חלק 3: היכן יחזור המשיח?
אם המשיח יחזור כאדם שנולד עלי אדמות, הוא לבטח ייוולד בקרב אנשים שנבחרו על ידי אלוהים, בהתאם לקביעתו מראש. היכן הוא המקום, אשר אותו בחר אלוהים עבור חזרת המשיח? מי הם האנשים שנבחרו לקבלו?
3.1 האם המשיח יחזור בקרב העם היהודי?
יש נוצרים המצפים, שהמשיח יבוא בקרב היהודים, בהתבסס על כמה פסוקים מן הברית החדשה: "ואשמע, מספר החתומים מאה אלף וארבעים וארבעה אלף והם חתומים מכל-שבטי בני ישראל", (חזון יוחנן ז' 4) וגם, "אמן, אומר אני לכם, לא תוכלו לעבור ערי ישראל, עד כי-יבוא בן-האדם". (מתי י' 23, השווה מתי ט"ז 28) אולם פירוש פסוקים אלה בדרך זאת, מהווה אי הבנה של תוכנית אלוהים.
בנושא זה נתן ישוע את משל הכרם: שמעו משל אחר איש בעל-בית היה אשר נטע כרם ויעש גדר סביב לו ויחצב יקב ויבן מגדל בתוכו ויתנהו אל-כרמים וילך בדרך מרחוק: ויהי בהגיע עת הבציר וישלח עבדיו אל-הכרמים לקחת את-פריו: ויחזיקו הכרמים בעבדיו את-זה הכו ואת-זה הרגו ואת-זה סקלו: ויוסף שלח עבדים אחרים רבים מן-הראשונים וגם-להם עשו כן: באחרונה שלח אליהם את-בנו כי אמר מפני בני יגורו: ויהי כראות הכרמים את-הבן ויאמרו איש אל-אחיו זה הוא היורש לכו ונהרגהו ונאחזה בנחלתו: ויחזיקו בו וידחפוהו אל-מחוץ לכרם ויהרגו אתו: ועתה כי-יבוא בעל הכרם מה-יעשה לכרמים ההם: ויאמרו אליו ירע לרעים ויאבדם ואת-הכרם יתן לכרמים אחרים אשר ישיבו לו את-פריו בעתו: ויאמר אליהם ישוע הכי לא-קראתם בכתובים אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו: על-כן אני אמר לכם כי-תקח מכם מלכות האלהים ותסב לגוי אשר יעשה את-פריה. (מתי כ"א 33-43) במשל זה מייצג בעל הבית את אלוהים, ואילו הכרם, מייצג את עבודתו של אלוהים. הכורמים שבידם ניתנה העבודה, מייצגים את העם היהודי. המשרתים מייצגים את הנביאים, בנו של בעל הכרם הוא ישוע, ואילו הכורמים האחרים, אשר קוצרים את הפרי, מייצגים אומה אחרת. אומה, אשר יכולה להגשים את רצון אלוהים, ולקבל את המשיח בביאתו השנייה. באמצעות משל זה, מסביר ישוע, שהוא לא יבוא שנית אל העם שרדף אותו. אלוהים ייקח מהם את המשימה שהופקדה בידם, וייתן אותה לעם אחר, שיוכל להניב את פירותיו, עם חזרת המשיח.
מדוע, אם כן, מתואר המשיח בברית החדשה, באופן הנראה, כי הוא יחזור אל ישראל? כדי לענות על שאלה זו, עלינו לברר תחילה מהי המשמעות של "ישראל".
המלה "ישראל", פירושה: הוא אשר ניצח. יעקב קיבל שם זה בעת הביסו את המלאך, שנאבק עימו במעבר יבוק. (בראשית ל"ב 28) יעקוב נאבק עם המלאך, על מנת להבטיח את עמדת הבל, בתשתית המימוש. בהצליחו להבטיח את עמדת הבל, ובהגישו את המנחה הממשית, ייסד יעקב את התשתית לבוא המשיח ברמת המשפחה. צאצאיו, אשר על גבי תשתית זו ירשו את האחריות לתוכנית אלוהים, נקראו ישראל, או העם הנבחר.
