לימוד העיקרון ויישומו
הסימניות שלי

עדיין אין לך סימניות.

חלק 3: ישוע ובני האדם הנפולים

באדם נפול, אין דבר מערכיותו של אדם אמיתי, אשר הגשים את מטרת הבריאה. הוא נפל למצב כה שפל, עד שהוא מביט למעלה בהכנעה, אל המלאכים, שלמעשה נבראו כנתיניו. מאידך, מכיוון שישוע בא, כבעל ערכיות מלאה של אדם אמיתי, אשר הגשים את מטרת הבריאה, הרי ש"כל שת תחת רגליו". (הראשונה אל הקורינתיים ט"ו 27) אדם נפול בעל חטא קדמון, הינו מזוהם באופן שמאפשר לשטן לתקוף אותו. מצד שני, ישוע, שהיה ללא חטא קדמון, לא היה בעל התנאי, המאפשר לשטן לפלוש לתוכו. אדם נפול, אינו יכול להעמיק ולהבין את רצון ולב אלוהים. במקרה הטוב ביותר, הוא יכול רק לתפוס שמץ מהם. בניגוד לכך, ישוע, לא רק שהבין את רצון ולב אלוהים בצורה מעמיקה, הוא גם חווה את לב אלוהים, כמציאות חייו היום-יומיים.

לאדם אין כל חלק בערכיותו המקורית, כל עוד הוא שבוי במצבו הנפול. אם, מכל מקום, נועד הוא להיוולד רוחנית וגשמית באמצעות ישוע, כהורה אמיתי, ויהיה ילדו הטוב הנקי מחטא קדמון, הוא ישוקם כאדם אמיתי, אשר הגשים את מטרת הבריאה, כישוע עצמו. יחסיו עם ישוע יהיו כיחסים אנושיים בין ילד להוריו. אף על פי שהיחסים ישמרו תמיד, על הסדר האנכי של הורה וילד, אין כל הבדל בערכיותם המקורית.

לפיכך, ישוע הוא ראש הכנסייה, (אל האפסיים א' 22) ואנחנו גופו וחבריו. (הראשונה אל הקורינתיים י"ב 27) ישוע הוא המקדש הראשי ואנו מקדשי הענפים. ישוע הוא הגזע ואנו הענפים. (יוחנן ט"ו 5) אנו חוטרי זית הבר, שנועדו להרכבה על ישוע, עץ הזית האמיתי, (אל הרומיים י"א 17) בטרם נוכל בעצמנו, להיות לעצי זית אמיתיים. בהתאם לכך קרא לנו ישוע :"ידידי", (יוחנן ט"ו 14) ונכתב, "כי בהתגלותו נהיה דומים-לו". (הראשונה אל יוחנן ג' 2) ישוע לבדו הוא: "הפרי הראשון", אך בחזרתו, אנו, השייכים למשיח, נהיה הבאים בתור. (הראשונה אל הקורינתיים ט"ו 23)