הקדמה
כל אדם נאבק להשיג אושר בחייו ולהימנע מאומללות. כל העניינים, החל באלה הפשוטים בחיי הפרט וכלה במאורעות הגדולים, המעצבים את מהלך ההיסטוריה, הם בבסיסם ביטוי לרצון האנושי לאושר גדל והולך.
כיצד, אפוא, מושג אושר? בני אדם חשים אושר כאשר רצונם מתמלא. אולם, המלה "אושר" איננה מובנת במשמעותה המקורית, משום שבמצבנו הנוכחי נוטים רצונותינו יותר אחר הרע מאשר אחר הטוב. דחפים, שהגשמתם מביאה לאי צדק, אינם נובעים מנפשו המקורית של האדם. הנפש המקורית מודעת היטב לכך שדחפים כאלה יובילו לאומללות. לכן, היא דוחה רצונות שמקורם רע ומבקשת אחר הטוב. בני האדם מבקשים את האושר, שיוכל לרומם את נפשם המקורית, אפילו במחיר חייהם. זהו מצבו של האדם. אנו נגררים במסלולים מתישים כדי להסיר את צל המוות, ואנו תרים אחר אור החיים.
היש אדם שהגשים את האושר בו מתענגת הנפש המקורית, תוך חיפוש אחר הגשמת רצונותיו הרעים? בכל פעם שרצונות כאלה מופיעים, אנו חשים חוסר מנוחה במצפוננו וצער בלבנו. האם יורה הורה לילדו להיות רשע? האם ינחיל המורה, בכוונה, אי צדק לתלמידיו? הדחף של הנפש המקורית, הקיימת בכל אחד, הוא לתעב את הרוע ולשבח את הטוב.
בחיי אנשים דתיים ניתן להבחין במאבק עז להגשים את הטוב, מתוך הליכה חסרת פשרות אחר רצון הנפש המקורית. אולם, משחר ההיסטוריה, לא היה אפילו אחד שציית באופן מוחלט לנפשו המקורית. כפי שציין השליח פאולוס: "אין צדיק, אין גם אחד; אין משכיל, אין דורש את אלוהים". (אל הרומים ג' 10-11) אל מול המצב האנושי ביכה, "כי לפי האדם הפנימי חפצתי בתורת אלוהים, אך רואה אני באיבריי חוק אחר, הלוחם לחוק שכלי ויוליכני שבי לתורת החטא אשר באיברי. אוי לי, אדם אומלל שכמותי!" (אל הרומים ז' 22-24)
בכל אדם אנו מוצאים סתירה עמוקה. באותה עצמיות של האדם קיימות שתי נטיות מנוגדות: זו של הנפש המקורית, המבקשת טוב, וזו של הנפש הרשעה, המבקשת רוע. הן נתונות במאבק עז, תוך נסיון להגשים מטרות מנוגדות.
כל יצור שבחובו סתירה שכזאת, נדון להיכחד. בני האדם, הנתונים בסתירה זאת, חיים על סף האבדון. הייתכן, אפוא, שחיי האדם נוצרו עם סתירה שכזאת? כיצד באו לעולם יצורים עם סתירה פנימית מטבעם? אילו חיי האדם היו תחת עול הסתירה הזאת מבריאתם, הרי שהם לא היו יכולים כלל להתפתח. הסתירה, אם כך, התפתחה לאחר לידת המין האנושי. מצב הרס זה הוא תוצאה של נפילת האדם.
היש מישהו שיוכל לסתור את הטיעון, כי מצב האנושות הוא נפול? כאשר מבינים אנו את העובדה, כי בשל הנפילה הגענו לסף ההרס העצמי, אנו עושים מאמץ נואש ליישב את הסתירות בתוכנו. אנו דוחים את דחף הרשע, הנובע מהנפש הרשעה שלנו, ומאמצים את הדחף הטוב, הנובע מנפשנו המקורית. אף על פי כן, לא הצלחנו למצוא את התשובה הסופית לשאלה: מהו טבעם של הטוב והרע? עדיין אין בידינו אמת מוחלטת ומוסברת שתאפשר לנו להבחין, לדוגמא, מי מן השניים, תאיזם או אתאיזם, הוא הטוב ומי הוא הרע. יתרה מזאת, נותרנו בורים לחלוטין, לתשובות לשאלות כגון: מהי הנפש המקורית, אותו מעיין ממנו נובעים הרצונות הטובים? מהו מקור נפש הרשעה, המעוררת דחפים רעים בניגוד לנפש המקורית? מהו שורש הסתירה המביאה אנשים להרס? כדי להתגונן מדחפים רעים וללכת אחר דחפינו הטובים, עלינו להתגבר על כוחות אלו ולהיות בעלי יכולת אבחנה ברורה בין טוב לרע. רק אז נוכל לבחור בנתיב החיים הטובים, אותו מבקשת הנפש המקורית.