המושג "ישראל", אם כן, מסמל את אנשי אלוהים, אלה אשר ניצחו באמצעות אמונתם. הוא לא מתייחס בהכרח, לכל מי שבא משושלת יעקב. לכן, אמר יוחנן המטביל ליהודים: "אל-תחשבו בלבבכם לאמר, אברהם הוא אבינו כי אני אמר לכם כי מן-האבנים האלה יכול האלהים להקים בנים לאברהם". (מתי ג' 9) יתרה מזאת, השליח פאולוס אמר, "כי לא-המצוין למראה עיניים הוא היהודי, ולא האות הנראה בבשר היא המילה: כי אם-תוכו של אדם הוא יהודי ומילה היא בלב, כפי הרוח, ולא כפי הכתב אשר-לא מבני אדם תהילתו כי אם-מאת האלהים", (אל הרומיים ב' 28-29) וגם, "לא-כל אשר מישראל ישראל המה". (אל הרומיים ט' 6) הם נזפו ביהודים אשר בהתבסס על ייחוסם, כבנים לשושלת של אברהם, התגאו בהיותם העם הנבחר, זאת, למרות שלמעשה, לא חיו בהתאם לרצונו של אלוהים.
ניתן לומר, כי צאצאיו של יעקב, היו ישראל, בזמן שיצאו ממצרים, בהנהגת משה. אך פסקו להיות, בפנותם כנגד אלוהים במדבר. לכן, נפטר מהם אלוהים במדבר, והוביל רק את הדור הצעיר לתוך כנען. אל הדור הזה, התייחס אלוהים כאל ישראל האמיתית. צאצאיו של אברהם, אשר נכנסו לארץ כנען; עשרת השבטים של המלכות הצפונית של ישראל אשר חטאו כנגד אלוהים – נכחדו, וזאת משום שאיבדו את כשירותם כעם הנבחר של אלוהים. רק שני השבטים של ממלכת יהודה הדרומית, הם אלה שהמשיכו לשמור על רצונו של אלוהים, ולכן נשארו כעם הנבחר אשר יכול היה בסופו של דבר לקבל את ישוע. אך למרות זאת, איבדו את כשירותם להיות האומה, שלה האחריות המרכזית לתוכניתו של אלוהים לשיקום, ברגע שהובילו את ישוע אל הצלב.
לאחר צליבת ישוע, מי אם כן, הפך להיות לעם הנבחר? היו אלה הנוצרים. הם ירשו את האמונה של אברהם, ולקחו על עצמם את המשימה אשר אותה לא יכולים היו צאצאיו של אברהם למלא. השליח פאולוס כתב: "ועתה אני אמר הנכשלו למען יפלו חלילה כי בפשעם באה הישועה לגוים למען הקניאם", (אל הרומיים י"א 11) והעיד בכך, כי מרכז תוכניתו של אלוהים לשיקום עבר מן היהודים אל הגויים. (מעשה השליחים י"ג 46) מכאן, שהאנשים הנבחרים, אשר יכולים היו להניח את התשתית למשיח בעת הביאה השנייה, אינם ישראל, צאצאיו של אברהם; אלא הנוצרים, אלה שירשו את אמונתו.
3.2 המשיח יחזור לאומה במזרח
כפי שהסביר ישוע במשל על הכרם, (מתי כ"א 33-43) כאשר הובילו היהודים את ישוע לצלב, כמו הכורמים במשל, הם הרגו את בן אדונם ואיבדו בכך את משימתם בתוכנית השיקום האלוהית. איזו אומה, אם כן, תירש את עבודת האלוהים ותשא את פירותיו? הברית החדשה מציעה שאומה זאת, מצויה במזרח.
הספר חזון יוחנן, מתאר את פתיחת המגילות החתומות בשבע החותמות: וארא בימין הישב על-הכסא ספר כתוב פנים ואחור וחתום בשבעה חתמות: וארא מלאך אביר קורא בקול-גדול מי יזכה לפתח הספר ולהתיר את-חותמיו: ולא-יכל איש לא בשמים לא בארץ ולא מתחת לארץ לפתח את-הספר ולא להביט בו: ואב בכי גדול על-אשר אין איש זכה לפתח את-הספר ולקרא בו ולא להביט בו: ויאמר אלי אחד מן-הזקנים אל-תבכה הנה נצח האריה אשר הוא משבט יהודה שרש דוד לפתח את-הספר ולהתיר שבעת חותמיו. (חזון יוחנן ה' 1-5)
אריה שבט יהודה מסמל את המשיח, הוא אדם שיפתח את שבעת החותמות באחרית הימים. לאחר שייפתחו שש חותמות: וארא מלאך אחר עלה ממזרח-שמש ובידו חתמת אלהים חיים ויקרא קול גדול אל-ארבעה המלאכים אשר-נתן להם לחבל הארץ והים לאמר: אל-תחבלו את-הארץ ואת-הים ואת-העץ עד אם-חתמנו את-עבדי אלהינו על-מצחותם: ואשמע מספר החתומים מאה אלף וארבעים וארבעה אלף והם חתומים מכל-שבטי בני ישראל. (חזון יוחנן ז' 2-4)
הדבר מעיד על כך, שהחותמת של אלוהים חיים, תירשם על מצחם של 144,000 במזרח, המקום בו זורחת השמש. נבחרים אלה ילוו את הכבש בעת חזרתו. (חזון יוחנן י"ד 1) לפיכך, יכולים אנו להסיק, כי האומה אשר תירש את פעולת אלוהים ואשר תשא את פירותיו למען הביאה השנייה, מצויה במזרח. שם ייוולד המשיח ויתקבל על ידי 144,000 נבחרי אלוהים. מי בקרב עמי המזרח ייבחר לקבל את האדון?
