חלק 1: גזירת הגורל של רצון האלוהים
בטרם נדון בגזירת הגורל של אלוהים, נבחן תחילה את שיש להשיג.
עלינו לזכור, כי בשל נפילת האדם לא יכול אלוהים להגשים את מטרת הבריאה. בהתאם לכך, רצונו של אלוהים, בהפעילו את תכניתו עבור בני האדם הנפולים, עדיין נועד להגשמת מטרת הבריאה. במובן זה, רצונו של אלוהים הוא הגשמת השיקום.
כעת, עלינו לדעת, שאלוהים קובע מראש את רצונו, בטרם יפעל לקראת הגשמתו. כאשר יצר אלוהים את בני האדם, קבע שהם יגשימו את מטרת הבריאה. כאשר לא עלה בידי אלוהים למלא את רצונו, בעטיה של הנפילה, החליט למלא את רצונו פעם נוספת, באמצעות תוכניתו לשיקום, ומאז פעל להגשמתה.
אלוהים חייב לקבוע מחדש את רצונו, ולהגשימו בדרכי טוב ולא בדרכי רוע. אלוהים הוא יוצר הטוב, לכן, מטרת בריאתו טובה היא. כך, גם מטרת תוכניתו לשיקום ורצונו להגשימה, הינם טובים. לכן, אין אלוהים מתכוון לעשות דבר כלשהו, הבולם או סותר את הגשמת מטרת הבריאה. במיוחד, הוא לא יכול היה לקבוע מראש, את נפילת האדם, או את החטאים, שבגינם בני האדם הנפולים ראויים למשפט. הוא לא יכול היה גם לגזור מראש אירועים, כמו הרס היקום. אם רעות אלה היו תוצאות בלתי נמנעות של גזירת הגורל של אלוהים, הרי שאלוהים לא היה אז יוצרו של הטוב. יתרה מכך, אם אלוהים עצמו היה גוזר מראש תוצאות כה רעות, הוא לא היה מביע חרטה עליהן, כפי שעשה לדוגמה, עם שחיתותם של בני האדם הנפולים; (בראשית ו' 6) או עם המלך שאול כאשר שקע באובדן אמונה. (שמואל א' ט"ו 11)
פסוקים אלה מלמדים, שהרשע איננו תוצאה של קביעת הגורל של אלוהים, אלא תוצאה של כשלון בני האדם במילוי אחריותם, דבר שגרם לשלב את ידיהם בידו של השטן.
באיזו מידה קובע אלוהים מראש, את רצונו, כלומר, את הגשמתה המלאה של מטרת הבריאה?
אלוהים הינו ישות מוחלטת, ייחודית, נצחית ובלתי משתנה. לפיכך, גם מטרת בריאתו חייבת להיות מוחלטת, ייחודית, נצחית ובלתי משתנה. אשר על כן, רצונו עבור תוכניתו לשיקום, שמטרתה היא הגשמת מטרת הבריאה, חייב להיות גם הוא מוחלט, ייחודי, נצחי ובלתי משתנה. מכאן נובע, שגזירת הגורל של אלוהים לגבי רצונו, שמטרת הבריאה אכן תתגשם יום אחד, חייבת גם היא להיות מוחלטת, ככתוב: "אף-דברתי אף-אביאנה, יצרתי אף-אעשנה". (ישעיהו מ"ו 11) מכיוון שאלוהים קובע את רצונו באופן מוחלט, הרי שגם אם האדם שאלוהים בחר בו נכשל, על אלוהים להמשיך בביצוע תכניתו עד להגשמתה, אפילו אם יצריך הדבר בחירתו של אדם אחר לשאת בשליחות.
לדוגמא, רצון אלוהים היה, שמטרת הבריאה תוגשם על ידי אדם, ואף כי הדבר לא התגשם, גזירת הגורל של רצון ההשגחה נשארה מוחלטת. לפיכך, שלח אלוהים את ישוע בתפקיד של אדם השני, ובאמצעותו ניסה להגשים את רצונו. כאשר גם ישוע לא הצליח להגשים את רצון אלוהים במלואו, בשל אי האמון שרחשו לו בני העם היהודי, (ראה פרק המשיח 1.2) הוא הבטיח שיחזור למלא רצון זה והפעם לא יכשל. (מתי ט"ז 27)
כזה היה גם רצון אלוהים, להקים את תשתית המשפחה עבור המשיח, באמצעות תכניתו, שהתבססה על קין והבל. כאשר קין הרג את הבל ורצון זה לא הוגשם, עשה אלוהים ניסיון נוסף, למלאו באמצעות משפחת נח. כאשר גם משפחת נח כשלה למלא את רצונו, בחר אלוהים באברהם, כמחליף נוסף, ופעל באמצעותו.
אנו רואים זאת גם ביחס למשימותיהם של יחידים. אלוהים ניסה לתקן את הכישלון למלא את רצונו באמצעות הבל, על ידי בחירתו של שת תחתיו. (בראשית ד' 25) אלוהים ניסה למלא את רצונו, אשר נותר בלתי מוגשם, על ידי משה, באמצעות בחירתו של יהושע תחתיו. (יהושע א' 5) כאשר רצונו של אלוהים עבור יהודה איש קריות התבטל, בשל בגידתו בישוע, עשה אלוהים ניסיון נוסף למלא רצון זה, באמצעות בחירתו של מתי תחתיו. (מעשי השליחים א' 24-26)