מנקודת מבט של השכל, הנפילה האנושית מייצגת את שקיעת האנושות לבורות. לבני האדם שני היבטים: פנימי וחיצוני, או נפש וגוף; כך, גם השכל מורכב משני היבטים: פנימי וחיצוני. באופן דומה, ישנם שני סוגים של בורות: בורות פנימית ובורות חיצונית. בורות פנימית היא, במונחים דתיים, בורות רוחנית. זוהי בורות הנוגעת בשאלות כגון: מהו מקור האדם? מהי מטרת החיים? מה קורה לאחר המוות? האם אלוהים והעולם הבא קיימים? מהו טבעם של טוב ורע? בורות חיצונית מתייחסת לעולם הטבע הכולל את גוף האדם. זו היא בורות לגבי שאלות כגון: מהו מקור היקום הפיסי ומהם חוקי הטבע המפקחים על כל התופעות.
משחר ההיסטוריה ועד ימינו תרו בני האדם, ללא לאות, אחר האמת שתוכל להתגבר על שני סוגי הבורות ולהגיע לידע. באמצעות הדת, פסעו בני האדם במסלול של חיפוש אחר האמת הפנימית; ובאמצעות המדע, פסעו בנתיב החיפוש אחר האמת החיצונית. הדת והמדע, כל אחד בעולמו, היו שיטות החיפוש אחר האמת, במטרה לכבוש את הבורות ולהשיג ידע. בסופו של דבר, דרך הדת ודרך המדע צריכות להשתלב זו בזו, ועליהן לפתור את בעיותיהן בהבנה אחת מאוחדת; שני היבטי האמת, הפנימי והחיצוני, יתפתחו בהרמוניה מלאה. רק אז, בהיותנו חופשיים לחלוטין מבורות, וחיים בטוב מוחלט, על פי רצון הנפש המקורית, נוכל ליהנות מאושר נצחי.
ניתן להבחין בשני מסלולים עיקריים בחיפוש אחר פתרונות לשאלות היסוד של חיי האדם. ראשית, בני האדם חקרו במסגרת עולם התוצאה החומרי. אלה ההולכים בנתיב זה ומאמינים שהוא הנתיב העליון, כורעים ברך בפני תהילת המדע המפותח כל כך. הם גאים על היותו כל יכול, ועל הנוחיות החומרית שהוא מספק. אולם, האם נוכל ליהנות מאושר מלא המבוסס רק על תנאים חיצוניים המספקים את הגוף? התקדמות המדע עשויה ליצור סביבה חברתית נוחה, בה נוכל ליהנות מעושר ומשגשוג בשפע, אולם, האם די בכך כדי לספק באמת ובתמים את הרצון הרוחני של העצמיות הפנימית? רגעי האושר החולפים של אלו הנהנים מתענוגות הבשר, הם כקליפת השום בהשוואה לאושר הנחווה על ידי אלה שעל מסלול ההארה, המוצאים אושר בלב פשטות ועוני. גאוטמה בודהה, אשר נטש את מותרות הארמון המלכותי והתמסר לחיפוש הדרך, לא היה היחיד שנדד חסר בית, בתורו אחר מקום למנוחת לבבו. כשם שגוף בריא תלוי בנפש בריאה, כך אושר הגוף אינו שלם אלא כאשר הנפש מרוצה. מה יחוש מלח המפליג בים העולם החומרי, תחת דגל המדע, בחיפוש אחר הנאות הגוף? תנו לו להגיע לחוף מאוויו. בסופו של דבר הוא יבין, כי אין זה יותר מאשר בית הקברות בו ייטמן גופו.
לאן מוביל המדע? עד כה לא חבק המחקר המדעי את העולם הפנימי של הסיבה; הוא הגביל עצמו לעולם החיצוני. הוא לא השכיל לחבוק את עולם המהות, אלא הגביל עצמו לעולם התופעה בלבד. אולם, המדע נכנס היום לשלב חדש. הוא מחויב להרים מבטו מעולם התוצאה והתופעה החיצוני אל העולם הפנימי של הסיבה והמהות. העולם המדעי החל להכיר בעובדה, שלא יוכל להשיג את מטרותיו הסופיות בלא הסבר תיאורתי של עולם הסיבה הרוחני. כאשר המלח, שסיים את מסעו לחיפוש אחר האמת החיצונית תחת מפרש המדע, מוסיף מפרש נוסף, את מפרש הדת, ויוצא למסע חדש לחפש את האמת הפנימית, הוא יגיע לבסוף ליעד אליו נכספת נפשו המקורית.
