חלק 3: איחוד הדתות באמצעות תחייה חוזרת
3.1 איחוד הנצרות באמצעות תחייה חוזרת
בזמן הביאה השנייה, ירדו כל רוחות החיים השוכנות בגן עדן, לאנשים עלי אדמות אשר באמונתם ובשרתם את האדון, יכולים להגיע לרמת רוח אלוהים. על ידי שיתוף פעולה עם אנשים אלה להגשמת רצון אלוהים עבור תכניתו לשיקום, יכולות הרוחות לחלוק את אותו גמול הרוחני, ולהיכנס למלכות שמים. (ראה פרק התחייה 2.3.2.2) בהתאם לכך, ביום זה ירדו כל הרוחות מגן עדן, ויסייעו למאמינים עלי אדמות.
אף על פי שזמן ביקורם עשוי להשתנות, בהתאם לאמונתו של האדם, טבעו המולד, והישגי אבותיו, למען תכנית אלוהים, הרי שבמוקדם או במאוחר, כל מאמין יודרך על ידי רוחות מגן עדן, ללכת לפני המשיח בביאה השנייה, ולהקדיש את חייו למען רצון אלוהים. מסיבה זאת, נועדה הנצרות להתאחד.
3.2 איחודן של כל הדתות האחרות באמצעות תחייה חוזרת
כפי שהוסבר לעיל, כל הדתות אשר ביקשו את אותה מטרה סופית, מתאחדות בהדרגה לספירה תרבותית אחת, המבוססת על אידיאלים נוצריים. (ראה פרק אסכטולוגיה 4.2) הנצרות איננה קיימת למען עצמה, אלא יש לה משימה סופית, שהיא, הגשמת מטרת כל הדתות בהיסטוריה האנושית. המשיח, בביאתו השנייה, שנועד לבוא כמרכז הנצרות, הוא גם האדם בודהה העתיד לבוא, שנועד לחזור על פי התורה הבודהיסטית, האדם האמיתי לו מצפים במסורת הדת הסינית, וכן ה"צ'ון-דור-יונג", אליו עורגים קוריאנים רבים. הוא הדמות המרכזית, שלבואה ממתינים גם בדתות אחרות.
כתוצאה מכך, בביאה השנייה של המשיח, כל הרוחות שהאמינו בחייהן בדתות אחרות, שאינן הנצרות, גם הן יחזרו לארץ להתחיות, אם כי זמן חזרתן עשוי להשתנות, בהתאם לעמדתן הרוחנית. רוחות אלה חייבות להדריך את המאמינים עלי אדמות לקראת המשיח, בזמן הביאה השנייה, בהתאמה לדתותיהם השונות ולסייע להם להאמין בו, ולשמשו בפעולתו, למילוי רצון אלוהים. ניתן למצוא לכך הקבלה בזמן הביאה הראשונה. שלושת החכמים מהמזרח, שהיו זורואסטרים, באו לבקש את ישוע ועבדוהו בלידתו. (מתי ב' 1-12) בהתאם לכך, כל הדתות יתאחדו לבסוף, סביב הנצרות הקמה לתחייה.
3.3 איחודם של הבלתי מאמינים באמצעות תחייה חוזרת
רוחות, אשר בחייהן ניהלו חיים על פי צו מצפונן, אך לא האמינו בדת כשלהי, יחזרו גם הן ארצה, בזמן שיינתן כדי ליהנות מהגמול הרוחני של התחייה החוזרת. הן ידריכו אנשים מצפוניים עלי אדמות, לבקש אחר המשיח בביאתו השנייה, לשמשו ולסייע לו להגשים את רצון אלוהים.
מטרתה הסופית של תכנית אלוהים לשיקום, נועדה להושיע את כל האנושות. לפיכך, אלוהים מתעתד לפרק לחלוטין את הגיהינום, עם חלוף הזמן ההכרחי עבור כל פרט לפיצוי על חטאיו. אילו נועד הגיהינום להישאר לנצח, בעולם בו מטרת הטוב של אלוהים מתגשמת, היה הדבר סותר את שלמותו של אלוהים, את האידיאל שלו ואת תכניתו לשיקום.
אפילו הורים נפולים אינם יכולים לחוש אושר, כשאחד מילדיהם אומלל. קל וחומר הדבר, כשמדובר באלוהים, אבינו השמימי. נכתב: "יהוה ... מאריך אפו בעבורנו ולא יחפץ באבד האבדים כי אם-בפנות כולם לתשובה". (האגרת הראשונה לפטרוס ג' 9) בהתאם לכך, הגיהינום איננו יכול להישאר לנצח. אף שריד של גיהינום לא יישאר בעולם האידיאלי, שהוא הגשמת רצונו העמוק ביותר של אלוהים. באחרית הימים, בבוא הזמן, ירדו רוחות רעות אל אנשים רעים עלי אדמות, מאותה רמה רוחנית, ויסייעו להם להגשים את רצון אלוהים. אכן, אפילו השדים העידו, שישוע הוא בן האלוהים. (מתי ח' 29) בהשתתפם בתוכניות אלוהים שונות אלה, במהלך פרק זמן ארוך, ינועו כל בני האדם בהדרגה לקראת המטרה של אידיאל האלוהים.