לימוד העיקרון ויישומו
הסימניות שלי

עדיין אין לך סימניות.

חלק 2: תקופת העימותים בין דתות ואידיאולוגיות (1648-1789)

תקופת העימותים הדתיים והאידיאולוגיים התייחסה ל-140 השנים, שתחילתן בייסוד הפרוטסטנטיות בחוזה ווסטפאליה ב-1648, וסופן במהפכה הצרפתית ב-1789. כאשר בני האדם המודרניים המשיכו לחפש אחר רצונותיהם הפנימיים והחיצוניים, הנובעים מטבעם המקורי, הם לא יכולים היו להימנע ממחלוקות תיאולוגיות ופילוסופיות, שצמחו תוך שימוש בחופש האמונה והמחשבה.

כפי שנדון קודם לכן, במהלך ההיסטוריה הפעיל אלוהים את תכניתו לשיקום באופן שבו פעם אחר פעם הופרדו אלה המייצגים את הבל מאלה המייצגים את קין, מרמת הפרט ועד לרמת העולם. באחרית הימים, מחולק עולם נפול זה לקומוניזם מסוג קין, ולעולם דמוקרטי מסוג הבל. כשם שתשתית המימוש יכולה היתה להיות מונחת במשפחת אדם, אילו היה קין נכנע להבל והיה מציית לו, הרי שבאחרית הימים, צריך העולם מסוג קין להיכנע לעולם מסוג הבל, כדי ליצור תשתית עולמית של מימוש. דבר זה הכרחי, בטרם ניתן יהיה לקבל את המשיח בביאתו השנייה ולהגשים עולם מאוחד. על מנת שהדבר יקרה, היו צריכות, בתקופה זו, להתפתח שתי השקפות החיים, אשר יתבגרו בהמשך לשני עולמות אלה.

2.1 השקפת עולם מסוג קין

החיפוש אחר ההיבט החיצוני של הטבע המקורי, הצמיח תחילה תנועה להחייאת המסורת ההלניסטית העתיקה, והוליד את ההומניזם של הרנסאנס. ההומניזם של הרנסאנס מנוגד לתרבות ימי הביניים, בהעלותו את כבוד האדם ואת ערך העולם הטבעי מעל לדבקות באלוהים ולקשרים הדתיים. נפש ימי הביניים הוקירה ציות לאלוהים, שעה שהקטינה בערכו של העולם הטבעי, והתייחסה לגוף האדם כגס ואפילו חוטא. הרנסאנס ייסד פרספקטיבה חדשה לחיים, שרוממה את ערך בני האדם והטבע, וניסתה להבינם באמצעות היגיון וניסיון, לוגיקה והתנסות. בהיותם מונעים מהתקדמות מדעי הטבע. השקפת עולם זאת הצמיחה שתי אסכולות בפילוסופיה המודרנית: רציונליזם, בהתבסס על השיטה הדדוקטיבית; ואמפיריציזם, בהתבסס על השיטה האמפירית.

הרציונליזם, שנוסד בידי הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט (1596-1650), קבע שחקירת האמת, יכולה להתבסס רק על הגיונו הפנימי של האדם. לאחר הטלת ספק בכל אמת, שניתנה בהיסטוריה ובמסורת, דקארט נותר רק עם הגיונו, כמובע בהצהרה: "אני חושב, משמע אני קיים". מעיקרון ראשון זה, הוא השתמש בשיטה הדדוקטיבית, לאשר את הידע על העולם החיצוני. אף על פי שדקארט קיבל ואף ניסה להוכיח את קיומו של אלוהים, בהתבסס על ההיגיון, הרי שמאוחר יותר, הגיעו הרציונליסטים לידי הטלת ספק באלוהים ואפילו הכחישוהו לחלוטין.

הפילוסוף האנגלי פרנסיס בייקון (1561-1626), ייסד את האמפיריציזם, אשר קבע כי אמת יכולה להיחקר רק באמצעות ניסיון האדם. אסכולה זו קבעה, שנפש האדם היא כדף חלק (טאבולה-ראסה). היא קבעה, שכדי לבסס ידע חדש, עלינו למחוק את כל הדעות הקדומות ולנסות להבין את האמת באמצעות ניסוי ותצפית בעולם החיצוני. הרציונליזם, שהעריך את היגיון האדם, שעה שהפנה עורף לאלוהים, והאמפיריציזם שהעריך את ניסיון האדם והמדע הניסויי, שניהם נפטרו מהמיסטיות ומהאמונות הטפלות. אם בשימוש בהיגיון, או בתצפית אמפירית להדרכת חיי האדם, שניהם נטו להפריד את בני האדם והעולם הטבעי מאלוהים.