המסלול השני של המאמץ האנושי, הוא הניסיון להשיב על שאלות היסוד באשר לחיי האדם, תוך התעלות מעל עולם התוצאה והתופעה וחקר בעולם המהות. אין ספק, כי הפילוסופיות והדתות, שצעדו במסלול זה, תרמו רבות. פילוסופים, קדושים וצדיקים יצאו לסלול את דרך הטּוב עבור בני דורם. אולם, כה רבים מהישגיהם הפכו לנטל רוחני נוסף עבור אנשי דורנו.
בחנו זאת באובייקטיביות! האם אי פעם הגיע פילוסוף כלשהו לידע, שיכול לפתור את הסבל העמוק ביותר של בני האדם? האם היה צדיק כלשהו, שהאיר בבירור את הדרך ופתר את כל שאלות היסוד של חיי האדם והיקום? האם לא עוררו התורות והתיאוריות שלהם שאלות בלתי פתורות נוספות שהובילו לספקנות? יתרה מכך, אורות התחייה, שהטילו דתות על הנפשות התועות באפלה בכל התקופות, דעכו עם התקדמות ההיסטוריה. הם הותירו רק גחלים עמומים המנצנצים בחשכה היורדת.
הבה נבחן את ההיסטוריה של הנצרות. כמבשרת הישועה, התפתחה הנצרות במהלך היסטוריה סוערת בת אלפיים שנה, והרחיבה את השפעתה בכל העולם בעת החדשה. אולם, מה קרה לרוח הנוצרית שהציתה להבות חיים כה בוהקות, אשר אף על פי שנרדפה באכזריות בזמן האימפריה הרומית, הביאה את הרומאים לכרוע על ברכיהם בפני ישוע הצלוב? החברה הפיאודלית של ימי הביניים קברה את הנצרות חיים. אף על פי שהרפורמציה הניפה את לפיד החיים החדשים, לא יכולות היו להבותיו לעצור את הגל הגואה של החשיכה. כאשר גוועה האהבה השמימית, בעת שגלי תאוות בצע קפיטליסטית שטפו את אירופה הנוצרית, עת המון רעב זעק במרירות בשכונות העוני, הגיעה ההבטחה לגאולתם לא משמיים, אלא מהארץ. שמה היה קומוניזם. הנצרות, על אף שבישרה את אהבת אלוהים, הדרדרה להיות גוף מת של אנשי כמורה המשננים סיסמאות ריקות. היה זה רק טבעי, שנס המרד הונף בטענה, שאלוהים חסר רחמים המאפשר סבל כזה, אינו יכול להתקיים.
כך נולד המטריאליזם המודרני. החברה המערבית היתה כור ההיתוך של המטריאליזם. היתה זאת הקרקע הפוריה בה פרח הקומוניזם. הנצרות איבדה את יכולתה להשתוות להצלחות של הקומוניזם ושל המטריאליזם, וכשלה להציג את האמת, שבכוחה להכניע את התיאוריות שלהם. הנוצרים הביטו בחוסר אונים, בעת שאידיאולוגיות אלו פרחו ושגשגו בקרבם והרחיבו השפעתם בכל רחבי העולם. כמה חבל! למעלה מכך, אף כי הדוקטרינה הנוצרית מלמדת שכל בני האדם הם צאצאים לאותם הורים, אזרחים רבים ממדינות נוצריות, המאמינים בדוקטרינה זאת, אפילו לא ישבו יחד עם אחיהם ואחיותיהם בעלי צבע עור שונה. הדבר מתאר את המצב הממשי הנוכחי של הנצרות, שאיבדה הרבה מכוחה ליישם את דבריו של ישוע הלכה למעשה. היא היתה לבית של טקסים חסרי חיים, קבר מסויד.
יתכן שיבוא יום ובו ישימו מאמצי האדם קץ לתחלואים חברתיים אלו. אולם, ישנה מחלה חברתית אחת שמאמצי האדם לבדם לעולם לא יוכלו לה. הכוונה לשחיתות מינית. הדוקטרינה הנוצרית מתייחסת לכך כאל חטא מרכזי. כמה טרגי שהחברה הנוצרית בת ימינו אינה יכולה לבלום מסלול זה של הרס, בו דוהרים רבים בעיוורון.
הנצרות של ימינו נפלה קורבן לבלבול ולמחלוקות, ויכולה רק להביט באין אונים שעה שחיים אין ספור נשאבים לתוך סערת השחיתות. זו הוכחה לכך, שהנצרות הקונבנציונאלית עומדת חסרת יכולת, לבצע את רצון אלוהים, להציל את האנושות בעת הזאת.