3.3 האומה במזרח היא קוריאה
מאז ימי קדם, נחשבו באופן מסורתי, שלושת המדינות של קוריאה, יפן וסין כאומות במזרח. מתוכן, עבדה יפן, לאורך כל ההיסטוריה שלה, את אלת השמש, אמה טרסו אומי קאמי. לעידן הביאה השנייה, נכנסה יפן כאומה פשיסטית, אשר רדפה קשות את הנצרות הקוריאנית. (ראה פרק ההכנות לביאתו השניה של המשיח 4.3.3) בזמן עידן הביאה השנייה, היתה סין ערש הקומוניזם, והפכה בהמשך לאומה קומוניסטית. לפיכך, היו שייכות שתי המדינות הללו לצד שטן. קוריאה, אם כן, היא האומה במזרח, אשר בה יחזור המשיח.
הבה ונבחן מנקודת המבט של העיקרון, מספר אופנים, שבהן נעשתה קוריאה לראויה לקבל את המשיח בביאה השנייה. כאומה אשר אליה יחזור המשיח, היה על קוריאה לעמוד בדרישות הבאות:
3.3.1 תנאי פיצוי לאומי
על מנת שקוריאה תוכל להיות האומה המתאימה לקבל את המשיח, היה עליה למלא תנאי פיצוי לאומי של ארבעים וארבע, למען הפרדה מהשטן, עבור שיקום כנען ברמה הקוסמית. מדוע ניתן תנאי פיצוי זה לקוריאה?
אם חוזר המשיח לקוריאה, הרי שהעם הקוריאני נועד להיות ישראל השלישית. בעידן התורה, שמרו צאצאיו של אברהם על רצון אלוהים. הם סבלו רדיפות במצריים והיו ישראל הראשונה. הנוצרים, אשר בשל כבדם את ישוע שקם לתחייה, נרדפו ככופרים על ידי היהודים. הם שהמשיכו תוכניתו של אלוהים לשיקום, והיו לישראל השנייה. בעת חזרתו, בהתאם לנבואה שהוא יסבול ויידחה על ידי בני דורו, (לוקס י"ז 25) צפוי המשיח להיות נדון ככופר, על ידי הנוצרים של זמנו. בדיוק כמו שהיה נח בזמנו. אם כך, יהיה על אלוהים לנטוש את הנוצרים, שירדפו את המשיח, בדיוק כשם שנטש את היהודים אשר דחו את ישוע. (מתי ז' 23) לפיכך, העם הקוריאני, אשר ישמש את המשיח החוזר, ואשר יתמוך בו להשלים את הפרק השלישי בתוכניתו של אלוהים, הוא שיהיה לישראל השלישית.
ישראל הראשונה סבלה ארבע מאות שנה של עבדות במצרים. היה זה כדי למלא תנאי פיצוי של ארבעים למען הפרדה מהשטן, כפי שנדרש, כדי להתחיל במסלול לשיקום כנען ברמת הלאום. על מנת למלא פיצוי של ארבעים להפרדה מהשטן, ישראל השנייה היתה צריכה להתגבר על ארבע מאות השנים של הרדיפות באימפריה הרומית. זה מה שהיה דרוש על מנת להתחיל במסלול לשיקום כנען ברמה העולמית. בהיותם ישראל השלישית, היה גם על העם הקוריאני לסבול תחת אומה בצד השטן, לתקופה שתמלא את המספר ארבעים. כך יכולים היו הם למלא את תוכניתו של אלוהים, על בסיס ארבעים להפרדה מהשטן, כפי שנדרש, על מנת להתחיל במסלול לשיקום כנען ברמה הקוסמית. היתה זו תקופת ארבעים השנה, בה סבלה קוריאה רדיפות בלתי נסבלות, כקולוניה של יפן.
קוריאה היתה למטרה מוקדמת של המדיניות האימפריאליסטית של יפן. הסכם ההגנה של אולסה, אשר נחתם ב-1905 על ידי הירהומי היטו מיפן, ווואנג לי מקוריאה, (שר חינוך קוראני ששיתף פעולה עם יפן) כפה על קוריאה עמדה של מדינת חסות. כל הזכויות הדיפלומטיות של קוריאה ניתנו לטיפול משרד החוץ היפני. יפן הציבה מושל וקבעה דרגים צבאיים בכל המחוזות, לשלוט בכל ענייני הפנים של קוריאה. בתוך זמן קצר, כפתה יפן את רצונה על העם הקוריאני, בהכתיבה את הפוליטיקה, הדיפלומטיה ואת ענייני הכלכלה.