הרנסאנס השיק שתי אסכולות אלה של מחשבה, ששורשיהן נעוצים בהומניזם. במקום לשרת את הנטייה הפנימית לבקש את אלוהים, הן הולידו השקפות עולם שעודדו את האנשים ללכת רק אחרי הדחף החיצוני. דבר זה חסם את דרכם לאלוהים והובילם לתחום השטן. מסיבה זאת, היא נקראת, השקפת עולם מסוג קין. עם חלוף המאה השמונה-עשרה, שברה השקפת העולם מסוג קין, את כל האמיתות שקודשו על ידי ההיסטוריה והמסורת. כל ענייני החיים נשפטו על ידי היגיון וניסיון אמפירי. כל דבר שנראה בלתי הגיוני, או שייך לעולם אחר, כולל אמונה באלוהי התנ"ך, הוטל בספק באופן יסודי. כל האנרגיה של בני האדם, הופנתה לתחום הצר של החיים הפרקטיים. כזאת היתה האידיאולוגיה של תנועת ההשכלה, שהתפתחה מתוך שתי האסכולות - הרציונאליזם והאמפיריציזם. תנועת ההשכלה היתה הכוח המניע, מאחורי המהפכה הצרפתית.

נציג של השקפת עולם זאת, מסוג קין, היה הדאיזם, שנוסד על ידי הפילוסוף האנגלי אדוארד הרברט (1583-1648). הדאיזם הביא אידיאולוגיה הנובעת לחלוטין, כל כולה מהיגיון האדם. הדאיסטים דחו את הרעיון, לפיו, בהתאם להשקפה המסורתית שהייתה מקובלת מאז זמנו של תומס אקווינס, הרמוניה בין התגלות לבין השכל הישר אינה דבר אפשרי. הם הגבילו את אלוהים לרמת יוצר שהכניס את היקום לפעולה והשאיר אותו לפעול בעצמו, בהתאם לחוקי הטבע שקבע. הם הכחישו את הצורך שיש לבני האדם בהתגלות שמימית או בניסים. בתחילת המאה התשע-עשרה, הפילוסוף הגרמני הגל (1770-1831), עשה סינתזה מקיפה של האידיאליזם של המאה השמונה-עשרה. ברם, רבים מתלמידיו של הגל, הושפעו מאתאיזם ומהמטריאליזם של תנועת ההשכלה הצרפתית, ויצרו את האסכולה של ההגליאניזם השמאלני, אשר הפך את הלוגיקה הדיאלקטית של הגל על פיה. ד.פ. שטראוס (1808-1874), הגליאני שמאלני, כתב את הספר "חיי ישוע", בו הכחיש את התיעוד התנ"כי של ניסי ישוע, וראה בו זיוף של תלמידיו הפתאים. לודביג פוירבאך (1804-1872), טען בספרו "מהות הנצרות", שאלוהים איננו אלא השלכה של טבעם הפנימי הפסיכולוגי של בני האדם. טיעוניהם הפכו לבסיסיים עבור האתאיזם המודרני והמטריאליזם.

קרל מרכס (1818-1883) ופרידריך אנגלס (1820-1895), אירגנו באופן שיטתי את הלוגיקה של ההגליאניזם השמאלני, כמטריאליזם הדיאלקטי. הם הושפעו משטראוס ופוירבך וגם מן הסוציאליזם הצרפתי. הם שילבו מטריאליזם דיאלקטי עם אתאיזם וסוציאליזם, ליצירת האידיאולוגיה הקומוניסטית. כך, השקפת העולם מסוג קין, שפרחה לאחר הרנסאנס וגדלה דרך תנועת ההשכלה להיות אתאיזם ומטריאליזם, בגרה לאידיאולוגיה המרכסיסטית חסרת האלוהים, שהפכה להיות אבן הפינה של העולם הקומוניסטי של היום.

2.2 השקפת עולם מסוג הבל

יש המתייחסים להתפתחות ההיסטוריה, מזמן ימי הביניים ועד לתקופה המודרנית, כתהליך שניתק אנשים מאלוהים ומדת. זאת, משום שהם רואים את ההיסטוריה מנקודת מבט של השקפת קין. הטבע המקורי, מכל מקום, מבקש לא רק ערכים חיצוניים, הוא מחפש גם ערכים פנימיים. כאשר אנשי ימי הביניים נדחפו על-ידי טבעם המקורי, לחפש ערכים פנימיים, צמחה תנועה להחייאת העבריות, שנשאה פרי ברפורמציה הפרוטסטנטית. הרפורמציה הולידה פילוסופיות ותורות דתיות, שפיתחו השקפת עולם רב-ממדית, המבקשת להגשים את טבעם המקורי, מתת האל של בני האדם. אנו קוראים לכך השקפת עולם מסוג הבל. אפילו כאשר השקפת העולם מסוג קין, הרחיקה מאלוהים ומאמונה, הדריכה השקפת העולם מסוג הבל את האדם המודרני, לבקש את אלוהים בצורה עמוקה ומתחשבת.