מדוע זה לא הצליחו אנשים דתיים, למרות חיפושם הּכֵן אחר אמת פנימית, להגשים את הייעוד שנתן להם אלוהים? ניתן להשוות את היחסים בין עולם המהות ועולם התופעה לאלו שבין הנפש והגוף. אלו הם יחסי סיבה ותוצאה, פנימי וחיצוני, שותף נושא ושותף מושא. (עיקרון הבריאה 1.1) כשם שאנשים מגיעים לשלמות אישיותם רק כאשר הנפש והגוף מאוחדים לחלוטין, כך שני העולמות של המהות ושל התופעה צריכים לחבור בהרמוניה מושלמת, לפני שתתאפשר הגשמת העולם האידיאלי. כמו היחסים בין גוף ונפש, כך גם עולם התופעה אינו יכול להתקיים במנותק מעולם המהות, ועולם המהות אינו יכול להתקיים בנפרד מעולם התופעה. בהתאם לכך, החיים לאחר המוות מחוברים ואינם ניתנים להפרדה מהחיים בעולמנו. אושר רוחני איננו מושלם, בלא אושר גשמי אמיתי.
הדתות עשו מאמץ מתיש להכחיש את החיים בעולמנו, בחיפוש אחר חיי נצח. הן בזו לתענוגות הגוף למען חווית האושר הרוחני. אך ככל שיתאמצו, לא יוכלו בני האדם לנתק עצמם מהמציאות בעולמנו, או לבטל את היצר של תענוגות הגוף, הרודף אחריהם כצל שלא ניתן לנערו. העולם הזה ויצריו, אוחזים בעקשנות באנשי הדת ודוחפים אותם לתהומות הצער והייסורים. כזו היא הסתירה המטרידה את חייהם המסורים. מנהיגים רוחניים מוארים רבים הגיעו לסוף עצוב, בהיותם עדיין קרועים בשל הסתירה הזו. כאן טמונה הסיבה העיקרית לחוסר המעש והחולשה של דתות בימינו: הן עדיין לא התגברו על סתירה פנימית זאת.
ישנו גורם נוסף שהביא את הדתות לשקיעה. צעד צעד עם התפתחות המדע, הפך השכל האנושי להיות מתוחכם ביותר ומצריך גישה מדעית להבנת המציאות. מאידך, התורות המסורתיות של הדתות הן לרוב נטולות כל הסבר מדעי. כלומר, הפירושים העכשוויים של אמת פנימית ושל אמת חיצונית אינם תואמים.
מטרתה המוחלטת של הדת ניתנת להשגה רק כאשר האדם מאמין תחילה בלבו ולאחר מכן מיישם זאת בפועל. ברם, ללא הבנה תחילה, אין האמונה יכולה להכות שורש. לדוגמא, אנו לומדים את כתבי הקודש כדי להבין את האמת ובכך לחזק את אמונתנו. בדומה לכך, ישוע עשה נסים על מנת לסייע לבני העם להבין שהוא המשיח, וכך להוביל אותם להאמין בו. הבנה היא נקודת המפתח של הידע. אולם, כיום אין בני האדם מקבלים דבר שלא ניתן להוכיחו בעזרת הגיון המדע. בהתאם לכך, מאחר שדתות אינן מסוגלות כיום להדריך את אנשיהן לרמת הבנה, קל וחומר לאמונה, הן אינן יכולות למלא את תכליתן. גם אמת פנימית מצריכה הסברים הגיוניים ומשכנעים. ואכן, לאורך ההיסטוריה הארוכה נעו הדתות לעבר הנקודה בה תוכלנה תורותיהן להתבהר בדרך מדעית.
דת ומדע, שיצאו לדרך במשימה לבער את שני ההיבטים של הבורות האנושית, נראו במהלך התפתחותם כתופסים עמדות מנוגדות ובלתי ניתנות לגישור. אולם, כדי שהאנושות תוכל להתגבר לחלוטין על שני ההיבטים של הבורות, ולהגשים במלואו את הטּוב בו חפצה הנפש המקורית, חייבת להופיע בנקודה מסוימת בהיסטוריה אמת חדשה, שיכולה לגשר בין דת ומדע ולפתור את בעיותיהם בהבנה משולבת.