בשנת 1910 סיפחה יפן בכוח את קוריאה. היפנים ביצעו פשעי מלחמה כלפי העם הקוריאני, אסרו והרגו פטריוטים רבים ומנעו חופש מן העם. כאשר קמה תנועת התנגדות ב-1 במרץ 1919, הרגו היפנים אלפי אזרחים בכל רחבי חצי האי. בזמן רעידת האדמה הגדולה בקנטו, ב-1923, הפכו היפנים את הקוריאנים שגרו בטוקיו, שעירים לעזאזל וטבחו ברבים מהם.
בינתיים, קוריאנים רבים, אשר לא יכולים היו לסבול עוד את הדיכוי היפני, ויתרו על בתיהם, ונמלטו למדבר מנצ'וריה, בחפשם חופש. שם, סבלו רדיפות קשות ביותר ונתנו את לבם ונשמתם למען עצמאותה של מולדתם. הצבא היפני עבר כפר אחרי כפר, וחיפש את הקוריאנים הנאמנים הללו. בכפרים מסוימים הם אספו צעירים וזקנים לתוך בניינים, העלו אותם באש, ושרפו אותם חיים. יפן המשיכה בעריצות כזאת עד לזמן נפילתה.
הקוריאנים אשר נרצחו, הן בתנועת השחרור של ה-1 במרץ והן במדבר מנצ'וריה, היו ברובם נוצרים. לקראת סוף שליטתה הקולוניאליסטית, פתחה יפן במדיניות ידועה לשמצה, שמטרתה היתה לדכא את הנצרות החופשית בקוריאה. הנוצרים אולצו לסגוד למקדשי שינטו; מי שסירב, נאסר או הוצא להורג. כאשר נכנע הירוהיטו, קיסר יפן, בסוף מלחמת העולם השנייה, שוחרר לבסוף העם הקוריאני מעבדותו.
העם הקוריאני סבל במשך ארבעים שנה, מהסכם ההגנה של אולסה ב-1905, ועד לשחרורם ב-1945. סבלם מקביל לסבלה של ישראל הראשונה במצרים, ולסבלה של ישראל השנייה באימפריה הרומית. תנועת העצמאות של קוריאה הונהגה בעיקר על ידי נוצרים, גם בבית וגם מחוץ; היו אלה הנוצרים אשר סבלו באופן הקשה ביותר, תחת עריצותה של יפן.
3.3.2 חזית אלוהים וחזית שטן
בעידן אחרית הימים, מחולק העולם לעולם הדמוקרטי ולעולם הקומוניסטי. מכיוון שאלוהים נתן לאדם את ברכת הריבונות, הוא נאלץ להתיר לשטן את רסן השלטון ולאפשר לו, באמצעות צאצאיו של אברהם, ליצור עולם המנוגד לעיקרון. על אלוהים היה לעקוב אחריו במרדף, בפועלו לשקם את העולם המנוגד לעיקרון, ולהעבירו לצדו של אלוהים.
כאשר המשיח חוזר, על מנת לשקם את העולם הנפול הזה למצבו המקורי, כפי שנברא על ידי אלוהים, לבטח יפעל לגאול את העולם הקומוניסטי. אין ספק, כי האומה אשר אליה יחזור המשיח, תמלא תפקיד ראשי בתוכנית השיקום הזאת. קוריאה, המדינה אשר אליה יחזור המשיח, היא המקום היקר ביותר ללבו של אלוהים, ולכן, המקום השנוא ביותר על השטן. מכאן, שהיא מהווה חזית, הן עבור אלוהים והן עבור השטן. זהו המקום בו מתנגשים כוחות הדמוקרטיה וכוחות הקומוניזם. קו העימות הזה הנו קו הרוחב שלושים ושמונה בקוריאה, אשר נמתח כדי להגשים את תוכניתו של אלוהים לשיקום.
