חלק 2: ישוע והאדם אשר השלים את מטרת הבריאה
2.1 אדם שהגיע לשלמות, ישוע ושיקום עץ החיים
ההיסטוריה האנושית היא ההיסטוריה של תוכניתו של אלוהים לשיקום. מטרתה, הגשמת מלכות שמים עלי אדמות, כאשר בסוף ההיסטוריה, יושג מחדש עץ החיים, אשר אבד בגן עדן. (חזון יוחנן כ"ב 14, בראשית ג' 24) ניתן להבין את מערכת היחסים בין אדם מושלם לבין ישוע, על ידי השוואת עץ החיים בגן עדן, לעץ החיים שישוקם באחרית הימים.
כפי שנידון קודם, (ראה פרק הנפילה 1.1.1) אילו היה מגשים אדם את אידיאל הבריאה, הוא היה הופך להיות לעץ החיים, וכך היו הופכים גם כל צאצאיו להיות לעצי החיים. ברם, נפילתו של אדם תסכלה את רצון אלוהים, ומאז קיוותה האנושות הנפולה להיות משוקמת כעצי חיים. (משלי י"ג 12, חזון יוחנן כ"ב 14) כיוון שבמאמציו שלו, לעולם לא יוכל אדם נפול לשקם עצמו, להיות עץ החיים, חייב לבוא אדם אשר השלים את אידיאל הבריאה כעץ החיים, ולהרכיב את כל האנשים אליו.
ישוע הוא עץ החיים, המתואר בכתבי הקודש. אילו אדם היה מגשים את אידיאל השלמות, המסומל על ידי עץ החיים בגן עדן, הרי שהיה זהה לישוע, המסומל על ידי עץ החיים בחזון יוחנן, בהיבט של הגשמת מטרת הבריאה. במובן זה, לשניהם היתה להם ערכיות שווה.
2.2 ישוע, בני אדם ומילוי מטרת הבריאה
הבה ונשווה את ערכו של ישוע, לאדם בעל אישיות מושלמת.
ביחס למטרת הבריאה, אדם שהוא בוגר לחלוטין, הינו מושלם כאלוהים. (מתי ה' 48) בהיות לו אותו טבע אלוהי כשל אלוהים, הוא יקר ללא גבול. כיוון שאלוהים הוא ישות נצחית, אדם אשר נברא להיות התגלמות שותף המושא שלו בשלמות, חייב להיות בעל חיי נצח. אדם בוגר, הוא ייחודי בכל הבריאה. יתרה מזאת, מכיוון שהוא אדון כל עולם הטבע, יש לו ערכיות כשל היקום, אשר איננו יכול לקבל את ערכיותו המלאה בלעדיו.
אין ערך גדול יותר מערכו של אדם, שהגשים את מטרת הבריאה. זהו ערכו של ישוע, אשר השיג את הערכיות הגבוהה ביותר.
לפיכך, יש בסיס לאמונה הנוצרית המקובלת, באלוהותו של ישוע, מכיוון שכאדם מושלם, ישוע הוא לחלוטין אחד עם אלוהים. ניתן להסיק מכך, שישוע איננו אלא אדם, אשר השלים את מטרת הבריאה. דבר זה איננו מפחית כהוא זה, מערכו של ישוע. למעשה, עיקרון הבריאה מעלה את ערכיותם האמיתית של כל בני האדם, הממלאים את מטרת הבריאה, לרמה הניתנת להשוואה לזו של ישוע.
הבה ונבחן כעת הוכחות מן הברית החדשה, התומכות בדעה שישוע הוא אדם אשר השלים את מטרת הבריאה. כתוב:
כי אחד האלהים ואחד הסרסור (המתווך) בין אלהים ובין בני אדם, הוא בן-אדם, המשיח ישוע. (הראשונה אל טימותיוס ב' 5) כי כאשר במרי האדם האחד (אדם הראשון) היו הרבים לחטאים, כן במשמעת האחד (ישוע), יהיו הרבים לצדיקים. (אל הרומיים ה' 19) כי אחרי אשר-בא המוות על-ידי אדם (אדם הראשון), גם-תחיית המתים באה על ידי אדם (ישוע). (הראשונה אל הקורינתיים ט"ו 21) יען, אשר קבע-יום לשפוט תבל בצדק, על-ידי איש אשר הפקידו. (מעשה השליחים י"ז 31) כך מדגימה הברית החדשה בפשטות, שמעל לכל, ישוע הוא אדם. היה עליו לבוא כבשר ודם, כדי שיוכל להיות הורה אמיתי, היכול להעניק לידה מחדש לבני האדם.
