לימוד העיקרון ויישומו
הסימניות שלי

עדיין אין לך סימניות.

חלק 1: ערכו של אדם אשר הגשים את מטרת הבריאה

הבה נדון באדם אשר הגשים את מטרת הבריאה, כלומר, בערכיותם של אדם וחוה בהגיעם לשלמות. ניתן לבחון ערכיותו של אדם כזה מכמה היבטים.

ראשית, מערכת היחסים בין אלוהים לבין אדם בוגר לחלוטין, דומה ליחסים שבין התכונות הדואליות. בני האדם נבראו עם נפש וגוף, הדומים לטבעו הדואלי של אלוהים. (ראה פרק הבריאה 1.1) בדומה לכך, את היחסים שבין אלוהים לבין אדם שהגיע לשלמות הפרט, ניתן להשוות ליחסים שבין התכונות הדואליות של האדם, כלומר בין נפש לגוף. כשם שהגוף נוצר בצלם הנפש הבלתי נראית, כדי להיות שותף המושא הממשי שלה, וכשם שיש אחדות בלתי ניתנת להפרדה, בין נפשו לגופו של אדם אמיתי, שמרכזו באלוהים, כך גם מתקיימת אחדות בלתי ניתנת לניתוק, בין אלוהים לבין אדם אמיתי, היוצרים ביחד ארבע עמדות. באחדות זאת, חווה האדם את לב אלוהים כמציאותו שלו.

בהיותו בעל אופי בוגר לחלוטין, אדם כזה הוא מקדש אלוהים, בו יכול אלוהים לשכון תמיד והוא נעשה בעל טבע שמימי. (הראשונה אל הקורינתיים ג' 16, ראה פרק הבריאה 3.2) ישוע דיבר על שלב זה של שלמות באמרו: "לכן היו שלמים, כאשר אביכם שבשמים שלם הוא". (מתי ה' 48) לפיכך, רואים אנו, כי אדם שהגשים את מטרת הבריאה, הוא בעל ערכיות שמימית, המשתווה לזו של אלוהים.

שנית, הבה ונבין את ערכיותו של האדם, מההיבט של הסיבה לשמה נברא. אלוהים ברא את בני האדם, כדי לחלוק עמם אושר. לכל אדם אופי ייחודי. אין זה משנה, אם נולדים מיליארדי בני אדם עלי אדמות, לעולם, לא ימצאו בקרבם שניים בעלי אופי זהה לחלוטין. כל אדם הוא שותף מושא ממשי לאלוהים, המבטא היבט מיוחד של טבעו הדואלי של אלוהים. לכן, דמות זאת היא היחידה בכל היקום, היכולה לעורר את ההיבט המסוים המיוחד הזה בטבעו של אלוהים, כדי לגרום לו אושר. (ראה פרק הבריאה 3.2) כל אדם אשר הגשים את מטרת הבריאה, הוא לפיכך ישות ייחודית ביקום. מכאן שאנו יכולים לאשש את דבריו של בודהא: "בשמיים ובארץ אני לבדי מכובד".

שלישית, הבה ונלמד את ערכיותו של האדם, בהתבסס על יחסיו עם היקום, כמוסבר בעיקרון הבריאה. אדם אשר השלים את מטרת הבריאה, יכול לשלוט בכל היקום. (בראשית א' 28) בהיותו בעל נפש וגוף, יכול האדם לשלוט בעולם הרוח, באמצעות עצמיותו הרוחנית; ובעולם הגשמי, באמצעות גופו הגשמי. שני העולמות נכנסים ליחסי גומלין, כאשר בני האדם משמשים כמתווכים. כך נוצר יקום מאוחד, שהוא שותף מושא שלם לאלוהים.

למדנו באמצעות עיקרון הבריאה, שהיקום הוא ההתגלמות הממשית של התכונות הדואליות של בני האדם. רוחו של האדם מכילה את כל היסודות של עולם הרוח, שעה שבשרו מכיל את כל היסודות שבעולם הגשמי. לפיכך, אדם אשר השלים את מטרת הבריאה, מכיל בתוכו את תמצית כל הנמצא ביקום. משום כך נקראים בני האדם - המיקרוקוסמוס של היקום. לכן, לאדם יש בתוכו, גם את ערכיותו של היקום כולו. כך ניתן להבין את אמירתו של ישוע באור חדש. "כי מה-יועיל האדם, שיקנה את-כל-העולם והשחית את-נפשו?" (מתי ט"ז 26)

נניח, שיש מכונה מושלמת, שכל אחד מחלקיה הוא יחיד, שאין שני לו בעולם כולו, ואין דרך להחליף או לתקן אותו. גם אם יהיה זה חלק קטן ובלתי משמעותי ככל שיהיה, ערכו יהיה כשל כל המכונה כולה. בדומה לכך, אדם בוגר לחלוטין, הינו ייחודי בכל היקום, וככל שערכו נראה בלתי משמעותי, הרי שהוא שווה לזה של כלל היקום.