בנקודת העימות בין אלוהים והשטן, כתנאי לקביעת תוצאות מאבקם, יש להגיש קורבן מנחה. העם הקוריאני היה הקורבן הזה. הם עמדו בחזית המאבק, והוקרבו למען השיקום של היקום. לפיכך, חילק אלוהים את האומה הקוריאנית, ממש כשם שקורבנו של אברהם אמור היה להתחלק. זו הסיבה שמאחורי חלוקת קוריאה, באמצעות קו הרוחב השלושים ושמונה, קו אשר מפצל את קוריאה לשתי אומות: האחת מסוג קין והשנייה מסוג הבל. קו הרוחב השלושים ושמונה, הינו קו החזית למאבק בין הדמוקרטיה לקומוניזם. באותו הזמן, זוהי גם חזית המאבק בין אלוהים לבין השטן. מלחמת קוריאה, אשר התחוללה סביבות קו הרוחב השלושים ושמונה, לא היתה מלחמת אזרחים בלבד. היה זה עימות בין העולם הדמוקרטי והעולם הקומוניסטי. באותו זמן, היתה זו החזית למאבק בין אלוהים לבין השטן. מכיוון שלמלחמה הזאת היתה משמעות ברמת עולם, הונעו, לראשונה, כוחות חמושים של האו"ם, וזאת למען הגשמת תוכניתו של אלוהים לשיקום. האומות המשתתפות אולי לא ידעו את משמעות המעשה, מנקודת המבט של תכנית אלוהים לשיקום, ובכל זאת הן פעלו בהתאם לרצונו של אלוהים, הרצון לשחרר את ארץ האבות הרוחנית.
בעת נפילת אבות האנושות הראשונים, נפרדו דרכם של צד אלוהים וצד השטן, מאותה נקודה אחת. חיים ומוות, טוב ורע, אהבה ושנאה, אושר וצער, מזל וביש מזל, כולם התפצלו מאותה נקודה, תוך עימות מתמשך ביניהם, לאורך כל ההיסטוריה האנושית. מציאויות מפולגות אלה, התגבשו באופן נפרד לכדי עולמות מסוג קין ולעולמות מסוג הבל, אשר בגרו לבסוף, ליצור את העולם הדמוקרטי והעולם הקומוניסטי. כאשר הגיעו שני עולמות אלה לעימות גלובלי, הוא התמקד בחצי האי קוריאה. דתות, אידיאולוגיות, כוחות פוליטיים ומערכות כלכליות, כולם הגיעו לעימות ויצרו בלבול בחברה הקוריאנית, לפיכך השפיעו על העולם כולו. זאת, משום שהתופעה שהתרחשה בעולם הרוח הפכה למציאות הגשמית בקוריאה, האומה המרכזית בתוכניתו של אלוהים לשיקום, והתעצמו ברחבי העולם. פריצת התוהו ובוהו החברתי והאידיאולוגי הזה, היתה סימן ברור לכך, שסדר עולמי חדש מתקרב במהירות. כפי שאמר ישוע: "כאשר ירטב ענפה ופרחו עליה ידעתם כי קרוב הקיץ". (מתי כ"ד 32)
כאשר שאלו תלמידיו של ישוע על מקום חזרתו הוא אמר: "באשר הפגר, שם יקבצו הנשרים". (לוקס י"ז 37) חיי נצח ומוות נצחי, מתנגשים בקוריאה, החזית של המאבק בין אלוהים והשטן. שדים המסומלים על ידי הנשרים, מתקבצים בארץ זאת, בחפשם אחר אלה המתים מבחינה רוחנית, שעה שהאדון החוזר, בא לארץ זו ומחפש את האנשים שופעי החיים.
3.3.3 שותף המושא לליבו של אלוהים
כדי להיות שותף מושא ללבו של אלוהים, עלינו ללכת תחילה, במסלול של דם יזע ודמעות. מאז נפלו בני האדם להיות תחת ריבונותו של השטן והחלו להתנגד לאלוהים, התאבל אלוהים בלב הורה שאיבד את ילדיו. בעולם חוטא זה, פעל אלוהים ללא הרף, על מנת להציל את בני האדם, שהם, למרות הכל, ילדיו. יתרה מזאת, במאמציו לשקם את ילדיו הסוררים, נאלץ אלוהים שוב ושוב לתת את הצדיקים ביותר ואת האהובים ביותר כקרבן לעולם השטני. אפילו את ישוע בנו, יחידו, מסר אלוהים אל הצלב. כך, מאז נפילת האדם, מתאבל אלוהים יום יום. (בראשית ו' 6) בהתאם לכך, יחיד, משפחה או אומה, אשר נלחמים למען רצונו של אלוהים בעולם השטני, לא יכולים להימנע מן המסלול של דם יזע ודמעות.
כיצד נוכל אנו, כילדיו הנאמנים והמאמינים של אלוהים, לשבת בחיבוק ידיים ובשאננות, ועדיין לצפות להישאר שותפי מושא לאבינו שבשמים אשר סובל מצער כה עמוק? האומה שיכולה לקבל את המשיח צריכה להיות שותף המושא ללבו של אלוהים, בהפגינה נאמנות. לכן, עלינו ללכת במסלול של דם יזע ודמעות. גם ישראל הראשונה וגם ישראל השנייה צעדו בנתיב ייסורים. העם הקוריאני - ישראל השלישית, עברו זאת גם כן.