זה עשוי להיות לא נעים למאמינים דתיים, במיוחד לנוצרים, ללמוד שחייב להופיע ביטוי חדש לאמת. הם מאמינים כי הכתובים שבידיהם מושלמים ונטולי פגמים. כמובן, האמת בעצמה היא ייחודית, נצחית, בלתי משתנה ומוחלטת. כתבי קודש, לעומת זאת, אינם האמת עצמה, אלא ספרי הדרכה ללימוד האמת. הם ניתנו בתקופות שונות בהיסטוריה, בהתאם להתפתחותם של בני האדם, הן רוחנית והן שכלית. העומק ומידת הלימוד וכן שיטת הביטוי של האמת השתנו בהתאם לתקופה. לפיכך, אל לנו להתייחס לספרי ההדרכה כמוחלטים בכל פרט ופרט. (ראה פרק 5 - אסכטולוגיה)
אנשים זקוקים לדת כדי לחפש אחר המציאות המוחלטת ולהגשים טּוב, בהתאם לנטיית הנפש המקורית, לכן, מטרתה של כל דת היא זהה. אולם, דתות הופיעו בצורות שונות בהתאם למשימות השונות שלהן, לתרבויות בהן הכו שורשים, ולתקופות ההיסטוריות המסוימות בהן הופיעו. כתבי הקודש שלהן נכתבו בצורות שונות מסיבות דומות. לכל הכתובים אותה מטרה: להאיר את סביבתם באור האמת. ברם, כאשר נורה בהירה יותר נדלקת, אורה גובר על זה של הנורה הישנה שמשימתה דועכת.
כיוון שהדתות חסרות את הכוח להדריך את האדם המודרני בדרכו מעמק המוות החשוך אל האור המלא של החיים, חייב להופיע ביטוי חדש לאמת, שיוכל להקרין אור חדש ובהיר יותר. ישוע אמר, שאלוהים יגלה ביום מן הימים אמת חדשה: "את אלה דיברתי אליכם במשלים אכן שעה באה ולא אדבר עוד אליכם במשלים, כי אם ברור אמלל לכם על אבי". (יוחנן טז' 25)
אלו משימות על האמת החדשה למלא? על האמת החדשה לאחד את הידע על ידי גישור בין האמת הפנימית שביקשה הדת ובין האמת החיצונית שביקש המדע. כתוצאה מכך, היא תאפשר לכל בני האדם להתגבר על שני סוגי הבורות, הפנימית והחיצונית, ולהבין במלואם את שני סוגי הידע. לאחר מכן, על האמת החדשה להוביל את בני האדם הנפולים לבלום את דרכי הנפש הרעה ולפעול להשגת המטרות של הנפש המקורית, וכך לאפשר להם להגשים טּוב. עליה להדריך את בני האדם להסיר את הכפילות בנפשם, המבקשת פעם טוב ופעם רע. עליה לחזק אנשים דתיים, כדי להתגבר על הסתירה, מולה הם עומדים, במאבקם לחיות על פי הדרך הנכונה. עבור אנשים נפולים, הידע הוא אור החיים, האוצר את כוח התחייה, שעה שהבורות היא צל המוות ומקור ההרס. בורות איננה יכולה ליצור רגשות אמיתיים, ובהיעדר ידע ורגש, לא יוכל להתעורר רצון לפעולה.
ללא תפקוד תקין של הרגש, השכל והרצון, אין האדם יכול לחיות חיים של אדם אמיתי. אם נבראנו כך שאיננו יכולים לחיות בנפרד מאלוהים, אזי לבטח בורותינו לגבי אלוהים מביאה אותנו לצעוד במסלולים של אומללות. אף שלמדנו בשקידה את התנ"ך, האם באמת יכולים אנו לומר שאנו יודעים בבהירות את המציאות של אלוהים? האם נוכל אי פעם, להבין את לבו של אלוהים? על הביטוי החדש של האמת להצליח לגלות את לבו של אלוהים: את לבו המאושר בעת הבריאה; את שברון הלב שהרגיש, עת בני האדם, ילדיו, אותם לא יכול היה לנטוש, מרדו בו; ואת לבו השואף להושיעם במהלכה הארוך של ההיסטוריה.
ההיסטוריה האנושית, ארוגה מחיי אנשים הנוטים לטוב ולרע כאחד, רצופה מאבקים. כיום, נעלמים בהדרגה עימותים חיצוניים, כמו מאבקים על רכוש, על אנשים ועל טריטוריה. בני האדם מתקרבים מעבר להבדלי גזע. המנצחות במלחמת העולם השניה שיחררו את המושבות שלהן, העניקו להן זכויות שוות לאלו של המעצמות וכללו אותן כחברות באומות המאוחדות. יחד הן פועלות לקראת סדר עולמי. עוינות ויריבות ביחסים בינלאומיים שככו, שעה שדאגות כלכליות ניצבות בחזית, ואומות פועלות להקמת שווקים משותפים. יש מעבר חופשי של תרבויות, התגברות על בדלנות מסורתית של אומות וגישור על הפערים התרבותיים בין מזרח ומערב.