2.3 האם ישוע הוא אלוהים עצמו
כאשר פיליפוס ביקש מישוע, להראות לו את אלוהים, אמר לו ישוע: "הרואה אותי רואה את-האב, ולמה-זה תאמר הראנו את-האב? האינך מאמין כי אנכי באבי ואבי בי?" (יוחנן י"ד 9-10) נאמר על ישוע: "בעולם היה, ועל-ידו נהיה העולם, והעולם לא ידעו". (יוחנן א' 10) ישוע גם אמר: " אמן, אמן אני אומר לכם, בטרם היות אברהם, אני הייתי". (יוחנן ח' 58) בהסתמך על הפסוקים הללו, האמינו נוצרים רבים, שישוע הוא אלוהים הבורא.
ניתן בהחלט לקרוא לישוע אלוהים, שכן כאדם שהשלים את מטרת הבריאה וחי באחדות עם אלוהים, יש לו טבע אלוהי. ברם, אין הוא אלוהים בעצמו. היחסים בין אלוהים וישוע, ניתנים להשוואה ליחסים בין נפש ובין גוף. כיוון שהגוף הוא המושא הממשי לנפש, דומה לנפש, ופועל עימה באחדות - ניתן להבינו כעצמיות השנייה של הנפש; אולם אין הוא הנפש עצמה. באופן אנלוגי, כיוון שישוע הוא אחד עם אלוהים והתגלמותו של אלוהים, ניתן לראותו כעצמיותו השנייה של אלוהים; אך אין הוא אלוהים. האמת היא, כי מי שראה את ישוע, ניתן לומר עליו שראה את אלוהים, (יוחנן י"ד 9-10) אך כוונתו של ישוע בכך, לא היתה שהוא אלוהים עצמו.
הברית החדשה מתייחסת לישוע, כאל דבר אלוהים שלבש בשר. (יוחנן א' 14) פסוק זה פירושו, שישוע הוא התגלמות דבר אלוהים, כלומר אדם בו דבר האלוהים נעור לחיים. קראנו, שכל הדברים נעשו באמצעות דבר אלוהים, ויתרה מכך, שהעולם נעשה באמצעות ישוע. (יוחנן א' 3, 10) לפיכך, ניתן לומר שישוע הוא הבורא.
בכדי להבין פסוקים אלה נתייחס ליקום בהתאם לעיקרון הבריאה, כהתגלמותו הממשית של טבעו הפנימי והחיצוני של אדם בעל אישיות מושלמת. כל היסודות ביקום מצויים באדם בוגר לחלוטין, ומגיבים בהרמוניה סביבו. במובן זה, ניתן לומר שהיקום נוצר באמצעות אדם מושלם. יתרה מזאת, אלוהים כיוון לכך, שבני האדם יהיו היוצרים והאדונים של עולם הטבע, בנתנו להם את טבעו ואת כוחו של הבורא. דברים אלה יתגשמו, כאשר יגיעו לשלמות, באמצעות השלמת אחריותם. מהיבט זה, תואמים פסוקים אלה להבנתנו את ישוע, כאדם שהשלים את מטרת הבריאה, אולם אין משמעותם שישוע הוא הבורא עצמו.
ישוע גם אמר, כי "בטרם היות אברהם, אני הייתי." (יוחנן ח' 58) ישוע היה צאצא של אברהם, אולם בהתייחס לתוכניתו של אלוהים לשיקום, ישוע הוא אבי אברהם, משום שכאדם הנותן לידה מחדש לכל בני האדם, הוא ממלא תפקיד של אב ראשוני. עלינו להבין, שישוע לא התכוון לכך שהוא אלוהים עצמו.
בהיותו עלי אדמות, היה ישוע אדם, שאינו שונה מכל אחד מאיתנו, פרט לעובדה שלא היה לו חטא קדמון. אפילו בעולם הרוח, בו שכן מאז תחייתו, חי ישוע כרוח, כמו תלמידיו. ההבדל היחידי ביניהם, שישוע שוכן כרוח שמימית וקורן באור נגוהות, שעה שתלמידיו, כרוחות חיים, מחזירים אור זה.
נאמר שמאז תחייתו, ישוע מסנגר עבורנו בפני אלוהים, (אל הרומיים ח' 34) כפי שעשה עלי אדמות. (לוקס כ"ג 34) אילו ישוע היה אלוהים עצמו, כיצד יכול היה לסנגר עלינו בפני אלוהים? יתרה מכך, ישוע קרא לאלוהים 'אבי', בכך הכיר שהוא איננו אלוהים. (יוחנן י"ז 1)
אילו ישוע היה אלוהים, כיצד יכול היה השטן להעמידו בניסיון? ניתן לסכם באופן ברור, כי ישוע לא היה אלוהים עצמו, כפי שעולה גם מקריאתו על הצלב: "אבי, אבי למה עזבתני?" (מתי כ"ז 46)