ההיסטוריה האומללה שלהם, היתה הדרך שנדרשה לעם שנבחר על ידי אלוהים. לעולם איננו יכולים לדעת אילו ברכות גדולות יכולות להגיע בסופו של דבר, בעקבות מסלול ייסורים שכזה.
האומה הראויה לעמוד כמושא שותף ללב אלוהים, חייבת להיות טובת לב. העם הקוריאני, גזע הומוגני, עם היסטוריה של 4000 שנה, רק לעיתים נדירות פלשו אל אומות אחרות. אפילו במהלך תקופות הקוריו והסילה, כאשר הם התפארו בכוח צבאי מרשים, הם השתמשו בכוחם רק על מנת למנוע פלישה. בהתחשב בכך שאופיו הבסיסי של השטן הינו לתקוף אחרים באגרסיביות, ברור שהעם הקוריאני ראוי לעמוד בצדו של אלוהים. האסטרטגיה של אלוהים היא לטעון לניצחון, לאחר שהצד שלו הותקף ראשון. אף על פי שנביאים וקדושים רבים הוקרבו במהלך ההיסטוריה, ולמרות שאפילו ישוע מת על הצלב, שוב ושוב טען אלוהים לניצחון בסוף. אף על פי שהשטן היה האגרסיבי במלחמת העולם הראשונה והשנייה, הניצחון הושג בסופו של דבר על ידי המדינות בצד אלוהים. באופן דומה סבל גם העם הקוריאני מפלישות אין ספור של כוחות זרים. בהעמידו בפניהם את הסבל והתלאות הללו, היתה כוונתו האמיתית של אלוהים לתת להם לעמוד בצידו ולהבטיח את הניצחון הסופי.
האנשים הקוריאנים הם מטבעם בעלי אופי דתי. נטייתם הדתית הובילה אותם לשאוף תמיד, למה שמעבר למציאות הגשמית, אשר ערכו רב הרבה יותר. מהזמנים העתיקים, שעה שתרבותם היתה עדיין פרימיטיבית, הפגין העם הקוריאני דחף חזק לעבוד את אלוהים. לא היתה להם הערכה רבה לדתות שסגדו לטבע מתוך אמונות טפלות, או ביקשו את האושר בחיי החולין. הם תמיד העריכו את ערכי הנאמנות, המשפחתית והצניעות. אהבתם לסיפורי עם, שמביעים ערכים אלה, כמו "אגדת שים צ'ונג" ו"אגדת צ'ו אן-הייאנג", נובעות מהעוצמה הגלומה בבסיס תרבותם.
3.3.4 נבואות משיחיות
מאז ומתמיד, טיפחו הקוריאנים תקוות משיחיות, אשר טופחו על ידי עדויות ברורות של נביאיהם. ישראל הראשונה, האמינה בעדויות של נביאיה, (מלאכי ג' 23-24, ישעיהו ס' 1-22) אשר על פיהן יבוא המשיח כמלך ישראל, יבנה את המלכות ויביא להם ישועה. ישראל השנייה יכולה היתה לסבול מסלול מפרך של אמונה, בין השאר, בשל תקוותם לחזרת המשיח. בדומה לכך, האמין העם הקוריאני, ישראל השלישית, בנבואה שעל פיה יופיע מלך הצדק, ויבנה בארצם מלכות נצחית מפוארת. בזכות דבקותם בתקווה זו, מצאו הם כוח לעמוד בסבל רדיפותיהם. רעיון משיחי זה בקרב העם הקוריאני התגלה במאה הארבע עשרה, באמצעות ספר הנבואה "צ'אנגמנוק" אשר נכתב בתחילת שושלת היי.
מכיוון שהנבואה דיברה על בואו של מלך חדש, ניסה המעמד השליט לדכא זאת. השלטון היפני הקולוניאליסטי, ניסה לשרש נבואה זאת, בכך ששרף את הספר ודיכא את מאמיניו. משנעשתה הנצרות נפוצה ומקובלת, בזו לרעיון זה כאמונה תפלה. ברם, תקווה משיחית זו המשיכה להיות חרוטה עמוק בנפשו של העם הקוריאני. התקווה למלך צדיק, שנובאה ב"צ'אנגמנוק" תוארה כ"צ'ון-דור-יונג" (זה אשר בא עם דבר האמת של אלוהים). למעשה, זוהי נבואה קוריאנית המדברת על חזרתו של המשיח לקוריאה. אפילו לפני שהוכרה הנצרות בקוריאה, גילה אלוהים באמצעות ה"צאנגמנוק", שהמשיח יבוא לארץ הזאת. היום מאשרים מלומדים, כי פסוקים רבים בספר נבואה זה, עולים בקנה אחד עם נבואות הברית החדשה והתנ"ך.