עם זאת, עדיין נותר לפנינו עימות אחד שלא ניתן להימלט ממנו - המלחמה בין דמוקרטיה וקומוניזם. אף על פי שכל צד צייד עצמו בכלי נשק מפחידים, המכוונים אל היריב בנכונות להילחם, הרי שמהות הקונפליקט היא פנימית ואידיאולוגית. מי ינצח במאבק אידיאולוגי אחרון זה? כל מי שמאמין במציאות של אלוהים יענה בודאי שהדמוקרטיה תנצח. אולם, לדמוקרטיה אין כל דוקטרינה שיכולה לגבור על הקומוניזם, וגם אין לה את הכוח לעשות זאת. לכן, כדי שתוכניתו של אלוהים לישועה תתגשם במלואה, על האמת החדשה להעלות קודם את האידיאליזם בעולם הדמוקרטי לרמה חדשה. עליה להשתמש בו כדי להטמיע את המטריאליזם ולבסוף להביא את בני האדם לעולם חדש. אמת זאת חייבת לחבוק את כל הדתות ההיסטוריות, האידיאולוגיות והפילוסופיות ולהביא לאחדות מוחלטת ביניהן.
יש אמנם אנשים המסרבים להאמין בדת. הם אינם מאמינים, מכיון שאינם יודעים את המציאות של אלוהים ושל החיים לאחר המוות. אולם גם אם יתעקשו להכחיש את האמיתות הללו, טבעו של האדם לקבל את הניתן להוכחה מדעית ולהאמין בו. לא זו אף זו, אלוהים נתן לבני האדם טבע, כך שאלה המציבים את תכלית חייהם בעולם החומרי, חשים לבסוף חלל גדול וריקנות בלבם. כאשר בני האדם לומדים להכיר את אלוהים באמצעות האמת החדשה ופוגשים את המציאות של עולם הרוח, הם מבינים שאל להם להציב את מטרת חייהם בעולם החומרי, אלא להסתכל תחת זאת אל העולם הנצחי. הם ילכו בדרך האמונה, ובהגיעם ליעד האחרון, יפגשו כאחים וכאחיות.
אם כל בני האדם אמורים להיפגש כאחים וכאחיות, באמצעות אמת אחת זאת, כיצד יהיה אז העולם? תחת אור האמת החדשה יתקבצו כל אלה שנאבקו במשך ההיסטוריה הארוכה לסלק את חשכת הבערות. הם יצרו משפחה אחת גדולה.
מאחר שמטרת האמת היא להגשים טּוב ומאחר שאלוהים הוא מקור הטּוב, אלוהים יהיה מרכזו של העולם שיושתת על אמת זו. כל אחד יעריץ את אלוהים וישרתו כאביו, ויחיה בהרמוניה עם הזולת באהבת אחים ואחיות. טבע האדם הוא, שכאשר הוא גורם עוול לרעהו ממניעים אנוכיים, הוא סובל יותר מנקיפות המצפון מאשר הוא נהנה מרווחים שמקורם בחטא. כל המבין זאת, ירסן עצמו ולא יפגע בזולת. אולם, כאשר אהבת אחים אמיתית, תעלה על גדותיה מעומק לבם של בני האדם, הם לא ירצו עוד לעשות דבר שיוכל להכאיב לזולת. עד כמה יהיה זה נכון בחברה בה יחושו האנשים ממש שאלוהים, שהוא מעבר לזמן ולחלל, ועוקב אחר כל מעשיהם, רוצה שהם יאהבו זה את זה? לפיכך, ברגע שההיסטוריה מלאת החטאים של האנושות תסתיים, יתחיל עידן היסטורי חדש בו בני האדם פשוט לא יחטאו.
הסיבה שאנשים המאמינים באלוהים עדיין חוטאים, היא מכיון שאמונתם באלוהים היא מושגית בלבד. היא לא נגעה ברגשות הפנימיים ביותר שלהם. מי מהם היה מעז לחטוא, לו חווה את אלוהים בעומק ישותו? האם לא היו רועדים, לו חשו את הממשות של חוק שמים, לפיו המבצעים פשע אינם יכולים להימלט מגורל הגיהינום? עולם ללא חטא, כפי שתואר כאן, אותה מטרה נכספת של האדם, ניתן לכנותו בשם מלכות שמים. מאחר שעולם זה אמור להיווסד עלי-אדמות, ניתן לכנותו מלכות שמים עליי אדמות.
