות רעות ועולם רע. זה הגיהינום עלי אדמות, בו חיינו. בגיהינום זה, איננו יכולים ליצור יחסי שיתוף אופקיים רצויים זה עם זה, כיוון שיחסינו האנכיים עם אלוהים נפגעו. אנו מבצעים מעשים המזיקים לאחרים, כיוון שאיננו חשים את הכאב והסבל של שכננו כשלנו.

כאשר בני האדם התרגלו לחיות בגיהינום עלי אדמות, הרי שבסיימם את חייהם הגשמיים, הם נכנסים באופן טבעי לגיהינום שבעולם הרוח. לא בנינו את מלכות אלוהים, במקום זאת הקמנו את ריבונות השטן. מסיבה זו, השטן הוא "שליט העולם הזה" (יוחנן י"ב 31) וגם "אלוהי העולם הזה". (השנית אל הקורינתיים ד' 4)