יתרה מכך, בקרב מאמיני כל הדתות בקוריאה, יש כאלה שקיבלו התגלויות המדברות על כך, שמייסדי דתותיהם יחזרו לקוריאה. מתוך הבדיקה שערכנו לגבי התקדמות הספירות התרבותיות, (ראה פרק אסכטולוגיה 4.2) למדנו, שכל הדתות הולכות ומתגבשות לקראת דת אחת. רצון אלוהים עבור הנצרות באחרית הימים, הוא שהיא תהיה הדת הסופית, היכולה לקחת אחריות להשלמת מטרותיהן של הדתות הרבות לאורך ההיסטוריה. המשיח החוזר, אשר בא כמרכזה של הנצרות, ישיג את המטרה שאותה שאפו מייסדי הדתות להגשים. לכן, ביחס למשימתו, יוכל המשיח בחזרתו, להיחשב לביאה השנייה של מייסד כל אחת מהדתות. (ראה פרק התחיה 2.4) כאשר הביאות השניות של מייסדי הדתות השונות יופיעו בקוריאה, כהגשמה של נבואות מגוונות, הן לא יופיעו כפרטים שונים. אדם אחד, המשיח בביאה השנייה, יבוא כהגשמת כל הנבואות הללו. האדון, אשר ביאתו התגלתה למאמינים בדתות שונות, כולל בודהה העתיד לבוא מהבודהיזם, האדם האמיתי בקונפוציוניזם, צ'וא סו אן החוזר, אשר ייסד את הדת של צ'ונדוגיו, וחזרתו של צ'ונג-דור-יונג בצ'אנגגמנוק, יהיה לא אחר מאשר המשיח בביאה השנייה.
בסופו של דבר, היינו עדים להתגלויות וסימנים, אשר ניתנו לנוצרים המכוונים מבחינה רוחנית ואשר מעידים על הביאה השנייה של המשיח בקוריאה. הם צומחים בשפע, כפטריות לאחר הגשם. הבטחתו של אלוהים, שהוא ישפוך את רוחו על כל בשר, (מעשה השליחים ב' 17) מתגשמת בקרב העם הקוריאני. כאשר נוצרים אדוקים, יוצרים קשר עם רוחות מרמות שונות בעולם הרוח, מהרמות הנמוכות לגן עדן, רבים מקבלים התגלויות ברורות, שהאדון יבוא לקוריאה. ברם, המנהיגות העכשווית של הכנסיות הנוצריות בקוריאה, שרויה בשינה עמוקה. בשל בורותם הרוחנית, הם ממשיכים בתפקידם, תוך שהם מתעלמים מן האותות של זמן זה. דבר זה דומה למה שקרה בזמן ישוע. הכוהנים, הרבנים והסופרים, שהיו אמורים להיות הראשונים להכיר בהולדת המשיח, בשל עיוורונם הרוחני, נשארו בורים לחלוטין. האסטרולוגים והרועים שקיבלו התגלויות, הם אלה שידעו על לידתו של ישוע.
ישוע אמר, "אודך אבי אדון השמים והארץ כי הסתרת את-אלה מן-החכמים והנבונים וגליתם לעוללים". (מתי י"א 25) הוא קונן על הבורות הרוחנית של ההנהגה היהודית בזמנו, בעוד שמצד שני, הוקיר תודה לאלוהים, על שהעניק חסד לטהורים ולמאמינים הבלתי משכילים, באמצעות כך שגילה להם את תוכנית השיקום שלו. בנצרות הקוריאנית של ימינו, בזמן המקביל לזמנו של ישוע, מתרחשות תופעות דומות, אם כי בדרכים מורכבות יותר. באמצעות מאמינים טהורים ותמימים, גילה אלוהים סודות שמימיים רבים הקשורים באחרית הימים. ואולם, מכיוון שהם עלולים להירדף ככופרים, אם יצהירו עליהם בציבור, הם שומרים את האמיתות האלה לעצמן.
בינתיים, בדומה לכוהנים, רבנים וסופרים, בזמנו של ישוע, מתגאים אנשי כמורה נוצריים בידע שלהם בכתבי הקודש וביכולת שלהם לפרש אותם. הם נהנים מהכבוד שהם קיבלו מקהל מאמיניהם; הם מרוצים להמשיך בתפקידיהם מעוררי הרושם. אך לצערו של אלוהים, הם בורים לחלוטין, לגבי תכניתו לשיקום באחרית הימים.