ניתן להסיק, כי המטרה הסופית של פעולתו של אלוהים לישועה, נועדה להקים את מלכות שמים עלי אדמות. כבר הוסבר לעיל, שבני האדם נפלו, וכי נפילה זו אירעה לאחר יצירת הגזע האנושי. אם נקבל את קיומו של אלוהים, הרי שיהיה זה מובן מאליו, איזה עולם רצה אלוהים להגשים מלכתחילה, טרם הנפילה של אבות האנושות הראשונים. די אם נאמר, כי עולם זה נועד להיות מלכות שמים עלי אדמות, היכן שמטרת הבריאה של אלוהים תניב פרות. (עקרון הבריאה 3.1) בעטייה של הנפילה כשלו בני האדם ולא יסדו עולם זה. תחת זאת, הם נפלו לבורות והקימו עולם חוטא. מאז נאבק האדם הנפול, ללא הפוגה, לשקם את מלכות שמים עליי אדמות, העולם אותו התכוון אלוהים לברוא במקור. לאורך מסלולה הארוך של ההיסטוריה ביקשו בני האדם אחר האמת, פנימית וחיצונית כאחת, ושאפו להגיע אל הטּוב.
לפיכך, מאחורי ההיסטוריה האנושית, מצויה תוכניתו של אלוהים לשיקום העולם, בו מטרת הבריאה של אלוהים מתגשמת. בהתאם לכך, על האמת החדשה להדריך את בני האדם הנפולים, לחזור למצבם המקורי. לשם כך, עליה לגלות את המטרה של בריאת האנושות והיקום וללמד על תהליך שיקומם ומטרתו הסופית.
האם בני האדם נפלו בשל אכילת פרי, הנקרא פרי עץ הדעת טוב ורע, כפי שכתוב באופן מילולי בתנ"ך? אם לא, מה היתה אפוא סיבת הנפילה? על האמת החדשה לענות על שאלה זאת ועל אחרות, אשר הסבו כאב והציקו לנפשם של הוגי דעות מעמיקים בכל הדורות. מדוע זה אלוהים של שלמות ויופי, יצר בני אדם עם יכולת ליפול? מדוע זה אלוהים, שהוא כל יודע וכל יכול, לא מנע את נפילתם, אף שהיה מודע לכך שהחלו ליפול? מדוע זה לא הושיע אלוהים את האנושות החוטאת, ברגע אחד, בכוחו הכל יכול?
כשאנו מתפעמים לנוכח החוקים המדעיים החבויים בעולם הטבע, נוכל להסיק, שאלוהים, בורא העולם, הוא המקור האמיתי של המדע. אם ההיסטוריה האנושית היא תכניתו של אלוהים לשיקום העולם בו תוגשם מטרת הבריאה, אזי משתמע שאלוהים, אדון כל החוקים, הוביל את המסלול הארוך של תכניתו לשיקום בהתאם לתכנית סדורה. משימתנו הדחופה ביותר היא להבין כיצד החלה ההיסטוריה החוטאת של האנושות, מהם הנוסחאות והחוקים שמשלו במהלך תכניתו של אלוהים, כיצד תושלם ההיסטוריה, ולבסוף, לאיזה עולם תיכנס האנושות. האמת החדשה צריכה לספק תשובות לכל אותן שאלות עמוקות של החיים.
כאשר תעשינה התשובות ברורות, לא יהיה אפשרי להכחיש את קיומו של אלוהים, השליט המתכנן והמנחה את ההיסטוריה. בכל מאורע היסטורי נוכל להבחין בעקבות לבו של אלוהים, במאבקו להציל את בני האדם הנפולים.
בנוסף, על האמת החדשה להיות מסוגלת להבהיר נושאים קשים רבים בנצרות, אשר משימתה היתה לייסד את הסביבה התרבותית שלה ברחבי העולם. אנשים משכילים אינם יכולים להסתפק בקביעה הפשוטה, שישוע הוא בן אלוהים ומושיע האנושות. הם עסקו בויכוחים תיאולוגיים רבים, במאמציהם להבין את המשמעות העמוקה יותר של הדוקטרינות הנוצריות. האמת החדשה צריכה להסביר את מערכות היחסים בין אלוהים, ישוע ובני האדם; הן תוסברנה לאור עיקרון הבריאה. יתרה מכך, עליה להבהיר את התעלומה הכבדה סביב השילוש הקדוש.
עליה להראות, מדוע ישועת האלוהים את האנושות, היתה אפשרית רק באמצעות הקזת דמו של בנו יחידו על הצלב.
עדיין נותרו שאלות קשות. הנוצרים מאמינים כי ישועה באה באמצעות הכפרה על הצלב. אך מעולם לא היה מי שהוליד ילד נקי מחטא, שאיננו זקוק בשום אופן לגאולה על ידי המושיע. זה מראה שאף לאחר לידתם מחדש, באמצעות המושיע, ממשיכים בני האדם להעביר את החטא הקדמון לילדיהם. הדבר מעלה שאלה מכרעת: מהי מידת הישועה באמצעות הצלב?