הפילוסוף הגרמני עמנואל קנט (1724-1806), ניתח באופן פילוסופי את החיפוש אחר הטבע המקורי, חיצונית ופנימית, ובכך היה חלוץ השקפת עולם מסוג הבל, בתחום הפילוסופי. בפילוסופיה הביקורתית שלו, הוא מיזג את התיאוריות המנוגדות של אמפיריציזם ורציונליזם. לפי קנט, תחושותינו השונות, נובעות מקשר לאובייקטים חיצוניים. אלו לבדם, יכולים לתת לנו את תוכן הקוגניציה, אך אינם יכולים לממש את הקוגניציה עצמה. כדי שתהיה קוגניציה מלאה, על האדם להחזיק בצורות מסוימות של אינטואיציה ומחשבה (שהנן קבועות מראש ומעבר להכרה), עמן יוכל לאחד את התכנים השונים (שהינם פוסט-פריוריים ונסיוניים), באמצעות שיפוט מלאכותי. צורות אלו של אינטואיציה ומחשבה, הן הסובייקטיביות של העצמי. לפיכך, קוגניציה מוגשמת כאשר התחושות השונות הבאות מאובייקטים חיצוניים, עוברות אינטגרציה ואיחוד עם הצורות הסובייקטיביות של הפרט, באמצעות הפעולה הספונטנית של חשיבה והבנה. כך הפך קנט את האמפיריציזם, שטען, כי קוגניציה נקבעת על ידי מושאים חיצוניים, וקבע תיאוריה חדשה שקוגניציה נשלטת על ידי הנפש הסובייקטיבית.

את הפילוסופיה של קנט המשיכו מספר פילוסופים אידיאליסטיים: ג'והן ג. פיכט (1762-1814), פרידריך שלינג (1775-1854) וג.וו.פ. הגל. הגל, במיוחד, היה חלוץ הפילוסופיה החדשה, המבוססת על הדיאלקטיקה ההגליאנית. האידיאליזם שלהם ביסס את השקפת העולם מסוג הבל, בתחום הפילוספיה.

בתחום הדתי צמחו תנועות חדשות, שנגדו את השפעתו הגוברת של הרציונליזם בדת והדגישו את חשיבות הדבקות הדתית והחיים הפנימיים. הם העריכו את ההתנסות המיסטית, יותר מאשר דוקטרינות וטקסים.

לדוגמא, הפייטיזם הופיע בגרמניה תחת הנהגתו של פיליפ ספנר (1635-1705). לתנועה זו היתה מגמה שמרנית ואדוקה לאמונה מסורתית, ובה בעת, הדגישה חוויות מיסטיות. הפייטיזם התפשט לאנגליה ופרח בקרב המאמינים שם, בהצמיחו תנועות כנסייתיות חדשות, הכוללות את המתודיזם, שנוסד על ידי האחים ווסלי (יוחנן 1791-1703; וצ'ארלס 1788-1708). עבודתם הביאה לתחייה גדולה באנגליה, שהיתה נתונה בקיפאון רוחני.

ג'ורג' פוקס (1624-1691), המיסטיקן האנגלי, שייסד את תנועת הקווייקרים, קבע כי ישוע הוא האור הפנימי, המאיר את נפשם של המאמינים. הוא התעקש, שאם המאמין איננו מקבל תחילה את רוח הקודש, מתחבר באיחוד מיסטי עם ישוע וחווה את אורו הפנימי של ישוע, אין הוא יכול להבין את המשמעות האמיתית של התנ"ך. הקווייקרים סבלו רדיפות קשות באנגליה אך לבסוף, פרחו באמריקה.

עמנואל סווידנבורג (1688-1772) היה מדען ידוע, שחושיו הרוחניים נעורו. הוא החל בחקירה סיסטמטית של עולם הרוח וגילה רבים מסודותיו. אף על פי שהתיאולוגים התעלמו זמן רב ממחקריו, לאחרונה, כאשר מספר גדל והולך של אנשים מתקשר עם עולם הרוח, הולך ערכו ונעשה מוכר, בהדרגה. בדרכים שונות אלו, התבגרה השקפת עולם מסוג הבל ליצירת העולם הדמוקרטי של ימינו.