לימוד העיקרון ויישומו
הסימניות שלי

עדיין אין לך סימניות.

פרק 6.

גזירת הגורל

המחלוקת התיאולוגית באשר לגזירת הגורל, יצרה בלבול רב בחיי האמונה של רבים. הבה נתחיל בבחינת המקור למחלוקת זו.

בתנ"ך ובברית החדשה, יש פסוקים רבים, המפורשים, לעתים קרובות, באופן שכל המתרחש בחיי הפרט, כשגשוג ושקיעה, כשמחה ועצב, כישועה וקללה, כמו גם כעלייתן וכנפילתן של אומות, מתבצע בדיוק כפי שאלוהים קבע מראש.

לדוגמא, השליח פאולוס כתב: ואת אשר-יעד מקדם, אתם גם-קרא ואת-אשר קרא אתם גם-הצדיק ואת אשר הצדיק אתם גם פאר. (אל הרומיים ח' 30) וחנתי את-אשר אחן ורחמתי את-אשר ארחם: ועל-כן אין הדבר לא-ביד הרצה ולא-ביד הרץ כי אם-ביד האלהים המרחם. (אל הרומיים ט' 15-16) אם-אין רשות ליצר על-החומר לעשות הגלם האחד כלי כבוד או כלי קלון. (אל הרומיים ט' 21) נכתב גם שעוד בהיותם ברחם אמם, אהב אלוהים את יעקב ושנא את עשו, והכריז על גורלם באומרו, "כי-רב יעבד צעיר", (אל הרומיים ט' 11-13) כלומר, יש נימוקים תנ"כיים מספיקים, להצדקת הדוקטרינה של גזירת גורל מוחלטת ושלמה על ידי אלוהים.

ברם, אנו יכולים למצוא בתנ"ך גם הוכחות מספקות, כדי לסתור את הדוקטרינה של גזירת הגורל המוחלטת.

לדוגמא, אלוהים הזהיר את אבות האנושות הראשונים, לא לאכול מן הפרי כדי למנוע את נפילתם. (בראשית ב' 17) ניתן להסיק מכך, שנפילת האדם לא היתה תוצאה של גזירת הגורל על ידי אלוהים, אלא תוצאה של אי ציות האדם לציווי האלוהי. אנו קוראים פעם נוספת, "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ, ויתעצב אל לבו". (בראשית ו' 6) אילו היתה נפילת האדם גזירת גורל על ידי אלוהים, לא היתה לו כל סיבה להצטער על בני האדם הנפולים, אשר פעלו בהתאם לגזירתו את הגורל. יתרה מזאת, בספר יוחנן נאמר, שכל המאמין בישוע לא ייכחד, אלא יזכה בחיי נצח. (יוחנן ג' 16) פירוש הדבר, שאין אף אחד אשר נועד מראש, להיות מקולל.

הדוקטרינה האומרת, כי תוצאות פעולות האדם נקבעות על פי מאמציו, ולא על פי גזירת הגורל של אלוהים, נתמכת על ידי פסוקים ידועים, "שאלו וינתן לכם, דרשו ותמצאו, דפקו ויפתח לכם." (מתי ז' 7) אם כל פעולה אנושית תסתיים כפי שאלוהים קבע מראש, מדוע זה הדגיש ישוע, את הצורך במאמץ האנושי?

הברית החדשה מלמדת אותנו להתפלל עבור אחינו החולים, (איגרת יעקב ה' 14-15) בהראותה כי בריאות וחולי, אינם תלויים לחלוטין בגזירת הגורל על ידי אלוהים. אילו כל דבר היה נקבע על פי גורל בלתי נמנע, כפי שנגזר מראש על ידי אלוהים, הרי שתחנונינו בדמע היו לריק.

ניתן היה לצפות, כי בהיות אלוהים מוחלט, כאשר יגזור גורלו של דבר, יהיה הדבר מקובע לחלוטין ולא יהיה ניתן לשינוי על ידי מאמץ האדם. כלומר, אם נקבל את הדוקטרינה המסורתית, שכל הדברים נקבעים מראש על ידי אלוהים, באופן מוחלט, יהיה עלינו להסיק מכך, שאין טעם בכל מאמץ אנושי, כדוגמת תפילה, עדות או חסד, מכיוון שאין בהם כדי להשפיע על תכניתו של אלוהים לשיקום. כל מאמץ נוסף, מעבר למסלול הטבעי של האירועים, יהיה, אם כן, חסר תועלת.

כיוון שבכתבי הקודש יש בסיס מוצק להצדקת כל אחת מהדוקטרינות, הרי שהמחלוקת בנושא גזירת הגורל היתה בלתי נמנעת. כיצד יכול העיקרון לפתור בעיה זאת? נבחן את שאלת גזירת הגורל, על ידי ניתוחה מכמה היבטים.