כמה מיליוני נוצרים התרברבו במהלך ההיסטוריה בת 2000 השנה של הנצרות, שחטאם נסלח לחלוטין בזכות דם הצליבה? אך במציאות, מעולם לא הופיעו יחיד נקי מחטא, משפחה או חברה נקיות מחטא. יתרה מזאת, הרוח הנוצרית מצויה בנסיגה הדרגתית. כיצד ניישב את אי ההתאמה בין האמונה הרווחת בכפרה שלמה, באמצעות הצלב, ובין המציאות הממשית? אלו הן רק מקצת מן השאלות העומדות בפנינו. האמת החדשה אליה אנו כמהים צריכה לספק תשובות פשוטות.
חידות רבות נוספות מצויות בכתבי הקודש, עטויות סמליות ומטאפורות, כגון: מדוע על ישוע לבוא שנית? מתי, היכן וכיצד תתרחש חזרתו? כיצד יזכו בני האדם הנפולים בתחייה עם בואו? מהי המשמעות של הנבואות התנ"כיות, ששמיים וארץ יהרסו באש ובאסונות אחרים? על האמת החדשה להסביר חידות אלה לא בשפה סתומה, אלא כפי שישוע הבטיח, בשפה פשוטה שכל אדם יכול להבין. (יוחנן טז' 25) בלתי נמנע הוא, כי שוני בפירושם של פסוקים מטאפוריים וסמליים מעין אלה, הוביל לחלוקת הנצרות לקבוצות. רק בעזרת האמת החדשה וההסבר הבהיר שלה, יכולים אנו להביא אחדות נוצרית.
עם זאת, אמת נותנת חיים זו, איננה יכולה להתגלות באמצעות חקירה מתישה של כתבי הקודש או של כתבי מלומדים; אף איננה יכולה להיות מומצאת על ידי שכל אנושי כלשהו. כפי שכתוב בספר חזון יוחנן, "עליך לשוב להנבא עוד על עמים וגויים ולשונות ומלכים רבים." (חזון יוחנן י' 11) אמת זאת חייבת להופיע כהתגלות מאלוהים.
בהגיע הזמן, שלח אלוהים אדם אחד לארץ, לפתור את הבעיות היסודיות של חיי האדם והיקום, שמו הוא סאן מיאנג מון. במשך כמה עשורים הוא תר את עולם הרוח העצום, מעבר לכל דמיון. הוא צעד במסלול עקוב מדם בחיפוש אחר האמת, בעברו צרות כה קשות, שרק אלוהים זוכרן. בהבינו שאף אחד לא יוכל למצוא את האמת המוחלטת שתציל את האנושות מבלי לעבור תחילה את ההתנסויות המרות ביותר, הוא נלחם במיליוני שטנים, הן בעולם הרוחני והן בעולם הגשמי, והתגבר על כולם. באמצעות קשר רוחני אינטימי עם אלוהים, ובפגשו את ישוע וקדושים רבים בגן עדן, הוא הביא לאור העולם את כל סודות השמיים.
המילים המוצהרות מעל דפים אלה הינן רק חלק מאמת זאת. ספר זה איננו אלא אסופה של הדברים אותם שמעו וראו תלמידיו. אנו מאמינים ומקווים, שבבוא הזמן יפורסמו חלקים חשובים ומעמיקים נוספים של האמת.
בכל פינות העולם, נפשות אין ספור, שהיו עד כה תועות בחשכה, מקבלות את אורה של האמת החדשה ונולדות מחדש. בראותנו זאת, איננו יכולים להמנע מלדמוע מתוך השראה עמוקה. אנו שואפים מעומק לבנו, שאורה ימלא במהרה את כל קצוות הארץ.
- פרק 2. נפילת האדם
- פרק 5. תחייה
- פרק 6. גזירת הגורל
- פרק 7. כריסטולוגיה (משיחיות)
- פרק 1. תכניתו של אלוהים להנחת התשתית לשיקום
- פרק 2. משה וישוע בתכניתו של אלוהים לשיקום
- פרק 3. התקופות ההיסטוריות וקביעת אורכן - במסגרת תכניתו של אלוהים
- פרק 4. המקבילות בין שתי התקופות בתכניתו של אלוהים לשיקום
- פרק 1. עקרון הבריאה
- הקדמה לשיקום
- פרק 4. המשיח: הופעתו ומטרת ביאתו השנייה
- פרק 5. תקופת ההכנה לביאתו השנייה של המשיח
- פרק 6. הביאה השנייה
- פרק 3. אסכטולוגיה (אחרית הימים) וההיסטוריה האנושית