3.3.5 שיאן של כל התרבויות
ציוויליזציות רוחניות וחומריות, שהתבססו על דת ומדע, ביקשו להתגבר על שני ההיבטים של בורות האדם, החייבים להגיע להרמוניה. רק אז נוכל לפתור את הבעיות היסודיות של חיי האדם, ולהגשים את העולם האידיאלי של אלוהים. (ראה פרק אסכטולוגיה 5.1) בעולם שהמשיח בא להגשים, יהיה המדע מפותח מאוד. זאת תהיה חברה בעלת רמת ההתפתחות הגבוהה ביותר של התרבות. זו תהיה ציוויליזציה אחת, שבאמצעותה, תחת הנהגת האדון, ישוקמו באופן אופקי, כל הציוויליזציות אשר התפתחו במסלול האנכי של ההיסטוריה, בתוכניתו של אלוהים לשיקום. לכן, ההיבטים הרוחניים והגשמים של הציוויליזציה, שהתפתחו מתוך הדת והמדע, אשר פרחו בכל רחבי העולם, יאומצו ויגיעו להרמוניה בקוריאה, כפי שמנחה האמת החדשה. אז הם ישאו פירות, בעולם האידיאלי של רצון אלוהים העמוק ביותר.
תחילה, המהויות של כל התרבויות, אשר התפתחו על היבשות, ישאו פרי בקוריאה. הציוויליזציות היבשתיות העתיקות, אשר התפתחו במצרים ובמסופוטמיה, העניקו את פירותיהן לתרבויות של חצי האי יוון, רומא וספרד, וכן לציוויליזציית האיים של בריטניה הגדולה. ציוויליזציית האיים הזאת, העבירה את התרבות שלה לארצות הברית, תרבות יבשתית. אז התהפך הכיוון, כאשר ארצות הברית מעבירה את תרבותה לציוויליזציית האיים של יפן. כעת פירות אלה ייקצרו בציוויליזציה של חצי האי של קוריאה, בה נועד להיוולד המשיח.
כעת, המהויות של ציוויליזציות אשר נולדו על גדות נהרות וימים, צריכות לשאת פרי בתרבות הפסיפית, אליה שייכת קוריאה. ציוויליזציות אשר קמו על גדות נהרות הנילוס, הפרת והחידקל, העבירו את תרבויותיהן אל הציוויליזציות של איזור הים התיכון: יוון, רומא, ספרד ופורטוגל. אלה, הורישו את פירותיהם, אל התרבויות של האוקיינוס האטלנטי: במיוחד בריטניה הגדולה וארצות הברית. כל הפירות הללו ייקצרו בציוויליזציה של האוקיינוס הפסיפי, המחבר את ארצות הברית, יפן וקוריאה.
לבסוף, צריכות התרבויות שנולדו באזורי אקלים שונים, לשאת פרי בקוריאה. במחזור העונות, מתרבים יצורים חיים ומתחילים את חייהם באביב, פורחים בקיץ, נושאים פרי בסתיו ואוגרים את עודפי המזון בחורף. המעגל של אביב, קיץ, סתיו וחורף, חוזר לא רק שנה אחר שנה, אלא גם יום אחר יום: הבוקר מקביל לאביב, אחר הצהרים לקיץ, הערב לסתיו והלילה לחורף. ארבעת השלבים בחייו של האדם: ילדות, נערות, בגרות וזקנה, מתאימים אף הם לתואר זה. גם ההיסטוריה האנושית מתפתחת בהתאם לעונות, מכיוון שההיבט של עיקרון אלוהים מתייחס לבריאתו במעגל חיים עונתי והרמוני.
אלוהים ברא את אדם וחוה באביב ההיסטוריה האנושית. לפיכך, ההיסטוריה היתה צריכה להתחיל באזור התרבות, האזור הממוזג של גן העדן. אז, בעונת הקיץ שלה, היתה צריכה לעבור לציוויליזציה הטרופית, בסתיו לתרבויות האזורים הקרירים, והיתה מגיעה לשיא בציוויליזציות של האזורים הקפואים, המקבילים לעונת החורף. אך בגלל הנפילה, הידרדרו בני האדם לרמה של פראים. במקום לבנות ציוויליזציות של אזור ממוזג, הם באו לגור באזורים טרופיים בטרם עת, כבני אדם פרימיטיביים. ביבשת אפריקה הם בנו את הציוויליזציה של האזור הטרופי במצרים. ציוויליזציה יבשתית זאת, העבירה את תרבותה לחצאי האיים ולאיים שבהם התפתחו ציוויליזציות של אזורים קרירים. הם העניקו את פירותיהם לציוויליזציית האזור הקפוא של ברית המועצות. כעת, תגיע לשיאה, מגמה זאת של יצירת הציוויליזציות של האזור הממוזג של עדן החדשה. הדבר יקרה לבטח, בקוריאה, במקום בו ישאו פרי כל התרבויות.